סדרת הצילומים שיצר עדי נס מורכבת מצילומים גדולי ממדים. שמותיהם של הצילומים מצביעים על גיבורי המקרא, אך הדמויות הנראות בהם הן בנות-זמננו, דמויות משולי החברה הישראלית (המגולמות על ידי "שחקנים"). החיבור בין הכותרת לבין הדימוי הצילומי מוליך את תודעת הצופה הלוך ושוב מהסיטואציה המקראית אל הסיטואציה האקטואלית, הטוענות זו את זו במשמעות.
בצילום איוב נראה דיוקן של אדם זקן, רזה, עורו מקומט, פיו פעור וחסר שיניים, הבעתו מיוסרת. הסיטואציה הדרמטית ואופי התאורה, שבה יש ניגוד חזק בין אור לצל, מעלים בזיכרון את ציורי הבארוק של המאה ה-17 באירופה. אולם, למרות היעדרו של רקע אופייני לזמן ומקום מסוימים, חולצת הכפתורים ממקמת אותו בימינו.
איוב המקראי, שאלוהיו הביא עליו סבל פיזי ונפשי בלתי נתפש על לא עוול בכפו, הוא הדמות שנותנת את שמה לגבר בצילום, ויש בכך אולי כדי לומר משהו על מציאות חייהם של אנשים כאן ועכשיו, מציאות של עוני, של סבל פיזי ונפשי, מציאות המעידה על חוסר צדק ושרירות לב בחברה בה אנו חיים.
