מחיבת ציון אל הציונות: ב

נרשום, קודם כל, את העדויות הספרותיות על השימושים הראשונים של המונח, בהבהירנו מראש, שייתכן והמלה כבר היתה בשימוש שבעל-פה זמן-מה לפני שמצאה את דרכה לתעודות שבכתב או שבדפוס.

צירופי-לשון עם המלה "ציון"¹¹, בעברית וגם בשפות אחרות, מצויים עוד בזמן קדום למדי, אלא שלצירופים אלה נודעה משמעות שונה מזו השגורה בפינו. דומה שהמלה "ציוני" (המשמשת עתה תרגום למונח הלועזי "ציוניסט") מופיעה לראשונה בקינה "ואת נוי" לתשעה באב, כאן הוראתה היא "מציון" כלומר, תושב ירושלים או יליד הארץ¹². בהוראה דומה משתמש במלה זו עוד בשנת 1880 הסופר הארץ-ישראלי יעקב גולדמן ב"הצפירה", בהזכירו את "סופרי מכ"הע הציונים"¹³. בצירוף שונה מזה אנו מוצאים את המלה בגרמנית (ואחר כך גם בשפות אחרות ובעברית): Zionide, (ציוני) בהוראה של "שיר-ציון"¹⁴, בשנת 1877 פוגשים אנו את המלה Zionist כמעט בצלילו המודרני בחוברת בשפה הרומנית. המדובר הוא בדו"ח שנתי של לשכת "ציון" בבוקרשט¹⁵. מטרת הלשכה היתה אז אמנציפאציה של יהודי רומניה והפצת השכלה כללית בקירבם. כל חבר בחברת 'ציון' נקרא בדו"ח הנ"ל – וכנראה נהגו כך עוד לפני-כן – בשם Zionist, והפעולה של האגודה – פעולה ציונית¹⁶. כיום נשמע הדבר מוזר, בקראנו שם – בקשר למטרות הנ"ל – על "האידיאה הציונית", או אף על טקס קבורה של חבר האגודה "לפי המנהג הציוני".

קרוב יותר להוראה המעניינת אותנו הוא השימוש במלה זו במכתב עברי מ-16 בינואר 1886, עליו הצביע ראשונה אלתר דרויאנוב ז"ל. במכתב הנ"ל כותב הסופר החובב ציון שאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר) בווארשה אל הסופר יהודה לייב לוין (יהל"ל), שהמשורר שפירא אמנם "ציוני" הוא אבל לא "לאומי", כלומר שהוא בעד ישוב ארץ ישראל, אבל עם זה אינו תופס את בעיית היהודים תפיסה לאומית-יהודית¹⁷. עוד נפגוש שימוש דומה במלה גם אצל אחרים.

מן הסקירה הקצרה דלעיל אנו למדים, כי המלה "ציונות" (ציוניסמוס) אינה מופיעה בספרות, עד כמה שידוע לנו, לפני שנת 1890; לעומת זאת נמצא פה ושם את שימוש המלה העברית "ציוני" או המלה הלועזית "ציוניסט" בהוראות שונות. אם שימושים מוקדמים אלה השפיעו על המאוחרים יותר, שאו שאין כאן אלא עדות לנוחותם והסתברותם של המונחים "ציוני", "ציוניסט" וכיוצא בהם, הגזורים מן התיבה "ציון" – על כך אין להכריע לפי הדוגמאות המעטות שברשותנו. אבל ההנחה השניה מתקבלת יותר על הדעת, לפחות לגבי השימוש בשפה הגרמנית, שבה התפתח המונח בראשונה.

לחלקים נוספים של המאמר:

הערות שוליים:

על המונח "ציון" ומשמעותו בתולדותינו ובתודעה ההיסטורית שלנו ר' ש. קראוז: (Kraus) Zion and Jerusalem, a linguistic and historical study, Palestine Exploration Quarterly , שנה 77, ינואר-אפריל 1945; מרטין בובר: בין עם לארצו, עיקרי תולדותיו של רעיון, ירושלים-תל-אביב, תש"ה; בנציון דינבורג [דינור]: דמותה של ציון וירושלים בהכרתו ההיסטורית של ישראל, "ציון", שנה ט"ז, תשי"א, עמ' 17-1.
"על בן ובת רבי ישמעאל כוהן גדול... עת נשבו ונפלו לשני אדונים... זה אמר: משבית ציונים שביתי... רעהו סיפר לו בכפליים: ואני בא משבי ירושלים". ו' לכך גם ל. צונץ: Poesie des Mittelalters, Neudruck, 1919, Beilage 6: Ungewöhnliche Plurale: 'ציונים'... קינה 'ואת נוי'.
"הצפירה" 1880, עמ' 333.
ע' למשל גרץ, Geschichte der Juden כרך ו', 1861, עמ' 145: Jehuda Halevi's Zioniden (Gesänge über Zion) erinnern unter allen neuhebräischen Dichtungen am moisten an die Psalmen". ור' גם אנציקלופדיה כללית, כרך ו' (1937), עמ' 183, ערך "ציון": פיוטי הגעגועים לגאולה ולא"י של ר' יהודה הלוי ופיטנים אחרים, נקראו 'ציונים'". משמעות דומה יש כנראה למלה Zionitisch בשם-הספר המשונה משנת 1745, (שצולם בשבילי בעזרתו של ד"ר יוסף פטאי): Zionitischen Stifftes I. Teil oder eine Wohlriechende Narde u.s.w. Ephrata in Pennsylvanien, Drucks & Verlags der Brüderschaft. 1745. – לא ברור מובנה של המלה 'ציוני' בספר-השירים הקטן של בן-ציון בן-משה אייזנשטאדט: "ציוני – קובץ שירים ומכתמים", ורשה תרנ"ד. ייתכן שהשם גזור משם המחבר וייתכן שהוא בא לבטא את יחסו החם לציון, שעליו מעידים שלושת השירים הראשונים.
Raport General despre lucrarile infr. de Zion pe anul 1876… Bucuresti 1877. לחוברת זאת הפנה את תשומת לבי חברי פ. גרץ, וחברי י. ונקרט תרגם בשבילי משפטים מתאימים מרומנית לעברית.
לדוגמה, בעמ' 4: Israelitul Roman Zionist, este oglinda Israelitului Romin ca viitorul cetatean Roman ("האיזראליט" הרומני הציוני הוא בבואה של ה"איזראליט" הרומני בתור אזרח רומני לעתיד"). ועיי"ש גם עמ' 10, 19.
כתבים לתולדות חיבת-ציון וישוב ארץ-ישראל, ערוכים על ידי א. דרויאנו, כרך ג', תל-אביב תרצ"ב, עמ' 827: "ברברי המליץ אדמה, כי הוא ישאר נאמן לדגלנו גם עתה. יל"ג... הבטיח אותי במכתב ובע"פ, כי נתון הוא בכל לב אל הרעיון וכשפירא הוא ציוני אך לא לאומי...".