עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > אידיאולוגיות, תנועות וזרמים > הרעיון הלאומי היהודי
החברה ההיסטורית הישראלית


תקציר
המאמר בוחן מתי נוצר המונח ציונות ומי היו האנשים שתבעו לעצמם זכות ראשונים על השימוש בו. הדעה הרווחת היא שנתן בירנבוים הוא זה שטבע את המונח עוד לפני הרצל.



מחיבת ציון אל הציונות: א
מחבר: אלכס ביין


היווצרותו1 של מונח מיוחד וקביעתו לשם של תנועה חברתית או תרבותית אינם דברים שבאקראי, אלא הם צופנים בחובם משמעות עמוקה. מונחים כאלה נוצרים, בדרך כלל, כאשר תנועה חברתית מגיעה לדרגת התפתחות, בה מתאחדים זרמיה השונים לתפיסה כוללת, וכאשר המצדדים בה מכירים בחידוש ובייחוד שבתוכנה הרעיוני ובמאווייה2. על פי רוב מתחילה להתגבש בשלב זה גם תכנית הגשמה מחושבת ושיטתית, ששלבי עיצובה חוזרים ומשתקפים בתולדות המונח, בשינויי משמעותו ובתהליך התקבלותו על דעת מצדדים, מתנגדים והציבור הכללי. לעתים קרובות המתנגדים הם הם שטובעים את המונח3 או שמקבלים אותו ראשונים כמונח4; לעתים קרובות תהליך ההתקבלות הוא כה מהיר וכללי, שאך בקושי וללא בטחון ניתן לקבוע את מועדיה5. אף קורה שהמושג נוצר כמעט בו בזמן על ידי כמה אנשים ללא השפעה הדדית גלויה או שאנשים אחדים טוענים לזכות ראשונים בטביעת המושג או בשימושו6.

גם על המונח "ציונות" תבעו לעצמם אנשים שונים זכות הראשונות. איזידור שליט, מזכירה של הלשכה הציונית המרכזית בווינה בימי הרצל, כותב ברשימה אוטוביוגראפית, שהעמיד לרשותי בשנת 1939: "אגב, המלה 'ציוניסט' (ציוני) נוצרה על ידי בנשף של [אגודת הסטודנטים היהודית-הלאומית] קדימה, שהתקיים בשנת 1892 במסעדת קונר בווינה, שוטנרינג, אמרתי בפעם הראשונה: אנחנו הציונים. עד אז כינינו את עצמנו בשם יהודי-לאומי. נתן בירנבוים, שהיה אז מנהיגנו הרוחני, קיבל מלה זו מיד. המונח לאומי-יהודי נעלם ובמקומו בא המונח 'ציוני' (ציוניסטיש)". זכות-ראשונות תבע לעצמו גם הפובליציסטן בנימין סגל. כך כותב הוא על אגודת "ציון" בלבוב, שנוסדה ב- 1887: "חברי האגודה נקראו ע"י ידידים ומתנגדים 'ציוניסטן' [ציונים]. הכינוי 'ציוניסמוס' [ציונות] הופיע בפעם הראשונה על אדמה גרמנית ובשפה הגרמנית במאמר 'התכנית של הציונים', שפורסם על-ידי בגל' 8 ו- 9, 1893, של השבועון 'דער איזראעליט', שהופיע אז במאגנצה"7. בקשר לאותה חברת "ציון" בלבוב כתב הסופר היהודי-האמריקאי גרשם באדר: "ואחר אשר עשו תעמולה לדעותיהם באספות, קראו להם יהודי הרחוב בשם 'ציוניסטען'... כן קראו לעצמם בשם 'ציוניסטען', שאני תרגמתי לעברית במלת 'ציוניות' ו'ציוניים', בעוד אשר חברי המפלגה קראו לעצמם 'נאציונאל-יודען'"8.

כנגד טענות אלה עומדת המסורת הצודקת, כפי שנראה להלן, שנתן בירנבוים הוא-הוא שיצר את המלה "ציוניסמוס", או השתמש בה הראשון. אחד העם אישר זאת עוד בשנת 1902 במאמרו "תורה ועבודה", לזיכרו של י. ל. פינסקר. "באוסטריה" – כתב שם – "היו חו"צ רגילים לקרוא לעצמם ציונים (ציוניסטען) עוד זמן רב לפני הרצל, וכמדומה לי שד"ר בירנבוים הוא שחידש את השם הזה בכת"ע שלו זלבסט-עמאנציפאציאן"9. הנחה זו נתקבלה בהיסטוריוגרפיה הציונית, במידה שהתעניינה בבעייה זו. היא קיבלה אישור גם על-ידי בירנבוים עצמו.

בסקירה אוטוביוגרפית, שפירסם בשנת 1925 באידית, כותב הוא על כך: "אני גם... השתמשתי הראשון במלים 'ציונות' ו'ציונות מדינית' במובנה של המלה כיום"10. נבדוק נא על סמך התעודות שבידינו את הטענות האלה ואת מידת האמת שבהן.

לחלקים נוספים של המאמר:

מחיבת ציון אל הציונות: א (פריט זה)
מחיבת ציון אל הציונות: ב
מחיבת ציון אל הציונות: ג
מחיבת ציון אל הציונות: ד
מחיבת ציון אל הציונות: ה
מחיבת ציון אל הציונות: ו
מחיבת ציון אל הציונות: ז
מחיבת ציון אל הציונות: ח
מחיבת ציון אל הציונות: ט
מחיבת ציון אל הציונות: י
מחיבת ציון אל הציונות: יא

הערות שוליים:

  1. על הבעיה הצבעתי בפעם הראשונה במבוא הביוגרפי לספר מוצקין, ירושלים תרצ"ט, עמ' מ"ג, אך טעיתי בקביעת מועד שימושה הראשון של המלה, מפני שלא היה בידי אז בשלמות העתון "זאלבסט-אמאנציפאציון". לתולדות המלה ושימושה בעברית רוכז חומר חשוב על-ידי ג. קרסל במאמרו על העתון "זאלבסט-אמאנציפאציון" לבירנבוים, שנתפרסם ב"שיבת ציון", ספר שנה למחקר הציונות ותקומת ישראל, כרך ד', ירושלים תשט"ז/1956, עמ' 94-55 (ביחוד עמ' 76, הערה 2), וב"הדואר", שנה כ"ט (י"ח כסלו תש"י), עמ' 126. הוא גם העיר את תשומת לבי למקומות שונים, שבהם השתמשו במלה העברית בשנים הראשונות ליצירתה. הערות מועילות העירו לי חברי פ. גרץ, ד"ר מ. היימן, י. ונקרט וי. פיליפ. כן היו לי לתועלת שיחות, שניהלתי לפני שנים עם פרופסור ר. קבנר ז"ל. את כתב-ידי המסובך העתיקה גב' תמר קריסטל. לכולם אני רוחש תודה.
  2. לעתים קרובות אף מתרחב אחר כך שימוש המלה גם כשם כולל לקודמי התנועה ומבשריה או לתנועות קודמות כיוצא בה – נוהג, שלדעתי צריך לדחותו כאנאכרוניסטי. מוטב, לדעתי, שלא לדבר על אנטישמיות בזמן העתיק אלא, באופן כללי יותר, על שנאת היהודים. בדומה לזה ראוי להשתמש במלה "ציונות" רק לגבי הזמן שנוצרה ונתקבלה כמונח.
  3. כגון המונח "geux ) "Geusen – קבצנים) למורדים במלחמת השחרור של ארצות-השפלה, או המאראנוס ("חזירים") לאנוסי ספרד.
  4. למשל המונח "קפיטאליזם" (על-ידי הסוציאליסטים) או המונח "היסטוריסמוס" (ר' פ. מיינקה, Die Entstehung des Historismus, 1936, כרך א', עמ' 2-1).
  5. למשל המונח "אנטיזמיטיזם" (אנטישמיות). עי' א. ביין: האנטישמיות המודרנית ומשמעותה לשאלת היהודים, קובץ "יד ושם", ג', עמ' 14-7; וביתר פירוט בפרק הראשון של מאמרי בשם זה, שנתפרסם בגרמנית ב-Vierteljahrshefte für Zeitgeschichte, שנה 6, עמ' 340 ואילך; ובאנגלית בקובץ Between East and West, Essays dedicated to the memory of Bela Horovitz, לונדון 1958, עמ' 164 ואילך.
  6. למשל לגבי המלה "סוציאליזם", על טביעת מונח זה ע"י פ. לרו (Leroux) ר' קבנר: Zur Begriffs-bildung der Kulturgeschichte, Hist. Zeitschrift , שנה 149, עמ' 260, הערה 2, והספרות המובאת שם.
  7. ב. סגל Die Protokolle der Weisen von Zion kritisch beleuchtet, (Segel), ברלין, 1929, עמ' 20.
  8. הדאר, שנה כ"ח (ט"ו אלול תש"ט), עמ' 965. באדר מעיר לפני-כן: "אז נשתנה שם החברה [מקרא קודש] לשם ציון... בעיקר הדבר לא היתה אז כל כוונה ציונית בשם 'ציון', כי ראובן אשר ברוידס וכל ההולכים בעקבותיו היו בעת ההיא מתלמידיו של יל"ג בהתנגדותם לחיבת-ציון... ואחר אשר עשו תעמולה לדעותיהם באספות, קראו להם יהודי הרחוב בשם 'ציוניסטען'" וכו', ועי' גם להלן, הערה 53.
  9. "השלוח", ט, חוב' מ"ט, שבט תרס"ב: אחר כך "על פרשת דרכים", כרך ב', עמ' צ"א ואילך. הפיסקה המובאה לעיל, עמ' צ"ג, הערה 3. והשווה גם דברי מנחם אוסישקין בנאומו על הרצל, שנשא לפני התאחדות עולי גרמניה בתל-אביב בשנת 1940 (שמור בארכיון הציוני): "אגב, המלה 'ציונות' זו היא מלה אשר בירנבוים חידשה – הוא נתן שם זה לתנועה 6-5 שנים לפני הופעתו של הרצל".
  10. "איך האב... מיד אויך דער ערשטער באניצעט מיט די ווערטער 'ציונים' און 'פאליטישער ציוניזם' אינ'ם היינטיגען מיין פונ'ם ווארט". יובילעאום-בוך צום זעכציגסטען געבורטסטאג פון ד"ר נתן ברינבאום, ווארשא [1925], עמ' 12.
ביבליוגרפיה:
כותר: מחיבת ציון אל הציונות: א
מחבר: ביין, אלכס
שם  הספר: ספר-יובל ליצחק בער: במלאת לו שבעים שנה
תאריך: 1961
בעלי זכויות : החברה ההיסטורית הישראלית
הוצאה לאור: החברה ההיסטורית הישראלית
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית