שונה לחלוטין, לעומת הקודמים, הוא המקרה של באר-שבע. הידיעות שאנו מוצאים בכ"א, ל"א ובכ"ו, ל"ג53, נראות ממש כמונעות זו את זו: אם נקבע השם הזה של הבאר בשל המאורעות הנוגעים לאברהם, לא יכול היה להיקבע בשל מאורעות הנוגעים ליצחק, ולהפך54. ברור, שכאן משתקפות שתי מסורות שונות בדבר מקור שם המקום. בדרך כלל מייחסים לאחד העורכים את התהליך שהביא לפשרה בין הנתונים הסותרים של שני המקורות, כלומר הוספת כ"ו, ט"ו, י"ח (הפלשתים מילאו עפר את הבארות שחפר אברהם, ויצחק חפר אותן שוב, וגם קרא עליהן אותם שמות עצמם שכבר ייחס להן אברהם); אך אפשר באותה מידה ואפילו מוטב, לייחס אותו תהליך למחבר עדין ונבון, שרצה לפשר בין שתי מסורות החלוקות ביניהן וידע לעשות זאת בצורה הדורה מאוד, וזאת במיוחד לאחר שכבר בעניין אברהם דובר בסכסוכים עם הפלשתים בנושא הבארות (פרק כ"א). קרוב לוודאי, שהייתה דעה, שגם בארות עשק, שטנה ורחובות, שמסופר בפסוקים י"ט-כ"ב שחפר אותן יצחק, כבר חפר אותן אברהם לפני כן, ושהפלשתים סתמו אותן; במלים אחרות, לפסוקים י"ט-כ"ב נודע. מול פסוק י"ח, ערך אפכסגטי כלומר, "עבדי יצחק חפרו באר", וכו')55. היסוד המעניין בדבר, שבגללו נחשב ראוי להרחיב עליו את הדיבור, הוא כנראה דווקא זה, שכאשר חפר יצחק את הבארות השונות בשנייה, התחוללו מדי פעם בפעם מאורעות שהצדיקו, שהוא יסגל להן, במודע או שלא במודע, אותם שמות שכבר הנהיג אביו56. בכך הוכן כראוי מה שעתיד להיאמר להלן בעניין באר-שבע. כשהקורא מוצא בפסוק כ"ג: "ויעל [יצחק] משם באר שבע", הוא מצפה בלי ספק, שגם בעניין הבאר שחפר אברהם באותו מקום יקרה משהו דומה; ואכן, כאשר הוא שומע בפסוק כ"הב "ויכרו שם עבדי יצחק באר" מתעוררים בו תשומת לב עזה וחפץ עז לדעת כיצד יפול דבר: אותה תשומת לב ואותו חפץ נשארים תלויים ועומדים כשמדברים בבואו של אבימלך ובשיחתו עם יצחק, אך אחרי כן באים הם על סיפוקם כששומעים, שדווקא ביום שנשבעו בו יצחק ואבימלך על ברית השלום, באו עבדי יצחק לומר לו שמצאו מים; על כן השבועה באותו יום חגיגי היא הזדמנות נאותה לשוב ולתת למקום את השם באר-שבע שכבר קראו עליו אברהם: שם זה יהיה מעתה מוצדק הצדק כפול, בשל המאורע הראשון ובשל המאורע השני.
יש לציין גם, שאם מבינים כך את הכתוב, נמנע קושי, שלעומת זאת היה מתעורר גם כאן בפיצול הכתוב. בפסוק כ"ג הנזכר כבר, "ויעל משם באר שבע", לו היה הסיפור בודד ולו רצה למסור לראשונה מדוע קיבל המקום שם זה, בעקבות המאורעות העומדים להיות מתוארים אחרי פסוק זה, הייתה הקדמת השם לא במקומה וכושלת לחלוטין57. לעומת זאת אם מוכנים אנו להכיר, שקטע זה כבר מניח את סיפור קביעת השם הנדון על ידי אברהם בדפים הקודמים, הכול אתי שפיר.
לחלקים נוספים של המאמר:
הכתובים המקבילים : הבעיה
הכתובים המקבילים : מעשה בראשית
השמות הפרטיים והאטימולוגיה שלהם
השמות הפרטיים והאטימולוגיה שלהם : ישמעאל
השמות הפרטיים והאטימולוגיה שלהם : יצחק
השמות הפרטיים והאטימולוגיה שלהם : באר שבע (חלק זה)
השמות הפרטיים והאטימולוגיה שלהם : בית אל
הכתובים המקבילים : קביעת השם ישראל
הערות שוליים:
53. אחדים (כמו Holzinger ו-Gunkel) מייחסים כ"א, ל"א ל-E, וכ"ו, ל"ג ל-J; אחרים (Procksch) כ"א, ל"אא, ל-J כ"א, ל"אב ל-E, כ"ו, ל"ג לשכבה אחרת של J.
54. לא מעניין למטרתנו מה היה פירושו האמיתי של השם (ניתנה הדעה, בנוסףעל "באר השבועה", גם על "שבע בארות". "באר השבעה", "באר השווע").
55. אם מבינים כך את הכתוב, אין עוד לפסוק י"ח ולפסוקים י"ט-כ"ב אותו חוסר אפשרות לדור בכפיפה אחת, שמצאו פרשנים אחדים (ראה Wellhausen, Composition, עמ' 20-21, והפירושים, למשל מאת Hozinger ומאת Gunkel, על המקום).
56. בחזרות דומות בקורות הבנים והאבות ובערך המיוחס להן בכתובי ספר בראשית נדבר להלן, בסעיף 6.
57. דבר אחר הם מקומות כמו י", ח', וי"ג, ג' (בית-אל) מול כ"ח י"ט; בפרקים י"ב-י"ג אין הנדון הסברת מקור השם בית-אל, ומובא שם בפשטות השם שהיה שגור בימי המחבר. לעומת זאת, בתחילת הסיפור של פרק כ"ח, ששם עתידים להביא מקור זה, יש הביטוי הבלתי מוגדר "מקום".
