עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > תקופת המלוכה
י"ל מאגנס


תקציר
המאמר דן בזיהוי של ספר התורה שנמצא בימי יאשיהו לפי המסופר במלכים ב' כ"ב. המאמר תומך בהשערה המקובלת כי זהו ספר דברים ומביא דעות שונות בשאלת זמן חיבורו.



הרפורמה של יאשיהו : מציאת ספר התורה
מחבר: פרופ' משה ויינפלד


מכאן אנו עוברים לבעיית מציאת ספר התורה, והשאלה בעניין זה היא מה היה טיבו של הספר שנמצא אז? כבר במסורת חז"ל מצאנו את הדעה שספר התורה שנמצא בבית ה' הוא ספר דברים,43 ולמעשה מבוססת המסורת על קריאת "פרשת המלך" במוצאי שנת השמיטה (משנה סוטה ז, ב, ח) על הרעיון שהתורה הזאת, שאותה יש לקרוא במעמד "הקהל" (דב' לא, יא-יב), אינה אלא משנה תורה, שכן במעמד זה קוראים אך ורק קטעים ממשנה תורה.

פירושו של הירונימוס ליח' א, א מביא אף הוא את הדעה שהספר הוא ספר דברים (והשווה תרגום יונתן ליח' א, א), וההנחה בוססה ביסוס מדעי על ידי דה וטה.44

הנימוקים העיקריים לכך הם:

א. המושג "ספר התורה" בה"א הידיעה אינו נמצא בארבעת ספרי התורה הראשונים כי אם בספר דברים לבדו, ומכוון לספר דברים עצמו.

ב. כריתת הברית נעשית בספר מלכים על פי נוסח ההתחייבויות שמצאנו בספר דברים: "ללכת אחרי ה' ולשמר מצותיו ואת עדותיו ואת חקתיו בכל לב ובכל נפש" (מל"ב כג, ג), נוסחאות המצויות רק בספר דברים.45

ג. הזדעזעותו של המלך עם קריאת הספר מובנת רק לאור התוכחה שבדב' כח, לו, שם מדובר לא רק על העם, כי אם גם על המלך: "יולך ה' אתך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבתיך".46

ד. עשיית הפסח על ידי כל העם בירושלים, כלומר "במקום אשר יבחר ה'", תואמת את מצוות הפסח בספר דברים בלבד. לפי החוקים בספרי התורה האחרים (ראה שמ' יב) הפסח הוא קרבן בית, ואף אם יש בו זיקה למקדש או לבמה,47 אין הוא קרבן ציבור המוקרב בעיר הבחירה בלבד, כפי שנדרש הדבר בספר דברים. ואמנם הכתוב עצמו בספר מלכים מעיד שלא נעשה כפסח הזה מימי השופטים. גם הלשון "עשה פסח לה' אלוהים" חופפת את המצווה שבדב' טז, א: "ועשית פסח לה' אלוהיך".48

ה. על אובות וידעונים וכשפים אחרים, הנזכרים במל"ב כג, כד, מדובר בדב' יח, י-יא, אף-על-פי שאנו מוצאים איסורים על כך גם בחוקת ספר הקדושה שבספר ויקרא (יט, כו; כ, ו, כז).

ו. השפעתו הסגנונית של ספר זה ניכרת ביצירה הישראלית החל בסוף המאה הז' לפנה"ס ואילך;49 בספרות הנבואה שלפני המאה הז' לפנה"ס אין אנו מוצאים סגנון זה. לעומת זאת ניכרת השפעת הספר בנבואת ירמיהו50 ויחזקאל, יואל, יונה, זכריה וישעיהו השני.51

מתי חובר הספר? לשאלה זו ניתנו שתי תשובות:

א. הספר חובר בימי יאשיהו, ומציאתו המפתיעה אינה אלא זיוף קדוש. דעה זו היתה שלטת בקרב החוקרים במאה הקודמת ובתחילת המאה הנוכחית, והיא אומרת שהכהנים בימי יאשיהו הם שחיברו את הספר, אך היו מעוניינים לשוות לו הילה של קדושה כדי שיתקבל על דעת העם, ולכן שמו אותו במקום נסתר בבית המקדש. לאחרונה אין תומכים לדעה זו.

ב. הספר חובר בימי חזקיהו, נגנז בתקופת מנשה, ורק בתקופת יאשיהו נתגלה. דעה זו היא המקובלת כיום על מרבית החוקרים.

יש לציין שעצם הצגת השאלה בדבר זמן חיבורו של הספר אינה במקומה מבחינה מתודית. המושג "חיבור ספר" אינו תופס לגבי ישראל בימי קדם ולגבי המזרח הקדום כולן. כשאנו מדברים כיום על ספר, אנו מתכוונים ליצירה שנכתבה על-ידי אדם מסוים במקום מסויעם ובזמן מסוים; בכל שורה ושורה שבספר טבועה אישיותו של המחבר, תקופתו והסביבה שבה נכתב. לא כן בישראל ובמזרח הקדום. אפילו במגילת קהלת, המתקרבת למושג הספר המודרני, אנו מוצאים קטעים שכדוגמתם נמצא בספרות הבבלית והמצרית מן המחצית הראשונה של האלף ה-ב' לפנה"ס.52 הסופר בימי קדם היה בדרך כלל אוסף ומלקט מסורות, אך לא היה יוצר ספרות ולא היה מחבר במובן המודרני של המלה. גם אם הועלה ספר דברים על גבי הכתב בימי חזקיהו-יאשיהו, אין פירוש הדבר שכל תכנו משקף את תקופת חזקיהו ויאשיהו. בספר דברים נשתמרו לנו חוקים קדומים מאד, ובייחוד במקומות שאין להם קשר לריכוז הפולחן, כגון פרקים כא-כה, ואף החוקים שביסודם מונח רעיון ריכוז הפולחן, כגון דיני בכורות ומעשרות, חג הפסח והחגים האחרים, אינם כשלעצמם בגדר חידוש, שכן היו אלה מצוות קדומות ביותר בישראל, אלא שבתקופה זו הותאמו לעקרון ריכוז הפולחן ושוכתבו מחדש. על ההתאמה שנעשתה בהם נוכל לעמוד מתוך השוואת חוקים אלה לקובצי החוקים הקדומים; אי אפשר לחרוץ משפט על זמנו של ספר דברים מבלי להשוות כל חוק וחוק שבו לאותו חוק כפי שהוא מופיע בקבצים אחרים, ב"ספר הברית" וב"ספר הקדושה". ואם נערוך השוואה ובדיקה כאלה בדרך שיטתית ועקבית, יסתבר לנו שבספר דברים הותאמו החוקים למגמה החדשה, אך ביסודו של דבר לפנינו אותם חוקים, כגון שבת, שלוש רגלים, בכורות, מעשרות, שמיטה, מתנות כהונה, דין ערי מקלט ועוד.53

אין ספק שבספר דברים משוקעים חוקים קדומים, מימי השופטים או אפילו מימי משה, אך יש בו גם יסוד מימי חזקיהו – ואולי זהו היסוד הקשור להאחדת הפולחן; ולבסוף מצוי בו גם היסוד היאשיני, המתבטא בעריכה הספרותית הסופית של הספר. אחרי ככלות הכל עדיין איננו עומדים כאן בתקופה שספרים מתקדשים באותיותיהם, כפי שהיה הדבר בימי בית שני ולאחריו, אלא בעיקרי תכנם. לאור המסגרות הכפולות שאנו מוצאים בספר דברים: שני מבואות (א, א – ד, מ; ד, מד – יא, לב) וכן שני אפילוגים (כז-כח; כט-ל). רשאים אנו להניח שהספר, בהיותו מקובל מאד בעתם, עבר גלגולים רבים בחוגי הסופרים בימי יאשיהו. אין להניח שהספר שנתגלה היה זהה ככתבו וכלשונו לספר דברים המונח כיום לפנינו. הרי באותו יום קורא שפן הסופר את הספר פעמיים, פעם בפני חלקיהו הכהן ופעם בפני יאשיהו, וכנראה באותו יום יוצאת גם המשלחת לחולדה הנביאה; ואין להניח שספר בהיקפו של ספר דברים כיום אפשר היה לקראו פעמיים ביום אחד, ועוד לעשות בו ביום פעולות נוספות.

לסיכום: תקופת יאשיהו עומדת בסימן "ספר הברית", ואמנם היא שפתחה בתהליך הקאנוניזציה של כתבי הקודש, מושג שחדר גם לנצרות ולאסלאם: התגלות ה' הגלומה במלה הכתובה בספר. יאשיהו הוא שקידש את "ספר תורת משה", הוא ספר דברים, וחייב את העם בשמירתו (מל"ב כג, א-ג). בעקבות קידוש ספר זה החלו לקדש גם מסורות כתובות אחרות. כבר בתקופת יאשיהו ובעיקר אחריו, בימי החורבן, קמו סופרים שאספו וערכו את המסורות הקשורות לתקופת ההתנחלות ולתקופת המלוכה, בעשותם שימוש באידיאולוגיה של ספר דברים המקודש ובסגנונו (ראה לעיל, עמ' 150 ואילך). אחריהם קמו בישראל סופרים שכינסו גם אוצרות ספרותיים אחרים, בעיקר עזרא הסופר, שאסף את המגילות שנשתמרו כנראה בידי הכהנים. חוגי הכהנים שמימי בית ראשון לא היו כנראה מעוניינים שאלה יתפרסמו, כי מה לישראלי פשוט ולהוראה כיצד לקבוע צרעת, טומאה וכדומה? אצל כל העמים היו מגילות כאלה נחלתם האקסקלוסיבית של הכהנים, שהקפידו לבל יצאו מחוץ לתחומם.54 עזרא כינס לראשונה את המגילות הקדומות הללו וקידשן. הן כללו גם את המסורות ההיסטוריות על ימי האבות ויציאת מצרים. אני נוטה להניח שמסורות אלה היו שמורות בידי הכהנים, כי לפי המקובל עורך "כהני" הוא שערך את ארבעת ספרי התורה הראשונים – מה שאין כן ספר דברים, שהעריכה הכהנית אינה ניכרת בו. ספרי התורה שכינס עזרא נתקדשו לפני שנתקדשו ספרי הנביאים הראשונים, בהיות התורה קשורה לתקופה הקאנונית, כלומר לתקופה שהוד של קדושה מרחף עליה (אבות, משה ויציאת מצרים). אבל האמת היא שהתחילו לכנס בישראל מסורות על ההתנחלות ועל המלוכה גם לפני ימי עזרא, בהשראת ספר דברים. מאוחר יותר נאספו דברי הנביאים, המזמורים שיוחסו לדוד והמשלים ויצירות החכמה שיוחסו לשלמה; אך המניע הראשון לגיבוש כתבי הקודש היה קידוש ספר משנה תורה, והוא שעשה את דת ישראל לדת הספר.

לחלקים נוספים של המאמר:
הרפורמה של יאשיהו
הרפורמה של יאשיהו : ביעור הפולחן הזר
הרפורמה של יאשיהו : חיסול הבמות מישראל
הרפורמה של יאשיהו : המעבר מעבודת ה' במקדש ובמה לעבודת ה' בבית הכנסת- מזבח ומנחה לתפילה וקריאה בספר
הרפורמה של יאשיהו : מציאת ספר התורה (פריט זה)

הערות שוליים:
43. ראה מראי מקום אצל ל' גינצבורג, אגדות היהודים, כרך ו, עמ' 224, הערה 116. ועיין גם בראשית רבה פרשה ו (מהדורת אלבק עמ' 49): "אמר ר' שמעון בן יוחאי ספר משנה תורה היה סיגנם (Signum) ליהושע: בשעה שנגלה עליו הקב"ה מצאו יושב וספר משנה תורה בידו. אמר לו חזק יהושע, אמץ יהושע, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו'". ספר תורה מתפרש כאן כספר משנה תורה.
44. W.M.L. dc Wctte, Disserlatio Critica ctc., 1805
45. ראה בנספח לספרי ,Deuteronomy ctc.
46. וראה לעיל, הערה 22.
47. לפי דעת מ' הרן ("קרבן הפסח", תקופות ומוסדות במקרא, תשל"ג, עמ' 136-108) הוקטר החלב ונזרק הדם על מזבח כלשהו ללפני שנתנו המנויים על קרבן הפסח את הדם על המשקוף והמזוזות של הבית שבו אכלו. הוא מסתמך בעיקר על שמ' כג, יח; לד, כה.
48. על המטאמורפוזה שחלה בקרבן הפסח בשל ריכוז הפולחן ראה מאמרי "המפנה בתפיסת האלהות והפולחן בספר דברים", תרביץ לא (תשכ"ב), עמ' 5.
49. הדמיון בעניינים שונים בין ספר דברים לספר הושע (ראה בספרי 366, 364 ;Deuteronomy etc., pp) מקורו בזיקת ספר דברים למסורות צפוניות. ראה לעיל, פרק ח.
50. וזאת לא רק בפרוזה המעובדת על-ידי האסכולה הדבטרונומיסטית (ראה להלן, עמ' 290 ואילך), כי אם גם בשירה המשקפת את דברי הנביא עצמו, ראה בספרי Deuteronomy etc., pp. 359-360
51. המגע משתקף במגוון התחומים האידיאולוגיים האופייניים לספר דברים, כגון:
א. ביעור הפולחן הזר: "תחת כל עץ רענן" (יש' נז, ה), "גלולים ושקוצים" (יש' סו, ג ויחזקאל Passim).
ב. אחדות האל: "אין עוד" (יש' מה, ה, ו ועוד; מו, ט; יואל ב, כז).
ג. נאמנות לה' ושמירת התורה: "אהב את (שם) ה'" (יש' נו, ה), הליכה בדרך ה' ושמירת משמרתו (זכ' ג, ז; נאמנות לה' ושמירת התורה: "אהב את (שם) ה'" (יש' נו, ה), הליכה בדרך ה' ושמירת משמרתו (זכ' ג, ז; השווה מל' ג, יד); השב אל לב (יש' מד, יט; מו, ח); שוב (רשע) מדרכו הרעה ומרוע מעללים (יחז' יג, כב; לג, יא; ג, ה; זכ' א, ד).
ד. יציאת מצרים: "יד חזקה וזרוע נטויה" (יחז' כ, לג, לד), "כור עני" (יש' מח, י).
ה. גלות: "הפיץ בגוים ובעמים" יחזקאל (Passim); הדיחם שמה (יחז' ד, יג).
ו. עידוד נבואי: "אל תירא ואת תחת" או: לא תירא ולא תחת (יש' נא, ז; יחז' ב, ו; ג, ט).
52. ראה דברי במאמרי "היצירה הספרותית של ימי גלות בבל ושיבת ציון", ההיסטוריה של עם ישראל, שיבת ציון וימי שלטון פרס (בעריכת ח' תדמור), תשמ"ג, עמ' 174.
53. ראה לעת עתה מאמרי Deuteronomy', Encyclopaedia Judaica'
54. ראה מאמרי "לתפיסת החוק בישראל ומחוצה לו", בית מקרא ט (תשכ"ב), עמ' 63-58, וראה מ' הרן, "מאחורי הקלעים של ההיסטוריה", ציון מה (תש"ם), עמ' 12-1 וכן הרצאתו של ח' כהן על "הוראות כהניות" בקונגרס העולמי השמיני למדעי היהדות, תשמ"א (באנגלית)

ביבליוגרפיה:
כותר: הרפורמה של יאשיהו : מציאת ספר התורה
שם  הספר: מיהושע ועד יאשיהו : תקופות מפנה בתולדות ישראל מההתנחלות ועד חורבן בית ראשון
מחבר: ויינפלד, משה (פרופ')
תאריך: תשנ"ב
בעלי זכויות : י"ל מאגנס
הוצאה לאור: י"ל מאגנס
הערות: 1. סדרת ספרים לחקר המקרא מיסודו של ס"ש פרי.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית