עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > תקופת ההתנחלות > שופטים
תבונות


תקציר
האויב הפוגע בישראל בתקופתו של גדעון הוא המדינים, שבטים נוודים הפולשים ומשחיתים את היבול. אויב מסוג זה דוחק את בני ישראל מנחלתם ובכך מצטרף לסיפורים נוספים מספר שופטים שמעידים על בעיה בהתנחלות בארץ.



פרשת גדעון : האויב
מחבר: ד"ר ישראל רוזנסון


האויב המתואר בפרשה מיוחד במינו. אין מדובר בממלכה חיצונית או פנימית (מואב, עמון, סרני פלשתים, מלכות חצור, ובמובן מסוים גם ארם נהריים). האויב הנידון הנו עמים נוודים שאינם שוכנים דרך קבע בגבולותיה של ארץ ישראל, אלא ממזרח להם.

בנסיבות הנוכחיות, כך עולה מסיפור גדעון, עמים אלו מאורגנים למדיי. אנו שומעים על "שני שרי מדין את ערב ואת זאב" (ז', כה), ולאחר מכן על מלכים: "...את שני מלכי מדין את זבח ואת צלמנע..." (ח', יב). אמנם, מלכי מדיין נזכרים גם בתורה,37 אך בהתחשב באופי הנוודי של הפולשים המודגש כל כך בהמשך סיפורנו, דומה שמדובר כאן ברמת ארגון גבוהה יותר מזו של נוודים רגילים. מעניין כי השרים והמלכים הנזכרים כאן מתייחסים למדיין, בעוד שבמחנה מדיין במובנו הרחב נכללו גם עמים אחרים: "ועלה מדין ועמלק ובני קדם..." (ו', ג).

אפשר כי הדגשת מדיין, שריה ומלכיה, באה להראות כי עם זה היה המוביל בצירוף העמים הזה, והוא היה אף מאורגן יותר מבחינה מדינית. עם זאת, יש לקחת בחשבון כי אויבי ישראל בספר שופטים (במיוחד בחלקו הראשון) מוצגים באמצעות מלכיהם, למעט כמובן סרני פלשתים. צירוף זה מחדד מאוד את הניגודיות שבהעמדת שופט מול מלך, ניגוד המעורר תחושה כי מדובר בשני סוגי ממשל נפרדים. לעתים, שיבוץ המלך בסיפור נראה מלאכותי מעט כגון במקרה יבין מלך חצור, שכמעט ואינו נוטל חלק פעיל במעשה, הגם שנוכחותו מודגשת היטב בתחילת הפרק ובסיומו. חשוב מאוד להדגיש זאת בהקשר של גדעון מפני ששני מלכים אלו רומזים בדרכם שלהם ובצורה סמויה על זכאותו למלוכה שבסופו של דבר הוצעה לו (ראה להלן).

כאמור, האופי הנוודי של המדיינים מודגש היטב, ובאופן כללי ניתן לעגן את התקפותיהם במערכת הכוללת של מה שנוהגים לקרוא 'מלחמת מזרע וישימון'.38 דומה שהקטע הבא מיטיב להמחיש זאת:

ותעז יד מדין על ישראל מפני מדין עשו להם בני ישראל את המנהרות אשר בהרים ואת המערות ואת המצדות. והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו. ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ עד בואך עזה ולא ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור. כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם ובאו כדי ארבה לרב ולהם ולגמליהם אין מספר ויבאו בארץ לשחתה. וידל ישראל מאד מפני מדין...

(ו', ב-ו).

באריכות ובפירוט מצייר הכתוב את הנזק הנורא הנגרם בעיקר לחקלאות "וישחיתו את יבול הארץ... והיה אם זרע ישראל", המגיע עד כדי "ולא ישאירו מחיה בישראל". השימוש במילה המנחה 'עלה' – "...ועלה מדין ...ועלו עליו. ויחנו עליהם... כי הם ומקניהם יעלו..." – מקנה תחושה של כיסוי כל השטח החקלאי על ידי הנוודים. מצטרף לכך השימוש בפועל החריף 'שחת' – "וישחיתו את יבול הארץ... ובאו בארץ לשחתה", וההשוואה המחרידה לארבה: "ובאו כדי ארבה לרב", כשברור לשומע שדימוי הארבה לא בא רק כדי לתאר את מספרם הגדול של המדיינים. הנוקט דימוי שכזה ער בוודאי גם להשלכות האיומות של ריבוי הארבה. אם כן, הארבה כמוהו כנוודים, מופיע ללא כל סדירות ידועה ומשחית את הארץ כליל. אין פלא ששניהם נתפסו כאויב מר ונמהר ליישוב.

דלותם של ישראל מתבטאת בבריחה למקומות מסתור ולמחבואים: "...את המנהרות אשר בהרים ואת המערות ואת המצדות". דומה כי יש בכך יותר מאשר הסתתרות מפני אויב נורא במובנה הטכני של המילה. מדובר על דחיקת ישראל ממקום מושבם, וזו נוגדת את המגמה של ההתנחלות, שהוצגה בחיבור זה כמעין רקע סמוי של ספר שופטים ועמדה במרכז פרקו הראשון. זה מזכיר אירועים דוגמת הורשת יריחו בכוחו של עגלון, דחיקת בני דן מנחלתם, ועוד מקרים של נסיגה משטחים שבהם נחלו ישראל. "המנהרות אשר בהרים" מדגיש הכתוב, ומסתבר כי בא לרמוז כי גם בהר – אזור התיישבותם משכבר הימים – לא מצאו מנוח.

שימוש ניכר במוטיבים נוודיים נעשה בהמשך הסיפור, ונדון בו בהמשך.

בדוננו ביחסי מדיין-ישראל ראוי לתת דעתנו לכמה ביטויים שעשויים לשאת סמליות מסוימת. שרי מדיין מכונים 'ערב' ו'זאב'. אפשר שאלו פשוט שמותיהם האמתיים, אך הצירוף עורב וזאת מזכיר את הביטוי המצוי בכמה מקומות במקרא 'זאבי ערב'.39 אכן אופן פעולתם של המדיינים הפושטים על שטחים עצומים דומה לפעולת הזאב שהטריטוריה שלו גדולה מאוד והוא משיג טרפו אגב שוטטות בכולה.40

יש מקום להוסיף לכך מספר סמלים הקשורים לישראל, שנדון בהם בהמשך.

שאלה חשובה לענייננו היא היקף התפרסותו של הפולש המדייני בארץ. לפנינו תיאורים שונים. בתחילת המעשה סופר: 'וישחיתו את יבול הארץ עד בואך עזה ולא ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור" (ו', ד). עזה משרתת במקורות כציון לגבולה הדרומי של הארץ הנושבת.41 ואם בנוודים עסקינן, אין זה מיותר לציין כי בדרך כלל התקיפו את הארץ מגבולה הדרומי – מעזה וצפונה ואילו כאן מגיעים עד עזה. דומה כי בהדגשה זו של הגבול נוצרת תחושה של ריקון הארץ על ידי הנוודים. הנוודים הנמנים כאן כוללים את עמלק שרגילים אנו למוצאו בדרום. לעומת זאת בסיפור הקרב, המרכז המדייני נמצא בנקודה ספציפית מאוד בעמק יזרעאל: "...ויעברו ויחנו בעמק יזרעאל" (ו', לג). ברור שמוקד הסיפור קשור במאבק על צפון הארץ, והדברים מתיישבים עם השבטים שנטלו חלק במלחמה. אין להוציא מכלל אפשרות שהחולשה הכללית בארץ הולידה לחץ של נוודים מכל עבריה. אשר לעמק, באופן שבו אנו מבינים את ספר שופטים ומפרשים את מבנהו, נוכחותם של המדיינים בעמק מכריזה על כישלון מסוים של דבורה וברק, השופטים הקודמים. שירת דבורה אמנם היללה את ההצלחות בקרב מול מלכי העמק – מגידו ותענך, אך לטווח ארוך מסתבר כי בעיית העמק לא נפתרה. ואם ספר שופטים עוסק, כפי שעולה מפרקיו הראשונים, בבעיית ההתנחלות, הרי באזור הזה, למרות הניצחונות בקרבות, אין בסופו של דבר הישגים התנחלותיים מרובים.

לחלקים נוספים של המאמר:
פרשת גדעון : האויב (פריט זה)
פרשת גדעון : עליית גדעון
פרשת גדעון : סיפור הקרב
פרשת גדעון : הצעת המלוכה
אבימלך : עלייתו
אבימלך : משל יותם
אבימלך : שררת אבימלך וסופו

הערות:
37.
על פי ספר במדבר היו להם חמישה מלכים: "ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם... חמשל מלכי מדין..." (במדבר ל"א, ח).
38. הביטוי בעקבות רייפנברג (א"א רייפנברג, מלחמת המזרע והישימון, ירושלים תש"י). אולם לא כל מסקנותיו בקשר ליחסי הנוודים ותושבי הקבע ישימות במקרה זה.
39. "שפטיה זאבי ערב לא גרמו לבקר" (צפניה ג', ג), "וחדו מזאבי ערב" (חבקוק אק, ח). בפשטות מוזכרת כאן פעילותו לאורך הלילה – מערב ועד בוקר. נראה שה'ערב' רמוז על דרך משחק הלשון גם ב'ערבה': "זאב ערבות ישדדם" (ירמיהו ה', ו).
אולי יש כאן רמיזה לצורך בפעולת לילה נגד המדיינים שמנהיגיהם משולים ל'זאבי ערב' הפועלים עד בוקר!
40. לפי א' ביליק (ערך 'זאב', אנציקלופדיה מקראית ג, ירושלים תשי"ח, עמ' 889) הזאבים בארץ חיים בזוגות ויוצאים לשחר לטרף ביחידות או בזוגות, זאת בריצה מהירה ונדודים ארוכים על פני כל נחלתם הגדולה. תחום המחייה שלהם יכול להשתרע על פני אלפי קמ"ר!
41. יש לכך סמך במקורות מצריים, לענייננו חשובה הצגת גבול הארץ בספר בראשית: "ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד עזה..." (בראשית י', יט). יש בכך כדי ליצור השוואה מעניינת בין תחום התפרסותם של המדיינים לבין הארץ שנועדה כנחלה לישראל, ויש צדדים נוספים של דמיון ביניהם. ראה מאמרי, 'סיפור עבר – ספרות והיסטוריה בתנ"ך – סתירה או השלמה?', על אתר ז, תש"ס, עמ' 149-111.

ביבליוגרפיה:
כותר: פרשת גדעון : האויב
שם  הספר: שפוט השופטים : עיונים פרשניים בספר שופטים
מחבר: רוזנסון, ישראל (ד"ר)
תאריך: תשס"ג
בעלי זכויות : תבונות
הוצאה לאור: תבונות
הערות: 1. ספריית הגיונות.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית