נפתח בכמה הגדרות בסיסיות. כידוע, התנ"ך הוא אוסף של כתבי אגדה, חוקים, שירה, נבואה, פילוסופיה והיסטוריה, שנכתבו כמעט כולם עברית (למעט כמה קטעים בארמית, שהפכה לאחר שנת 600 לפסה"נ לשפה השלטת במזרח התיכון). הוא מכיל שלושים ותשעה ספרים שחולקו במקורם על-פי נושאם או מחברם – ובמקרה של ספרים ארוכים יותר, כמו שמואל א-ב, מלכים א-ב ודברי הימים א-ב, על-פי האורך הסטנדרטי של מגילות קלף או פפירוס. התנ"ך הוא ספר הקודש המרכזי של היהדות, החלק הראשון של כתבי-הקודש הנוצריים, ומקור למשלים ולתורת מוסר באיסלאם. מסורתית, התנ"ך מתחלק לשלושה חלקים:
התורה – או החומש – כוללת את ספרי בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים. אלה מספרים את תולדות עם ישראל למן בריאת העולם, דרך ימי המבול ותקופת האבות, ועד ליציאת מצרים, הנדודים במדבר ומתן התורה בהר סיני. פרידתו של משה מעם ישראל חותמת את התורה.
החלק הבא, נביאים, מתחלק לשתי קבוצות כתבים עיקריות. נביאים ראשונים – ספרי יהושע, שופטים, שמואל א-ב ומלכים א-ב – מספרים את סיפורו של עם ישראל למן חציית הירדן וכיבוש כנען, דרך עלייתן של ממלכות ישראל ויהודה, ועד לתבוסתן והגליית תושביהן בידי האשורים והבבלים. ספרי נביאים אחרונים כוללים את הנבואות, הגינויים המרים והציפיות המשיחיות של קבוצה מגוונת של בני-אדם עתירי השראה, שנכתבו בתקופה של כשלוש מאות וחמישים שנה, מאמצע המאה השמינית ועד לסוף המאה החמישית לפסה"נ.
לבסוף, כתובים הינם אסופה של דרשות, כתבי שירה, תפילות, משלים ומזמורים, המייצגים את ביטויי האמונה היותר חזקים החקוקים בזכרונו של עם ישראל בעיתות שמחה, משבר, פולחן דתי והגות אישית. על-פי-רוב קשה ביותר לקשרם לאירועים היסטוריים או למחברים מסוימים, מפני שהם נוצרו בתהליך שהתמשך על-פני מאות שנים. ייתכן אומנם כי החומר הקדום ביותר באסופה זו (המצוי בספרי תהילים ואיכה) חובר בשלהי תקופת המלוכה, או זמן קצר אחרי חורבן ירושלים בשנת 586 לפסה"נ, אבל מרבית הכתובים חוברו כנראה כעבור זמן רב, בין המאה החמישית למאה השנייה לפסה"נ – בתקופה הפרסית וההלניסטית. בנוסף, כוללים הכתובים את ספרי ההיסטוריה שחוברו בתקופת שיבת ציון או זמן קצר אחריה – דברי הימים, עזרא ונחמיה.
ספר זה בוחן את החיבורים ה"היסטוריים" המרכזיים בתנ"ך, בעיקר בתורה ובנביאים ראשונים, המגוללים את סיפורו של עם ישראל למן ראשיתו ועד לחורבן המקדש בירושלים בשנת 586 לפסה"נ. את הסיפור הזה אנו משווים עם שפע הנתונים הארכיאולוגיים שהצטברו בעשורים האחרונים של המאה העשרים. מן ההשוואה נגלית מערכת-יחסים מרתקת ומורכבת בין מה שקרה למעשה בתקופת המקרא (עד כמה שניתן לקבוע זאת), לבין הנאראטיב ההיסטורי המורכב שבטקסט המקראי.
לחלקים נוספים של המאמר:
ארכיאולוגיה והמקרא : מבוא
ארכיאולוגיה והמקרא : חלוקת ספרי התנ"ך (פריט זה)
ארכיאולוגיה והמקרא : מגן עדן לציון
ארכיאולוגיה והמקרא : מי כתב את החומש ומדוע?
ארכיאולוגיה והמקרא : שתי גרסאות להיסטוריה המאוחרת של עם ישראל
ארכיאולוגיה והמקרא : היסטוריה או לא?
ארכיאולוגיה והמקרא : זיהויים גיאוגרפיים
ארכיאולוגיה והמקרא : מונומנטים וארכיונים במצרים ומסופוטמיה
ארכיאולוגיה והמקרא : חפירות באתרים מקראיים
התקופות הארכיאולוגיות העיקריות והכרונולוגיה של מלכי יהודה וישראל
ארכיאולוגיה והמקרא : ההיסטוריה המקראית בראיה חדשה
