בצילום מופיעים ארבעה גברים ברחוב. הגברים עומדים לפני הצופה, כמו על במה. שלושה גברים עומדים, משוחחים, ראשיהם פונים זה אל זה. מבין השלושה, זה המצוי בצד ימין נוטה מעט ימינה וידו מכוונת ימינה אל עבר גבר היושב על ספסל. הגבר היושב הוא אדם מבוגר, גרום, כפוף. הוא מובחן משאר הגברים בגילו, במראהו, בתנוחת גופו ובעצם העובדה שהוא יושב. כמו-כן, אין הוא משוחח עם הגברים האחרים. במקום, הוא מביט אל עדשת המצלמה, וכך גם אל הצופה בצילום המודפס.
הגברים הן בני זמננו, ולכאורה מתוארת כאן סצנת רחוב יומיומית, אך שמו של הצילום מעניק לו משמעויות נוספות. השם יוצר הקבלה בין איוב המקראי לבין דמות הגבר המבוגר, הכפוף, הרזה. אם ישנה הקבלה, אנו יכולים להניח שכמו שעל איוב ניחתו רעות ללא סיבה, כך גם הדמות השפופה היא דמות שגורלה לא שפר עליה. בצילום נוסף של עדי נס נראה דיוקן של אותו "איוב". בדיוקן ניתן להבחין בפרטים הממחישים את מצבו העגום.
כאשר גוסטב דורה מתאר את איוב ורעיו הרעים מביטים באיוב ומבטם מלא חמלה. בצילום של עדי נס, לעומת זאת, נדמה שהרעים משוחחים ביניהם יותר מאשר נמצאים עם איוב עצמו, מבטיהם פונים ממנו והלאה, ולא ניתן להתעלם מהניכור בין איוב לבין רעיו. ניכור זה נרמז בסיפור המקראי. במהלך ספר איוב ניתן להבחין בניכור ובפער הגדול בין איוב לבין רעיו. הרעים טוענים שהסבל של איוב מקורו בחטא, ואיוב טוען לחפותו ולשרירות לבו של האל. מדוע בחר עדי נס להדגיש אלמנט זה של ניכור? ואת מי מייצגים הרעים בצילום זה? האם הרעים, המנוכרים לאדם הסובל, מייצגים את החברה הישראלית, או את כל החברה המערבית? האם יש בכך כדי לומר משהו על יחסה של החברה לאנשים המצויים במצוקה?