המסורת המשתקפת בכותרת הספר קובעת את זמן נבואתו של מיכה לימי יותם, אחז וחזקיהו מלכי יהודה, כלומר למחצית השנייה של מאה ח' לפה"ס. בימי יותם (758/7 – 743/4 לפה"ס) שלטה יהודה בדרום עבר הירדן המזרחי, בארץ המישור ובמחוזות הסמוכים לעמון. העמונים אף העלו מנחה ליהודה (דברי-הימים-ב כו, ח; כז, ה). אך ימי העוצמה וההתפשטות המדינית לא ארכו: העמונים מרדו ביהודה, וגם רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל פתחו בפעולות איבה נגד יהודה (מלכים-ב טו, לז).
הפעולות הצבאיות נגד יהודה נמשכו גם בימי אחז (742/1 – 726 לפה"ס), עת התערער מעמדה הצבאי והכלכלי של יהודה שמימי עוזיהו. אחיזתה של יהודה באדום ובאילת נשמטה מידיה (מלכים-ב טז, ו; דברי-הימים-ב כח, יז), ושטחה במערב קוצץ על-ידי הפלשתים, שפשטו בערי השפלה ונגב יהודה (דברי-הימים-ב כח, יח).
בשנת 734 לפה"ס איבדה מלכות יהודה את עצמאותה והיתה לממלכה וסאלית של אשור. בשנה זו צרו רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו על ירושלים וביקשו להמליך בה מלך כלבבם, את בן טבאל (מלכים-ב טז, ה; ישעיה ז, א-ז). יהודה ניצלה הודות להתערבותו של תגלת פלאסר השלישי מלך אשור, שהשתלט על ממלכת ארם (מלכים-ב טז, ט) בשנת 733 לפה"ס, על עבר הירדן המזרחי (דברי-הימים-א ה, כו) ועל הגליל הישראלי (מלכים-ב טו, כט) בשנת 733/2 לפה"ס, וסיפחן לאשור.
אחז הוריש לחזקיהו (726 – 697/6 לפה"ס) ממלכה מדולדלת ומשועבדת לאשור. בראשונה דבק חזקיהו בקו המדיני שהתווה אביו ולא השתתף בהתקוממויות על אשור, בהיותו עד לנפילת ממלכת ישראל מידיה: בשנה הרביעית למלכותו. "עלה שלמנאסר מלך אשור על שומרון ויצר עליה. וילכדה מקצה שלש שנים בשנת שש לחזקיה... ויגל מלך אשור את ישראל אשורה..." (מלכים-ב יח, ט-יא; השווה יז, ה-ו). על-פי עדות המקרא ומקורות חוץ-מקראיים, נכבשה שומרון כנראה בשנת 720 לפה"ס בידי סרגון השני מלך אשור (721-705 לפה"ס); הוא הגלה את יושביה ועשאה לפחווה אשורית (ראה בהרחבה "עולם התנ"ך"), מלכים-ב יז).
לתמורות הפוליטיות הללו נודעה השפעה רבה על רווחתה הכלכלית של ממלכת יהודה. המקרא מספר על משלחת מטעם מראדך בלאדן מלך בבל שבאה לירושלים וכיצד הראה חזקיהו לאורחיו "את כל בית נכתה" (מחסני המלכות), את "בית כליו" וכנראה גם את ה"מסכנות", ערים בצורות שבהן הוקמו בתי אחסון למזון ולכלי מלחמה (מלכים-ב כ, יג; דברי-הימים-ב לב, כח) ואת אוצרותיו: כסף, זהב, אבן יקרה, בשמים ושמן טוב (ישעיה לט, ב; דברי-הימים-ב לב, כז). כל אלה מלמדים על עושרה של יהודה בימי חזקיהו.
בשנת 705 לפה"ס נפל סרגון השני בשדה הקרב ובנו סנחריב עלה על כס המלוכה. אותה שעה התאוששו הוסאלים של אשור שממערב לנהר פרת והרימו את נס המרד, ובשנים 705-701 לפה"ס הפצירו חזקיהו מלך יהודה וצדקא מלך אשקלון במדינות השכנות שהצטרפנה אל המורדים. בשנים 703 - 702 לפה"ס נלחם סנחריב בדרום ממלכתו ובמזרחה ונבצר ממנו להגיב על הנעשה במערב, אך בשנת 701 לפה"ס פנה לעבר סוריה וארץ-ישראל ודיכא את המרידות. כמה מן הממלכות נכנעו, ואחרות נכבשו ונענשו (וראה בהרחבה "עולם התנ"ך", מלכים-ב, עמ' 151-176.)
חזקיהו נכנע למלך אשור והושאר על כנו. סנחריב קרע מיהודה חבלים בשפלה והעבירם לידי מלכי פלשת; מס כבד הוטל על חזקיהו, ורבים מתושבי יהודה הוגלו מן הארץ. עם זאת נשאר חזקיהו על כסאו וירושלים וערי ההר לא נפגעו.
לפריטים אחרים קשורים לנושא:
מבוא לספר מיכה : שם הנביא מקומו ופועלו
מבוא לספר מיכה : הרקע ההיסטורי לנבואת מיכה
מבוא לספר מיכה : נוסח ולשון
מבוא לספר מיכה : מבנה הספר חלוקתו וסידורו
מבוא לספר מיכה : תוכחה חברתית בספר מיכה
מבוא לספר מיכה : השינוי החברתי- דתי בחזונות מיכה
