מבוא לספר יונה : מועד חיבורו של הספר

בספר מלכים נזכר, כאמור, נביא בשם יונה בן אמתי (מלכים-ב יד, כה) שניבא בימי ירבעם בן יואש מלך ישראל (790 – 750/49 לפה"ס). אך כתיבתו של ספר יונה אינה מיוחסת לנביא זה, שהזכרת שמו בספר מלכים שימשה עילה לתלות בו את הסיפור. ספר יונה מספר עליו, ולפיכך אפשר להניח שהתחבר לאחר ימיו של ירבעם בן יואש. לשונו של הספר מעידה, כאמור, על כך שהוא חובר בימי בית שני (וראה לעיל). לחיזוקה של הנחה זו נוכל להביא שיקולים נוספים:

שימוש בספרות המקרא (ראה לעיל בסעיף ה).
הסיפור נתחבר אחרי חורבנה של נינוה בירת אשור (612 לפה"ס), שכן המחבר מתייחס אליה בלשון עבר: "היתה עיר גדולה לאלהים" (ג, ג). זאת ועוד: מלכה אינו מכונה מלך אשור, אלא "מלך נינוה" (ג, ו), כינוי שאינו נזכר כלל בכתובות אשוריות או בבליות.
לקחו את הספר – ההנחה שנבואת פורענות אינה חייבת להתגשם – שונה מן המקובל בספר דברים ומתפיסת ספר ירמיה.

נראה שספר יונה נכתב, לא יאוחר מן המאה הג' לפה"ס. בספרים החיצונים מופיעות התייחסויות אליו (חשמונאים-ג ו, ח; טוביה יד, ד), ובן-סירא מזכיר שנים-עשר נביאים בשם כללי (מט, י). אפשר, אפוא, לשער שהספר נכתב בין המאה הד' למאה הג' לפה"ס.