ודבורה אשה נביאה אשת לפידות היא שפטה את ישראל בעת ההיא... ותשלח ותקרא לברק בן אבינעם מקדש נפתלי ותאמר אליו הלא צוה ה' אלהי ישראל לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפי איש... ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך. ותאמר הלך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך כי ביד אשה ימכר ה' את סיסרא...

(שופטים ד', ד-ט)

יהושע מאפרים, אהוד מבנימין, גדעון ממנשה – הרי מבני רחל. שמשון מדן, ברק מקדש מנפתלי – הרי מבני בלהה. אבצן זה בועז מיהודה, עלי מלוי, תולע מיששכר, אלון הזבולוני מזבולן. אלו מפורשים. אבל עתניאל ויפתח ושמגר ויאיר ועבדון לא ידעתי שמות שבטיהן, ומראובן ושמעון גד ואשר לר מצאתי מפורש.

(רש"י, סוכה כז ע"ב).

'ויהי בימי שפוט השופטים' - ...ומי היו? רב אמר: ברק ודבורה היו. רבי יהושע בן לוי אמר: שמגר ואהוד היו. רב הונא אמר: דבורה וברק ויעל³ היו – 'שפוט' חד, 'שופטים' תרי, 'השופטים' תלתא

(רות רבה פרשה א א)

עתניאל בן קנז משבט יהודה, אהוד מבנימין, דבורה וברק מהר אפרים ומקדש נפתלי, גדעון משבט מנשה ואבימלך בנו אחריו, תולע בן פואה משבט יששכר, יאיר הגלעדי מחוות יאיר משבט מנשה, וכן יפתח מיושבי גלעד, אבצן מבית לחם יהודה, אילון משבט זבולון, עבדון בן הלל משבט אפרים, שמשון משבט דן, עלי ושמואל משבט לוי

(ילקוט שמעוני שופטים רמז מב, מהד' הימן-שילוני עמ' 113, עיין שם מקורותיו)

מה תלמוד לומד 'הלא צוה ה''? אלא כך אמרה לו: לא כך כתוב בתורה 'ודרשו השופטים היטב וגו'' (דברים י"ט, יח) ומה עניין של אחריו? 'כי תצא למלחמה [על אויביך לא תירא מהם וגו']' (שם כ', א)

(סדר אליהו רבה פיסקא י, מה' איש שלום עמ' 50).

כי ביד אשה ימכר ה' את סיסרא.

'והוא [= סיסרא] לחץ את ישראל בחזקה עשרים שנה' מה היה סופו? לפי שהיה מחרפם ומגדפם בנחיצה [= בנאצה], לכך מת מיתה גדופה שמסרו שמסרו ביד אשה. כמה דאמרת: 'כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא'

(במדבר רבה נשא פרשה י ה).

לא היה גבור כמוהו; ובן שלושים שנה היה וכבש כל העולם בכחו. ולא היה כרך שלא הפיל חומותיו בקולו. ואפילו חיה בשדה כיון שנתן קולו עליה לא זזה ממקומה... וכשהיה יורד למלחמה היו נושאין אותו תשע מאות סוסים במרכבה, ובחזירתו לא היה אחד מהם יוצא מתחתיו בשלום שהיה חותכן [= את אויביו] כברזל לצמר.
ולבסוף מסרו אלהיהם ביד אשה!⁵

(מדרש אבא גוריון פרשה ג, בתוך: ספרי דאגדתא, מה' בובר עמ' 28).

ר' ברכיה אמר ארבעה מיללן, תלתא בגברא וחדא באיתתא: השיך חייא דבעי למיתא; חשיך גוברא דבעי לחלשא; חשיך נהורא דבעי לסמיא; חשיך דרא דאיתתא דברייתא,⁶ – 'ודבורה אשה נביאה'.
תרגום: ר' ברכיה אמר ארבעה משפטים, שלשה בגברים ואחד בנשים: אבוי לחי הנזקק למת; אבוי לגיבור הנזקק לחלש; אבוי לפיקח הנזקק לעיוור; אבוי לדור שאישה מנהיגתו – 'ודבורה אשה נביאה'.

'נפתלי אילה שלוחה' – למה כל השבטים נמשלו בזכרים ונפתלי בנקבה? לפי שיצאת ממנו דבורה

(תורה שלמה ויחי רפא, בשם 'ילקוט מעין גנים כתב יד).

כל המתיהר – אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו... אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו – מדבורה, דכתיב: 'חדלו פרזון בישראל חדלו דכתיב: עד שקמתי דבורה שקמתי אם⁷ בישראל', וכתיב 'עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר'

(פסחים סו ע"ב)

לא יאה יהירותא לנשי. תרתי נשי יהירן הויין, וסניין שמייהו. חדא שמה זיבורתא וחדא שמה כרכושתא. זיבורתא, כתיב בה: 'ותשלח ותקרא לברק' (ד', ו), ואילו איהי לא אזלא גביה. כרכושתא, כתיב בה (מל"ב כ"ב, טו): 'אמרו לאיש [אשר שלח אתכם'], ולא אמרה 'אמרו למלך'⁸

(מגילה יד ע"ב).

'והוא לחץ את ישראל בחזקה' (ד', ג). מהו בחזקה? א"ר יצחק: בחירופין ובגידופין. הוא מה דאמר (מלאכי ג', יג) 'חזקו עלי דבריכם'. מי הגון לדבר זה? דבורה

(אסתר רבה פרשה ה ד).

'כי גאה גאה' – מתגאה הוא על הגאים. במה שאומות העולם מתגאין לפניו בו הוא נפרע מהן... וכן את מוצא במצרים שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהם שנאמר: 'ויקח שש מאות רכב בחור' (שמות י"ד, ז), מה הוא אומר? 'מרכבות פרעה וחילו ירה בים' וכן את מוצא בסיסרא שבמה שנתגאה לפניו בו נפרע ממנו שנא' 'ויזעק סיסרא את כל רכבו וגו' ' (ד', יג) מה הוא אומ' 'מן שמים נלחמו' וגומ' (ה', כ)

(מכילתא דרשב"י בשלח ט"ו א, מהד' אפשטיין-מלמד עמ' 74).

בסיסרא הוא או': 'תשע מאות רכב ברזל'. א"ר שמעו': משל לשור הבר שהיו הכל בורחין ממנו. אמרו, נוציא לו את הארי שהיה דר עמו במדינה. יצא הארי וחתכו איברים איברי'. כך היה סיסרא מתגאה בברזל. א"ל הק': בברזל אתה מתגאה? חייך, האש מפעפעו, שנ': 'הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא'

(ילקוט שמעוני בשלח רמז רלא, מהד' הימן-שילוני עמ' 276).⁹

ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל... שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה, ואסתר

(מגילה יד ע"א).

תרין נשין אנון דאשתכחי בעלמא ואמרי תושבחתא דקב"ה דכל גוברין דעלמא לא יימרון הכי. ומאן אינון דבורה וחנה... וכל אנון קראי דאמרה דבורה כלהו ברזא דחכמתא¹²

(זוהר, פרשת ויקרא, מה' מרגליות עמ' 38).

וכי מה טיבה של דבורה שהיא שפטה את ישראל ומתנבאת עליהם, הלא פנחס בן אלעזר עומד [= היה בימים ההם]? מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי ובין ישראל בין איש ובין אשה בין עבד בין שפחה – הכל לפי מעשה שעושה כך רוח הקודש שורה עליו.
['ודבורה אשה נביאה אשת לפידות']. אמרו: בעלה של דבורה עם הארץ היה. אמרה לו אשתו: בא ועשה פתילות¹⁴ והולך לבית המקדש שבשילה מה אם יהא [= למען יהיה] חלקן עם אנשים כשרים ותבוא לחיי העולם הבא. והוא היה... עושה פתילות עבות [= לפידות] כדי שיהא אורן מרובה. לפיכך נקרא שמו לפידות... הקב"ה בוחן לבות וכליות הוא. אמר לה דבורה אתה נתכוונתה ועשית פתילות עבות כדי שיהא אורן מרובה, ארבה אותך בישראל וביהודה ובשנים עשר שבטי ישראל.

(סדר אליהו רבה פירקא י, מהד' איש שלום עמ' 48).

'עצלה תפיל תרדמה...' (משלי י"ט, טו). ע"י שנתעצלו ישראל מלגמול חסד עם יהושע... – 'ונפש רמיה תרעב...' (שם); הרעיבן הקב"ה מרוח הקודש, דכתיב 'ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ' (שמ"א ג', א)

(רות רבה בפתיחתות ד"ה ויהי בימי שפוט השופטים)

'והיא יושבת תחת תמר דבורה' (ד', ה). מאי שנא 'תחת תומר'? אומר ר' שמעון בן אבשלום: משום יחוד [רש"י: שהוא גבוה ואין לו צל ואין אדם יכול להתייחד שם עמה]. דבר אחר: מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל שבאותו הדור לא היה להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים.

(מגילה יד ע"א).

והיא יתבה בקרתא בעטרות דבורה, מתפרנסא מן דילה. ולה דקלין ביריחו, פרדסין ברמתא, זתין עבדין משח בבקעתא בית שקיא בבית אל, עפר חור בטור מלכא...

ותמת דברה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית אל תחת האלון ויקרא שמו אלון בכות

(בראשית ל"ה, ח).

דעת זקנים מבעלי התוספות:
מדרש: כי מה שכתוב גבי דבורה הנביאה 'והיא יושבת תחת תמר דבורה' זהו אלון בכות דבורה דהכא.

'אורו מרוז אמר מלאך ה' ' – לוטו מרוז אמר ברק נביא ה'

(תרגום יונתן ה', כג).

'אשת לפידות' – אמרו שהוא ברק בן אבינועם. וברק ולפידות קרובים בענין.

(רד"ק ד' ,ד)

אמרו, שלשה שמות יש לו: ברק, ולפידות ומיכאל. ברק – שפניו דומין לברק. לפידות – על שם שהוא עושה פתילות והולך לבית המקדש שבשילה.¹⁹ מיכאל – של שום מיכאל.

(סדר עולם רבה פיסקא י, מהד' איש שלום עמ' 48).

מיכאל – על שם שהוא ממיך את עצמו. דבר אחר ע"ש מלאך²⁰

(ילקוט שמעוני שופטים רמז מב, מה' הימן-שילוני עמ' 115).

...לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש... ומשכתי אליך... את סיסרא... ונתתיהו בידך

(ד', ו-ז)

ותאמר דברה אל ברק קום כי זה היום אשר נתן ה' את סיסרא בידך

(ד', יד).

...קום²¹ ברק ושבה שביך בן אבינעם

(ה', יב).

שני בני אדם היו עיקר ועשו עצמן טפילה: אברהם וברק. ברק – 'ותשלח ותקרא לברק וגו' ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך... ותאמר הלך אלך עימך אפס כי לא תהיה תפארתך'. א"ר ראובן: לשון יווני הוא הפס.²² אמרה לו מה את סבור שתפארתה של שירה נמסרת לך...? ונעשה טפילה – 'ותשר דבורה וברק²³ בן אבינועם'.
אברהם היה עיקר... ועשה עצמו טפילה [= טפל לשרה]: 'אמרי נא אחותי את [למען ייטב לי בעבורך' = משמע, היא העיקר], ונעשה טפילה – 'ולאברם היטיב בעבורה'

(בראשית רבה לך לך מה, מהד' תיאודור-אלבק עמ' 384).

ויהם ה' את סיסרא ואת כל הרכב ואת כל המחנה לפי חרב לפני ברק – וירד סיסמא מעל המרכבה וינס ברגליו.

מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא.

(ה', כ).

אמר רבי אבא: שלש מלחמות של מהומה הבטיח הקב"ה לישראל בכניסתן לארץ, שנאמר 'את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם' (שמות כ"ג, כז); 'ונתנם ה' אלהיך לפניך והמם מהומה גדולה' (דברים ז', כג) תרי משמע [= כלומר, הפועל להמם מופיע שלוש פעמים בסך הכול].
ורבנן ילפי לה מהכא [= רבנן פירשו היכן התממשה הבטחה זו בכניסתם לארץ]:
'ויהמם ה' לפני ישראל' (יהושע י', י) [= אבני הברד שירדו מן השמים]. 'ויהם ה' את סיסרא' (שופטים ד', טו). 'וירעם ה' בקול גדול [ביום ההוא על פלשתים] ויהומם [וינגפו]'
(שמ"א ז' י); [= בישועת ההתקבצות למצפה].
אמר ר' סימון: עוד שתים: 'וברקים רב ויהמם'²⁶ (תהילים י"ח, טו), 'תהיה מהומת ה' רבה בהם' (זכריה י"ד, יג).
ר' סימון בשם ר' אבא אמר: אחת לשעבר – שנעשה לפרעה, ואחת לעתיד לבא – לגוג ומגוג.

(מדרש תהילים, מזמור י"ח יח, מהד' בובר עמ' 147).

'לך ה' הגדולה' – זו מעשה בראשית... 'והגבורה' – זו יציאת מצרים... 'והתפארת' – זו חמה ולבנה שעמדו לו ליהושע... 'והנצח' - זו מפלתה של רומי... 'וההוד' – זו מלחמת נחלי ארנון... 'כי כל בשמים ובארץ' – זו מלחמת סיסרא... 'לך ה' הממלכה' – זו מלחמת עמלק... 'והמתנשא' – זו מלחמת גוג ומגוג...

(ברכות נח ע"א).

אמר לו הקדוש ברוך הוא לשר של ים: פלוט אותן ליבשה. אמר לפניו: רבונו של עולם, כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה, וחוזר ונוטל ממנו? – אמר לו: אתן לך אחד ומחצה שבהן. אמר לו: רבונו של עולם, יש עבד שתובע את רבו? אמר לו: נחל קישון יהא לי ערב. מיד פלט אותן ליבשה, ובאו ישראל וראו אותן, שנאמר 'וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים' (שמות י"ד, לו). מאי אחד ומחצה שבהן? דאילו בפרעה כתיב 'שש מאות רכב בחור' ואילו בסיסרא כתיב 'תשע מאות רכב ברזל'... שנאמר 'נחל קישון גרפם נחל קדומים'. מאי נחל קדומים – נחל שנעשה ערב מקדם.

אמר ר' סימון: לא כל מי שהוא רוצה לומר שירה אומר, אלא כל מי שנעשה לו נס ואומר שחרה בידוע שמוחלין לי עונותיו ונעשה כבריה חדשה. ישראל כשנעשה להם נס אמרו שירה, ונמחלו כל עונותיהם, שנאמר: 'ויסע משה את ישראל מים סוף' (שמות ט"ו, כב) – מלמד שהסיע מהן חטאיה....
וכן אתה מוצא בימי ברק ודבורה שנעשה להם נס ואמרו שירה... מנין שנמחלו להן עוונותיהם?... אמר ר' אבהו: בכל מקום כתיב: 'ויוסיפו בני ישראל לעשות את הרע' (ד, א), ואחר שירת דבורה כתיב (ו', א): 'ויעשו בני ישראל'. תחלת עשייתן. והיכן מה שעשו לשעבר [כל החטאים והמעשים הרעים שעשו]? אלא שמחל להם הקב"ה...

(מדרש תהילים מזמור י"ח, מהד' בובר עמ' 137).

'[שם בנימן צעיר רדם, שרי יהודה רגמתם] שרי זבלון שרי נפתלי' (תהילים ס"ח, כח)... בא ולמד, כשם שעשה הקב"ה נסים לישראל על הים נסים על ידי שבט יהודה ובנימין, כך עשה להם לישראל נסים על ידי שרי זבולון ונפתלי בימי דבורה וברק... ואומר: 'זבלון עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה'

(מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דויהי בשלח פרשת ה, מהד' הורוויץ-רבין עמ' 105).

ד"א 'נכון יהיה הר בית ה' ' וגו' – והר תבור²⁷ יהיה גבוה מאוד. משל למה הדבר דומה? לבני פלטירין של מלך ירדו מן העיר והרגו אריות ונמרים ודובים ביער והביאום ותלו אותם כנגד שער העיר, וכל בני העיר היו תמיהין [= יראים] מי הרג אותם אריות.
כך עשה הקדוש ברוך הוא; בא סיסרא לישראל בהר תבור: 'מן שמים נלחמו הכוכבים' וגו'. התחילו הכל תמיהים שמעולם לא היה כמעשה הזה, שירדו כוכבים מן השמים לעשות מלחמה עם בשר ודם. אמר הקב"ה: בעולם הזה הכוכבים נלחמו בשבילכם, אבל לעולם הבא – 'ויצא ה' ונלחם בגוים ההם' וגו'. ועמדו רגליו' וגו' (זכריה י"ד, ג), וכל אותו הענין...

(תנחומא בובר עקב ו, עמ' 18).

'...כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא' (ירמיהו מ"ו, יח) – בשעה שבא הב"ה ליתן תורה, שמעו תבור וכרמל והניחו מקומם ובאו להם, ושט כרמל בים, וקב"ה צוה להם: 'למה תרצדון הרים גבנונים' (תהילים ס"ח, יז)... 'ההר חמד אלהים לשבתו' (שם) זה סיני. ואע"פ כן פרע להם הב"ה שכרם בטירוף שנטרפו ובאו: בתבור נפל סיסרא וחיילותיו ונעשה לישראל תשועה בראשו. כיוון שנפלו שונאיהם של ישראל, נאמר בו: 'אנכי לה' אנכי אשירה'. בסיני נאמר 'אנכי', ובתבור נאמר שני פעמים. ובכרמל נתקדש שמו של קב"ה, ונאמר בו: 'ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים', כנגד: 'אנכי ה' אלהיך'

(ילקוט שמעוני שופטים רמז מז, מהד' הימן-שילוני עמ' 122).

ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים הרים נזלו²⁹ מפני ה' זה סיני מפני ה' אלהי ישראל

(ה', ד-ה)

[והיה באחרית הימים] נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות

(ישעיהו ב', ב).

ר' פנחה בשם ר' ראובן א', עתיד הק' להביא סיני ותבור וכרמל, ולבנות בית המקדש על גבי ראשיהם. ומה טעמ', 'והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית י"י בראש ההרים'. א"ר חומא ודייך עד כאן, אלא בית המקדש אומ' שירה וההרים עונים אחריו, ומה טעמ', 'ונשא הוא מגבעות'. ואין לשון זה ונשא אלא שירה, ומה טעמ' 'וכנניהו שר הלוים במשא יסור במשא כי מבין הוא' (דה"א ט"ו, כב).

(פסיקתא דרב כהנא פסקה כא, מהד' מנדלבוים עמ' 321).

הערות שוליים:

* מאמר זה הנו פרק מתוך סדרת מאמרים העוסקת בדמויות שופטי ישראל בראי חז"ל. עיין: י' רוזן, 'עתניאל בן קנז – מנהיג דו-רבדי', מגדים יב, תשנ"א, עמ' 48-41; הנ"ל, 'אהוד בן גרא – פרק במוסר ומלחמה', מגדים יג, תשנ"א, עמ' 54-51; הנ"ל, 'שמגר בן ענת – שופט זוטר ומגומד. מדוע?', מגדים לה, תשס"ב, עמ' 47-45.

1. כך פירשו רד"ק ומלבי"ם.
2. ייתכן כי גם רש"י יכול להסכים לכך, ומה שמנה את ברק ולא את דבורה, משום שפירט את הייחוס השבטי, וזה עניינו לגבר – המוריש את ייחוסו לבניו – ולא לאישה. בוודאי רש"י לא יחלוק על פשוטו של מקרא שדבורה "שפטה את ישראל".
3. לפנינו דעה מפתיעה ביותר, המייחסת מעמד מנהיגותי כלשהו ליעל. אך בעצם מקרא מלא דיבר הכתוב: "בימי שמגר בן ענת בימי יעל חדלו ארחות" (ה', ו). הביטוי "בימי" מתאים למנהיג, ולא יכירנו מקומו כלפי אדם מן השוק. אם כי, ראה בשלהי מאמרי על 'שופטותו' של שמגר בן ענת (לעיל, ההערה שבראש המאמר), שהייתה זוטרית ומגומדת, ומכאן ליעל שבוודאי 'מנהיגותה' הייתה מינימלית, ואולי רק בקרב עדתה, הקינים.
4. ראה שמ"א י"ז, י: "ויאמר הפלשתי אני חרפתי את מערכות ישראל היום הזה"; י"ז, כו: "כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלהים חיים".
5. וכעין זה בילקוט שמעוני שופטים רמז מג. היבט נשי נוסף מצינו בתרגום שני לאסתר (ד', יג, על פי תרגום פתשגן הכתב): " 'ויאמר מרדכי להשיב את אסתר אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים... רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר וגו' '. ממי חזק (= המן)? האם מסיסרא אשר חזק על בני ישראל בתשע מאות רכב ברזל ויסגור עליהם בארות מים כדי שלא יטבלו ולא תלכנה נשותיהם אל בעליהם ולא יפרו ולא ירבו בעולם. ומסרו הקב"ה ביד אשה והרגתו".
   בעיני המדרש – סיסרא, כפרעה, גזר על הילודה באמצעות אטימת המקוואות ומניעת הטהרה של נשים לבעליהן. לפיכך עונשו הטבעי, המתבקש, "ביד אשה".
   מוטיב המים הנזכר במדרש זה ביחס לסיסרא, אשר 'סגר בארות המים', משתלב עם מדרש פליאה, הנסמך על הפסוק בשירת דבורה (ה', יט) "אז נלחמו מלכי כנען בתענך על מי מגדו בצע כסף לא לקחו", ודרשו חז"ל (במדבר רבה מסעי פרשה כג ז): "ל"א [מלכים היו] בימי סיסרא. כשהלך להלחם עם ישראל נהרגו אף הם עמו. למה? שהיו מתאוים לשתות מים מן א"י, ובקשו מסיסרא ואמרו לו: בבקשה ממך, נבוא עמך למלחמה... אין אנו מבקשין ממך כלום אלא נבוא עמך בחנם, שאנו מתאוים למלאות כרסינו מן מים של אותה הארץ, שנאמר: 'באו מלכים נלחמו אז נלחמו מלכי כנען בתענך על מי מגדו בצע כסף לא לקחו'". ולא עמדתי על פשר הדברים.
6. ואסוציאציה לשונית בדבר: דבורה – דברייתא (= מנהיגה).
7. בתרגום יונתן: "שקמתי אם בישראל – אשתלחית לאתנבאה על דבית ישראל"; פירש אם = נבואה. הווה אומר: נתפארה בנבואתה ונסתלקה נבואתה...
8. תרגום: לא יאה יהירות לנשים. שתי נשים נביאות היו יהירות ושמן בזוי. אחת שמה דבורה ואחת שמה חולדה. דבורה, שכתוב בה 'ותשלח ותקרא לברק' והיא לא הלכה אליו. חולדה, שכתוב בה 'אמרו לאיש' ולא אמרה 'אמרו למלך'.
9. וראה שם הערת המהדיר בנוגע למקורו.
10. "ירמיה היה אחד משלשה נביאים שנתנבאו באותו הדור: ירמיהו היה מתנבא בשווקים, צפניה בתוך בתי כנסיות, וחולדה – אצל הנשים" (פסיקתא רבתי, פרשה כו, מהד' איש שלום קכט ע"ב).
11. ראה לעיל, הערה 7.
12. תרגום: שתי נשים הן שהיו בעולם ואמרו תשבחות הקב"ה מה שכל הגברים שבעולם אינם אומרים כן. ומי הן? דבורה וחנה... וכל הפסוקים האלה שאמרה דבורה כולם בסוד החכמה [העליונה – י"ר].
13. "רמה" כמושג נבואי עולה מדברי הגמרא (מגילה יד ע"א): "ויהי איש אחד מן הרמתים צופים – אחד ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל". ראה גם בר"י אברבנאל ריש שמואל שכתב: "ולהיות הרמה מקום הנביאים מקדם קדמתה – קבע שם שמואל ביתו".
14. וראה עוד להלן בפרק 'מיהו ברק?'.
15. לפי מסורת חז"ל פינחס האריך ימים, ונזכר כחכם שיכול היה להתיר את נדרו של יפתח. משלא עשה כן "ניטלה ממנו רוח הקודש" (בראשית רבה פרשה ס, מהד' תיאודור-אלבק עמ' 644). מכל מקום הוא איננו מופיע על במת ספר שופטים.
16. ירושלמי: " 'אל תבוז כי זקנה אמך' (משלי כ"ג, כב)... אם נזדקנה אומתך עמוד וגודרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים. הה"ד: 'ועלה האיש ההוא מעירו' וגו' "
17. כידוע, "אין השכינה שורה אלא על חכם, גיבור ועשיר ובעל קומה" (שבת צב ע"א).
18. השווה סדר עולם רבה (פיסקא יב, מהד' איש שלום עמ' 56): "ושמא תאמר אותן שבעים אלף שנהרגו בגבעת בני בנימין מפני מה נהרגו? שהיה להן לסנהדרין גדולה... שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם, ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם, ויחזרו בכל עיירות ישראל... וילמדו את ישראל דרך ארץ... הן לא עשו כן, אלא כשנכנסו לארצם כל אחד ואחד נכנס לכרמו וליינם, אמר שלום עליך נפשי...".
19. לעיל, בפרק 'בזכות המקדש הנשכח', הובאו דברי חז"ל באותו מקום (סדר אליהו רבה פ"י מהד' איש שלום עמ' 48): "בעלה של דבורה עם הארץ היה. אמרה לו אשתו: בא ועשה פתילות והולך לבית המקדש שבשילה". על כן הווי אומר: מדרשים חלוקים הם מי עשה פתילות, והאם 'לפידות' היה עם הארץ או ברק נביא ה'.
20. לעיל הובא תרגום יונתן ש"אורו מרוז אמר מלאך ה'" – זה ברק.
21. המילה "קום", כמעט בכל מופעיה בתנ"ך, משמשת כזירוז למשתהים. למשל: "ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את אשתך" (בראשית י"ט, טו); "קום עשה לנו אלהים" (שמות ל"ב, א); "קום עבר את הירדן" (יהושע א', ב); "קום משחהו כי זה הוא" (שמ"א ט"ז, יב; ובחז"ל [מדרש תנאים לדברים א', יז]: "בגערה אמר לו: משיחי עומד ואתה יושב?!"); "קום לך אל נינוה" (יונה א', ב, וכן ג', ב), ולהלן שם: "מה לך נרדם? קום קרא אל אלהיך" (שם א', ו); ונסיים בקריאת זירוז חיובית: "קום ועשה ויהי ה' עמך" (דה"א כ"ב, טז).
22. אפס = אפוס = שירת ניצחון.
23. יושם לב: השירה היא שירת "דבורה וברק", ולא כשגור על פינו: "שירת דבורה". ואף על פי כן: "ותשר דבורה", בלשון יחיד; היא הדוברת, המשוררת, האקטיבית, והוא – הפסיבי.
24. שמות רבה פרק א' א, מהד' שנאן עמ' 36 (ומובא ברש"י לבראשית כ"א, יב, על הפסוק: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה").
25. בשירתה צזרזת דבורה את ברק, לא למלחמה עצמה, אלא רק ל... "קום ברק ושבה שביך" (ה', יב).
26. משום מה המדרש העדיף פסוק מתהילים ולא פסוק של תורה: "ויהם ה' את מחנה מצרים" (שמות י"ד, כד). אכן, במדרש מקביל (מדרש שמואל פרשה יג, מהד' בובר עמ' 84) הועדף הפסוק מפרשת בשלח.
27. "הר תבור" הוא הכינוי המדרשי לישועה כלפי סיסרא. וראה להלן במעמדו הנישא של הר תבור.
28. מן הסתם, עקב 'אימוצו' על ידי הנוצרים, שבנו עליו בית יראתם, על בסיס המאורע התנ"כי שבו אנו דנים.
29. מעניין כי כאן גילתה לנו דבורה את שהעלימו פסוקי התורה, כי במתן תורה ירדו גשמים (מלבד 'קולות וברקים' שנזכרו במעמד מתן תורה). 'גילוי' זה מתיישב עם מדרש מוכר: "שנו רבותינו בג' דברים נתנה תורה: באש ובמים ובמדבר. באש – 'והר סיני עשן כלו', במים – 'גם עבים נטפו מים', במדבר – 'במדבר סיני'. לומר לך: מה אלו לעולם בחנם, אף התורה הנם לעולם" (ילקוט שמעוני רמז מח, מהד' הימן-שילוני עמ' 122, עיין שם מקורותיו).
    כאן מקום לציין, כי גם ב'מעמד הר תבור' שימשו אש ומים בערבוביה – כוכב ונחל: "מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא. נחל קישון גרפם" (ה', כ-כא). וכמובן היא המידה גם ב'מעמד הר הכרמל': "מלאו ארבעה כדים מים ויצקו על העלה ועל העצים. ויאמר שנו וישנו, ויאמר שלשו וישלשו. וילכו המים סביב למזבח וגם את התעלה מלא מים... ותפל אש... ואת המים אשר בתעלה לחכה" (מל"א י"ח, לד-לח). הוא אשר אמרנו: בריח תיכון מבריח את שלושת ההרים הללו, ויהיו לאחד.