עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > דתות והגות דתית > יהדות > הגות דתית-יהודיתעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > יהודים בתפוצות > קהילות יהודיות במאות 17-15
הוצאת אוניברסיטת בר אילן


תקציר
תחומי העניין והמחקר של ר' דוד גנז היו מגוונים וניכרת בהם זיקה מיוחדת אל גדולי המחשבה היהודים בספרד ובאיטליה. מלבד כרונולוגיה והיסטוריה הוא עסק באסטרונומיה ואסטרולוגיה, גיאוגרפיה וקוסמוגרפיה, הנדסה ומתמטיקה. כמו כן הוא גילה בקיאות רבה בענייני המדינות ובחוקי העמים לשונותיהם ומשפטיהם.



קווים לדמותו של ר' דוד גנז, בעל "צמח דוד": ב. נושאי מחקריו של ר' דוד גנז ותחומי התעניינותו
מחבר: מרדכי ברויאר


רד"ג סיפר על עצמו: "מימי חורפי נכסוף נכספתי לדעת תולדות ומאורעות הימים והזמנים"42. בשקידה ובהתמדה רבה אסף אפוא כל ימיו רמזים כרונולוגיים על סופרים וספרים, שנתקל בהם אגב קריאה ועיון 43. הוא קרא חוברות ועלונים שנפוצו בעם, על מאורעות זמנו, נתן דעתו על מטבעות עתיקים והתעניין בכל דבר בלתי-רגיל ששמע עליו 44. כבן חמש-עשרה הלך לראות מעיין-מרפא שנתגלה במדינתו ושתה ממנו, והתיאור שהוא מתארו בצ"ד תוארם בפרטי פרטיו את הידוע לנו על עניין זה ממקורות אחרים 45. כאשר נתגלה במרחק כמה מילין מפראג "אפר ואבק לבן" באדמה שהיו לו תכונות של קמח, "וילכו שם למאות ולאלפים", הלך גם הוא לראות את החומר הפלאי: "ולקחתי ממנה להיות לי למשמרת" 46.

רשימת הספרים העבריים, שרד"ג התעניין בהם במיוחד, כפי שמתברר מתוך הערותיו בצ"ד ובנו"נ, מראה על זיקתו המיוחדת אל הגותם של גדולי המחשבה היהודים בספרד ובאיטליה ואל פרשנותם המקראית, וכן אל חקר האסטרונומיה, המאתימטיקה, הגיאוגראפיה והלשון. מה היו הספרים הלא-יהודיים שבהם קרא רד"ג? מתוך בדיקה מדוקדקת של המקורות והמובאות יש לשער, שהוא לא ידע לאטינית ואף לא שום שפה לועזית אחרת חוץ מגרמנית, שכן כל הספרים שצוינו כתובים גרמנית, ורד"ג חיזר על תירגומם הגרמני של ספרים שבמקורם נכתבו לאטינית47. אמנם בצ"ד, ובייחוד בנו"נ, מביא רד"ג הרבה מלים לאטיניות, אך כולן הן מונחים טכניים שלמד מתוך עיון בספרי-מדע עבריים וגרמניים. את ספרו של אויקליד למד מתרגומו העברי של משה אבן תיבון 48; את ההסבר האטימולוגי של "קיסר" מצא ביוסיפון 49; את הלוחות האלפונסיניים העתיק בשביל טיכו בראהי לגרמנית ולא ללאטינית, כנהוג בין אנשי המדע 50. יש שהעתיק שמות לאטיניים לעברית, כשהסיומת הלאטינית נשארה בלא שינוי, דבר המראה על אי-ידיעת הדקדוק הלאטיני 51. אף-על-פי-כן עלה בידו לחדור אל עולם המדע של זמנו.

מפעלו הספרותי של רד"ג משקף את תחומי-התעניינותו העיקריים. מלבד צ"ד (כרונולוגיה והיסטוריה) ונו"נ (אסטרונומיה, גיאוגראפיה והנדסה) שראו אור הדפוס, כתב עוד כמה חיבורים על יסודות המאתימאטיקה, ההנדסה, האסטרונומיה והגיאוגראפיה 52, שרק אחד מהם נשתמר בהעתקה מאוחרת 53. בין תכניותיו הספרותיות של רד"ג, שעליהן רמז כאן וכאן בצ"ד, נזכיר את כוונתו לכתוב על מקום גלותם של עשרת השבטים54.

במדעי-הטבע והמדעים המדויקים החשיב רד"ג ביותר את האסטרונומיה ומאתימאטיקה, ובעקבות מקורותיו הציג לפני הקורא את אבות האומה וגדוליה כחכמים מופלגים בשני תחומים אלה: אברהם היה "הראשון הנודע בחכמת המספר והאצטגנינות" ונח היה "חכם גדול בחכמת התכונה"; בדורות המאוחרים נזכרים כחכמי "המספר והתכונה": ר' אליעזר בן חסמא ור' יוחנן בן גודגדא, שמואל ור' אדא בר אהבה, ר' אברהם בר חייא, ר' אברהם אבן עזרא, הראב"ד הראשון, ר' יצחק אבן סיד, ר' משה אבן תיבון, ר' יצחק ישראלי, ר' אברהם בן אביגדור הורוויץ מפראג 55. בחלק השני של צ"ד נזכרים חכמי שני המדעים מאומות העולם: אויקליד, היפארכוס, פטולומיאוס, יוליוס קיסר, אל-באתיני, פטרוס אפיאנוס 56. במיוחד התעניין רד"ג בעניינים הקשורים בקביעת הלוח בישראל ובאומות העולם 57.

את קופרניקוס, בעל "התכונה החדשה", לא הזכיר עדיין רד"ג בצ"ד, אך בנו"נ דן בחידושיו 58. בעוד מהר"ל דבק בתמונת-העולם המסורתית ודחה את המהפכה הקופרניקאנית, "כי הדבר שהוא בידינו מקובל לנו במהלך החמה והלבנה אומרים על זה שהוא יותר נכון ויותר מקובל" 59, הלך רד"ג גם כאן בדרך ההארמוניזציה שצוינה למעלה. לדרך זו מצא סיוע אצל טיכו בראהי. תמונת הקוסמוס של טיכו היה בה משום פשרה בין פטולומיאוס לבין קופרניקוס: אמנם כדור הארץ הוא מרכז הקוסמוס, והשמש והירח סובבים אותו, אך רוב כוכבי-הלכת סובבים את השמש בסיבובה סביב הארץ. קיימים אפוא שני מרכזים בקוסמוס: הארץ והשמש60. תמונה דואליסטית זו הלמה יפה את מגמתו ההארמוניסטית של רד"ג, והוא סיפר עליה כעל "ענינים חדשים נפלאים מאד"61. מכאן שגישתו אל תורת קופרניקוס היא אמביוואלנטית: במקום אחד הוא מביא את דעת קופרניקוס ("כדור הארץ סובב סיבוב כדורי תדיר") בלא הסתייגות, לאחר ששיבח את "עומק חכמתו" ו"הפלגת חידוד שכלו", ואילו במקום אחר הוא כותב: "וגם יש לך לדעת שכדור הארץ בכללו לדעת רוב החכמים הוא שקט ונח במקומו ולא יסובב ולא יזוז ממקומו כל ימי עולם, לא כדברי המרעישי' מהם... חדשים מקרוב באו קרוב לזמנינו זה כמו שמונים שנה שעלה על רוחם... וחשבו להוכיח... שכדור הארץ יסובב סיבוב תדירי... אך רוב החוקרים בפרט החכמים האחרונים לא קבלו זה הדעת"62.

בהערכתו החיובית את חכמת גדולי המדע מאומות העולם הפליג רד"ג יותר מרבותיו. בהקדמה לנו"נ הזכיר את דעת הרמב"ם בדבר עדיפות חכמת הגויים על חכמת חז"ל באסטרונומיה, וכן את דעת הרמ"א ומהר"ל63. אולם הערכתו החיובית של רד"ג היא פחות מסוייגת מזו של מהר"ל, ואף מזו של רמ"א: "ומעתה אף אם נלמד מהם ומספריהם דברים טובים וחדושים בעניני חכמת התכונה לא יחשב לנו לא[ו]ן, ואין לנו בזה דופי כלל"64. את חכמי הפילוסופיה היוונית מזכיר רד"ג בכמה מקומות בצ"ד65.

התעניינותו במאתימאטיקה באה לידי ביטוי בסוף ההקדמה לח"א של צ"ד: "וטרם בואי הלום בתחילת חבורי, לבלתי יהיה ראש ופתיחת ספר זה ערום מחידוש, הנה לאהבת חכמת המספר והמדות ראיתי לחדש דבר מספריי והנדסיי בראש ספר זה". בהמשך הדברים הוא מסביר את סגולת המספר שישה, שבגללה ברא הקב"ה את העולם בשישה ימים דווקא. סגולה זו היא העובדה, ששישה הוא המספר ה"שלם" הראשון, כלומר מספר השווה לסכום גורמיו (6=3+2+1)66. רד"ג מוסיף ומסביר גם את ייחוד המספר עשרה ("בעשרה מאמרות נברא העולם") בדרך מאתימאטית בעקבות אויקליד67.

גם בקוסמוגראפיה התעניין רד"ג מאוד, ובייחוד ב"חידושים" שנתחדשו בה בזמנו, חידושים שיש בהם משום התקדמות טכנולוגית, כגון כריית התעלה בין הנהרות דאנובה ומולדאו68. הוא היה בקי באתרים מפורסמים, שמשכו את לב החוקרים והתיירים, כגון עמודי הרקולס שבמיצרי גיבראלטאר ועמוד טריאנוס שברומא69. על "העולם החדש" ושאר הגילויים הגיאוגראפיים סיפר בהתלהבות ובהתרגשות ניכרת70. הוא ידע פרטי-פרטים על פועליהם של ואסקו דה גאמה, מגילאן ומשלחות גיאוגראפיות שונות71. על-פי מימצאי המחקר הגיאוגראפי הכריע נגד פשוטם של דברי חז"ל ופרשני המקרא של ימי-הביניים, שכדור הארץ אינו שקוע חציו בתוך מים72. הוא בעצמו צייר מפות גיאוגראפיות להמחשת הסבריו73. בין שאר הגילויים וההמצאות בתחום הטכנולוגיה, שרד"ג התעניין בהם, נזכיר עוד את מיבצעיה האגדיים של סמיראמיס; הגשר הגדול שבפראג, "אשר אין דוגמתה באורך ברוחב בגובה בחוזק וביופי בכל שטח אשכנז, אפילו הגשר ברעגנשפורק אין ערך לה"; המצאת אבק השריפה; בנייניו ומפעליו של סולימאן המפואר בירושלים74. כללו של דבר, רד"ג היה חובב ומעריץ נלהב של כל קידמה אנושית בתחומים אלה75.

גם בחכמת הרפואה התעניין רד"ג. בין הרופאים הידועים בזמן העתיק הוא מזכיר בצ"ד את היפוקראטס ואת גאלינוס, ותשומת-לבו נתונה למחלות ולמגיפות, זיהויין וריפויין76. הוא היה בקי בפארמאקולוגיה של זמנו ועיין "בספרי רפואות העשבים"77.

כמנהג בני-דורו מצא רד"ג עניין רב באסטרולוגיה ובכל תופעה יוצאת-דופן בטבע. על "ממשלת מזל אריה", על ארץ בוהימיה והשפעתה הטובה על טבעה ועמה, סיפר בפרוטרוט, והרבה מלחמות, מקרי רצח ואסונות שונים ייחס ל"אותות השמים"78. על שני מאורעות בעלי משמעות אסטרולוגית סיפר על-פי חוויית עצמו: הופעת "הכוכב הגדול והנורא הידוע עם הזנב הגדול" בשנת 1572, שבישר כמה אסונות שקרו אותה שנה79, ותחזיתו האסטרולוגית של "בטולמיאוס שולטיטוס מגערליץ ההוזה הגדול מופלג על כל אנשי דורו", שבישר "צרות והריסת היהודים" בשנת 1574, "וכאשר פתר לנו כן היה", כי באותה שנה אירעה גזירה במוראביה80. הוא הרחיב את הדיבור על הרבה תופעות חריגות בטבע כגון: ליקויי שמש וירח, מגיפות, רעב, ארבה, "אותות שמים", חיות רעות ומשונות, תופעות אקלימיות מיוחדות, שריפות, מפולות81. רבות מהן מלוות מעשי מלחמה, רצח, מיתת שליטים וכיוצא באלה, ופעמים רבות מטעים רד"ג שהמאורעות שבטבע מבשרים רעות, או נשלחים מן השמים כעונש על מעשי חטא. בייחוד בולטת גישה זו במקרים של רעידת אדמה82.

אם אנו באים להעריך את נטייתו של רד"ג לאסטרולוגיה, ולהבין כיצד השתלבה נטייה זו בדמותו של אדם, אשר ראה עצמו מקורב אל חוג המשכילים שבדורו, עלינו לזכור, כי בתפיסתם של בני התקופה האסטרולוגיה לא היתה אמונה, ובוודאי לא אמונה תפלה, אלא מדע כשאר המדעים. "האסטרולוגיה היא חלק מן הפיסיקה", כתב מלאנכטון, איש הריפורמאציה וההומאניזם83. האסטרולוגים השתמש בשיטות-מחקר מדעיות וראו בתורותיהם אמיתות, המושתתות על הניסוי והניסיון84. האסטרונומיה היתה מעין מדע-עזר לאסטרולוגיה, והיא טופחה בידי החוקרים, אשר ביקשו להגיע לדיוק יתר בהכנת התחזית האסטרולוגית85. רודולף השני (1612-1552), כאלפונסו העשירי מקאסטיליה שחי שלוש מאות שנה לפניו (1284-1252), תמך ביד רחבה בקידום מדע האסטרונומיה מתוך ציפייה לתוצאות טובות יותר בתחום האסטרולוגיה, ולא היה כמעט אדם בעל שיעור-קומה במאה הט"ז שלא התייחס אל האסטרולוגיה יחס חיובי ומדעי86. טיכו בראהי אמר, כי "אין ספק שהעולם התחתון נמשל ומושפע על-ידי העולם העליון", והכפירה באסטרולוגיה יש בה, לדעתו, לא רק משום הכחשת ניסיון גלוי וידוע, אלא גם משום השפלת החכמה האלוהית. כוכבי שביט גרמו, לדעתו, תמיד לאסונות כגון: יובש, חום, רוחות סערה, שטפונות, רעידות-אדמה, יוקר, מגיפות, מלחמות, מיתות מלכים87. אפילו פראנסיס בייקון, אחד מאבות המדע הנסיוני המודרני, לא הסתייג מן האסטרולוגיה כשלעצמה, אלא רק מהפרזותיהם ויומרותיהם של האסטרולוגים88. גם קפלר לא הסתייג לחלוטין מן האסטרולוגיה, ואף-על-פי שכינה אותה "הבת השוטה של האסטרונומיה", כיוון גם הוא אל מעשי השטות של האסטרולוגים יותר משכיוון לאסטרולוגיה גופה. הוא הבחין בין שלטון הכוכבים על הפרט ובין השפעתם הכלל, שלל את הראשון וחייב את השני. בספרו על כוכבי השביט (1608) כתב על משמעותם כמבשרי פעולת ההשגחה העליונה, וציין כי אותה משמעות מסתברת גם מהופעתן של מפלצות-ים על היבשה. על כוכבי-הלכת כתב, שהם משפיעים על כוחות-הנפש של האדם, על מזגו ועל אופייו89.

תורתו של קופרניקוס השפיעה בלי ספק בכיוון התרופפות זיקתם של אנשי המדע לאסטרולוגיה. אם כדור הארץ הוא כוכב-לכת, אין זה מסתבר שכוכבי-לכת אחרים, ישפיעו דווקא עליו שהוא אינו ציר למסלולם. קופרניקוס עצמו עסק באסטרולוגיה רק כלאחר-יד 90. החסידים המושבעים של האסטרולוגיה היו גם בין המתנגדים החריפים והעקרוניים לתורת קופרניקוס 91.

בזיקתו אל האסטרולוגיה לא היה רד"ג אלא בן-זמנו וחבר לרוב אנשי המדע וההגות של התקופה. בהקדמה לחלק הראשון של צ"ד מנה בין ה"תועליות" תועלת שמינית: "להזכיר מקצת אותות השמים, כוכבים חדשים ולקוי המאורות שהיו במקצת השנים ומה שקרה והגיע אחר זה, והתועלת בזה לעורר את לב הקורא על מאמר חז"ל בפרק הישן 92: כשלקו המאורות סימן רע לעולם". רד"ג מביא כאן את פירוש רש"י על הפסוק בקהלת ג, יד, אולם בעוד רש"י מדבר רק על שינויי סדרי הטבע הבאים להזהיר את האדם, ואינו מרמז על כוח הכוכבים לגבי גורל האדם, מוסיף רד"ג: "על כן כשיהיה עוד כדבר הזה נתפלל אל ה' להעביר מעלינו את רוע המערכת". במקום אחר כתב במפורש: "כבר נודע שהאל יתברך נתן מששת ימי בראשית כח וממשלה למערכת הכוכבים כמו שרמזו חז"ל בבראשית רבה פ' יו"ד 93 באמרם: אין לך עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע מכה אותו ואמר לו גדל, שנאמר הידעת חוקת שמים וגו' 94. גם בסוף פרק בתרא דשבת ופרק הישן ופ' אלו מגלחין 95 העידו רז"ל על ממשלת וגזירת הכוכבים"96. את מאמר חז"ל "אין מזל לישראל" פירש רד"ג בעקבות רש"י: "שעל ידי תשובה נשתנה המזל" 97.

כלל זה של "אין מזל לישראל" ממעט מתוקפה של מערכת הכוכבים לגבי ישראל, ורד"ג נתן לכך ביטוי חד-משמעי בהעבירו את כל הרמזים האסטרולוגיים אל החלק השני של צ"ד, ואילו החלק הראשון, היהודי, נקי מהם לחלוטין 98. אכן מן הפרקים האחרונים של נו"נ נראה, שגישתו היסודית והעקרונית של רד"ג לאסטרולוגיה היה בה משום אותה דו-ערכיות שכבר מצאנו בו בתחומים אחרים, ואשר היא מציינת, כפי שראינו, גם את גישתם של אנשי-מדע רבים בדורו. הסתייגות ברורה ניכרת בדבריו כגון: "אם אמת הדבר" (שלא "יבא רעה לעולם שלא יקדים ממנו אותות השמים"); "רחוק הוא מאד, לא יקובל השכל" (שליקויי מאורות באים לבשר עונש מן השמים אף-על-פי שהם באים בהכרח של חוקי הטבע ואפשר לחזותם מראש בוודאות); תצפיות האסטרולוגים "על הרוב אינם מכוונים על האמת" ו"לפעמים האחד יבשר ויגיד בהיפוכו של חברו"; כל חכמת האסטרולוגיה אינה "מיוסדת על אדני הפילוסופיא על צד המופת רק ענינה הוא הנסיון". בחריפות יתירה מסתייג רד"ג מן "ההולכים לקראת נחשים להגיד עתידות", והוא מביא את דברי הרמב"ם ש"לא ידבק בהם כי אם פתי שיאמן לכל דבר או מי שרוצה לרמות אחרים"99. אולם מצד אחר משוכנע רד"ג "שהדבר מנוסה", שלאסונות גדולים מתלווה הופעת כוכבי-שביט, וכן "אמת הדבר ולא יוכחש בשום אופן שלקוי המאורות יבשרו ויגידו על גזירות רעות". ואשר לסתירה שבין האסטרולוגיה וחופש הבחירה של האדם "נראה לישב זאת המבוכה קצת ע"י הדחק"100. את חוסר-הוודאות וחוסר-הדיוק בנבואותיהם של האסטרולוגים הסביר רד"ג בשלושה גורמים, "המבטלים את הוראת גזירת הכוכבים": (א) יש בידי האדם להעביר את רוע הגזירה על-ידי "זכות או מצוה"; (ב) הקב"ה מבטל גזירות מסיבות הידועות לו לבדו; (ג) צדיקים סובלים יחד עם רשעים, גם אם "לא הגיע לפי מערכת הכוכבים קץ כולם בשעה א'". אף-על-פי-כן הקדיש רד"ג פרק מיוחד, כי אם קצר מאוד, לסקירת חלק מן הטכניקה של מגידי עתידות וקובעי הורוסקופים101.

סיכומו של דבר, דומה שגישת רד"ג לאסטרולוגיה לא נבדלה בהרבה מזו של קפלר. רד"ג חייב אותה כאמת שהוכחה על-ידי הניסיון וכחלק מהשקפת-עולמו הדתית, אם כי התלבט קשה בשאלות הפילוסופיות הכרוכות בה. בחריפות שלל את יומרתם של האסטרולוגים להגיע מראש אירועים ולנבא גורלם של בני-אדם. בדומה לקפלר הבחין בין שלטון המערכת על הכלל ובין שלטונה על הפרט102. עמדת רד"ג התגבשה, כפי הנראה, בהשפעת מגעו האישי עם קפלר ושאר אנשי המדע בפראג. בצ"ד, כאשר הוא דן בשאלה אם רעידת-האדמה היא מעשה ניסים או מקרה טבעי, מגלה לשונו חוסר בטחון לגבי הצד הפיסיקאלי של הבעיה: "ועם היות שענין וסיבת הרעש... לפי דעת קצת איננו מעשה נסים הרחוק מן הטבע... מ"מ יהיה איך שיהיה הנה ידענו מפי הנביאים שהרעש הוא סיבת חרון אף ה'" 103. לעומת זאת בנו"נ, כפי שראינו, שוב לא היה ספק בלבו בדבר הסיבתיות הטבעית של מאורעות הנחשבים כמבשרי רעות. תוך דיונו בשאלת הטבע והנס הזכיר את דברי עזריה די רוסי ב"מאור עינים". אולם די רוסי עמדתו היתה דואליסטית, והוא השלים עם מצב של דו-קיום לגבי מסקנות המדע והנחות האמונה המסורתית כשהן עומדת בסתירתן 104, בעוד רד"ג חתר כמנהגו להרמוניזאציה.

רד"ג שלל לחלוטין את האמונה בכישוף ובשדים, שהיתה רווחת בזמנו בקרב המוני אירופה 105. אבן-יחיא הקדיש חלק ניכר מספרו שלשלת הקבלה, אחד ממקורותיו העיקריים של צ"ד, לדיון רחב בעניין השדים, אך בצ"ד ובנו"נ אין זכר לדבר. רמזים על מכשפות וכישוף, המצויים לרוב במקורותיו, השמיט בדרך כלל 106. רק במקום אחד בצ"ד הזכיר עניין הכישוף, והוא בקשר לאחת "גבירה בת דוכס" אגדית, ש"נבחרה מעם סלאבקן בואי מדינת ביהם לאדונית ולגבירה למשול עליהם" 107. ההשוואה למקור מראה שדווקא כאן הרחיב רד"ג את היריעה, בלי ספק מתוך כוונה לפאר ולרומם את מלכי בוהמיה בימי קדם108. דומה שזהו המקום היחיד בכתביו, שבו נכנע רד"ג לטעם קהל קוראיו בתחום זה.

בדרך כלל מגלה רד"ג עירנות וידענות רבה בענייני המדינות, מנהגי המלכות, חוקי העמים ומשפטיהם. כנתינו של הקיסר רודולף השני ותושב עיר בירתו התעניין במשמעות התואר "קיסר", מוצאו ותולדותיו. הוא ידע שהקיסר הגרמני מקבל את כתרו מן האפיפיור, והיה בקי במנהגי ההכתרה, וכן במנהגי בחירת האפיפיור109. כן מצא עניין בסדרי השלטון במחוזות פולין, צבעו וסמלו של דגל בוהמי ותארי הקיסר הגרמני110. הוא מספר על היחסים שבין מדינות שונות, ובייחוד על הרחבת תחום שלטונה של מלכות בוהמיה111.

בין דבריו של רד"ג על ענייני חוק ומשפט יש להזכיר את חירויות הערים ואת פסלי רולנד הענק, המסמלים חירויות אלו בכמה מערי צפון-גרמניה 112; את הנוהג הבינלאומי האוסר פגיעה כלשהי בשליחי מדינה זרה 113; את ספר החוקים של הקיסר יוסטיניאנוס 114; חירויות העיר פראג 115. הרצאה ארוכה ומפורטת מקדיש רד"ג לעניין "המשפט הנעלם". הפרטים מתאימים, במעט או בהרבה, למסורת העממית שהיתה רווחת בעניין משפט ה- Vehme וה- 116Freischöffen. המיוחד שבתיאורו של רד"ג הוא שמדבריו יוצא שעוד בימיו היו דנים בווסטאפליה לפי דיני המשפט הזה, ואילו לפי הידוע לנו בוטל משפט ה- Vehme בסוף המאה הט"ו, פרט למקרים בודדים 117. נראה שרד"ג מסר דברים שנודעו לו מפי השמועה, ועובדה היא שזמן רב לאחר שאבד הכלח על משפט ה- Vehme, שהיה עטוף סודיות ומיסתורין, עדיין סיפרו עליו המוני העם באימה וביראה 118.

רד"ג חקר גם בטעמי המנהגים השונים שראה ושמע אצל הגויים, כגון המנהג להסיר את הכובע דרך כבוד 119, לברך אדם לבריאות טובה בשעה שהוא מתעטש 120, ומנהג כפריים למנות את השנים משנה מסוימת שהצטיינה בחום גדול 121. דברים שונים הקשורים במסחר נזכרים גם הם בצ"ד 122, כגון המעבר מסחר חליפין למשק כספים בפולין, תנודת המחירים, אם לזול אם ליוקר, וכן פתיחתם של מכרות פחם 123.

אשר לספרים וספרות רד"ג הוא חובב-ספר מובהק, שידיעותיו רבות בתחום הביבליוגראפיה. הוא הכיר מהדורות שונות של ספרים וערך השוואה ביניהן 124. על המצאת הדפוס כתב בהתלהבות יוצאת מן הכלל, במידה שאינה מצויה בשום מקום אחר בצ"ד: "ברוך החונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, ברוך אשר גבר עלינו חסדו בתחבולה רבה כזו לתועלת כל יושבי תבל, אין עוד מלבדה, ולא נמצא ערך לה בכל החכמות והתחבולות למן היום אשר ברא ה' אדם על הארץ, לא לבד לחכמות הלמודיות האלהיות ולשאר שבע החכמות, אלא גם לשאר חכמות זמניות, אומנים, פועלי יד, צורפים, בנאים, חרשי עץ, חרשי אבן וזולתם נתגלו ונתפרסמו על ידי הדפוס בכל יום ובכל עת תועלות ותחבולות רבות באשר נדפסו לכל פועלי אומנות ספרים הרבה אין קץ" 125. דברי הערכה נלהבים אלה להמצאת הדפוס, דבר שהוא בעל משמעות אוניברסאלית ולא רק יהודית-דתית, מציינים שוב את פתיחותו הרבה של רד"ג לכל תכני החיים והחברה הכללית של זמנו.

גם אוהב שירה היה רד"ג. בראש ההקדמה לחלק הראשון של צ"ד הדפיס שיר ("כל מלה נטועה / על משקל יתד ותנועה") לכבוד אחיו יהושע, שלו הקדיש את הספר 126. את החרוזים שעל מצבתו של ר' יצחק אלפסי העתיק מלה במלה והעיר: "והוא שיר על משקל ב' תנועות ויתד וב' תנועות ויתד וב' תנועות בדלת וכן בסוגר, אשר נראה מזה שגם בימים ההם [!] השתמשו בשירים על פי המשקל"127. הוא היה בקי בשירי-עם גרמניים ובוהמיים, כגון שירת דיטריך מברן 128, שירי "ארטוס המלך הגדול... שעליו נעשו השירים אשר עוד היום הזה המון אשכנזים מנגנים בם" 129 ו"שיר ארוך אשר בו יחרפו ויגדפו את המלך יורשיק עם יושבי מדינת ביהם אשר שיר כזה התפשט בכל שטח אשכנז, ועוד היום הזה מזמרים לקנטר בו את אנשי ביהם" 130. חרוזים עממיים, שמצא באחד ממקורותיו על המלך לודוויג מבוהמיה, העתיק ואף הוסיף עליהם, והדפיסם כשיר131.

במיוחד התעניין רד"ג בחקר הלשונות ובהסברים אטימולוגיים. בעקבות ר' אליה המדקדק ניסה להוכיח, "שבכל שבעים לשונות נשארו מלות רבות מלשון הקודש, והאומות הנשארים קרוב למקום הבלבול כמו ארם וערב הם יותר קרובים וברורים ללשון הקודש, והאומות שנתרחקו כמו אשכנז ודומיהם הם יותר משובשים ורחוקים מלשון הקודש" 132. בהמשך הדברים הוא מביא כמה דוגמאות הבאות, לדעתו, להוכיח, כי חלק מן הלשון הגרמנית מוצאו מעברית. הוא ידע על תרכובת השפה האנגלית מיסודות בריטיים, סאקסוניים ורומיים 133, וכן ש"נתמלא כל ארץ איטליאה מעמי הונן וגוטן ונשתבש שם מאז לשונם לשון לטין ונתערבו בו לשון הונט וגוטן עד היום הזה" 134. בדומה להיסטוריונים הומאניסטיים רבים חיבב רד"ג את גם את חיפוש הקשרים האטימולוגיים, כדי להסביר שמותיהם של אנשים ומקומות 135. כך לגבי הקשר בין אשכנז ל- deutsch, מוצא השם וסטפאליה, פרנצי (צרפת), צ'כי, ברונשווייג ועוד; את שם גיבור הקוזאקים, בן זמנו, איוואן פודקובה, הוא מסביר על-פי השפה הרוסית 136.

אשר ללשונו של רד"ג בצ"ד יש לציין שתי תכונות בולטות. האחת היא השימוש הרב בגרמניזמים, במלים עבריות לפי הצורה שקיבלו בניב האשכנזי העממי, ובמלים גרמניות ממש. דוגמה של גרמניזם היא השימוש הרב בניב "אלף פעם ועוד פעם" או "ג' פעמים מאה אלפים" 137 דוגמה של מלה עברית מן הניב האשכנזי: "קרירה"138. מלים גרמניות מובאות לרוב בצ"ד, ולדוגמה נזכיר "טורניר" (Turnier), "קאלענדר" (Kalender)139. בטראנסקריפציה מגרמנית לאותיות עבריות נהג בדייקנות רבה, המעידה על בקיאותו בכתיב הגרמני. את ue:Umlaut ו- oe ציין תמיד באותיות "וי" 140, וכן הקפיד בהבחנה בין "וא"ו פשוטה" (v) ל "וא"ו כפולה" (w)141. התכונה האחרת בלשונו של רד"ג היא זיקתו לסגנון התנכי, והרי דוגמאות אחדות: "ובעיני זקני קוסטנטינא רע", "לכל זאת לא שת לבו", ו"שלא ליקח מהם אפי' מחוט עד שרוך נעל"142. גם "פרטים" (פסוקי מקרא שאותיותיהם עולות בגימטריה למספר מסוים של שנים) חיבב רד"ג, הן שהיו מקובלים בעם ובספרות, והן מפרי המצאתו 143.

כללו של דבר, רד"ג מתגלה כאיש בעל אופקים תרבותיים רחבים ובעל ידיעה מקיפה בכל תחומי המדע והחברה של זמנו 144. אכן אדם זה, שבכל הווייתו היה מעורה בחיי קהילתו והזדהה ללא סייג עם המסורת הדתית של עמו, יכול היה לומר על עצמו, ש"שום דבר אנושי אינו זר לו". והרי זו היתה סיסמת חייהם של רבים מאנשי תקופת הריניסאנס וההומאניזם.

לחלק נוסף של המאמר:
קווים לדמותו של ר' דוד גנז, בעל "צמח דוד": א. ר' דוד גנז וחוג שוחרי החכמה והמדע בק"ק פראג

הערות שוליים:

    42. צ"ד, הקדמה לח"א.
    43. לדוגמה: צ"ד ח"א ד תתסג, ה א, ה ל, ה מו, ה ע, ח"ב 1.
    44. עי' שם, ח"ב 140, 1548, 1569.
    45. שם, 1556, וצ"ל 1557. H. Fehr, Massenkunst im 16. Jahrhundert, Berlin 1924, p. 54, הדפיס ציור שהובא בעלון על אותו זמן, המראה את המעיין ואת האנשים המתרפאים בו, וכן תיאור מילולי קצר, שבו נאמר שהמעיין נתגלה zwo meil wegs von Hamelen, והשווה צ"ד שם: "שני פרסאות מעיר האמ'ל".
    46. שם, ח"ב 1589, ד"ה גדולים מעשה אלהינו, והשווה גם שם, 1589, ד"ה הקיסר.
    47. לעניין זה לא שמה לב J. Šedinová במקום הנ"ל, ומתוך כך טעתה בזיהוי שניים ממקורותיו הגרמניים של רד"ג; האחד: Caesius, Georgius, Chronick, oder ordenliche uerzeichnuss und beschreibung aller Cometen, von der algemeinen Sündflut..., Nürnberg 1579; והאחר: Praetorius (Paulus) von Bernau, Chronica darinnen der Römischen Keiser historien... vrdeudscht durch Jacobum Eysenberh, Witteberg 1561.
    48. צ"ד, ח"א ה ל.
    49. שם, ח"ב ג תרסב, והשווה יוסיפון, פרק מג.
    50. עי' נו"נ, ט ע"א.
    51. למשל: צ"ד, ח"ב 769: "מאג'ני פירוש גדול", והשווה שם, א תתקנח: "ע"ש אבינטינא" עם המקור: Cyriacus Spangenberg, Sächsische Chronica, Frankfurt a. M. 1585.
    52. עי' נו"נ סי' עא, צח, קה, קסד, רג, ריג, רסד; צ"ד הקדמה לח"א, ח"ב ב רפה. בנו"נ, סי' רמב וסי' רע, נזכר ספר "הפרוזדור", שכתב-ידו אבד עוד בחיי המחבר. האם בחר רד"ג את השם "פרוזדור" תחת השפעת שם ספרו הראשון של קפלר Prodromus..., שנדפס בטיבינגן בשנת 1596?
    53. בדיקה ראשונה של העתקה זו על-פי הצילום שבמכון לתצלומי כתבי-היד העבריים ליד בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי הוכיחה, כי חיבור זה בשם "מגן דוד" אינו אלא תמצית מדור האסטרונומיה שבספר נו"נ.
    54. עי' צ"ד, ח"א ג רה; ח"ב 1583. ייתכן שעל נושא זה הרחיב את הדיון בחיבורו "גבולות הארץ", שכתב-ידו אבד, דוגמת ר' אברהם פריצול בספרו אורחות עולם, שרד"ג מביאו בצ"ד, ח"א שם.
    55. עי' צ"ד, ח"ב א תתקו (בשם פיטר אפיאנו וחז"ל, והשווה נו"נ בראש ההקדמה, ועי' ספר יוחסין לר' אברהם זכות, קראקא ש"מ, קלה ע"ב); ב ו; ח"א ג תתמ, ד ג, ד תתסה, ד תתקלד, ד תתקמ, ה יא, ה ל, ה ע, ה שג.
    56. ג תא, ג תקלד (והשווה ח"א באותה שנה), 132, 183, ג תשטו, 875, 1558, ועי' שם א תתקו ונו"נ פ ע"ב סי' רצו. בהקדמה לנו"נ מזכיר רד"ג אנשי מדע נוספים מישראל ומבין הגויים.
    57. עי' צ"ד, ח"ב א תרנו, ג תשטו, 1381, 1583.
    58. הפגישה עם טיכו בראהי ועם קפלר התקיימה לאחר שרד"ג פירסם את צ"ד, ולפני שחיבר את נו"נ. המהר"ל מזכיר את קופרניקוס כבעל "התכונה החדשה" בנתיבות עולם, כד ע"ב, ועי' Bokser, במקום הנ"ל עמ' 104, בניגוד ל- M. Güdemann, Quellenschriften, p. 68, שחשב בטעות שהמהר"ל מתכוון לטיכו בראהי. המהדורה הראשונה של נתיבות עולם יצא לאור בשנת 1596, וטיכו בראהי הגיע לפראג רק בשנת 1599. גם תיאור "התכונה החדשה" בדברי מהר"ל אינו מתאים לתמונת-עולמו של טיכו.
    59. נתיבות עולם, שם, ועי' גם שם, קלח ע"א ובאר הגולה, עמ' 107 ואילך.
    60. עי' Dreyer, p. 168 _ T. S. Kuhn, The Copernican Revolution, Cambridge Mass., 1957, p. 202 ff..
    61. נו"נ בחתימת הספר, ועי' שם נ ע"ב סי' קסג.
    62. נו"נ ט ע"א. ספרו של קופרניקוס De Revolutionibus נדפס בשנת 1543, ועי' A. Koestler, The Sleepwalkers, London 1959, Part III-IV. רד"ג כותב במקום הנ"ל שקופרניקוס "השלים חבורו המופלא בשנת... ה' אלפים צ"ח ליצירה (1538)". בפגישותיו עם טיכו וקפלר עמד רד"ג בין שתי השפעות מנוגדות: טיכו התנגד לתורת קופרניקוס, קפלר ביסס עליה את כל מחקרו, עי' Kuhn, p. 209 _ C. Baumgardt, Johannes Kepler, 1953, p. 51. זהירותו של רד"ג לגבי תורת קופרניקוס לא היה בה משום שמרנות יתירה. בשנת 1600, סמוך לזמן שבו נפגש רד"ג עם טיכו וקפלר, הועלה על המוקד ג'יורדאנו ברונו בגלל כפירותיו הדתיות, שנבעו מדבקותו בתורת קופרניקוס, עי' E. Wohlwill, Galilei und sein Kampf für die copernicanische Lehre, 1907, p. 207. קפלר עצמו ראה צורך להקדים לספרו Astronomia Nova, שיצא לאור בפראג בשנת 1609, התנצלות שבה ניסה ליישב את תורת קופרניקוס עם פסוקי המקרא, שלכאורה סותרים אותה, ובלשונו: "Die Bibel spricht von Dingen des menschlichen Lebens mit den Menschen, wie Menschen davon zu sprechen gewohnt sind" (התרגום לגרמנית על-פי Ludwig Günther, Kepler und die Theologie, Giessen 1905, p. 30). שמא שמע קפלר טיעון זה מפיו של רד"ג: "דיברה תורה בלשון בני אדם"? רד"ג מזכיר את קופרניקוס פעם נוספת בנו"נ, סה ע"ב סי' ריט.
    63. שם, י ע"ב סי' א, ועי' לעיל, הערה 3; והשווה מהר"ל, באר הגולה, עמ' 103.
    64. נו"נ ט ע"ב. בהמשך הדברים שם מביא רד"ג את דברי הרמב"ם במשנה תורה, הל' קדוש החודש, סוף פרק ט, שגם ניסוחם פחות מסוייג מזה של רמ"א ומהר"ל.
    65. ח"ב ב תיג, ב תתסב, ג תעד.
    66. עניין זה נזכר במאור-עינים, עמ' 115, 485, ובאופן אחר בבאר הגולה, עמ' 110. רד"ג הביא אותו פעם נוספת בנו"נ, לד ע"ב סי' צד. אחד מחכמי הריניסאנס באיטליה הסביר בכך את הטעם מדוע יש שישה ענפים של חכמה, עי' .Rice, pp. 111-2 T. Dantzig, Number the Language of Science4, 1954 מביא הסבר של אוגוסטינוס, הדומה מאוד להסברו של רד"ג.
    67. עי' הערה 48. גם ר' מנחם מניש חיות, בנו של ר' יצחק חיות, מאנשי חוגו של רד"ג בפראג, עסק במאתימאטיקה, עי' מאמרו של מ' הרשקוביץ, סיני נט (תשכ"ו) עמ' צז ואילך. בעל תוספות-יום-טוב מזכיר את אויקליד בפירושו לכלאים ג, א.
    68. צ"ד, ח"ב 1378.
    69. שם, ג תתיא, 120.
    70. שם, ח"א ב תתקמח; ח"ב 1494, 1533; נו"נ, סי' עג-עז.
    71. נו"נ, כג ע"א סי' נו; כה ע"א סי' עז; מה ע"א סי' קמד.
    72. שם, כד ע"ב סי' סד.
    73. שם, סי' סח-סט. המפות לא הודפסו בספר, אך יש בו ציורים רבים להמחשת דבריו, בייחוד בתחום ההנדסה והמיכאניקה.
    74. צ"ד, ח"ב א תתקנח; 1160 (ההשוואה אל המקור, Martin Boregk, Behmische Chronica, Wittenberg 1587, מראה שדברי ההתפעלות של רד"ג פרט להשוואה עם הגשר ברגנשבורג, הם משל רד"ג עצמו); 1380; 1540.
    75. השווה H. Ulsamer, Cyriacus Spangenberg als Geschichtsschreiber des deutschen Adels im 16. Jahrhundert, Diss. München 1921, p. 66.
    76. עי' צ"ד, ח"ב ג תא, 132, ג, תרל, 1128, 1494, 1529, והשווה הערה 18 ו-45.
    77. שם, ג תמו. יש לציין שגם טיכו בראהי עסק בפארמאקולוגיה, עי' Dreyer, p. 283.
    78. צ"ד, ח"ב א תרנו, ב לז, ב תלה, ב תנה, ג שצז, ג תכג, ג תקצד, ג תרי, ג תריו, ג תרצז, 188, 195, 241, 248, 600, 614, 807, 840, 1006, 1065, 1090, 1305, 1312, 1315, 1386, 1446. השווה Ulsamer עמ' 66.
    79. צ"ד, ח"ב 1572; נו"נ פ ע"ב סי' רצג. השווה Fehr עמ' 106, תמונה 52.
    80. צ"ד ח"ב 1574, והשווה ח"א ה שלד. עי' גם תמונה מס' 36 בספרו של Fehr.
    81. צ"ד, ח"ב 81, 145, 188, 241, 248, 289, 399, 521, 566, 590, 696, 763, 840, 876, 1006, 1020, 1090, 1125, 1162, 1191, 1194, 1220, 1230, 1270, 1278, 1305, 1343, 1345, 1348, 1408, 1430, 1441, 1450, 1473, 1474, 1503, 1513, 1524, 1531, 1537, 1538, 1539, 1540, 1541, 1544, 1556, 1558, 1581, 1582, 1590.
    82. שם. ח"ב ג רמט, ג תשלא, 20, 114, 168, 370, 380, 462, 540, 560, 740, 822, 1117, 1170, 1202, 1241, 1446, 1492, 1542, 1571, 1578, 1580, 1584; ובייחוד: 530, 572, 577, 584. על הופעתם המרובה של ליקויי חמה ולבנה וכוכבי-שביט במאה הט"ז עי' Fehr , עמ' 46 ואילך.
    83. G. Braunsperger, Beiträge zur Geschichte der Astrlolgie der Blütezeit, Diss. München 1928, p. 16.
    84. שם, עמ' 14.
    85. עי' קוהן, עמ' 93.
    86. עי' בראונשפרגר, עמ' 13.
    87. עי' שם, עמ' 17, 24, 47.
    88.Francis Bacon, Works, Vol. VII, London 1826, p. 162 ff.89. עי' באומגארט, עמ' 83; בראונשפרגר, עמ' 20; M. Caspar, Johannes Kepler, Günther, pp. 107-8; Stuttgart 1948, p. 209.
    90. השווה קוהן, עמ' 93, בניגוד לבראונשפרגר, עמ' 61, הטוען שתורת קופרניקוס לא השפיעה כלל על האסטרולוגיה.
    91. מלאנכתון, למשל, כתב את De Dignitate Astrologiae בשנת 1535, ועם הופעת ספרו של קופרניקוס התקיף אותו בחריפות ובקנאות.
    92. סוכה כט ע"א.
    93. כן צ"ל.
    94. איוב לח, לג.
    95. שבת קנו ע"א; מועד קטן כח ע"א.
    96. נו"נ לז ע"ב סי' קז.
    97. צ"ד שם. במהדורותינו לשון רש"י הוא: "ע"י תפילה וזכות", והשווה צ"ד, ח"ב 1572: "ה' ברחמיו מפיר אותו בדים". על זיקת רבותיו של רד"ג ורבנים בני דורו לאסטרולוגיה עי' ח"ה בן-ששון, הגות והנהגה, ירושלים תשי"ט, עמ' 78 ואילך. בשעלת משמעותן של רעידות-אדמה וכיוצא בהן נקט המהר"ל עמדה, המרמזת גם על גישתו לאינצטגנינות: סיבת המאורע היא הטבע, אבל ה' הוא "סיבת הסיבה" (באר הגולה, עמ' 103 ואילך), ובלשון אחר: "אף כי יש טבע פעולת, מכל מקום מן השם יתברך התחייב הטבע" (שם, עמ' 59). לשימוש באסטרולוגיה לצורך הגדת עתידות התנגד בהחלט (עי' נתיבות עולם, קסג ע"ב), כפי שהתנגד גם רד"ג, עי' להלן. ר' חיים, אחיו מהר"ל, כתב: "עניין המזלות ולימוד החכמה ההיא אינו בכלל הכישוף... ואע"ג שמזל מחכי' ומזל מעשיר מ"מ בעשותינו רצון קונינו לא יזיק לנו שום מזל גם אין שום קדושה בלימוד החכמה ההיא" (ספר החיים, אמשטרדם תע"ג, כב ע"א; ועי' שם, חלק ג פרק ו, יד ע"ב: "השבת שמזלו הוא כוכב שבתאי".) בחוג ה"משכילים" בפראג היו הדעות חלוקות לגבי האסטרולוגיה, ויש הם שלעגו לה, עי' מאמרו הנ"ל של ג' שלום, עמ' 220; אך היו גם מחייבים קיצוניים כר' יצחק חיות, עי' דרשתו הנ"ל.
    98. השווה בייחוד צ"ד, שנת ג תרי בח"א ובח"ב; ח"א ה שלד וח"ב 1574; ועי' נו"נ, פב ע"ב סי' שד.
    99. נו"נ, פ ע"ב סי' רצה, פא ע"א סי' רצז-רצח, פא ע"ב.
    100. שם, פ ע"ב סי' רצו-רצז, פא ע"א.
    101. שם, פא ע"א, פב ע"א סי' שא.
    102.השווה הבחנה דומה של מהרש"א, שהביא ח"ה בן-ששון במקום הנ"ל, הערה 13.
    103. ח"ב 1590, ד"ה אמר המחבר.
    104. עי' מאור עינים עמ' 13: "פעמים יבואו [הרעש וכד'] ממנו ית' ופעמים כיתר הפעולות הטבעיות מדרך קרי", ש' בארון תיאר את גישתו של די רוסי כ"סינתיטית" עי' מאמרו Azariah de Rossís Attitude to Life, Israel Abrahams Memorial Volume.
    105. עי' J. B. Ross, The Portable Renaissance Reader, New York 1950, p.20.
    106. ר' חיים בר' בצלאל הקדיש פרק שלם מספר החיים (חלק ד, פרק י) להסברת הטומאה והזיוף שבעניין הכישוף.
    107. ח"ב 722.
    108. M. Boregk, Behm. Chron., p. 5 weissagte fürnemlich / wie es dem Volck in gemeine ergehen solte.
    צמח דוד : היתה מופלגת בחכמת הנגרמנסיי"א (Necromancie) שהיא מענין מעונן וכישוף, והיתה יודעת בטיב הכרת הפנים ובידיעת שירטוטי היד והגידה לאנשים רבים עתידות.
    ועי' מאמרי הנ"ל, עמ' 22-23.
    109. צ"ד, ח"ב ג תרסב; 801 ("והוא [קרל הגדול] הקיסר הראשון שקבל כתר מלכות מהאפיפיור ושם אותו לחוק עד היום הזה"; במקור, שפנגנברג עמ' 116, מסופר רק על המאורע עצמו, וההוספה "עד היום הזה" היא משל רד"ג); 815, 853.
    110. עי' צ"ד ח"ב 639, 1158, 1227.
    111. לדוגמה: שם, ח"ב 1212 ד"ה הקיסר אוטו; 1338, 1378.
    112. צ"ד, ח"ב 777; והשווה E. Hamm, Die deutsche Stadt im Mittelalter, 1935, p. 145.
    113. צ"ד, ח"ב 380, 861 (ההערכה "שלא כמנהג להרע לשלוחים" היא משל רד"ג, והיא תוספת על דברי בורק, שהם המקור לידיעה זו).
    114. צ"ד, ח"ב 566: "ועשה ספר דינים אשר עד היום הזה נמצא בכל מלכות אדום ונקרא בלשון לטין יוש ציבילי". במקור, שלשלת הקבלה, שמ"ו, קט ע"ב, אין זכר ל"יוש ציבילי".
    115. צ"ד, ח"ב 1378, 1547 ד"ה פראג העיר הגדולה.
    116. שם, 801, ועי' T. Lindner, Die Vehme, Paderborn 1896. גם שפנגנברג הקדיש לעניין זה פרק גדול (עמ' 118).
    117. עי' צ"ד, שם, ובייחוד הפיסקה המתחילה "ואני הכותב", והשווה Linder עמ' XXII, 605
    118. השווה Linder, p. 605: _Die im 16. Jahrhundert geschriebene Zimmersche Chronik zeigt, wie dort noch damals die Executionen der _Feimer_ im Gedächtnis der Leute lebten, wenn auch die Überlieferung wie meist den Tatbestand vergrössert haben mag_.
    119. צ"ד, ח"ב ג תמח. הערתו של רד"ג – "אך המנהג הזה הוא בין נוצרים בלבד ולא לזולתם" – יתכן שיש לה משמעות חברתית, שכן שאלת איסור גילוי הראש נדונה בזמנו בין גדולי ההלכה, עי' שו"ת מהרש"ל, סי' עב.
    120. צ"ד, ח"ב 590.
    121. שם, 1540.
    122. נראה שרד"ג התפרנס מעסקי מסחר. בצ"ד, ח"ב 801, סיפר שהירבה כל ימיו לנסוע הלוך וחזור בין פראג לווסטפאליה, מחוז מולדתו ("ויצאתי ונכנסתי בה מעודי עד היום הזה").
    123. שם, 1000, 1280, 1300, 1590 ד"ה חמימות, 940 ד"ה הקיסר.
    124. שם, ח"א ג תמב: "אע"פ שכל הנוסחאות דסדר עולם זוטא – וניציאה, אשכנז [ש"ה-ש"ו וש"מ באזל] וקראקא – כל אחת משונה מחברו"; ה רנח: "בדפוס הראשון". את אהבת הספרים של תלמי השני הביא רד"ג בהבלטה יתירה, שם ח"ב ג תפד (המלים "[יותר] מת"ש אלף ספרים" מודפסות באותיות גדולות במהדורת שנ"ב, ובשולי העמוד נדפסה הכותרת "חדוש מרבוי ספרים"); ועי' שם, ח"א ה מו, על ספרי ר' פנחס הורוויץ מקראקא.
    125. שם, ח"ב 1440 ד"ה דפוס. והשווה דברי ר' חיים בר' בצלאל בראש הקדמתו לבאר מים חיים, לונדון תשכ"ד. הידיעה בח"א, ה רעא, על "דפוס הראשון לספרי הקודש על ידי דניאל בומבורגא בויניציאה" היא על-פי שלשלת הקבלה, קטז ע"ב, ועי' צונץ בכתב-העת של גייגר, כרך ה, עמ' 36.
    126. יש לציין גם את הצורה הספרותית ששיווה להקדמה כולה, כשכל פיסקה מסתיימת בצמד מלים מקראיות, והשנייה תמיד "דוד". צורה זו היתה שכיחה אז בייחוד אצל מחברים שוחרי חכמה, וייתכן שרד"ג ראה אותה בס' פחד יצחק לר' יצחק חיות ובס' מעשי ה' לר' אליעזר אשכנזי, ועי' שם בהקדמות.
    127. צ"ד, ח"א ד תתסג, והשווה רי"ף, מהדורת ויניציאה 1521, בסוף העמוד האחרון.
    128. צ"ד, ח"ב 490. שירה זו שגורה היתה גם בפי יהודי אשכנז בלשונם, עי' MGWJ 1876, עמ' 351 ואילך; לנדסהוט, עמודי העבודה, עמ' 16; צינברג, תולדות ספרות ישראל, 1956, כרך ד, עמ' 52, 55, 95.
    129. צ"ד, ח"ב 537. השווה שפנגנברג, עמ' 83. על שירי-עם כמקור היסטורי עצל שפנגנברג עי' Ulsamer, עמ' 37. גם על "ארטוש הוף" נפוצו שירים ביהודית-אשכנזית, עי' צינברג, שם, עמ' 218, מס' 13.
    130 צ"ד, ח"ב 1458. בספרו של בורק, שהוא מקורו של רד"ג להיסטוריה של בוהימיה, אין זכר לשיר הזה, וכן כותב רד"ג בהמשך הדברים שם: "אך תדע שכל מעשה השיר ההוא דברי שקר וכזב כי דבר זה לא נמצא בשום ספר זכרונות.
    131. שם 1526, והשווה בורק, עמ' 639.
    132. צ"ד, ח"ב א תתקצו.
    133. שם, 449. הקטע הוא על-פי שפנגנברג, עמ' 49, אך ההערה הבלשנית היא משל רד"ג.
    134. צ"ד, ח"ב 490.
    135. עי' Ulsamer, עמ' 36. גם שפנגנברג עסק הרבה באטימולוגיה, ובכמה מקומות העתיק רד"ג ממנו דווקא אותם קטעים שעניינם הסברים אטימולוגיים.
    136. צ"ד, ח"ב א תשפו (שפנגנברג, פרק 4); 580 (שפנגנברג, פרק 64); ג תש; 639 (השווה Boregk פרק 3); 861 (השווה שפנגנברג, פרק 102); ב קעו; 769; 886; 1308; 1581.
    137. שם, ח"א ג תתכח (במקור הידיעה, יוסיפון פרק צה, נאמר : "אלף אלפים"); ח"ב 720 (במקור הידיעה, שפנגנברג, פרק 70, נאמר: dreymal hundert tausend).
    138. שם, 1513: בהתחלה – "קרירה", אחר-כך – "קרירות". לכאן שייך גם הביטוי "מעט רחוק", ח"א ג רצח.
    139. שם, ח"ב 1559, 1583.
    140. השווה מאמרו של נ' שטיף, פילאלאגישע שריפטען פון יידישן וויסנש' אינסטיטוט, וילנה 1929, עמ' 517 ואילך. הטראנסקריפציה של רד"ג הולמת את כל הכללים שבחוברת המתוארת על-ידי שטיף, שיצאה בשנת 1543.
    141. עי' צ"ד, ח,ב 580 והשווה שפנגנגברג, פרק 64.
    142. צ"ד, ח"ב 797 (השווה במדבר יא, י); 1175 (השווה שמות ז, כז; הפסוק בסוף הקטע הוא על-פי שפנגנברג, עמ' 388); 1474 (השווה בראשית יד, כג).
    143. לדוגמה: צ"ד, ח"א ד תתקסד; ח"ב 1541, 1077 ("וסימניך ומלך ע"ז ימשול בם" – על-פי ישעיה יט, ד, וזאת על מלך בוהימיה ועל שנה שלפי הספירה הנוצרית!).
    144. אין שחר לדברי אלטר במקום הנ"ל, עמ' 70: "For Gans, natural sciences were literally restricted to astronomy (with mathematics and geometry as preconditions) because everything else was destructive and would pervert the mind of Man from his traditional religious duty ".
ביבליוגרפיה:
כותר: קווים לדמותו של ר' דוד גנז, בעל "צמח דוד": ב. נושאי מחקריו של ר' דוד גנז ותחומי התעניינותו
מחבר: ברויאר, מרדכי
תאריך: תשל"ג , גליון יא
שם כתב העת: בר-אילן : ספר השנה למדעי היהדות והרוח של אוניברסיטה בר-אילן
בעלי זכויות : הוצאת אוניברסיטת בר אילן
הוצאה לאור: הוצאת אוניברסיטת בר אילן
הערות:  
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית