אחרי שהפרשה הקודמת הסתיימה בידיעה על אנשים שלא האמינו ביכולת שאול להושיע, מסופר בפרשה זו על ניצחונו של שאול על נחש מלך בני עמון, שיצא למלחמה ביביש גלעד, ועל ההכרה הכללית שזכה לה בעקבות ניצחון זה: "לפי שאנשי ישראל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה (י, כז)... רצה האל יתברך להביא עניין נחש העמוני שבא על אנשי יבש גלעד, באופן ששאול... יעשה תשועה בישראל, ואז כל העם יודו בהמלכתו" (אברבנאל).
פרטים רבים בסיפור משמשים להמחשת הייאוש שהשרתה התקפת נחש בקרב בני ישראל. כל אנשי יביש גלעד מחליטים להיכנע ולהשתעבד לעמונים, אפילו בתנאי משפיל ביותר (פס' א-ג). נכונות המלך העמוני לחכות שבעה ימים עד שאנשי יביש ישלחו מלאכים בכל גבול ישראל ויבקשו עזרה, מוכיחה את זלזולו בכוחו של ישראל. פעמיים נאמר, כי העם בגבעת שאול מגיב בבכי על צרת אנשי יביש גלעד – קודם המספר אומר: "וישאו כל העם את קולם ויבכו", ואחר-כך שואל גם שאול: "מה לעם כי יבכו" (פס' ד-ה) – ותגובה זו מעידה על הרגשת חוסר-אונים. לפיכך נדמה, שאין סיכוי שיביש גלעד תינצל, וכך נעשה ניצחונו של שאול מפתיע ומפואר יותר.
דמותו של שאול מצטיירת בסיפור זה כדמות השופטים-המושיעים הידועה מספר שופטים. רוח ה' צולחת עליו (פס' ו) כמו על גדעון, יפתח ושמשון (שופ' ו, לד; יא, כט; יד, ו, יט; טו, יד), וכמוהם הוא יוצא להושיע את אחיו הנאנקים תחת הלחץ של עם שכן (הלשונות 'הושיע' ו'צלחה עליו רוח ה'' ודומיהם שכיחים בספר שופטים, והם באים גם בסיפור זה). במיוחד בולט הדמיון בין שאול וגדעון. שניהם עוסקים בעבודת השדה – גדעון חובט חיטים, שאול בא אחרי הבקר מן השדה – בשעה שהם נקראים לבוא לעזרת עמם. שניהם שולחים מלאכים להזעיק את העם למלחמה, ושניהם משתמשים באותו טכסיס צבאי כדי לגבור על אויביהם (ראה פירוש לפס' יא). בעקבות הניצחון זכה גדעון שיוצע לו על-ידי איש ישראל שלטון העובר בירושה (שופ' ח, כב: "משל בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך"), ושאול שיומלך על-ידי כל אנשי ישראל (שמ"א יא, טו). המעבר ממשטר השופטים למשטר המלוכה הוא אפוא הדרגתי ופרי התפתחות, ושאול מתחיל את דרכו כמנהיג כריסמטי, המקרין כושר מנהיגות והזוכה לאמון העם, כדוגמת השופטים.
ניכר גם הדמיון בין סיפור מלחמת יביש גלעד וסיפור פילגש הלוי בגבעה (שופ' יט-כא). בשניהם ממלאות הערים הגבעה (גבעת שאול) ויביש גלעד תפקיד. בשניהם גם באים אותם הביטויים: "בכל גבול ישראל" (כאן פס' ג, ז; שם יט, כט), "וישאו כל העם את קולם ויבכו" (כאן פס' ד; שם כא, ב: "וישאו קולם ויבכו בכי גדול"), "כאיש אחד" (כאן פס' ז; שם כ, ח, יא); "תנו האנשים ונמיתם" (כאן פס' יב; שם כ, יג: "תנו את האנשים בני בליעל אשר בגבעה ונמיתם"). ביותר בולט הדמיון בדרך הזעקת העם: האיש הלוי מבתר את פילגשו ושולח את החלקים בכל גבול ישראל, ושאול מבתר צמד בקר ושולח את החלקים בכל גבול ישראל. הדמיון מבליט את השוני: בימים ההם לא היה מלך בישראל ואיש הישר בעיניו יעשה, ואילו עתה יש מלך. אז לא שררה אחדות בין השבטים, ורובם יצאו להילחם בשבט בנימין וביביש גלעד, ואילו כאן יוצאים כל ישראל "כאיש אחד" כדי להציל את יביש גלעד. מבנה הסיפור סימטרי. חלקו הראשון (פס' א-ג) מתרחש בעבר-הירדן המזרחי, ליד ובתוך יביש גלעד, חלקו השני (פס' ד-טא) מתרחש בעבר-הירדן המערבי, בעיקר בגבעת שאול, וחלקו האחרון (פס' טב-יג) שוב בעבר-הירדן המזרחי, בתוך וליד יביש גלעד. בין זירות העלילה האלה מקשרים מלאכים העוברים ממקום למקום הלוך ושוב (פס' ד: "ויבאו המלאכים גבעת שאול"; פס' טב: "ויבאו המלאכים ויגידו לאנשי יביש").
ניכר בסיפור גם מבנה מתהפך (א,ב,ג,ד,X,ד,ג,ב,א):
("בני בליעל" שוללים כשרותו של שאול – י, כז)
נחש עולה למלחמה ביביש גלעד
אנשי יביש מבקשים מנחש שהות שבעת ימים עד שיצאו אליו
המלאכים באים אל גבעת שאול: בכי
שאול נחלץ לעזרת יביש גלעד
המלאכים באים אל יביש גלעד: שמחה
אנשי יביש מודיעים לנחש שכעבור יום יצאו אליו
נחש מובס ויביש גלעד ניצלת
כל העם מכיר במנהיגותו של שאול
מבנה זה מבליט את המעמד המרכזי, שבו שומע שאול על מצוקתם של אנשי יביש גלעד ונחלץ לעזרתם. במעמד זה חל המפנה במהלך המאורעות, והמחצית השנייה של הסיפור היא היפוכה של המחצית הראשונה. במקום הייאוש השורר בהתחלה בה השמחה: "ויגידו לאנשי יביש וישמחו" (פס' ט).
מלים מנחות בסיפור הן 'יצא' ו'הושיע'. אנשי יביש אומרים לנחש, כי אם לא ימצאו מציל שיחוש לעזרם, יצאו אליו (פס' ג), והכוונה שייכנעו לו. שאול אומר לכל ישראל, כי"אשר איננו יצא אחרי שאול ואחרי שמואל כה יעשה לבקרו" (פס' ז), ואז יוצא העם כאיש אחד (שם). בסוף מודיעים אנשי יביש לנחש, כי למחרת יצאו אליו, אבל אמירתם זו היא דו-משמעית (ראה פירוש לפס' י).
בפועל 'הושיע' נוקטים "בני בליעל" באמרם על שאול "מה ישענו זה" (י, כז). אחר-כך משתמשים בו גם אנשי יביש גלעד המבקשים מנחש לשלוח מלאכים, "ואם אין מושיע אתנו ויצאנו אליך" (יא, ג). שאול מבטיח למלאכים מיביש, כי "מחר תהיה לכם תשועה כחם השמש" (פס' ט). אולם אחרי תבוסת נחש מודיע שאול בענווה, שלא הוא המושיע, אלא "היום עשה ה' תשועה בישראל" (פס' יג).
