עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקרא > החברה המקראיתעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקרא > פולחן
בית מקרא


תקציר
חלק זה של המאמר עוסק בבכור אם. ל"בכור אם" משמעות דתית. הוא קדוש ב"קדושת הראשית" וצריך להפדות. לפי כתובים מקראיים נוספים נראה שבכורי האם קדושים גם ב"קדושת מקדש" כלומר היו אמורים לשרת ככהני המקדש.



למשמעותו החברתית של בכור במקרא : בכור אם
מחבר: ניסן רובין


כאמור, יש לבכור-אם, לפטר רחם38, משמעות שונה מאשר לבכור-אב. בכור זה הוא בעל סטטוס מיוחד בתחום הדתי ויש לו משמעות עיקרית של קדושה. בשני סוגי קדושה נתקדש בכור-אם: בקדושת ראשית ובקדושת מקדש ומשתי קדושות אלו נפדה הבכור.

1. פדיון מקדושת ראשית

במקרא נמצא פסוקים המציינים את קדושת בכור האדם בהקשר של ראשית הפרי או התבואה. למשל: "מלאתך ודמעך לא תאחר, בכור בניך תתן לי. כן תעשה לשרך לצאנך וגו' (שמות כ"ב, כח-כט)39. "בכור בניך" שבפסוק זה אינו בכור-אב אלא בכור פטר-רחם, על פי השוואה לפסוקים אחרים, כמו "קדש לי כל בכור פטר-רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא" (שמות י"ג, ב). גם בפסוקים נוספים נמצא את ההדגשה שבפסוק זה שהבכור הוא "לי", לה'40. בכורות האדם ההדגשה שבפסוק זה שהבכור הוא "לי", לה'. בכורות האדם והבהמה המוקדשים לה', מיועדים בסופו של דבר לכהנים: "כל פטר-רחם לכל בשר אשר יקריבו לה', באדם ובבהמה, לך יהיה" (במדבר י"ח, טו). וכך בכור בהמה טהורה נאכל על ידי הכהנים בקדושה, במקום המקדש, לאחר זריקת דם והקטרת חלב (במדבר שם, שם41;). פטר חמור נפדה בשה, ואם אינו נפדה, נערף; אבל בכור אדם נפדה על ידי הוריו מידי הכהן (שמות י"ג, יב-יג; ל"ד, כ; במדבר י"ח, טו). אין המקרא מציין כיצד מקדישים את הבכורות וכיצד פודים את בכור האדם. ידוע רק שהפדיון לבכור אדם נעשה בהיותו בן חודש בחמישה שקלים (במדבר ט"ו, טז)42. הנימוק למצות פדיון הבן במקרא הוא היסטורי: "ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד בכור בהמה על כן אני זבח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל-בכור בני אפדה" (שמות י"ג, טו). מהקשר הפסוקים נראה כי כוונת המספר היא שבמצרים נפגעו במכת בכורות הבכורים לאם43.

2. פדיון מקדושת מקדש

לפי הפסוקים הללו נפדה הבכור מקדושת הראשית שלו. אבל יש פסוקים הרומזים שלבכור היתה גם קדושה נוספת, קדושת כהונה, לפי שהיה מיועד לתפקיד במקדש אך שוחרר מתפקיד זה לאחר חטא העגל. יש המזהים כבכורים את "נערי בני ישראל" (שמות כ"ב, ט) שהקריבו במדבר44, ויש המסבירים ש"הכהנים הנגשים אל ה' "יתקדשו" (שמות י"ט, כב) שבמעמד הר סיני, הם בכורים45. לפיכך, יש לבכור שתי קדושות: קדושת ראשית וקדושת כהונה. כאמור, הודחו הבכורים מהכהונה לאחר חטא העגל ושבט לוי קיבל תפקיד הכהונה לאחר שאנשיו התייצבו לצידו של משה והרגו בעובדי העגל (שמות ל"ב, כה-כח). כתגמול על נאמנותם נאמר להם "מלאו ידיכם היום לה'" (שם שם, כט) ו"מילוי ידים" אינו אלא ביטוי לקבלת כהונה (השווה שמות כ"ח, מא; במדבר ג', ג; שופטים י"ז, ה; שם שם, יב ועוד46. מקומות אחרים שנזכרת בהם בחירת הלויים (במדבר ג', יב-יג; שם, מ-נא; שם ח', יד-יח) נאמר שהלויים נלקחו תחת כל בכור פטר רחם בבני ישראל או בלשון קרובה לזו (ראה גם דברים י', ח-ט) כיון שהבכורים כבר שייכים לה' בגלל המעשה ההיסטורי במצרים, "כי לי כל בכור" וגו' (במדבר ג', יג והשווה שם ג', מא; שם ח', טז; ושמות י"ג, טו), הרי יכול הקב"ה להחליפם באחרים, "והיו לי הלויים" (במדבר ח', יד). ההדגשה על "לי" (ראה גם במדבר ג', יב; שם ג', מא; שם ח', יד), באה כהנגדה ל"קדש לי כל פטר רחם" (שמות י"ג, ב ועוד). מהשוואת הפסוקים הללו מתברר שהלויים החליפו את הבכורים וקיבלו את קדושת המקדש. החלפה זו נעשתה בספירה שנערכה במדבר. עשרים ושניים אלף בכורי ישראל, בני חודש ומעלה, הוחלפו במספר זהה של לויים (במדבר ג', מא-מג). העודפים בבכורים (מאתיים שבעים ושלושה) נפדו בחמישה שקלים (שם שם, מו-כא)47. מעשה זה מזכיר פדיון בן בכור בחמישה שקלים, אבל אינו זהה לו, כי מדובר כאן בפדיון חד-פעמי של כל הבכורים מקדושת כהונה ועבודה במקדש. אם כן, פדיון הבן הרגיל הוא פדיון מקדושת פטר-רחם, והפדיון החד-פעמי של בכורי ישראל במדבר הוא פדיון מקדושת עבודה במקדש48.

לחלקים נוספים של המאמר:
למשמעותו החברתית של בכור במקרא : סוגי בכורה במקרא
למשמעותו החברתית של בכור במקרא : בכור אב
למשמעותו החברתית של בכור במקרא : בכור אם (פריט זה)
למשמעותו החברתית של בכור במקרא : עקרון הבחירה לקדושת המקדש

הערות שוליים:
38.
על משמעות המושג ראה: ג. ברין, הבכור בישראל בתקופת המקרא, (הערה 2 למעלה), עמ' 24 הערה 1.
39. פסוקים רבים מדברים על קדושת בכורות בהמה בלבד וקדושת ראשית הצומח. ראה במדבר י"ח, ח-יט; דברים י"ב, יז; שם ט"ו, יט-כג). ראה גם בראשית ד', ד שהבל הקריב "מבכורות צאנו ומחלביהן". הבכור נחשב בקרב עמי העולם העתיק כמתנת ראשית של האל להוריו או לבעליו (בבעלי חיים). ראה א. הרטום "בכור, בכורה" (הערה 1 למעלה).
40. למשל: "כלפטר רחם לי וכל מקנך תזכר פטר שור ושה" (שמות ל"ד, יט) והשווה שמות י"ג, יב. ראה ג. ברין, "דיני בכורות במקרא" (הערה 2 למעלה).
41. אמנם לפי דברים ט"ו, יט-כ אוכלים הבעלים את הבכורות, אך ההלכה מפרשת שהפסוקים משלימים והבעלים שבפסוקים אלה הם כוהנים.
42. השווה לויקרא כ"ז, ו: "ואם מבן חדש ועד בן חמש שנים והיה ערכך הזכר חמשה שקלים "כסף".
43. במכת בכורות נפגעו החל מ"בכור פרעה" וכלה ב"בכור השפחה" ו"כל בכור בהמה" (שמות י"א, ה; שם י"ב, יב; שם שם, כט). ברין סבור שלפי ההקשר המדובר הוא בבכור אם, כשם שבכור השפחה הוא בכור לאם ובכור בהמה הוא בהכרח בכור לאם. ראה ג. ברין, "בכור לאם ובכור לאב במקרא" (הערה 2 למעלה), עמ' 47.
44. ראה תרגום אונקלוס במקום ופרשנים מסורתיים. ראה משנה זבחים י"ד, ד': "עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות, משהוקם המשכן, היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות, משהוקם המשכן, נאסרו הבמות ועבודה בכוהנים". ראה גם בבלי בכורות ה' ע"א-ע"ב.
45. ראה הפרשנים המסורתיים במקום ובעיקר את ראב"ע. יש שלמדו מפרשת הקדשת ערך האדם בויקרא פרק כ"ז שהיה שלב שקדם להקדשת הערך והוא הקדשת האדם עצמו לשרות במקדש. הקדשת ערך האדם למקדש הוא, לדבריהם, זכר למנהג זה. ראה ג. ברין הבכור בישראל בתקופת המקרא, (הערה 2 למעלה) עמ' 123, וכן: K. Helliger, Leviticus, Handbuch Zum A.T., Tubingen, 1966 pp. 386-387; M. Noth, Leviticus, Das A.T. Deutch, Göttingen, 1962 לויקרא כ"ז, ב-ח.
46. ראה מ. הרן, תקוופות ומוסדות במקרא, תל-אביב תשל"ג, עמ' 145. הנ"ל, "מלואים" אנציקלופדיה מקראית, ירושלים, תשכ"ג, כרך ד' עמ' 1049-1050; ר. דה-וו, חיי יום יום בישראל בתקופת המקרא, תל-אביב, 1969, כרך ב' עמ' 77.
47. על בעיית מיעוט בכורות ישראל בהשוואה למספר כלל האוכלוסיה של יוצאי מצרים ראה: G. B. Gray, Numbers, ICC, Edinburgh, 1963. L.M. Epstein Marriage Laws in the Bible and the Talmud, Cambridge, Mass., 1942, p. 5. ג. ברין, "בכור לאב ובכור לאם במקרא" (הערה 2 למעלה), עמ' 35 הערה 11.
48. ייתכן שנשתמרה מסורת שימוש של בכור-אם במקדש, בהקדשת שמואל לכהונה במקדש על ידי חנה (שמו"א א', כ; שם שם, כח).

ביבליוגרפיה:
כותר: למשמעותו החברתית של בכור במקרא : בכור אם
מחבר: רובין, ניסן
תאריך: תשרי-כסלו תשמ"ח , גליון א (קיב)
שם כתב העת: בית מקרא
הוצאה לאור: החברה לחקר המקרא בישראל
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית