מבוא לספר יונה : שמות האלוהות בספר

כיוון ששמות האלוהות בספר יונה מתחלפים, ראוי להצביע על הנמקתם של החילופין, בחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה". בפרק א פסוקים א-ג נמצא את השם ה' כאשר מדבר הכתוב ביחסי יונה ואלוהים; יונה ישוב ויזכיר את אלוהים בשמו, ה', בפסוק ט, כאשר יסביר למלחים את מי הוא ירא. המלחים זועקים איש אל אלוהיו (פסוק ד), רב החובל מציע ליונה לקרוא אל אלוהיו (פסוק ו), אך בעקבות דברי יונה על ה' (בפסוק ט) הם יודעים מיהו (פסוק י), ואף מתפללים אליו (פסוק יד), יראים אותו וזובחים לו (פסוק טז).

בפרק ב מתפלל יונה לה' וה' מחלצו מבטן הדג. פרק ג נפתח שוב ביחסי יונה וה' (פסוקים א, ג_a), אך כשמדובר בנינוה נאמר כי היא "עיר גדולה לאלהים" (פסוק ג_b). אנשי נינוה מאמינים באלוהים (פסוק ה), קוראים אליו (פסוק ח) בתקווה שישוב מחרון אפו (פסוק ט), והוא אכן סולח להם (פסוק י). בפרק ג אין, אפוא, מקום לה'. אנשי נינוה אינם מכירים אותו, אלא מאמינים באלוהים כמושג הכללי, של האלוהות ובשלטון הצדק שלו. בפרק ד פונה יונה לה' בטרונייתו (פסוק ב) ומגדירו כ"אל חנון ורחום..." (שם). הוא ממשיך לכנותו בשם ה', וזה אכן הכינוי המציין את יחסיהם (פסוקים ג-ה). בפסוק ו עדים אנו ללשון מעבר: "וימן ה' אלהים קיקיון", ומכאן ועד פסוק ט תופיע לשון "אלהים", משום הלקח שה' מבקש ללמד ליונה: אף שהגוים אינם יודעים את ה', רחמיו על כל מעשיו. הקיקיון בו מדובר אינו אלא סמל לכל מעשה-ידיו של ה', לאנשי נינווה ולבהמתם. בפסוק י, הפותח את דברי החתימה לספר, שוב נדונים היחסים בין ה' לנביאו, ולפיכך מופיע בו השם ה'.