מיליוני מיליונים של חרקים : זוכי המקום הראשון בתוכנית "הישרדות" של עולם החי מחברת: פרופ' רחל גלון

חזרה3

מכל היצורים המאכלסים את עולמנו, מדרגים החוקרים את מחלקת החרקים כמוצלחת ביותר בעולם החי. למידת הצלחה ביולוגית יש מספר מדדים מקובלים: מגוון המינים, גודל הביומסה, שהוא המשקל הכולל של כל האורגניזמים שבהם אנו דנים, תפוצה גיאוגרפית וניצול בתי גידול מגוונים ומזונות שונים. בכל המדדים האלה עולים החרקים עשרות מונים על כל קבוצה אחרת של בעלי חיים.

מגוון המינים: מקובל בין החוקרים שהחרקים מהווים היום 85% מכל מיני בעלי החיים הקיימים. עד עתה הוגדרו כמיליון מינים של חרקים שהם רק אחוז קטן מאלה הקיימים. הערכות ביחס למספר כולל נעות בין חוקרים שונים, כשהמקסימום שהוצע מגיע ל- 30 מיליון מינים שונים וזאת בהשוואה ל250,000 מיני צמחים וכ- 20,000 מיני חולייתנים.

ביומסה: האנטמולוג הנודע, אדוארד וילסון, אומד את המספר הכללי של החרקים בעולם בכמיליארד מיליארדים (10¹⁸) פרטים. למרות גודלם הזעיר עולה הביומסה שלהם על זאת של כל בעלי החיים, כולל האדם, גם יחד. כדי להמחיש זאת כדאי להזכיר שמשקלו של אדם אחד שווה למשקלם של 20,000,000 יתושים.

תפוצה גיאוגרפית: החרקים מצויים באזורים הטרופיים, הממוזגים, המדבריות ואחדים מהם אף מצויים דרך קבע באנטארקטיקה. יש ביניהם המסוגלים לעבור תקופות שבהן הטמפרטורות מגיעות ל- 50⁰C ומאידך, יש מינים המסוגלים לחרוף במעמקי האדמה בטמפרטורות המגיעות למינוס 40⁰C.

מקורות מזון: כמחצית מהחרקים הם אוכלי צמחים. אחרים מוצצים דם, נוברים בעץ, טורפים, או פרזיטים על חרקים אחרים. הם מסוגלים לנצל חומרים מוזרים ביותר כמו שעווה, צמר, פלפל, טבק, או צמחים שבעבור בעלי חיים אחרים הם רעילים.

נמנה בקצרה כמה מהגורמים העיקריים להצלחתם של החרקים:

1. כושר הריבוי והגיוון: לחרקים יש כושר ריבוי עצום. מאות ביצים לנקבה ולעתים מספר רב של דורות לשנה. מספר גדול כזה יכול לשמש נקודת מוצא לברירה של פרטים שיתאימו לסביבות חיים משתנות. זוהי טקטיקה שונה מזאת של החולייתנים שאצלם מדובר בהסתגלות מרבית של אותו פרט למגוון תנאי סביבה.

2. יכולת תעופה: תכונה זו ייחודית לחרקים, ומכל חסרי החוליות רק הם פיתחו אותה. הכנפיים מאפשרות להרחיב את שטח המחיה ולמצוא מקומות מחיה רבים.

3. מידת גופם הקטנה: בעוד שאצל היונקים הלכו מידות הגוף וגדלו במהלך האבולוציה, הרי שאצל החרקים הם הלכו וקטנו. על פי מאובנים אנו יודעים שלפני 300 מיליון שנים חיו שפיריות שמוטת הכנפיים שלהן הגיעה ל- 70 ס"מ וזאת כיוון שאז לא היו טורפים במרחב האווירי. אכלוס האוויר בציפורים ובעטלפים טורפים הפך את החרקים לפגיעים. חרק קטן יכול להסתתר בקלות מאויביו ומה שחשוב עוד יותר, פרט זעיר דורש מעט מאוד מזון כדי להשלים את התפתחותו ולהביא דור חדש לעולם. חרקים זעירים מסוגלים למצוא מזון והגנה במנהרות שבתוך עלי הצמח, בתוך זרעים, או בגופם של חרקים אחרים. מרבית החרקים הם באורך 5-20 מילימטרים.

4. השלד החיצוני: שלד זה בנוי מחלבונים ורב-סוכר חנקני הקרוי כיטין שעטוף מבחוץ במעטה שעווה המונע איבוד מים. מאחר שמידתו הקטנה של החרק יוצרת מערכת שבה היחס שבין הנפח לשטח הפנים היה גורם לאיבוד רב של נוזלים, הרי שהמעטה החיצוני הזה הוא שהגן על החרק ואפשר את המעבר מהחיים במים לחיי יבשה. כיום מרבית החרקים חיים ביבשה.

5. מערכת הנשימה: החרקים מקבלים חמצן גזי דרך מערכת צינורות הנפתחת לאוויר החיצוני ומתפצלת לכל תא ותא. הצינורות האלה נקראים טרכאות. מערכת כזאת יעילה עשרת מונים על פני נשימה בעזרת המוגלובין המביא חמצן לתאי הגוף, כמו אצל בעלי החוליות. אצל החרקים מצוידים פתחי הנשימה, העשויים לשמש מקור לאיבוד מים, במנגנונים מתוחכמים לצמצום זמני הפתיחה.

6. מחזור חיים דרך גלגול מלא: מרבית מיני החרקים כיום הם בעלי גלגול מלא: ביצה, זחל, גולם ובוגר. הזחל בנוי כמכונת אכילה ואינו מפסיד אנרגיה על שום פעילות אחרת, בעוד שהבוגר הנו בעל כנפיים ומערכת חושים מפותחת ובשל כך הוא מותאם למציאת בן זוג ומקום להטלת הביצים, כדי להתחיל דור חדש.

מכאן רואים שכל מארג החיים של החרקים מכוון למטרה אחת – להתרבות ולהמשיך את ה"שושלת"! יכולת ההסתגלות של החרקים, שהיא סוד הצלחתם, מתבטאת בכל הרמות: המורפולוגית (צורה) הפיזיולוגית (מערכות הגוף) וההתנהגותית. ועל אלה בפעמים הבאות.