מעמד יהויכין בגלות בבל

מן האמור במלכים-ב כד, יב, טו, ומן הכרוניקה הבבלית שהובאה לעיל אנו למדים, שיהויכין הובא לבבל בשנתו השביעית של נבוכדנאצר, יחד עם אמו, נשיו ופמלייתו – במעמד של שבוי מלחמה. ירמיהו בנבואת הפורענות שלו מכנה את יהויכין "ערירי, גבר לא-יצלח בימיו" (כב, ל). אין ללמוד מכתוב זה שהמלך הצעיר היה חשוך בנים, שהרי לפי רשימת היחס בדברי-הימים-א ג, יז-יט, נולדו לו שמונה (ויש אומרים שבעה) בנים, וזרבבל בן שאלתיאל, מראשי העולים מגלות בבל, היה מצאצאיו (עזרא ג, ב, ח; יב, א ועוד). כוונתו של ירמיהו היתה אל נכון, ש"לא יצלח מזרעו (של יהויכין) איש ישב על כסא דוד ומשל עוד ביהודה" (פסוק ל). ייתכן שאחדים מבני יהויכין נולדו עוד לפני צאתו לבבל, שהרי ירמיהו מקונן: "מדוע הוטלו הוא וזרעו והשלכו על הארץ אשר לא ידעו" (פסוק כח). מכל מקום, המלך וחמישה מבניו נזכרים בתעודות אדמיניסטראטיביות מבכל, שאחת מהן נכתבה בשנתו השלוש עשרה של נבוכדנאצר (592 לפה"ס), כלומר: בשנה השישית לגלות יהויכין. אלו הן ארבע תעודות, שבהן נרשמו הקצבות מזון, בעיקר שמן ושעורים, שהונפקו מאוצר המלך אחת לחודש, לגולים מארצות שונות, וביניהם יהודים, פלשתים, פיניקים, מצרים, עילמים ועוד. באחת מתעודות אלה אנחנו קוראים:

½ a-na Ya-u-kinu sarri šá māt ya-[a-hu-du]
2½ qa a-na 5 mārē ^meš šarri šá māt ya-a-hu-du
4 qa a-na ^amēl Ya-a-hu-da-a-a ½ [qu-ÀM]

"½ (= עשירית הכר שמן) ליהויכין, מלך ארץ יהודה,
½2 קא (= כארבעה ליטר שמן) לחמשת בני מלך ארץ יהודה,
4 קא (= כשבעה ליטר שמן) לשמונת היהודים, ½ [קא לאיש]".

בתעודות אלו נזכר שמו של יהויכין בדרך כלל בצורת (Ya`ukïn(u, ופעם אחת Yakukïnu, היינו: "יהוכן". צורה זו מתאימה בחלקה לשמו המקוצר "יוכן", המופיע בטביעת חותמת שנמצאת על ידיות כדים, שנתגלו בחפירות בית שמש ותל בית מרסם (נוסח מלא: "לאליקם נער יוכן"). שמות בניו לא פורשו, אך לפי שתיים מן התעודות סופקו להם מנות השמן באמצעות אומן בשם Qana`ama, משמע שהיו עדיין קטינים באותה תקופה. כמו כן אנו למדים מן התעודות הללו, שלפחות עד שנתו השלוש עשרה של נבוכדנאצר לא היה המלך הגולה נתון בבית הכלא, מנותק ממשפחתו, אלא רק במעין מעצר-בית, ונהנה ממעמד של בן-חסות, או בן-ערובה מלכותי, המוחזק בבבל בשל התנהגותה המרדנית של ממלכת יהודה. יש לשער, שהוא זכה ליחס זה הודות לגילו הצעיר והודות להתמסרותו מרצון לבבלים.

יהויכין הוסיף ליהנות מיחס של כבוד ומן האמון שנתנו בו חוגים רחבים בעם, מקרב היושבים בארץ ומקרב הגולים, שהרי בבבל המשיכו היהודים למנות את השנים "לגלות יהויכין" (יחזקאל א, ב ועוד), ואילו בארץ עדיין רווחה האמונה, שיהויכין עתיד לשחרר את יהודה מעולה של בבל ולשוב לתפוס את השלטון (ירמיה כח, א-ד). אולם לא כך חשב ירמיהו, והוא ניבא שיהויכין לא ישוב מגלותו. נבואתו זו נתאמתה (כב, כד-ל; כח, ה ואילך). לאחר זמן, כנראה, שינה נבוכדנאצר את יחסו ליהויכין והשליכו אל הכלא, אולי כדי לדכא את התקוות שנתלו בו. ואולי בעקבות תסיסה פוליטית בקרב הגולים, ונגזר על יהויכין לשבת בכלא עד מות נבוכדנאצר. בשנה השלושים ושבע לגלותו (561 לפה"ס), כלומר: בשנת מלכותו הראשונה של אויל מרודך (Awel-Marduk) מלך בבל, הוציא הלה את יהויכין מבית כלאו ונתן לו מעמד מועדף על פני כל המלכים הגולים שבבבל, ומאז ועד יום מותו היה יהויכין מאוכלי שולחנו של מלך בבל (השווה מלכים-ב כה, כז-ל; ירמיה נב, לא-לד). אפשר ששחרורו נבע משינוי-לטובה ביחסם של הבבלים לכל גולי בבל.

לפריטים אחרים קשורים לנושא:
הנבואה על שלם בן יאשיהו
הנבואה על יהויקים
הנבואות על יהויכין
גלות יהויכין על רקע המקורות הבבליים
מעמד יהויכין בגלות בבל