עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > עולם המקרא > ארכיאולוגיה מקראית
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית



תקציר
השנהב היה חומר יקר שממנו הוכנו עיטורים וחפצי נוי לארמונות ומקדשים. דף המידע מתאר את אומנות גילוף השנהבים בתקופת המקרא, את הממצא הארכיאולוגי ואת הקשר המקראי.



אומנות גילוף השנהבים
מחברת: נעמי עמית


השנהב נחשב בעת העתיקה לחומר יקר ובעל ערך רב, ממש כמו הזהב. השנהב, שממנו עשויים חטיהם של הפילים, הוא חומר קשה ואטום שצבעו לבן-צהצהב. הקושי בהשגתו (בשל העובדה שלכל פיל שני חטים בלבד וכן בגלל הצורך לייבאו מרחוק – מאפריקה וממסופוטמיה) הפך אותו ליקר ערך, ולכן ניתן היה למצאו בעיקר במקומות כמו ארמונות ומקדשים.

השנהב הוא חומר נוח לעיבוד, וניתן לגלף ממנו חפצים שאינם גדולים; זאת, כיוון שיש לגלף את השנהב בהתאם לצורת חט הפיל, שאינה רחבה במיוחד.
חפצי השנהב נחלקים לשתי קבוצות. עם הקבוצה הראשונה נמנים חפצים קטנים ושימושיים: קופסאות קטנות, חרוזים, קוביות משחק וכפות. השנהבים המגולפים, השייכים לקבוצה השנייה שימשו לקישוט רהיטים. הקישוט שובץ אל תוך הרהיט, כאשר הצד המשובץ נותר חלק ואילו הצד הנראה לעין - מגולף.

התקופה הכנענית המאוחרת

בתקופה זו של לפני הכיבוש הישראלי (מאות 14-15 לפני הספירה), שהייתה תקופת פריחה בכנען, היו לערי כנען קשרי מסחר ענפים עם מדינות רבות. ייבוא השנהב לכנען הוביל להתפתחות אמנות הגילוף בו. ואכן, אמנות השנהבים הכנענית התאפיינה בטכניקות גילוף מגוונות ובמגוון עשיר של חפצים.

פרט לחפצים שגולפו בכנען, היו גם חפצי שנהב מוכנים שיובאו אליה. עדות על מסחר בחפצי שנהב בכנען ובסביבותיה נמצאה בארכיון אל-עמרנה במצרים (המאה ה-14 לפני הספירה). עדות זו כוללת תכתובת המתארת משלוח של שנהבים ממצרים למלך בבל.

אמנות הגילוף בשנהב דרשה רמת מקצועיות גבוהה מאוד. קבוצות אמנים סגורות, שהגילוף בשנהב היה תחום התמחותם, שימשו מעין אמני חצר, ורק העשירים יכלו ליהנות מפרי יצירתם.

השנהבים מהתקופה הכנענית נתגלו בארץ ישראל בעיקר במגידו ולכיש, וכן בעיר החוף הסורית אוגרית. שלוש הערים הללו היו ערים חשובות באזור בתקופה הכנענית. במגידו ובאוגרית נתגלו השנהבים בארמון המלך ואילו בלכיש הם נתגלו ב"מקדש החפיר".

במגידו התגלה אוסף שנהבים גדול המכונה "שנהבי מגידו". השנהבים נתגלו באחד מחדריו של מבנה מיוחד שהיה צמוד לארמון מלכי מגידו. על רצפת החדר נתגלו פזורים 380 חפצי שנהב מסוגים שונים, חלקם שבורים. היו ביניהם חפצים עשויים שנהב והיו גם לוחיות שנהב, שככל הנראה היו משובצות בַּרהיטים שלא נשתמרו עקב שריפה שהתחוללה בארמון. מקצת השנהבים עובדו בכנען על-ידי אמנים מקומיים, ואחרים הובאו למגידו מארצות אחרות. המגוון הרחב של חפצי השנהב שנתגלה, הוביל את החופרים למסקנה שמדובר באוסף של דורות רבים.

תקופת המלוכה

השנהבים מתקופת המלוכה (המאה התשיעית והמאה השמינית לפני הספירה) נתגלו בעיקר בערים חשובות בשומרון באותה עת – חצור ולכיש. אוספי השנהבים כוללים הן חפצי שנהב מייצור מקומי והן כאלה שיובאו מארצות אחרות. מכיוון שארץ ישראל הייתה אזור מעבר בין שתי המעצמות הגדולות של העת העתיקה, מצרים ומסופוטמיה, ניכרת בה גם השפעה מצרית וגם השפעה פיניקית צפונית. (איזו מעצמה מייצגת פיניקייה?)עבודות השנהב שנוצרו בארץ ישראל קיבלו את השראתם הן מהאמנות המצרית והן מהאמנות הצפונית. השפעה מצרית אפשר לראות הן בשיטת שיבוץ השנהבים כעיטורי ריהוט, שיטה שמקורה במצרים, והן בדגמי השנהבים המגולפים, הדומים לאמנות גילוף השנהב המצרית. כך, למשל, ניתן למצוא ביניהם דגמי ספינקסים, דגמי פרות מניקות עגל ואריה הטורף פר. דוגמה נוספת להשפעה מצרית מצויה בלוחיות שנהב נפוצות של "האישה בחלון". אומנם, סגנונה של עבודת הגילוף, שבה מופיע ראש של אישה מביטה מחלון עם מסגרת מעוצבת, אינו מצרי, אך שיער ראשה של האישה מזכיר את הפאות המצריות.

השפעה פיניקית אפשר לראות בדגמים שהיו נפוצים בפיניקיה כמו דגמי פלמטות (ענפי תמר -עץ מקודש) ונחש מכונף . בנוסף, נמצאו דגמים מצריים רבים שאינם מופיעים בצורתם המצרית הטהורה, אלא מלווים השפעות פיניקיות - למשל, ספינקס מעוטר בחצאית בסגנון פיניקי.

כתובות בעברית, החקוקות על מקצת השנהבים שנתגלו בנימרוד שבאשור, מלמדות על היות השנהבים ממוצא ישראלי. יש להניח, כי חפצי שנהב אלה הגיעו לשם כמס ששילמו הישראלים, או כשלל שנלקח משומרון עת נפלה לידי אשור ב – 722 לפני הספירה.

אזכור השנהב במקרא

על שלמה המלך מסופר כי ייבא שנהבים. כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם ... אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים: (מלכים א י 22). כיסא המלוכה של המלך שלמה היה עשוי שנהב והוא מכונה על ידי הכתוב "כסא שן" (מלכים א י 18). המספר המקראי מתאר את הכיסא כדי להעיד על עושרו של שלמה: "וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה" (שם, 23).

גם אחאב המלך היה עשיר, וארמון השן שבנה בשומרון היה שם דבר, כפי שמעיד הכתוב: "וְיֶתֶר דִּבְרֵי אַחְאָב וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וּבֵית הַשֵּׁן אֲשֶׁר בָּנָה וְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:" (מלכים א כב 39).

בתיהם של עשירי שומרון, המעוטרים שנהב, נזכרים בתוכחתו של עמוס הנביא: "וְהִכֵּיתִי בֵית הַחֹרֶף עַל בֵּית הַקָּיִץ וְאָבְדוּ בָּתֵּי הַשֵּׁן " (עמוס ג 15).

אזכור מקראי נוסף לשנהב כפריט יפה ויקר נמצא בשיר השירים. בשיר המתאר את דמותו של האהוב כעשויה מחפצי נוי שונים, נזכר גם השנהב: "יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים:" (שיר השירים ה 14).

ביבליוגרפיה:
כותר: אומנות גילוף השנהבים
מחברת: עמית, נעמי
שם  הפרסום מקורי: מקראנט
תאריך: 2005
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. פרסום מקורי שנכתב עבור אתר מקראנט.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית