עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שואה > אנטישמיות וגזענות > אנטישמיות נאצית
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורהספרית פועלים



תקציר
שבועון שהיה אחד הפירסומים הנאציים הפופולריים ביותר, אשר הפיץ את הדעה שהיהודים הם האוייב הגדול ביותר של הגרמנים ושל האנושות כולה. סגנון הכתיבה שלו היה גס, תוקפני וקל להבנה והוא התפרסם בקריקטורות האנטישמיות שבו.



דר שטירמר


פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

(Der Stürmer). שבועון רב תפוצה בעריכת יוליוס שטריכר, שפנה ליצרים השפלים והפרימיטיוויים ביותר של ההמונים. דר שטירמר החל להופיע באביב 1923, ותחילה כוונו חיציו נגד אוייביו של שטרייכר במפלגה הנאצית בנירנברג. בימי הרפובליקה של ויימאר עסק השבועון בשערוריות, והתרכז תחילה בדיווח עיתונאי סנסציוני על פוליטיקה, מין ופשע, וכול אותה עת גדל והלך שיעור החומר האנטישמי שבו. בעלות היטלר לשלטון ב-1933 כבר היה השבועון אחד הפרסומים הנאציים הפופולריים ביותר, בעל תפוצה של כ-25,000 עותקים לשבוע, ואז כבר היה המסע האנטישמי שלו במלוא תנופתו. בתעמולה ובדמגוגיה בלתי מרוסנות ביקש השבועון להפיץ את הדעה, שהיהודים הם האוייב הראשון במעלה של הגרמנים ושל האנושות כולה.


דר שטירמר

בכותרת עמודו הראשון הופיעה תמיד הסיסמה: 'Die Juden Sind Unser Unglück' ('היהודים הם אסוננו'). ב-1938 הגיעה תפוצת השבועון ל-500,000 עותקים, אך מספר קוראיו היה גדול הרבה יותר מן המשתקף מתפוצתו, וזאת הודות לשיטות שיווק והפצה משוכללות. תחילה הפיצוהו רק קיוסקים ומוכרי עיתונים ברחוב, ואחר-כך פירסמו אותו בלוחות תצוגה שהוצבו במקומות שבהם נאספים הבריות, כגון תחנות אוטובוסים, רחובות מרכזיים, פארקים וקנטינות במפעלים. התצוגות הוחלפו מדי שבוע בשבוע, ו'משמרות שטירמר' שמרו עליהן מפני קורעים. לוחות התצוגה של השבועון הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום ברייך השלישי.

סגנונו של דר שטירמר היה גס, תוקפני וקל להבנה. המאמרים היו מורכבים ממשפטים פשוטים, ברורים ותועמלנים, בוטים וחוזרים על עצמם. הדבר הבולט ביותר בשבועון היו הקריקטורות האנטישמיות שבו, שבהן התפרסם העיתון מאז שהופיעה בעמוד השער הקריקטורה הראשונה מאת פיליפ רופרכט ('פיפס') ב-19 בדצמבר 1925. 'פיפס' היה קריקטוריסט מוכשר, וניסה בדרך של בוז ולעג להפוך את קורבנותיו למשוקצים. הקריקטורות שלו היו מלאות חיות ומעוררות גועל. דמות היהודי שצייר 'פיפס' התאפיינה בעיקר באף גדול ועקום, עיניים בולטות מחוריהן, ידיים וזרועות ארוכות ושעירות, פה רחב, רגליים קצרות ועקומות, זקנים בלתי מגולחים ופנים מכוערות. 'פיפס' גם הציג את היהודי כסוטה מין, והצטיין בציור נקבות אחוזות תאווה, דבר שתרם מאוד לכוח המשיכה של דר שטירמר. בהוצאת דר שטירמר הופיעו גם ספרי ילדים, רוויים הסתה אנטישמית פרועה.

אחרי 1933 פירסם השבועון תשע מהדורות בהוצאה מיוחדת, שיצאו בסמוך לכנסי המפלגה בנירנברג, והן הוקדשו לנושאים כגון רצח לצורכי פולחן בידי יהודים, פשיעה של יהודים, עולם הקשר היהודי ופשעי מין של יהודים.

אחרי 1940 חלה ירידה תלולה בתפוצת השבועון, במידת מה בגלל המחסור בנייר מחמת המלחמה, למרות שהיטלר הבטיח לשבועון נייר שיספיק להמשך הופעתו. הסיבה העיקרית לירידה בתפוצה היתה היעלמותם של היהודים מחיי היומיום בגרמניה. התפוצה היתה 200,000 עותקים בלבד. הגיליון האחרון של השבועון הופיע בפברואר 1945, והוקיע את צבאות בעלות-הברית שפלשו לגרמניה כמשרתי הקשר היהודי הבין-לאומי.

לקריאה נוספת:
תעמולה נאצית
גבלס, יוסף (1945-1897)

באתר יד ושם:
ערכי לקסיקון נוספים בנושא אנטישמיות וגזענות
מבחר חומרים בנושא אנטישמיות וגזענות
הצעה לפעילות בנושא אנטישמיות – סדנת היגדים



אל האסופה אנטישמיות וגזענות3

ביבליוגרפיה:
כותר: דר שטירמר
שם  הספר: האנציקלופדיה של השואה
עורך הספר: גוטמן, ישראל
תאריך: 1990
הוצאה לאור: יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה; ספרית פועלים
הערות: 1. כרך א: א-ב
2. כרך ב: ג-ז
3. כרך ג: ח-מ
4. כרך ד: נ-צ
5. כרך ה: ק-ת
הערות לפריט זה:

1. מחברת: ג'קלין רוקסר.
2. שמו של הערך באנציקלופדיה הוא "שטירמר, דר- ". 


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית