הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > נבואה > שמואלעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > תקופת המלוכה > שאולעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > תקופת המלוכה > מנהיגות במקרא


המחלוקת בין שמואל ובין העם בשאלת המלכת מלך בישראל : ב
מחבר: פרופ' משה גרסיאל


בית מקרא
חזרה3

להבנת המשמעות ההיסטורית של ההתרחשות נתאר בקצרה את המצב שקדם להקמת המלוכה בישראל. המצוקה הבטחונית מבחוץ והשחיתות המוסרית מבית, בצמרת השלטון, שהעיקו על העם בתקופת השופטים, הביאו לשינוי חלקי של פני המנהיגות: במקום שופטים כאריסמאטים, אשר פעלו במסגרות שבטיות צרות למדיי, הופיעו שני מנהיגים, עלי ושמואל, המתוארים אמנם במקרא כשופטים (שמו"א ד', יח; ז', טו-יז), ואולם פרסומם והילתם באו להם שלא מתוך המסגרות השבטיות. הראשון היה כהן המקדש המרכזי בשילה; והשני תחילת גידולו וחינוכו באותו מקדש. ברבות הימים הוכר כנביא; ולאחר חורבנו של מקדש שילה סבב ופעל במקדשים האזוריים: בגלגל, במצפה, בבית אל וברמה (שמו"א ז', טו-יז).

מנהיגים אלה היו בעלי הילה דתית, על-שבטית; ועל-כן היו מסוגלים להרחיב באופן יחסי את תחום השפעתם מעבר למסגרות השבטיות, שנצטמצמו בהן קודמיהם השופטים. עוד משתמע מעדות הכתובים, שהם ביקשו למסד את מנהיגותם; ובניהם אמורים היו לרשת, ככל הנראה, את מנהיגות אבותיהם13. בכך כבר צעדו צעד ניכר לקראת מלוכה דינאסטית.

אולם התברר, שלמרות התמורה המשמעותית שבאופי הנהגתם של שופטים-מנהיגים אלה, לא הייתה בכך תשובה מספקת לבעיות השעה החמורות. בתחום הפנימי בני עלי, כמו גם בני שמואל, מעלו בתפקידם, ופגעו קשות בתדמיתה של המנהיגות החדשה-ישנה. חמורה מזו הייתה המועקה הבטחונית. אמנם בימי שמואל גברו ישראל על פלשתים בקרב מצפה (שם, ז'), ברם היה זה ניצחון לשעה, שהישגיו נעלמו בחלוף הזמן. לעת זקנת שמואל כבר נמצאים נציבי פלשתים במרכז ארץ בנימין (י', ה; י"ג, ג). ולחצם מהווה עילה להמלכת שאול (ט', טז).14 לחץ מקביל מצד בני עמון על שבטי עבר-הירדן המזרחי הביא אף אותם לדרוש המלכת מלך (י"ב, יב).

ספר שמואל מוסר, כי שמואל הגיב על הבקשה בנאום בו פירט כיצד ינהג המלך בעמו; כיצד עתיד הוא ליטול את כל היקר להם: בנים ובנות; שדות, כרמים ויבולים; עבדים, שפחות ובעלי חיים (ח', י-יח). תיאור מפתיע זה הביא לדיונים נרחבים בדבר משמעו של הנאום ורקעו. לעניין זה נדרשו הן הפרשנות הקדומה והן המחקר החדש.

בחז"ל הוצעו שלוש הערכות15:

(א) "כל האמור בפרשת מלך – מלך מותר בו". כלומר בנאומו פירט שמואל את זכויותיו של המלך; והמלך אמנם רשאי ליטול מבני עמו ככל שמפורט באותו נאום.

(ב) "לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם, שנאמר: 'שום תשים עליך מלך' – שתהא אימתו עליך". כלומר אין המלך רשאי לעשות את שמפורט באותו נאום. נאומו של שמואל נועד ליצור אווירה של מורא מלכות, ולא להגדיר את זכויות המלך. שתי דעות אלה מיוסדות על התפיסה, שהמלכת מלך היא מצווה מן התורה; ולא נחלקו ביניהן אלא בשאלה: האם נאום שמואל הוא לדורות, ויש בו משום הנחת יסודות לחוקת המלך, או שהוא לצורכי שעה בלבד: להחדיר בלב העם אימה, יראה והכנעה מלפני המלך.

(ג) "לא נאמרה פרשה זו אלא כדי ליראם ולבהלם". דעה זו שותפת לקודמתה, שאין הנאום מהווה הגדרה לזכויות המלך, ואולם שלא בדומה לשתי הדעות שלמעלה, מובעת כאן ההשקפה, שעצם מוסד המלוכה שלילי הוא מעיקרו, ואין זו מצווה מן התורה. נאומו של שמואל נועד, לפי זה, לבהלם ולהפחידם,בתקווה שיחזרו בהם מבקשתם. להלן נראה, שדעה זו הולמת יותר מקודמותיה את פשוטו של כתוב.

הערכת משמעו של הנאום שנויה במחלוקת גם בפרשנות החדשה. לא נוכל להביא כאן את מיגוון הדעות, וניאלץ להסתפק בסיכום קצר של גישות מייצגות. לדעת ש' טלמון16, תכני נאום שמואל אינם מפתיעים. אם נתעלם מסידור הדברים ומנעימתם, נמצא שבעצם מתוארות כאן מסגרות עיקריות של משטר מלוכני: מלוכה פרושה ייסוד אדמיניסטראציה, הקמת צבא ובניית ארמון עם שאר סממני מלכות. לצורך אלה נדרש העם לתרום בין בהתגייסות לצבא ולעבודת המלך ובין בתרומות רכוש לסוגיהן. נאומו של שמואל משקף אפוא פעילות ממלכתית מקובלת בתחומים אלה; ואולם שמואל הציג את הדברים באורח מגמתי-פולמסני ובצורה מעוותת. בהבדלה זו, בין תוכן הדברים ובין צורת הגשתם, יצר טלמון סינתיזה בין שתי התפיסות שהוצעו בחז"ל כדלעיל17: מצד אחד, יש בו בנאום הגדרת אשיות המלוכה; ומצד שני, ניכרת בו כוונה להרתיע את העם ולהניאם מבקשתם. מכיוון שהנאום מכיל חלק מיסודות הקונסטיטוציה המלוכנית, סבור טלמון, שנאום "משפט המלך", כמו גם חוק המלך שבדברים י"ז, היוו חלק מ"משפט המלוכה", שנכתב בספר והונח במשמרת לפני ה' במקדש שבמצפה (י', כה). "משפט מלוכה" זה היווה את הגרעין הראשוני לקונסטיטוציה מלוכנית בישראל, שעבר אחר-כך שינויים במרוצת הדורות.

תפיסה שונה הוצעה על-ידי מנדלסון וצ' בן-ברק18. לדעתם, "משפט המלך" הוא תמונת מצב של נהגי המלוכה הכנענית, הפיאודלית למחצה, שמן התקופה הקדם-מלוכנית בישראל. תפיסה זו נשענת על צדדי דמיון רבים בין סעיפי נאום שמואל ובין המשתקף בתעודות ארכיוניות מאללח', מאוגרית ומאל-עמרנא. לפיכך הסיקו חוקרים אלה ואחרים, שדמות מלכויות העיר הכנעניות היא שעמדה לנגד עיני שמואל בנאומו. הערכה אחרת העלה ספייזר19 בקובעו, כי שמואל שיווה לנגד עיניו את דמות המלוכה המצרית הרודנית, המיוסדת על ראיית המלך כבבואת האל. לפי תפיסה זו, לגווניה, קיים הבדל ברור בין "משפט המלך", הוא נוהג ממלכות "הגוים", אם בכנען, אם במצרים, ואם אולי במואב, בעמון ובאדום, ובין "משפט המלוכה". בנאום "משפט המלך" העלה שמואל בציוריות יתר קווים לדמות המלוכה אצל העמים השכנים; ואולם משנאלץ לוותר לעם ולהמליך מלך, הניח יסוד לחוקה אחרת, משופרת יותר, וההולמת את התפיסה הישראלית, הנרתעת מפני מלוכה רודנית. זהו אפוא "משפט המלוכה", שנכתב בספר במעמד הברית שבמצפה, והונח למשמרת לפני ה'. ככל הנראה שימש ספר זה גרעין לחוקת המלך הישראלית, שנתפתחה והלכה במשך ימי המלוכה אחר-כך. נמצא שהיחס בין נאום שמואל מכאן ובין תוכן הברית במצפה משם; או בין "משפט המלך" ובין "משפט המלוכה" מתפרש באופן שונה אצל טלמון מזה ואצל מנדלסון, בן-ברק וספייזר מזה. בשאלה זו נחלקו חוקרים נוספים20.

הפרשנות הקדומה והמאוחרת תרמה רבות להבנת משמעות דרישת העם ותשובת שמואל הן בתחום ההיסטורי-סוציאלי והן בתחום העיון הפרשני והספרותי21. סבורני, שעדיין יש צורך בעיון ספרותי מקיף יותר בטקסט עצמו ובבחינת הקשרו וקישוריו במסכת הספרותית-רעיונית של ספר שמואל בכללו. עניין זה נכבד לעצמו ונקבע כאן כמטרה לעצמה; ואולם בעקיפין יש לו גם השלכות על הדיונים, שעניינם משמעו ההיסטורי-סוציאלי של הנאום, שכן המבקשים להסתייע העדות המקראית לצורך הערכה היסטורית של אירוע חייבים לרדת לעומקה של העדות הנדונה ולהבנת משמעה, ולעתים משמע זה אינו מתבהר די הצורך אלא אחרי ניתוח ספרותי מדוקדק. נראה הדבר, שלפנינו דוגמה מעניינת למורכבת הגישה הנדרשת מהחוקר. מצד אחד ברור לנו, שללא הבנת תמונת המצב ההיסטורית-סוציאלית בישראל, וגם אצל העמים השכנים, לא תובן כהלכה פרשה זו, המספרת על העימות שבין שמואל והעם בקשר לייסוד המלוכה; ומצד שני נראה הדבר, שללא עיון ספרותי לא תתבהר כל צרכה העדות המקראית, שגם ההיסטוריון זקוק לה לצורך תיאור שלב המעבר להקמת מלוכה בישראל. דומה אפוא, שהניתוח ההיסטורי והעיון הספרותי נצרכים זה לזה במידה גדולה יותר משסבורים חוקרים רבים, המתפלגים לאחוז באחת משתי הדיסציפלינות השונות, והטוענים לאוטונומיה של המחקר בתחומם.

לפריטים אחרים קשורים לנושא:
המחלוקת בין שמואל ובין העם בשאלת המלכת מלך בישראל : א
המחלוקת בין שמואל ובין העם בשאלת המלכת מלך בישראל : ב
המחלוקת בין שמואל ובין העם בשאלת המלכת מלך בישראל : ג

הערות שוליים:

תודתי נתונה לידידי, הד"ר שמואל ורגון, על שסייעני בעצתו בעת הכנת המאמר.

13. על כך בהרחבה אברמסקי (הנ"ל בהע' 10).
14. על ההיבט המדיני-צבאי של מערכה זו ותוצאותיה ראה ז' קלאי, "מלחמותיו של שאול", הסטוריה צבאית של ארץ-ישראל בימי המקרא (ערך י' ליור), תל-אביב תשכ"ד, עמ' 132-133.
15. שלוש הדעות שלהלן הובאו בסנהדרין כ', ע"ב; ואולם הדעה השלישית נמחקה שם בגריסת רש"י, בגלל סתירה בין דברי אומרה. גירסה זו נשתמרה בכל אופן במדרש, ראה למשל ילק"ש לשמ"א ח', ק"ה. על הדעות השונות בחז"ל ובמפרשים, ועל ההבדל שבגירסאות השונות בין הסוגיה הנ"ל ובין התוספתא ובין הספרי עיין בהרחבה: הרב מ' קוקים, "מינוי מלך – רשות או חובה", שמעתין, 10, תשכ"ו, עמ' 13-23.
16. עיין ש' טלמון (הנ"ל בהע' 9) והשווה לאחרונה: S. Talmon. "Kingship and the Ideology of the State". In: B. Mazar and A. Malamat (eds.) The World History of the Jewish People - The World History of the Jewish People The Age of the Montarchies. Vol. 4. II. Jerusalem 1979. pp.- 3 26
17. טלמון, מאמרו העברי הנ"ל, יצר סינתיזה בין דעות א' וב' שהובאו למעלה; ואולם לא דייק בפרושה של דעה ב'; מכל מקום הסינתיזה מתאימה לדעות א' וג'.
18. ראה מנדלסון, הנ"ל בהע' 9; צ' בן-ברק, הנ"ל בהע' 9.
19. ראה א"א ספייזר, "משפט המלך", אצל ב' מזר (עורך), ההיסטוריה של עם ישראל – כרך שני: האבות והשופטים, תל-אביב תשכ"ז, עמ' 297-300.
20. ראה הספרות הרשומה אצל טלמון (מאמרו האנגלי הנ"ל בהע' 16), עמ' 282, הע' 37; בן-ברק, הנ"ל, עמ' 234; אישידה (הנ"ל בהע' 9), עמ' 40-41.
21. ראה לאחרונה מ' רובין, משפט המלך – עיון בשמואל א' – פרק ח', תל-אביב תשל"ז.

ביבליוגרפיה:
כותר: המחלוקת בין שמואל ובין העם בשאלת המלכת מלך בישראל : ב
מחבר: גרסיאל, משה (פרופ')
תאריך: יולי- ספטמבר 1981 , גליון ד (פ"ז)
שם כתב העת: בית מקרא
הוצאה לאור: החברה לחקר המקרא בישראל