מבוא לספר יונה : אמצעים ספרותיים בספר

בסיפורו עושה המחבר שימוש באמצעים ספרותיים רבים האופייניים לסיפורת המקראית, ונמנה כאן רק כמה מהם:

סימטריה. וראה לעיל, על מבנה הספר. הסימטריה כרוכה גם בחזרות. הללו לעולם אינן מלוליות גרידא, כי אם מגוונות. הגיוון מחייב את הקורא לתת את דעתו על השינויים וטעמם.
כיאסמוס – חילוף סדרם של מרכיבים, אגב חזרה עליהם (וראה לדוגמה הערותינו לפסוקים ג, א, ו).
משחקי מלים, כגון: "...וקרא עליה כי עלתה רעתם" (א, ב); "ויונה ירד... וירדם" (א, ה); "וימן ה' אלהים קיקיון ויעל מעל ליונה להיות צל על ראשו להציל לו מרעתו (ד, ו); "אל יטעמו מאומה אל ירעו... וישבו איש מדרכו הרעה" (ג, ח-ט).
שימוש במלות מפתח (מלים מנחות); "גדול" – "גדולה" (ראה הערתנו ל-א, ב); "ירא ה'" (ראה ההערה לא, ה); "וימן" (ראה פירושנו ל-ב, א); "רעה" (הערה ל-א, ב).
האנשה. הסיפור שבספר יונה, שאווירתו על-טבעית מובהקת (נס הדג ונס הקיקיון "שבן לילה היה ובן לילה אבד"), מניח מקום ליחס תכונות ומעשי אנוש לדומם ולחי: "והאניה חשבה להשבר" (א, ד); "וישתק הים" (א, יא); וכן שיתוף הבהמה בצום ובטקסי האבלות המלווים את החזרה בתשובה (ג, ז-ח).
שימוש בנסיגה (flash back) כדי לעורר מתח בקורא ולהביא פרטים מסוימים לידיעתו רק בשעה שהם נחוצים: "כי ידעו האנשים כי מלפני ה' הוא ברח כי הגיד להם" (א, י); מהות השליחות שהוטלה על יונה נודעת לקורא רק בעקבות הכרזתו עליה בשליחותו השנייה: "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" (ג, ד); טעם בריחתו של יונה נודע רק כשהוא שוטח את טענותיו לפני ה' לאחר חזרתם בתשובה של אנשי נינוה: "הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום..." (ד, ב), וראה הערותינו לפסוקים אלה.
המספר עושה שימוש מתוחכם ביצירות מקראיות קודמות: את רשעת אנשי נינוה ואת העונש המאיים עליהם הוא מצייר על דרך חטאם ועונשם של אנשי סדום (וראה א, ב; ג, ד; ד, ה); בסיפור סדום מופיע אברהם כנביא (אף שהוא מכונה כך רק בפרק הבא, בסיפור של שרה ואבימלך מלך גרר, בראשית כ, ז), המתפלל בעד סדום ומבקש להצילה בזכות צדיקים מעטים שאולי מצויים בקרבה, מבלי לצפות לחזרת אנשיה בתשובה. יונה הוא היפוכו של אברהם: הוא אינו מבקש בעד אנשי נינוה ואף בורח משליחותו, כלומר מן הצורך לבטא את הגורל הצפוי לנינוה, מפחד פן ישובו מחטאיהם ויינצלו.
אך יונה אינו רק היפוכו של אברהם, אלא אף היפוכו של לוט: זה האחרון מזהיר את חתניו מפני הרעה ומתמהמה בעיר עד אשר מוציאים אותו משם המלאכים, ואילו יונה מכריז את הכרזתו: "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" (ג, ד) כפי שכפו עליו הר כגיגית, ואף יוצא מן העיר לישב בסוכתו (ד, ה) ולהתבונן בנעשה כצופה בלתי מעורה במתרחש. המספר מעורר בקורא אסוציאציות הן להתנהגותו של משה לאחר מעשה העגל (שמות פרקים לב-לד) והן למנהגו של אליהו הבורח מפני איזבל ומפני שליחותו ושואל את נפשו למות (מלכים-א פרק יט) כדי להמחיש את השוני בינם ובין יונה. יונה עומד כאן בניגוד למשה, המוכן להקריב את חייו אם לא ייענה ה' לתחינתו לסלוח לחטאם של ישראל (שמות לב, לב) ואף בניגוד לאליהו; אליהו אמנם ברח, ואף לימד קטגוריה על ישראל (מלכים-א, יט, י), אך לא עמד בעזרת פנים מול אלוהיו וסירב לילך בשליחותו. דומה שיונה המצטט את י"ג המידות (ד, ב) טובע אותן בנוסח נבואתו של יואל (וראה פירושנו על ד, ב). גם נבואת ירמיהו מהדהדת בסיפורו של יונה בדברי מלך נינוה, המחזיר את עמו בתשובה ונוהג כנביא לכל דבר (וראה הערתנו ל-ג, ח). במקום שאין נביא, במקום שיונה פועלן כאנטי-נביא צריך המלך, הגוי, לנהוג כנביא, ולפיכך מושמים בפיו דברים המעוררים את זכר נבואת ירמיה (כו, ג; לו, ז).