במהלך הלחימה בלבנון בקיץ 2006, חיל-האוויר הישראלי תקף מתקני תשתית לבנוניים. בין המתקנים שהופצצו היו: נמל-התעופה של בירות, גשרים, כבישים, ובתי-זיקוק.
כבר בראשית הלחימה, חיל-האוויר הישראלי הפציץ את נמל-התעופה של בירות, והוציא אותו מכלל שימוש, ובכך מנע המראה ונחיתה של מטוסים. אזרחים זרים שפונו מלבנון על-ידי מדינותיהם בשל הקרבות וההפצצות, נאלצו לעשות זאת בספינות, שהעבירו אותם בעיקר לקפריסין. במהלך ימי הלחימה פגע חיל-האוויר הישראלי בכ-180 גשרים ברחבי לבנון. גם כבישים רבים ניזוקו. חלקם נפגעו מהפצצות מן האוויר וחלקם מתנועת טנקים וכלי-רכב כבדים אחרים, שחרצו את הכבישים והדרכים.
לפגיעה במתקני התשתית הלבנוניים היו כמה מטרות, שהעיקריות בהן היו למנוע מארגון החיזבאללה להעביר לוחמים, טילים ואמצעי לחימה אחרים דרומה מנהר הליטאני, ולמנוע מן הארגון להבריח את החיילים החטופים של צה"ל אל מחוץ לגבולות לבנון. כמו כן, ישראל, שראתה בממשלת לבנון אחראית לכך שלא פרשה את כוחותיה בדרום המדינה, ושבכך היא אִפשרה לארגון החיזבאללה להשתלט על האזור, ביקשה לעורר את דעת-הקהל הלבנונית למחות נגד המצב הזה. אבל הפגיעה במתקני התשתית הלבנוניים פעלה הפוך מן המצופה: היא עוררה בקרב תושבי לבנון זעם רב נגד ישראל, והגבירה את האהדה לחיזבאללה גם בקרב הנוצרים תושבי לבנון. עוד גרם הדבר לגינויים שספגה ישראל ממנהיגים במדינות שונות בעולם, ולהפגנות נגדה בכל רחבי עולם.
נזקים למבנים ופגיעות בנפש
במהלך ימי הלחימה הפציץ חיל-האוויר הישראלי מבני ציבור ובתי-מגורים רבים בדרום לבנון ובשכונות הדרומיות של בירות. כמעט לפני כל הפצצה, צה"ל פיזר באזור המיועד להפצצה כרוזים שהופצו מן האוויר, ובהם אזהרה לתושבים להתפנות מבתיהם, המשמשים מסתור ללוחמי החיזבאללה ולאמצעי הלחימה שלהם. אך לא תמיד נענו התושבים לקריאה, ורבים מהם נפגעו.
החלק הדרומי של בירות, בעיקר שכונת דאחייה, שבה שכנו המפקדות של ארגון החיזבאללה, ובה התגוררו ראשי הארגון ובני משפחותיהם, נהרס כמעט כליל. בין השאר הופלו גם בניינים בני 11 קומות. חלק מן המבנים שהופצצו היו ריקים מאדם, אבל באחרים נותרו אנשים, שחלקם נקברו תחת ההריסות.
גם בכפרים שבדרום לבנון נפגעו בתים רבים, בעיקר בכפרים מרון א-ראס ובנת אל-ג'ביל. בכפר כנא הופצץ מבנה שלא פונה מכל יושביו, ורבים מן האזרחים שהיו בו נהרגו. הדבר הביא להפסקת הלחימה למשך 48 שעות.
לבנון דיווחה שבמהלך ימי הלחימה נפגעו מפעלי תעשייה ומחסנים רבים, על יושביהם. המתקנים האלה הופצצו כי צה"ל הניח שהם משמשים מקום מסתור לטילי קטיושה ולאמצעי לחימה אחרים של החיזבאללה. במהלך ימי הלחימה הסתבר לצה"ל שארגון החיזבאללה השתמש בתושבי הכפרים ובבתיהם כמגן אנושי לפעולותיו. ירי הקטיושות והטילים ארוכי-הטווח לעבר ישראל בוצע מתוך הכפרים או מסביבתם הקרובה, והמפקדות ומאגרי הנשק מוקמו במתכוון בתוך ריכוזי אוכלוסייה גדולים.
השיקום ועלותו
בממשלת לבנון מעריכים ששיקום הנזקים למתקני התשתית בלבנון ושיקום הכלכלה הלבנונית שנפגעה יעלה חמישה עד 11 מיליארד דולרים, והיא מבקשת להיעזר בסיוע ממדינות רבות ברחבי העולם.
