קווים לתיאור אמונתם של האבות : קווים מסופקים

מצויים עוד כמה פרטים שקשה להכריע לגביהם אם אמנם ירושה ממשית הם מאמונת האבות, כיוון שנזכרו במקומות בודדים וכלאחר יד. מופלא ובלתי-רגיל הוא הכינוי "פחד יצחק", שיעקב נשבע בו (בר' ל"א, מח, נג), ואפשר שמשתקף בו מושג מיוחד לאבות. הכינוי "אביר יעקב", שנזכר בס' בראשית במקום אחד (שם מ"ט, כד³⁹), מופיע גם בשירה ובמזמור (יש' מ-ט, כו; ס', טז; תה' קל"ב, ב, ה; והשווה יש' א', כד) ואין להחליט עליו אם שרד מתקופת האבות, או להיפך – הוטל לתוכה מן התקופה ההיסטורית. בשירת המקרא אנו מוצאים, שהמלה "צור" והנרדפות לה (כגון סלע, מצודה) משמשות כינוי תדיר לאלהים. מאידך, מלה זו מהווה מרכיב שכיח בשמות פרטיים ואף עשויה להתחלף בהם במלה "אל". בדומה לזה, הרבה שמות פרטיים מכילים כמרכיבים מושגים של משפחה, כגון "עם", "אב", "אח". מכאן (וכן מתוך הפירוש האטימולוגי למלה "שדי") שיערו⁴⁰, שהעברים הקדמונים האמינו באלהות של הר ושנוסף על כך נתפסו אלהיהם מתוך זיקה הדוקה ליחידה המשפחתית עד שנחשבו לחלק בלתי-נפרד ממנה. אבל כמדומה שגם כאן קשה לומר, על איזה שלב של התפתחות דתית עשויות עובדות מעין אלו להעיד – אם אין הן אלא שגרה נטולת-משמעות ממצב קדם-היסטורי רחוק ביותר, או שיש בהן משום ראיה לתקופת האבות דוקא.

הערות:
39. בתקבולת: "ראה אבן ישראל", ושני המושגים המקבילים שבפס' זה (אביר – רעה) נכללו בתארו של השר המיוחד "אביר הרעים אשר לשאול" (שמ"א כ"א, ח). אפשר שכאן טמון המפתח להבנת התואר "אביר" ביחסו לאלהי ישראל, ולא כמו שנהגו לפרש: שור, עגל. משמעות מעין זו האחרונה יש לתיבה "אביר" במקרא בכמה מקומות אחרים, אלא ששם היא מנקודת אביר (ולא אביר, כמו בבר' מ"ט, כד). לפי זה לא תהא ההבחנה בניקוד שתי הצורות של "אביר" מלאכת הנקדנים גרידא, אלא יהא לה יסוד של ממש במסורת-הלשון. אבל אותו שר של שאול יהיה צריך להיקרא, כנראה, "אביר הרעים".
40. אולברייט, Stone Age, עמ' 187-185; ברייט, History, עמ' 90-89.