הרצל הגיע אל הציונות, כידוע, ממרחק מסויים. על קודמיו לא שמע לפני כן מאומה, על תנועת חובבי-ציון ברוסיה, ואפילו בעירו וינה, לא ידע למעשה ולא כלום. רק תוך כדי מאמציו למצוא עוזרים, ואחר-כך עם פרסום ספרו "מדינת-היהודים" בא במגע אישי עם חברי התנועה. לראשונה הוא שמע על תנועה מודרנית להתיישבות היהודים בארץ-ישראל באביב 1895 מפי קרובו, פאול לבל, בווינה, שהיה אז יו"ר אגודת "ציון" בווינה60. הרצל חשב בימים אלה לכתוב ספר רפורטאז'ות על "מצב היהודים"; בספר זה התכוון להרחיב את הדיבור גם על "מושבות-ציון החדשות"61. זמן קצר אחרי-כן, ב- 5 ביוני 1895, רשם על אחד הפתקים את המלים, שעתידות היו – תוך העמקה בצורה ובתוכן – להיות סיסמה לכל עבודת-האירגון שלו: "נעשה למען איחוד כל הציונים"62. משמע: הרצל קיבל את המלה ציוני ("ציוניסט"), והשתמש בה לפי ההוראה הבלתי-מוגדרת כל צורכה שהיתה רווחת בסביבתו.
עוד פחות ברורה משמעותה של המלה בפי הרצל בחוברתו "מדינת היהודים". בפרק "הפינומן של ההמון", שבו הוא קובע את הצורך להעמיד לפני עיני ההמונים מטרה מושכת, אידיאל מלהיב, כדי להניע אותם לפעולות כאנשים חופשיים, הוא כותב: יש כמה נדבנים יהודים "המבקשים להמתיק את סבלות היהודים על ידי נסיונות ציוניים"63. כאן זוהו "נסיונות ציוניים" עם נסיונות התיישבות פילאנטרופיים בארץ-ישראל. אופי שונה במקצת ניתן למונח אחרי שיחתו של הרצל עם נארסיס לוואן, מזכירה הכללי של חברת כי"ח. הוא רושם מתוך סיפוק ביומנו (ספטמבר 1895), שלוואן סיפר לו, כי הרב הראשי בפאריס צדוק הכהן "ציוני נלהב הוא ומסכים לכמה מרעיונותי"64. והאופי החדש מתגלה עוד יותר, בהערתו של הרצל, אחרי שיחתו עם צדוק כהן ב- 16 בנובמבר 1895: "הוא גם התוודע לפני אחר כך כציוני. אבל ה'פאטריוטיות' של הצרפתי תבעה את זכותה גם היא"65.
מיד אחרי פירסום "מדינת-היהודים" בא הרצל, כאמור, בקשר הדוק יותר עם תומכים רבים של הרעיון הלאומי-היהודי ושל ההתיישבות בארץ. הוא קיבל מכתבים ומבקרים מארצות רבות, מפשוטי עם ומאנשי מעלה, מצעירים ובאים בימים66. במיוחד ביקרו אצלו נציגי האגודות האקדמאיות והתנועה הלאומית בווינה ובגליציה. והנה חוגים אלה השתמשו, כפי שראינו, במלים "ציוני" ו"ציונות" מזה שנים, ובמידה גוברת והולכת, לשם ציון שאיפותיהם. הם התקרבו מאוד לרעיונותיו של הרצל, ולא הצליחו רק בהפצת רעיונות אלה מעבר לחוגם הצר ובפילוס הדרך מההלכה אל המציאות הפוליטית. הרצל נראה בעיניהם כמבהיר רעיונותיהם הם, ואולי גם, - כך קיוו – יהיה הוא המבצע אותם; הם עודדו אותו לצעוד קדימה בדרכו והציעו לו את תפקיד המנהיג. בגלל קשר זה עם הציונים בווינה נעשתה גם הטרמינולוגיה שלהם שגורה בפי הרצל. הוא התחיל משתמש יותר ויותר במלים "ציונות" ו"ציונים" לציון שאיפותיו הוא67, אך קיבל גם את המלים "לאומי-דתי" (national-judische) "אגודות-ציון" (Zionsvereine) וכו', והשתמש בו בזמן המלה "ציונים", כדוגמת החוגים הציוניים בווינה, גם כשם לחובבי-ציון בארצות המזרח והמערב68.
לחלקים נוספים של המאמר:
מחיבת ציון אל הציונות: א
מחיבת ציון אל הציונות: ב
מחיבת ציון אל הציונות: ג
מחיבת ציון אל הציונות: ד
מחיבת ציון אל הציונות: ה
מחיבת ציון אל הציונות: ו
מחיבת ציון אל הציונות: ז
מחיבת ציון אל הציונות: ח
מחיבת ציון אל הציונות: ט (פריט זה)
מחיבת ציון אל הציונות: י
מחיבת ציון אל הציונות: יא
הערות שוליים:
60. ר' מכתבו של הרצל אל דויד וולפסון מ-28 במרס 1898 (כל כתבי הרצל, סדרת איגרות הרצל, כרך ג', ירושלים תשי"ז, עמ' 317): "הלא הוא האיש, שדיבר אתי ראשונה על מושבות ארץ-ישראל ונתן לי לטעום מן הקוניאק דהתם. אפשר ובתוך זה היתה מדינת-היהודים".
61. Tagebuecher, כרך א', עמ' 13: Die neuen Zionskolonien.
62. Tagebuecher, כרך א', עמ' 38: Wir warden alle Zionisten fusionieren.
63. Gesammelte Zionistische Werke, כרך א', עמ' 74.
64. Tagebuecher, כרך א', עמ' 277.
65. Tagebuecher, כרך א', עמ' 321.
66. ר' א. ביין, תיאודור הרצל, ביוגרפיה, פרק ו'.
67. ר' למשל את נאומו מ-2 בדצמבר 1896 לרגל "נשף-מכבים" של האגודות האקדמאיות היהודיות-לאומיות בווינה, שבו הוא מציין כ"מטרת הציונים" – פתרון שאלת-היהודים Gesammelte Zionistische Werke), כרך א', עמ' 136).
68. דוגמאות ר' Tagebuecher, כרך א', עמ' 347 (die Zionistische Literatur); 351 ("Landau ist, wie viele Zionisten, fuer das Hebraeische"); 353 (שבו משתמש הרצל, עד כמה שאני רואה, בפעם הראשונה (ב-1 במרס 1896) במלה Zionismus ושבו הוא מזכיר שימוש המלה בעתון היומי Wiener Allgemeine Zeitung ("Der Zionismus ist ein verzweiflungsvoller Wahnsinn"); וכן בעמ' 355, 364, 365, 395, 406, 410, 415, 457, 464, 513.
