 |
1. בעקבות מלחמת דבורה וברק בכנענים |
עונה מועדפת: כל השנה, עדיף באביב
מידת הקושי: קלה. סיור ברכב ומסלול הליכה רגלי בן שעתיים
משך הסיור – יום שלם
דמי כניסה – גן לאומי מגידו
גיל המטיילים – ללא הגבלה
פרקים: שופטים ד' – ה'
סיפור המאבק בין דבורה וברק לכנענים מסופר במקרא הן בפרוזה ( שופטים פרק ד') והן בשירה (שופטים פרק ה'). למרות תיאור מפורט בשני הפרקים מעורר קרב מפורסם זה סימני שאלה רבים באשר למי היו המשתתפים בקרב, איפה נערך ומה בדיוק התרחש שם.
הסיור בשטח, בין האתרים הנזכרים בהקשר לקרב ומגביר עוד יותר את סימני השאלה ומאפשר למטייל להתמודד עם הסברים והצעות פתרון שונות.
טיולנו יקח אותנו הפעם אל הר תבור, אל גדות נחל קישון ואל תל מגידו (עם אפשרויות להרחיב את המסלול עד עין קדיס שליד פוריה).
מלחמת דבורה וברק בכנענים : האזור שבו התרחשה המלחמה
את הסיור נתחיל בהר תבור. סעו בכביש 65 עד הצומת המשולט לכפר שיבלי ועלו במעלה התבור, בכביש המתפתל עד למגרש החניה שעל פסגת ההר. (לאוטובוסים אין אפשרות לעלות עד הפסגה ויש לעלות את קטע הדרך האחרון במוניות – או ברגל!)
תחנתנו הראשונה תהיה בכנסיה הפרנציסקנית המרשימה, המציינת אירוע חשוב בתולדות חייו של ישוע הנוצרי המכונה "ההשתנות" (טרנספיגורציה בלעז) במהלכו השתנה ישוע מבן תמותה לבן אלוהים. על פי המסורת הנוצרית בין העדים לאירוע זה היו גם משה ואליהו הנביא כנציגי החוק והנבואה. (תוכלו לראות את דמויותיהם בפסיפס שבקיר המזרח של הכנסיה) מאז התקופה הביזנטית היו במקום זה כנסיות. זו האחרונה נבנתה בשנות השלושים של המאה העשרים על ידי ארכיטקט איטלקי שמשמר בסגנונה מסורות ארכיטקטוניות רומיות.
בסוף מסלולנו בתבור נעבור גם ליד הכנסיה היוונית אורתודוכסית שהכניסה אליה בדרך כלל אסורה.
מעניין לציין שאין לנו כל עדות על קדושתו של התבור בתקופות קדומות יותר, אף לא בתקופת המקרא, למרות היותו בולט כל כך בשטח.
הכנסיה פרנציסקנית, הר תבור.
שרידי ביצורים סמוך לכנסיה האורתודוכסית
מן הכנסיה נחזור לכיוון מגרש החניה ושם נצא מן הפתח שבגדר ונרד עם השביל ונפנה מיד שמאלה, על פי סימון השבילים (סימון שביל שחור או סימון שביל ישראל הכחול – כתום – לבן). מכאן נתחיל את מסלול סובב פסגת התבור שלאורכו כדאי לעצור מדי פעם ולהתבונן אל הנוף המרהיב הנשקף מכל עבר. בחלקו הראשון של המסלול אפשר לראות בין העצים את גבעת המורה (ולזכור שהקרב בין גדעון למידיינים התרחש בעמק שלמרגלותינו) וכשנגיע לצד המזרחי של ההר נצפה על רמת סירין ובקעת יבנאל ועד הרי הגלעד במרחק. כדאי לעצור כאן על מדרגות הסלע המשמשות כתיאטרון של הטבע, לפתוח את ספר התנ"ך ולקרוא בשופטים פרק ד' ופרק ה' על ההתארגנות לקרב.
מי היו האויבים: על פי פרק ד' יבין מלך כנען אשר מלך בחצור ושר צבאו סיסרא. אזכורו של יבין מלך חצור תמוה הן מבחינה גיאוגרפית – מה לחצור המרוחקת עשרות קילומטרים מזירת ההתרחשות שבעמק יזרעאל והן מבחינה היסטורית – חצור הכנענית חרבה עוד בימי יהושע וגם על פי העדויות הארכיאולוגיות לא היתה קיימת בתקופה זו.
ומיהו סיסרא ומאין בא? מקומה של חרושת הגויים אינו ניתן לזיהוי והועלו אין ספור השערות לשאלת מוצאו ומעמדו של סיסרא. לאחרונה הועלתה הצעה מעניינת ע"י הארכיאולוג אדם זרטל הטוען שסיסרא אינו כנעני כלל אלא בן לאחד מגויי הים הקרובים לפלישתים – השרדנים (הקשורים לאי סרדיניה) שחיו באיזור ואדי ערה ( סמוך לישוב קציר התגלה אתר שהיה, אולי, שרדני). שירת דבורה לעומת זאת אינה מזכירה כלל את יבין אך מציינת כי הנלחמים היו מלכי כנען, "בתענך על מי מגידו" ונוקבת בשמן של שתי ערי ממלכה כנעניות חשובות הממוקמות בכניסה לעמק יזרעאל. היתכן וסיסרא היה בן בריתם?
מן הצד הישראלי מזכיר פרק ד' את דבורה וברק ושני שבטים – זבולון ונפתלי.
קדש נפתלי, עירו של ברק, מזוהה על ידי מספר חוקרים באתר קטן הנמצא סמוך לכביש היורד מפוריה לכנרת, (כביש 7677). מתחת לאכסנית הנער של פוריה יש שילוט המפנה לעין קדיס ולידו תל קטן המכונה תל קדיס ומשמר את שמה של קדש נפתלי. תוכלו לנסוע לשם – הדרך יפה והאתר, באביב שופע פרחים).
בשירת דבורה נזכרים - ומבורכים ששה שבטים המשתתפים במערכה ולעומתם מגנה דבורה את אלה שלא הופיעו לקרב ואילו שבט יהודה החשוב כלל אינו נזכר.
(בתצפית לכיוון צפון אפשר לראות את נחלותיהם של יששכר וזבולון.)
ברק מכנס את צבאו ועולה ברגל עם 10,000 לוחמים מקדש נפתלי אל התבור ואילו דבורה "מושכת" אל נחל קישון את צבא סיסרא. גם את נחל קישון קשה לזהות בשטח ממרומי התבור, – נגיע אליו יותר מאוחר.
אך מה קרה בקרב ואיך הושג הנצחון?
פרק ד' אומר:
"ויהם ה' את סיסרא ואת כל הרכב ואת כל המחנה לפי חרב.... וברק רדף אחרי הרכב ואחרי המחנה עד חרשת הגויים..." ( שופטים ד' 15 – 16).
במילים אחרות – נס משמים וכדרך המקרא, כדי להדגיש את עצמת הניצחון מידי שמים אין פרוט והסבר על מה ממש התרחש בשדה הקרב.
פרק ה' לכאורה מפרט יותר:
"באו מלכים נלחמו אז נלחמו מלכי כנען בתענך על מי מגידו בצע כסף לא לקחו. מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא. נחל קישון גרפם נחל קדומים נחל קישון תדרכי נפשי עז. אז הלמו עקבי סוס מדהרות דהרות אביריו" ( שם ה': 18 – 22)
מה אפשר להבין מתיאור זה? ראשית שהמלחמה נערכה באזור מגידו ולא באזור התבור (כ 25 ק"מ מפרידים בין שני המקומות), שנית שגם כאן העזרה השמיימית היא שגרמה לנצחון.
ומה עם הבוץ? הרי כולנו למדנו שהניצחון הושג כי צבא סיסרא נגרף על ידי נחל קישון והוכרע כי שקע בבוץ. עיון מדוקדק בפסוק מבהיר שתיאור הנחל הגואה מקביל לתיאור העזרה השמיימית. יתרה מזאת – כיצד יתכן שצבא סיסרא טבע בבוץ ואילו לרודפים הישראלים לא הפריע הבוץ כלל? חוקר המקרא הדגול יחזקאל קויפמן הציע בפירושו לספר שופטים לא להסביר את התבוסה הכנענית כתוצאה מסופה בלתי צפויה שגרמה לגאות בנחל ולבוץ עמוק אלא גם כאן כמליצה מקראית הבאה לפאר את עזרת האל.
אם כך שתי השאלות שנשאלו בראשית הסיור: מי נמנה על הצדדים הלוחמים ומה בדיוק קרה שם בקרב אינן מקבלות מענה משכנע.
לפני שנשלים את המסלול סובב התבור כדאי לעצור בצדו הצפוני של השביל ולצפות לעבר רכס תורען, הכפר הגדול עין מאהל, הר דבורה והעיר נצרת.
לאורך המסלול בודאי שמתם לב למחצבות ולשרידי הביצורים המרשימים עד היום. את הר תבור בצר לראשונה יוסף בן מתיתיהו, כשהיה מפקד הגליל כהכנה לקראת המרד הגדול ברומאים. אלף שנה מאוחר יותר בצרו הצלבנים את ההר, נגד צבאות המוסלמים והשתמשו באותו תוואי וכנראה גם באותן האבנים. שרידי ביצורים אלה בולטים עד היום בשטח.
באחת מפינות הנוף המרהיב עצרו שוב – זה המקום לספר בסיפורה של יעל.
סיסרא הנס מן המערכה מזרחה, כנראה, מגיע אל אהלה של יעל אשת חבר הקיני באלון בצעננים (גם מקום זה אינו ניתן לזיהוי). פרק ד' מבהיר שהקינים – נוודים חרשי מתכת, חיו בשלום הן עם הישראלים והן עם הכנענים. סיסרא בטוח שימצא מקלט אצל הקינים בני בריתו, אך יעל המקבלת פניו בברכה הורגת אותו. בשירת דבורה מתואר האירוע באופן דרמטי ביותר:
" מים שאל חלב נתנה בספל אדירים הקריבה חמאה. ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו. בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד" ( שם ה': 25 – 27).
החזרות הרבות (7 במספר) על הפעלים כרע, נפל, שכב... הביאו את חז"ל לפירוש שיעל הרגה את סיסרא משום "שאותו רשע בעל אותה שבע בעילות" – במונחים של פרשני ימינו – יש בפרק זה מחאה קשה נגד אונס של נשים במלחמה, הנרמז אף בדברי נערותיה של אם סיסרא
"הלא ימצאו יחלקו שלל רחם רחמתיים לראש גבר..." (שם ה:30)
כשנשים מכונות בביטוי המעליב "רחם".
"עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל" גוסטאב דורה
סיפור מלחמת דבורה ובעיקר שירת דבורה הוא סיפורן של נשים מיוחדות במינן. אמנם דבורה אומרת לברק בראשית דרכם המשותפת ...
"אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא..." (שם ד:9)
ומרמזת בכך אולי ליעל ולא לה עצמה, אך גם דמותה של אם סיסרא שדבורה לועגת לה באירוניה מרה היא דמות טראגית של אם - אמנם אם אויב אך אם מעל לכל.
את מסלולנו מקיף התבור נסיים כשנגיע אל הכביש. נפנה בו חזרה לכיוון "שער הרוח" הצלבני ונעלה עד מגרש החניה שם השארנו את המכוניות. אפשר להמשיך במסלול המעגלי גם מעבר לכביש, עם השביל,עוד כרבע שעה, בתצפיות יפות לכיוון דרום ולבקעת כסולות ולהגיע עד אותה נקודה בה התחלנו את המסלול ממגרש החניה.
השקדיה פורחת על פסגת התבור
נרד מן התבור ונסע דרך עפולה וכביש הסרגל ( 65) עד צומת מגידו. נפנה בצומת לכיוון צפון כשלשמאלנו מתנשא תל מגידו. הביטו לכיוון התל והחתך הגדול שנפער בו בזמן החפירות הארכיאולוגיות.
תל מגידו הוא אחד התילים החשובים בארץ, נחשפו בו מעל 20 שכבות ישוב המעידות שמקום אסטרטגי זה, השולט על הכניסה לעמק יזרעאל הפורה , היה מיושב כמעט ללא הפסקה מן האלף השביעי לפנה"ס ועד תקופת השלטון האשורי ( אמצע האלף הראשון לפנה"ס).
בתל נערכו חפירות ארכיאולוגיות מקיפות ע"י חופרים אמריקאים בין השנים 1925 – 1939 ולאחרונה חודשו בו החפירות ע"י ארכיאולוגים של אוניברסיטת ת"א.
בתקופה הכנענית הייתה מגידו אחת הערים החשובות ביותר בארץ כנען. ע"פ יהושע פרק יז ושופטים א' לא הצליחו אנשי שבט מנשה להוריש את ערי הממלכה הכנעניות של עמק יזרעאל:
"ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה.....ואת יושבי מגדו...ויואל הכנעני לשבת בארץ הזאת. ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והוריש לא הורישו" (שופטים א: 27-28)
כך שיש להניח שבעת מלחמת דבורה הייתה מגידו עדיין עיר כנענית.
נעלה לתל ונסייר בו בעזרת הדפדפת והשילוט המצוין באתרים השונים. ( אם אתם באים ביותר ממכונית אחת כדאי להשאיר מכונית לפני שעולים לתל בכביש המוביל לקיבוץ מגידו במגרש החניה, ליד היציאה ממפעל המים).
מגידו, מפעל המים
נתחיל את סיורנו במוזיאון הקטן שבמבנה הכניסה ובו תמונות מן הממצאים המעניינים שנמצאו בזמן החפירה ומוצגים בעיקר במוזיאון ישראל ומוזיאון רוקפלר בירושלים. המודל הגדול מאפשר להבין כיצד נראתה מגידו בתקופת ממלכת ישראל.
כיום נמצאת מגידו במרכזו של עימות חוקרים גדול לגבי תקופת דוד ושלמה. בעוד שבעבר ייחסו החוקרים את שרידי הביצורים המרשימים של מגידו לימי שלמה המלך שע"פ ספר מלכים א' ט:15 בנה את ירושלים ואת חצור מגדו וגזר, נוטים היום חופרי מגידו לאחר את הבניה לימיהם של מלכי ממלכת ישראל של המאה התשיעית לפנה"ס ( עמרי – אחאב – יהוא) בטענה שממלכת דוד ושלמה הייתה ממלכה קטנה ונטולת חשיבות. שימו לב לשילוט בתל המשקף חילוקי דעות אלה.
בעליה לתל נכנס אל העיר דרך השער הכנעני ששומר ושוחזר בצורה מרשימה – זהו שער העיר של מגדו מן התקופה של אותם מלכי כנען שנלחמו בבני ישראל. בהמשך הסיור בתל תראו בעיקר ממצאים מאוחרים יותר, מתקופת הממלכה. אל תוותרו על המעבר המרשים במנהרה שהעבירה מים מן המעין שמחוץ לעיר אל תוך שטחה של העיר.
אם הגעתם במכונית אחת – תצטרכו לפנות ימינה ולחזור כמה מאות מטרים ולעלות חזרה אל מגרש החניה.
מגידו - שער העיר הכנעני
אם תרצו לראות במו עיניכם את נחל קישון תוכלו להמשיך במסע ממגידו צפונה בכביש 66 לכיוון יקנעם. המשיכו בכביש 70 ומיד אחרי צומת יקנעם פנו לכיוון כפר יהושע ושמאלה לקרית חרושת. בקרית חרושת יש פארק נחמד, פארק הקישון ובו תחנה של רכבת העמק המיתולוגית, עם קטר לדוגמה, מדשאות ומגרשי משחקים ונחל בוצי, רדוד – "נחל קדומים נחל קישון" האמנם יכול היה צבא סיסרא להסחף כאן?
