מדרש השמות "גרשם" ו"אליעזר"

א. מדרש השם "גרשם"

"ויקרא את שמו גרשם, כי אמר: גר הייתי בארץ נכריה" (שמות ב', כב).

אמנם אין זה מן המקובל לקרא שם לבן לסימון תקופה בחיי האב, אבל דבר דומה מצאנו אצל יוסף ובניו, מנשה ואפרים. חז"ל הרגישו בכך ותירצו את החריגה לפי דרכם¹.

הוראתו של השם "גרשם" אינה מתאימה למדרשו של הכתוב "מן הראוי היה לקרא לו בשם: גרשם". הרשב"ם די לו במשמעות השם בלבד: "שכך משמע – גר שם בארץ רחוקה". אין הוא מתייחס לצד הדקדוקי של שם זה.

הראב"ע מתייחס ביתר הרחבה לשם זה: "דע כי אנשי לשון הקודש שומרים הפעלים במתכונתם בכל הבניינים, ואינם חוששים לשאר שמות בני-אדם. על כן אל תתמה שאמר "גרשם" בעבור "שגר שם". כי הנה "קין" בעבור "קניתי", ואינו נכון בדקדוק. וקשה מזה "נח" מגזרת "ינחמו". ופעם יהפכו השם, כמו "חושים" הוא "שוחם". ונקרא "יעבץ" בעבור שילדתו אמו ב"עוצב".

ההערה הדקדוקית של הראב"ע זורקת אור על מדרש שמות רבים במקרא. ברוח דומה כותב צבי קפלן:² מדרש השמות אינו צריך להיות מובע בפירוש בשם הנדרש. דיו אם יש בו רמז – ואפילו בעקיפין – למדרש הזה. לאור כלל זה בטלות הרבה מקושיותיהם הדקדוקיות של חוקרי המקרא על מדרשי השמות שבכתוב, ואין צורך בתרוציהם הדחוקים.

ואולם, לאחר כל ההסברים הללו, קשה להתאים את המדרש המקראי אל השם "גרשם", כי אנו מוצאים את השם "גרשם" או "גרשום" מוחלף ב"גרשון"³, וצורה זו רחוקה מהמשמעות "גר שם". נוסיף לכך, כי השם "גרשם" אינו המצאתו של משה כל עיקר: השם "גרשום" בצורתו זו מצוי לראשונה בשמות ב', כב כשם בנו של משה, ושם נותן משה טעם לשם, אך בדבהי"א ו', א נקרא בשם זה בנו בכורו של לוי. בנו זה של לוי נקרא במקומות אחרים בשם "גרשון" (בראשית מ"ו, יא; שמות ו', ו ועוד).

ואם לא נתעלם מהנ' התלויה בשופטים י"ח, ל, ימצא לנו עוד אחד הקרוי בשם "גרשם": "ויהונתן בן גרשם בן מנשה". אך בגלל הנ' התלויה, סבורים שהכוונה כאן לגרשום בן משה. ולפיכך אין כאן אישיות נוספת בשם זה. אך השם נשתמר בשבט לוי ונמצא בתקופה מאוחרת ברשימת שמות עולי בבל.

מסתבר שמשה השתמש בשם שהיה ידוע כבר בעבר ודרש בו מה שדרש⁴.

קסוטו אומר⁵: גם הפעם בא מדרש השם: "כי אמר: גר הייתי בארץ נכריה". וגם הפעם אין לחשוב שיש כאן אטימולוגיה עממית. מי שכתב פסוק זה היה בודאי ידוע יפה, ששם "גרשם" נגזר מלשון "גרש" ולא מלשון "גור". ובודאי לא היתה כונתו להגיד שהמציא משה אותו השם בפעם הראשונה. אין כונתו של המספר אלא להגיד, שמתוך אוצר השמות הנהוגים כבר, בחר משה בשם זה מפני שצלצולו היה מזכיר את העובדה, שהוא היה גר בארץ נכריה. ובמשפחות של משה היה שם זה מצוי.

ויש הרואים בשם גרשם – גרשון את השרש גרש (דברים ל"ג, יד).

בענין הכפלתו של מדרש השם, בפרשת שמות ובפרשת יתרו, כותב קסוטו: לא לחנם מאריך כאן הכתוב: כשנולד בנו הראשון אמר משה: "גר הייתי..." וכונתו היתה לארץ מדין, הזרה לו כאיש מצרי, כאשר כנוהו בנות יתרו. כאילו נתנבא ולא ידע מה שנתנבא. ועכשיו נתמלא דבורו זה בהוראה רחבה יותר: עכשו, שהוא מביא את עמו אל ארץ היעוד, מתברר לו, שגם מצרים היתה לו ארץ נכריה, והוא היה גר בה (נאמר דוקא "הייתי" בעבר, ועכשו איני עוד גר). ודוקא גר, כפי מה שנאמר לאברהם (בראשית ט"ו, יג) וכפי שאמרו אחי יוסף (בראשית מ"ז, ג): "לגור...".

נוכל לומר: משה לא המציא פה שם חדש, אלא התאים שם ידוע בשבט לוי למאורע מסויים המסויג שאירע לו.

זהו שם תאופורי, יש בראשיתו מרכיב שם האלוהות. גם השם "הדדעזר" (שמו"ב ח', ז) או הדדעזר (דבהי"א כ"א, ה) שהוראתם: האל "הצד" הוא עזר, בנוי במתכנת השם "אליעזר". שם זה נזכר בתעודה ארמית מאוחרת ובתעודות אשוריות בצורה הארמית אדד-אדרי. ואף בשבעים, בפשיטתא ובוולגטא, ובכמה כתבי-יד באה בקביעות הגירסה "הדדעזר: במקום הדדעזר⁶.

המרכיב "עזר" שכיח בשמות עצם פרטיים רבים במקרא ובתעודות אפיגרפיות עבריות מימי הבית הראשון, כגון: אביעזר, אחיעזר, יועזר, עזריאל. ויש גם שמות מקוצרים: עזר, עזרי וכיוצא בהם. עצם הפעל "עזר" מצוי גם בשמות שמיים – אל (= יעזראל) שבתעודות בבל, בשמות הפניקיים בעלעזר, עזרבעל, עזרמלך, עזר, אלעזר ועזריה.

השם נדרש בשמות י"ח, ג: "כי אלהי אבי בעזרי", ופשוטו קרוב למדרשו: האל (או אלי) הוא עזר, כגון: "עזרי ומפלטי אתה".

השם "אליעזר" מצוי לראשונה במקרא בבראשית ט"ו, ב: "ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר". במקום זה אין כל נימוק לשם. לאחר מכן הוא נזכר בשמות י"ח, ד. במקום זה נותן משה טעם לשם, כאילו קרא לבנו בשם חדש, שם שלא היה ידוע קודם.

השם "אליעזר" מצוי גם בספרי עזרא ודבה"י. שם זה ניתן לאנשים שונים: כהן, נביא, נגיד לשבט ראובן, מראשי העם בימי עזרא ועוד.

במדרש שמו של הבן השני למשה הכוונה כנראה היא זו, שנולד בן זה זמן קצר אחר חזרתו של משה למצרים. ומשה קרא אותו בשם שהביע את שמחתו על ביטול דין מות שהוציאו עליו מטעם המלך: "ושם האחד אליעזר, כי אלהי אבי (כלומר: האל שנתגלה לי בחורב במלים "אנכי אלהי אביך") בעזרי ויצילני מחרב פרעה".

בטוי זה של משה מתאים לפרקנו, המשתמש כמה פעמים בלשון הצלה, ופעם אחת דוקא ביחס לפרעה, פסוק ח: "ויצילם ה'"; פסוק ט: "אשר הצילו מיד מצרים"; פסוק י: "אשר הציל... אשר הציל".

חז"ל עמדו על כך, שאליעזר בגימטריה שי"ח, כמספר חניכיו, ילידי ביתו של אברם וסברו שיש סמיכות בין שני העניינים. ואולם, סברה זו אין לה יסוד, אלא אם כן נאחר בהרבה את זמן חיבורו של פרק י"ד, שהרי השימוש באותיות כערכים שבמנין לא התחיל, כנראה, לפני התקופה ההלניסטית.

אף השם "אליעזר" כקודמו "גרשם" – לא חודש ע"י משה. שם זה נזכר לראשונה במקרא בצורה בלתי רגילה: "דמשק אליעזר" (בראשית ט"ו, ב)⁷.

המדרשים המאוחרים מוצאים, בדרך כלל, קשר בין אישים מהתנ"ך לבין מאורעות מאוחרים. וכן עומד "ילקוט ראובני" על המלה "האחד" ("ושם האחד אליעזר"), שנראית כמתאימה כלפי הבן הראשון בלבד ("שם האחד גרשם") ולא לגבי השני.

אברבנאל תמה ומקשה: למה קרא משה את בנו הראשון גרשם "כי אמר גר הייתי בארץ נכריה" ושם הבן השני קרא אליעזר לאמר, כי "אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה" וידוע שהחסד הראשון שעשה השם עמו היה שהצילו מחרב פרעה בברחו ממצרים ואחר כך היה במדין גר בארץ נכריה ולכן היה לו לקרא את שם הראשון "אליעזר... ולשני יקרא גרשם".

והוא משיב: "והנה קרא משה את שם בנו הראשון, אשר ילדה לו צפורה, גרשם והיא מלה מורכבת אם שיהיה פירושו גר משומם, ר"ל שלא ידע אנה ילך ומה יעשה, או שם גר, רומז שהיה גר במקום ההוא, ואולי שרמז על ארץ כוש, אשר גר שם בראשונה, והראיה לדבר, באמרו "גר הייתי בארץ נכריה", ולא אמר גר אנכי יאמר שיהיה הבן הראשון הזה, זכרון לגרותו אשר היה בארץ כוש... האמנם לא קרא הבן הנולד לו ראשון "אליעזר" – לפי שעדיין היה בורח מחמת מלך מלאכי מות פרעה, והוצדק מפחדו, ללכת מגוי אל גוי, מממלכה אל עם אחר, וגם שם לא היה בטח... אמנם כשהובטח ממנו יתברך, ואמר לו לך שוב מצרימה, כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך, אז קרא לבן הנולד לו בזמן ההוא אליעזר...".

לסיכום, גם הפרשנים וגם המדרשים התיחסו למדרש שמות בניו של משה. נראה לי, כי המסקנה המתבקשת היא, כי משה השתמש בשמות ידועים שהיה בהם צליל המזכיר את מה שקרה לו.

הערות שוליים:

מדרש שמות רבה (א', מ): דרך הצדיקים לשום שם לבניהם לענין המאורע. ביוסף מהו אומר?
"ויקרא... אפרים" – כדי להזכיר הנסים שעשה הקב"ה לשם".
צבי קפלן, בהלכה ובאגדה, ירושלים, תש"ך.
השווה בראשית מ"ו, יא עם דבהי"א ו', א וראה גם דבהי"א כ"ג, טז.
והשוה "שמואל" (במדבר ל"ד, כ) עם הדרש של השם (שמו"א א', כ) ואולי גם יהודית – יהודה (בראשית כ"ו, לד – שם כ"ט, לה).
הערה כוללת על משמעות שמות במקרא מעיר יהודה קיל בפירושו לשמו"ב ט', ד. לגבי השם מכיר: "יש אומרים שמכיר הוא קצור ממכיר-אל... אבל באמת אין מתכוונים לשום הוראה אחרת כאשר קוראים לילד בשם אבי שבטו בשם אחד מאבותיו" (ראה תהלים מ"ה, יז).
בפירושו לספר שמות עמ' 15-14.
זהו שם תאופורי ובראשותו מרכיב שם האלהות.
י. סלושץ, אוצר כתובות פניקיות, עמ' 348, סעיף 3364; שורה 5: "גרשן בן".
על שורה זו יש הערה בעמ' 349: גרשן – שעפ"ז – מענין למצא שם זה בפונית בצורת גרשן; ואולי הוא משרש "גרש" בתוספת נון (דוגמת נחשון – נחש וכיו"ב).
שם, עמ' 267, סעיף 348, 1958; שורה שניה: עמ' 268. סעיף 349, 256; שורות ב-ג, עמ' 348. סעיף 574, 3784: שורה ששית.
הוצעו הצעות שונות לפירוש השם, כגון: הדמשקי אליעזר (ח"א); בן משק ביתי הוא (בן) דמשק אליעזר (ראב"ע); דמשק, כלומר אליעזר (דליטרש); העיר דמשק של אליעזר יורשת אותי (דילמן); שם כפול דמשק-אליעזר (יעקב, ואחרים לפניו); המלים "הוא דמשק" אינן אלא הוספה מאוחרת (רבים מן החדשים). הפירוש המתקבל ביותר על הדעת הוא שיש כאן שם כפול, כמו ירבעל-גדעון (שופטים ח', לה) או תובל-קין (בראשית ד', כב) – קסוטו, ערך "דמשק אליעזר", אנציקלופדיה מקראית, טור 676.