בפרק ז נפתח חלק חדש של ספר עמוס, המכונה "מגילת המראות". מבחינה ספרותית הוא מתייחד בהיותו כתוב בגוף ראשון ומשקף את חוויותיו האישיות של עמוס. ארבעת המראות הראשונים היו במקורם חטיבה ספרותית אחת; המראה החמישי (ט, א-ד) לא היה שייך להם, כנראה. ארבעת המראות האלה ערוכים בשני צמדים; כל אחד מהם הוא יחידה נבואית לעצמה, אך התחלותיהם הדומות וסיומיהם של צמד המראות השלישי והרביעי ("לא אוסיף עוד עבור לו"), הקשור לצמד המראות הראשון והשני, מלמדים שארבעתם אמנם היו יחידה ספרותית אחת (ראה במבוא לספר).
כל אחד משני המראות הראשונים מורכב משלושה חלקים:
א. מראהו של פגע מפגעי הטבע, המאיים בכיליון;
ב. תגובת עמוס על המראה: בקשה מן האל שיחוס על עמו;
ג. תשובת האל: הענותו לבקשה. אפשר לכנות מראות אלה "חזיונות אירוע".
שונים מהם שני המראות האחרונים:
א. בתחילתם מתוארת תמונה סטאטית יותר;
ב. עמוס נשאל על מהות המראה;
ג. תשובת עמוס: הוא מציין את המראות ("אנך", "כלוב קיץ"), אך אינו מבין את פשרם;
ד. האל מפרש לו את משמעותם ואת מסר הפורענות. הפשר המילולי שבאמצעותו מתברר המסר הוא דו-שיח תלת-שלבי בין ה' לעמוס. אפשר לכנות מראות אלה: "חזיונות פשר" (או חידות).
המראות מעוצבים בדרך מחושבת ומסוגננת ואינם כעין "רישומים ביומן" שרשם עמוס לעצמו מיד אחרי כל חזון שהתגלה לפניו. אין ודאות מוחלטת שהנביא עצמו הוא שעיצב את החזונות עיצוב ספרותי, ולכן אין להסיק מהם על הביוגראפיה שלו או על היותו "ראה" מקצועי, החוזה חזיונות ומפרשם.
לבחינת הדגם הספרותי של המראות יש לתת את הדעת על כך שתיאורי מראות דומים נמצאים גם בנבואת נביאים אחרים, במיוחד ירמיהו וזכריה. להבנתם חשובה גם הקרבה בין תיאוריהם לבין תיאורי חלומות. שני המראות הראשונים מקבילים, מבחינה טיפולוגית (מבחינת הסוג שאליו הם משתייכים), ל"חלום מראה", בעוד שהמראה השלישי והרביעי מקבילים ל"חלום חידה".
שאלה חשובה נוספת היא האם היו החזונות קשורים ביעודו של עמוס כנביא, שהרי בירמיהו קשורים המראות להקדשתו (א, יא-טו). אך בעמוס נעדר מוטיב הייעוד והשליחות מן המראות, ונראה גם שהיה מרווח-זמן בין המראות. יש משערים שעמוס ראה את המראות. יש משערים שעמוס ראה את המראה הראשון ("גבי", "לקש") באביב, את השני ("אש") בקיץ, ואת הרביעי ("כלוב קיץ") בשלהי הקיץ, או בסתיו. ואולי מייצגים המראות את חוויותיו עוד לפני היותו לנביא, או לפחות לנביא פורענות: בשלב ראשון הצליח עמוס, בהתערבותו אצל ה', לדחות את הפורענות; בשלב השני לא היה עוד מקום לדחייה, ובכך מוסברת הופעתו כנביא פורענות מובהק.
לפריטים אחרים קשורים לנושא:
מחרוזת של משלי שאלה
המראות בספר עמוס
מבוא לספר יונה : מועד חיבורו של הספר
