קווים לתיאור אמונתם של האבות : לא אמונת ייחוד

תיאור האבות כמאמינים באמונת הייחוד אינו אלא הטלה מן המאוחר אל המוקדם. זהו פרי השאיפה לדמות את תולדות ישראל על-פי האידיאה המונותיאיסטית ולמדוד אותן בקנה-המידה המיוחד של אידיאה זו. הדימוי נתהווה בתודעתם של שבטי ישראל לאחר שכבר נתחוללה בהם התמורה הקשורה באמונת הייחוד ואין בו, כשלעצמו, כלום מן הממש ההיסטורי. ואילו ניתוח המסורות המקראיות עשוי להראות בקלות, שדימוי זה מכסה על מצב היסטורי אחר לחלוטין.

בשורת הייחוד נקשרה בישראל בשם-האלוהות של ארבע אותיות (יהוה). נשתמרו אמנם בישראל עוד כמה שמות שנחשבו מעין כינויים נרדפים של השם המפורש, אבל אמונת הייחוד הופיעה תחת השם המפורש עצמו דוקא ובו דגלה תמיד. והנה המקורות המקראיים גופם מודים, בדרך כלל, שהאבות לא הכירו את השם הזה – או שבכל אופן הוא לא מילא בחייהם אותו תפקיד שנועד לו בתקופה שלאחר משה. אפילו ס"י (= המקור J), המקדים את השימוש בשם המפורש עד לבריאת העולם (בר' ב', ד ואילך), חוזר ומספר על התגלות מיוחדת של יהוה למשה (שמ' ג', ב-ג, ז-ח, טז-יח), התגלות הפותחת, אף לפי סיפורו, תקופה חדשה בקורות העולם. יש בזה עדות נאמנה לעובדה ההיסטורית, שהמהפכה הכרוכה באמונת הייחוד לא קדמה למשה ושהאבות לא היו מייחדים. והדבר מתאשר על-ידי כמה ראיות אחרות. נזכיר מהן במיוחד את העובדה, שבתקופת האבות עדיין אין זכר למלחמה באלילות. מתח של איבה לאלילות מתגלה במקרא לראשונה רק באגדות ובמסורות העוטרות את דמותו של משה. משם ואילך מתמשך המתח הזה על-פני כל תולדות ישראל. גם בכך יש עדות נאמנה להופעתה ההיסטורית של מהפכת הייחוד, שחלה עם פעולתו של משה בלבד¹⁰.

ואפשר להוסיף אף ראיה זו, שאמונת האבות, ככל שהיתה למעשה, מקובלת היתה, כפי שעוד נראה להלן, על כמה קיבוצים לאומיים קדומים שהיו קרובים בגזעם לישראל ולעמים המקבילים לו. והנה אם נאמר שאמונה זו מונותיאיסטית היתה, נצטרך להניח שכך היתה גם אמונת אבותיהם של שאר העמים הקרובים לישראל – בעצם, של כל החוג האתני-הגזעי שהצטרף משבטי העברים ומ"בני קדם". אבל אפשרות כזאת אין הדעת סובלת אותה והיא רחוקה מן האמת.

אין איפוא לפקפק בעובדה, שאמונתם ההיסטורית של האבות לא היתה אמונה של ייחוד. אבל הבעיה נעשית קשה ומסובכת כשאנו מנסים לתאר אותה בקוויה העצמיים. מה היו רישומיה הטיפוסיים ומהיכן בכלל אפשר להעלות אותם? כל נסיון של תשובה כרוך, בהכרח, בגישושים ובהשערות, מחמת הערפל הסמיך המכסה על התקופה הרחוקה.