עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > דתות והגות דתית > יהדות > הגות דתית-יהודיתעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > יהודים בתפוצות > קהילות יהודיות במאות 17-15
הוצאת אוניברסיטת בר אילן


תקציר
תיאור התסיסה הרוחנית והחברתית בקרב יהודי פראג במאה ה- 16. ר' דוד גנז השתייך לחוג של שוחרי חכמה ומדע שעסקו גם בנושאים שאינם תורניים מסורתיים והיו להם קשרים עם מלומדים לא יהודים. במאמר תיאור החוג החברתי שאליו השתייך, הנסיבות החברתיות והאווירה התרבותית שבה חי.



קווים לדמותו של ר' דוד גנז, בעל "צמח דוד": א. ר' דוד גנז וחוג שוחרי החכמה והמדע בק"ק פראג
מחבר: מרדכי ברויאר


תסיסה רוחנית וחברתית, שפקדה את קהילת פראג במחצית השנייה של המאה הט"ז, התלכדה, כנראה, סביב משפחת הורוויץ החשובה והענפה. ר' ישראל הורוויץ היה "מופלג בחכמה", ר' אברהם בן אביגדור הורוויץ היה "בקי בכל שבע החכמות"1, והללו קדמו לדורו של ר' דוד גנז (להלן רד"ג)2 . במשך הזמן נתחזקו שוחרי החכמה והמדע, בטחו יותר בצדקת דעתם ונלחמו בשוללי הפילוסופיה והמחקר במדעים. אפשר שבטחון זה בא להם מבית-מדרשו של הרמ"א, שכמה מבני פראג, וביניהם רד"ג עצמו, היו תלמידיו בקראקא. אכן, ידועה לנו מ"תורת העולה" דעתו החיובית של הרמ"א על שיטתו הפילוסופית של הרמב"ם, וכן עמדתו הפשרנית בשאלת היחס של משנת חז"ל כלפי חכמי אומות העולם. הרמ"א עצמו עסק בחקר מדעי הטבע וההיסטוריה והוריש נטייה זו לתלמידיו3 . נראה שאחד מתלמידי הרמ"א בין אנשי קהילת פראג, ר' אברהם הורוויץ, אביו של ר' ישעיה בעל השל"ה, הוא שנתן ביטוי קיצוני וחריף ביותר להלך-הרוח שבחוגו, משהתלקחה "מחלוקת הרמב"ם בפוזנא בסוף שנות החמישים4. ר' אברהם שפך קיתונות של בוז ולעג על ה"טפשים", המתנגדים ל"חכמות חיצוניות" וה"מפטפטים כי כל האגדות הם כפשוטיהם ממש"5. מתנגדי החוג של שוחרי החכמה והמדע, שהיו במיעוט בין חכמי העיר, חששו, שמא עמדתם נגד הפילוסופיה והמגמות החדשות של ר' אברהם וחבריו תשים אותם ללעד ולקלס בעיני רוב בני הדור6.

"פירוד הלבבות האיום" בקהילת פראג7 נתן אותותיו גם בתחום חיי החברה. בעצם ימי התלקחות המחלוקת הנ"ל – והם ימי החרדה שבין שני גירושי פראג בשנים 1541 ו- 1559 – התנהל דין-תורה בדבר עלילת דברים חמורה, שהוצאה על אשתו של אחד מרבני העיר, בתו של המדפיס ר' מרדכי צמח הכהן. עניין זה הסעיר ביותר את הרוחות והעמיק את הפילוגים בקהילה, כשרוב ראשי הקהל נוקטים עמדה נגד ר' מרדכי. הדבר הובא להכרעתם של הרמ"א ומהרש"ל, ופסק-דינם יצא לזכות ר' מרדכי, ששהה בעניין זה זמן-מה בקראקא8. אין זה מן הנמנע, שסכסוך זה נעשה חריף כל-כך דווקא בשל השתייכותו של ר' מרדכי אל חוג "המשכילים"9, ואם כך הדבר מסתבר שהפילוג החברתי הקביל לפילוג הרוחני, כשהפרנסים ה"שמרנים" מסתייגים מאנשי הרוח בעלי ה"קידמה". אווירת המריבה והמדון בקהילה התמידה במשך כל ימי שבתו של רד"ג בפראג, והדברים הגיעו לעיתים אף לכלל טיפול מצד השלטונות10. אין ספק שרד"ג כיוון לתופעה זו בדבריו על מלחמת האחים שבימי מלכות החשמונאים, אשר "בסיבת מחלוקת... העלו את פומפיוס... לירושלים"11.

בספריו של רד"ג, "צמח דוד" (להלן: צ"ד) ו"נחמד ונעים" (להלן: נו"ן), מצויים הרבה רמזים, המעידים שהוא וחבריו נשאו את נפשם לטיפוס של "חכם", הנבדל מן הטיפוס המסורתי של תלמיד-חכם אשכנזי, שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד. רושם זה מתקבל בבירור מדברי התנצלותו בהקדמה לחלק השני של צ"ד, העוסק בדברי-ימי העולם. הוא מודה ומתוודה, שהעיסוק הספרותי בהיסטוריה של אומות העולם אחרי חתימת המקורות המסורתיים יש בו משום חידוש והעזה, וברור לו שבעיניהם של רבים מקוראיו ייראה חיבורו, הנשען במידה רבה על מקורות לא-יהודיים, כדבר הפסול ומסוכן מחמת עולם החולין והכפירה שממנו הוא נובע12. גם התעניינותם של רד"ג וחבריו במדעי-הטבע אינה לרוח החוגים השמרניים, ונימתו האפולוגטית בהקדמה לנו"ן תוכיח13.

מי היו אנשי חוגו של רד"ג בפראג? מלבד המהר"ל ואחיו ר' סיני14 יש בידנו לציין כמה אישים בולטים.

בלי ספק היה ר' מרדכי צמח הכהן הנ"ל מראשי אותו חוג15. הוא, כנראה, הביא את כתב-היד של "תורת העולה" לרמ"א מקראקא והדפיסו בבית-מלאכתו16. באותו בית-דפוס הדפיסו בניו את צ"ד. ר' מרדכי היה איש בעל קשרים מרובים בעולם היהודי, ואף בחוגים לא-יהודיים היו לו מהלכים. דבר זה עמד לו בשעה שיצא לרומא להשתדל בביטול גירוש פראג בשנת 1559 17.

מדבריו של ר' יוסף יקותיאל, ש"נקרא קפמן הסופר", בהקדמות לח"א וח"ב של צ"ד, ניכר שגם הוא היה מאנשי חוגו של רד"ג. הוא העיד על עצמו, שהאיץ ברד"ג להוציא את ספרו לאור ודבריו מלאים שבח ותהילה למחבר ולספרו. הוא היה בן למשפחת וואל הידועה, שימש סופר הקהילה ועזר בבית-הדפוס של ר' מרדכי ובניו בהגהת ספרים ובהתקנתם לדפוס18.

זיקה מיוחדת היתה לחוגו של רד"ג אל שניים מבין רבני פראג, מלבד המהר"ל, שכן היו בני התרבות הדרום-צרפתית והאיטלקית. דבר זה בא לידי ביטוי בהבלטה שבה צוינו בצ"ד. ר' אליעזר אזכנזי, בעל "מעשי ה'", "אשר שמעו יצא בכל הארץ", היה כמה שנים רב בפראג בימי רד"ג. בהקדמה לנו"נ הביא רד"ג את סברתו, שאין די באמונה בה' וצריך שאדם "ישתדל גם בידיעתו"19.

ר' יצחק חיות, גיסו של מהר"ל, נבחר לרב בפראג בשנת 1584 וישב בה יותר משלוש שנים. מוצאו מדרום-צרפת, והיתה לו נטייה חזקה הן לקבלה הן לחכמות חיצוניות. גם לספרו שיח יצחק, פראג שמ"ז, הקדים ר' יוסף יקותיאל הנ"ל הקדמה מלאה דברי שבח. בנו, ר' מנחם מניש, ששימש ברבנות במוראביה ובליטא וחיבר פיוטים וזמירות, שהה בפראג בשנת 1590 20.

יש להזכיר עוד את ר' מרדכי יפה, בעל הלבושים, שנבחר לרב בפראג בשנת 1592, שנת הופעתו של צ"ד. גם אותו הכתיר רד"ג בתואר "המופלג בחכמה" והטעים, ש"עשה פי' על ספ' מורה נבוכים ועל הלכות קידוש החודש להרמב"ם"21. כן יש להזכיר את ר' שמואל הרופא, שהיה קרוב-משפחה לרד"ג ("מחותני שמואל דוקטור"), וכנראה ישב בפראג 22.

רד"ג נפגש גם עם מלומדים שלא מבני-ברית 23. בימי ביקורו אצל טיכו בראהי 24 החליף דעות על נושאים מתחום המדע, ובייחוד מדע האסטרונומיה, עם יוהאנס קפלר ויוהאנס מילר, שני מלומדים שגם הם הזדמנו אל טירת התוכן הקיסרי באותם הימים. אף ייתכן שרד"ג החליף עמהם מכתבים 25.

רד"ג הוא אפוא נציג טיפוסי של חוג חברתי בפראג, בשלהי המאה הט"ז, חוג שהצטיין בשתי נטיות הניזונות זו מזו: השאיפה למדע ולמחקר מעבר לתחום התכנים הרוחניים המסורתיים, והנכונות לקשור קשרים אישיים וספרותיים עם אנשי-מחקר נוצריים. שתי נטיות אלו, שהיה בהן משום חידוש בחברה האשכנזית המסורתית, מסתברות במידה רבה על רקע הנסיבות הרוחניות, החברתיות והמדיניות של התקופה.

רד"ג עמד בסימן השפעת התרחבותה והתפשטותה של דעת האדם בימיו, ורישומה של רוח הריניסאנס ניכר בדברי התפעלותו מהשיגי המדע החדש: "ואתה הקורא, ידוע תדע שהדברים אשר היו נעלמים ונסתרים לקדמונים טרחו וטרדו אלה על זה כל ימי חייהם, גם המלכים הוציאו על זה כמה אלפי' וריבוא רבבות, הנה כל זה התוודע לנו בזמנינו ובדעת ובדרך נקל, באופן שכל איש תבונה יכול להשכיל ולספר לבנו הקטן המשכיל ולהראות לו באצבע בביתו ובחדרו רוב המדינות ומקומות דוכני ארץ של כל כדור העולם עם גבול הימים יותר ויותר מאלו הלך שם עם חכם וזקן וראה את הכל בעיניו, ברוך ה' אשר גבר עלינו חסדו והראינו נפלאות"26. בעקבות בעל "חובות הלבבות" דרש רד"ג מן האיש המשכיל שיחקור כל עניין, גם דברים הקשורים בדת ובמסורת, לפי שכלו והבנתו: "ואל יעלה על לבך לאמר די לנו בקבלת חז"ל... כי כבר התבאר מן השכל, מן הכתוב ומן הקבלה שאנו חייבים להשתדל בכל אמץ רוחינו לעיין ולדרוש בכל מה שאפשר לנו שיועל להשיג בשכלינו טעמי הדברים וסיבתם" 27. כל אימת שמתגלה סתירה בין המסורת והמחקר פונים חוגו של רד"ג לדרך של השלמה ביניהן, אך לא מתוך מגמה להגיע לידי פשרה פורמאלית, אלא מכוח הנכונות והרצון להבין דיעות מנוגדות ולראות את נקודות-החיוב שבהן, בין אם מקורן במסורת ובין אם מקורן בשכל האנושי. אף נטייה זו לשילוב החדש עם הישן, בבחינת "טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך", היא מסימני עולמו הרוחני של הריניסאנס 28.

אין ספק שפעילותם הרוחנית של רד"ג וחוגו קיבלה השראה גם מן הקשרים הערים, שהיו באותם הימים בין יהודי פראג ובין מרכזי יהדות איטליה הצפונית מצד אחד, וקהילת קראקא מצד אחר. סוחרים יהודים מפראג שהו לעיתים קרובות בוויניציה ויהודי ויניציה היו בקשרי-מכתבים מתמידים עם יהודי קראקא29. צעירים מפראג למדו בישיבת הרמ"א, וכן יצאו ללמוד גם באיטליה, כמו, למשל, ר' מרדכי יפה. חצר המלך הפולני משכה לקראק יהודים משכילים מאיטליה, בעיקר רופאים. ר' דוד דרשן מקראקא שהה זמן-מה באיטליה. ר' יעקב סגרי מצפון-איטליה כתב שירים לכבוד מרדכי מייזל העשיר בפראג30. ספרו הביקורתי של עזריה די רוסי מפרארה, מאור עינים (יצא לאור בשנת 1575), נקרא על-ידי רד"ג ואנשי חוגו ועשה עליהם רושם חזק, למרות ביקורתו החריפה של המהר"ל על הספר הזה31. דברי צ"ד על העיר ויניציה32 מרמזים על ההערכה המיוחדת שרד"ג רחש לעיר הזאת.

אשר לקשרים הערים בין יהודים וגויים מרובות העדויות על כך בצ"ד, שבו מספר רד"ג, בין השאר, חדשות "מפי יהודים ונוצרים"33. יהודי פראג חיו בשכונה מיוחדת, מעין "עיר קטנה" מוקפת חומה, אך היו מעורים כל-כך בחיי העיר, שבשנת 1605 ראתה הסינודה של הארכיהגמון צורך לחדש את האיסור על קיום קשרים בין גויים ליהודים34. רבים מהם עסקו במלאכות שונות, וקנאת הגילדות, שהגיעה לעיתים לידי מחלוקת רצינית, מעידה גם היא על המיפגש התמידי שבין יהודים ונוצרים35. בני הקהילה השתתפו במאורגן בתהלוכות חגיגיות לכבוד מלכים וקיסרים, ובשנת 1611 התגייסו לפי המסופר 500 צעירי הקהילה להגנת העיר36. גם במאורעות חשובים אחרים בעיר השתתפו יהודים יחד עם הנוצרים 37. המיפגש היהודי-הנוצרי הגיע עד לרבדים העליונים של שתי החברות, ומרדכי מייזל, יעקב בת-שבי וכן המהר"ל היו רואים פני המלכות38.

הידוק-קשרים זה שבין יהודים ונוצרים בפראג יש לראותו במידה רבה כתוצאה ממצב השלום המדיני והדתי הממושך, שהשתרר באיזור מאז שלום אוגסבורג (1555) ונצחון לפנטו (1571). עוד בשנים 1541 ו- 1559 גורשו יהודי פראג לתקופה קצרה39 , אך מימי מלכות רודולף השני ועד פרוץ מלחמת שלושים השנים (1618-1575) חיו יהודי פראג בתנאים, שהיה בהם משום סובלנות יחסית. בחלקים גדולים של אירופה התיכונה והמזרחית סר במקצת פחד הגויים מן היהודים, והיווצרותם של יחסים נוחים בין שליטים ובין אישים יהודים, וביניהם שתדלנים בעלי השפעה, וכן התעניינותם של "מלכי חסד" בחיים הפנימיים של הקהל היהודי, עוררו תקוות כי אכן פג טעמה המר של הגלות40.

במקום אחר הראיתי, כי בצ"ד בולטות מגמות מסוימות שהצד השווה שבהן הוא הרצון להתייחסות חיובית אל המציאות וההווה41 , ורצון זה נתחזק בלי ספק בנסיבות חברתיות ומדיניות אלו. גם מבחינה זו נראה בעינינו רד"ג כנציג טיפוסי של חוגו, ואל קווי-האופי המובהקים של חוג זה מצטרפות אפוא שתי גישות אופייניות: אהבת המדע והמחקר ועמדה סובלנית כלפי העולם הלא-יהודי.

לחלק נוסף של המאמר:

קווים לדמותו של ר' דוד גנז, בעל "צמח דוד": ב. נושאי מחקריו של ר' דוד גנז ותחומי התעניינותו

הערות שוליים:

    1. צמח דוד, פראג שנ"ב, ח"ב, שנה 1513; ח"א, שנה ש"ג לאלף השישי. והשווה מצבתו, ק' ליבן, גל-עד, פראג תרט"ז עמ' 64: "יותר מעשרים שנה היה פה אב"ד וראש ישיבה... בקי היה בתורה ובכל ספרי חכמה". למען הקיצור אביא להלן את דברי גנז בצמח-דוד לפי מספרי השנים שבהם הם באים בספר, לדוגמה: שנה א לאלף השלישי, ובקיצור – ב א.
    2. על זמן בואו של גנז לפראג עי' מאמרי "מגמותיו של 'צמח דוד' לר' דוד גנז", המעין, כרך ה, גיליון ב (טבת תשכ"ה), עמ' 15.
    3. עי' תורת העולה, פראג של"ו, ה ע"ב ובהרבה מקומות אחרים שם, וכן שו"ת רמ"א, סי' ה-ז. גישתו של רמ"א אל חכמת העמים שתי פנים לה. מצד אחד הוא טוען לעליונותה של חכמת חז"ל על חכמת אומות העולם, שכן חז"ל "ידעו גם כן דרכים אחרים אשר נעלמו מכל חכמי הגוים" (תורת העולה, ז ע"ב), ולפיכך יש להאמין, במקרה של סתירה, לחז"ל. מצד אחר, יש שחכמת ישראל יורדת לדרגה נחותה מזו של חכמת הגויים, משום "שבסיבות הגלות נשכח [מחכמי ישראל] אותו הדרך [של חז"ל] ולא ידעו לכוון כל צרכי התכונה ע"פ התכונה [של חז"ל] והוצרכו ללמוד על פי תכונת הגוים" (שם, ח ע"א; ועי' רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג, סוף פרק יד). בין כך ובין כך, אין רע בעיון בדברי חכמי אוה"ע, שכן "באמת כל חכמת הפילוסופי' והחוקרים בא להן מישראל וכל חכמתן כלול בתורה כמו שהאריך הרב המורה... ובאמת שכל בר ישראל ראוי להאמין אמונה זו ולא לתת תהלתינו ותפארתינו לזרים חכמי הגוים" (תורת העולה, יז ע"א). בדרך זו עולה בידי הרמ"א להפוך את נחיתותם של חכמי ישראל לעליונות, וכל עיסוק במדע סופו להגדיל תורה ולהאדיר משנת חז"ל. ולא עוד, אלא "מחכמי האומות ילקח ראיה על חכמינו ז"ל" (הגהת הרמ"א בס' יוחסין, קראקא שמ"א, עמ' קנו; על הערה זו הסתמך גנז בהקדמה לצמח-דוד ח"ב, תועלת שביעית). גנז חזר בהרחבה על חלק מטיעונו של רבו בספרו השני, נחמד ונעים, יעסניץ תק"ג, ט ע"א-ע"ב, אך הוסיף נופך משלו, כפי שנראה להלן. לעניין מוצאה של חכמת העמים מחכמת ישראל עי' י' צינברג, תולדות ספרות ישראל, כרך שני, 1956, עמ' 394 ואילך. יש לציין שעזריה מן האדומים (די רוסי) שיבח את תורת העולה לרמ"א, אם כי בהסתייגות, עי' מאור עינים, וילנא תרכ"ו, עמ' 180-179. הרמ"א כתב גם ביאור על ספר טיאוריקה של האסטרונום פוירבך בשם "זהר הרקיע", עי' קהלת דוד מס' 1673. בתורת העולה מרובים ההסברים מתחום האסטרונומיה, למשל דף ז ע"א-ע"ב, ט ע"א, יד ע"א.
    4. עי' Ph. Bloch, Der Streit um den Moreh.. , MGWJ 1903; B. Suler, Ein Maimonides-streit in Prag ...,Jahrbuch d. Ges. F. Gesch. D. Juden in d. Čechoslow. Rep. (JGGJČ), 1935; ג' שלום, ידיעות חדשות על ר' יוסף אשכנזי, תרביץ כח; ש"פ רבינוביץ, עקבות של חופש-דעות ברבנות של פולין במאה הט"ז, ירושלים תשי"ט. אפשר שיש משמעות לעובדה, שגנז לא הביא שום ידיעה בדבר המחלוקת על ספרי הרמבם במאה הי"ג, פרט לחרם ברצלונה, ה סה, בניגוד לאחד ממקורותיו העיקריים, שלשלת הקבלה לר' גדליה בר חייא, שהביא ידיעות רבות על נושא זה, עי' מהדורת שמ"ו, דף ס ודף קיב ע"א. שמא חשש גנז לתת חרב בידי מתנגדי חוגו ודרכו בפראג?
    5. השווה דברי גנז בנחמד-ונעים, ט ע"ב, על כת "החכמים בעיניהם אך לא חנן ה' אותם לתת להם לב לגעת להבין ולהשכיל... אשר מפני זה מבזין את החכמה הזאת ואת לומדיה ע"כ ליצני הדור יקראה". העובדה, שהוויכוח בפראג נסב גם על אופן הבנת אגדות חז"ל, מוסיפה לרקע ההיסטורי של ס' באר הגולה למהר"ל, שיצא לאור בסוף המאה ההיא.
    6. עי' שלום, שם, עמ' 67. Suler, שם, עמ' 418, מטעים את העובדה שהרב הכולל ר' אהרן מפוזן, אשר דרשתו עוררה את חמתו של ר' אברהם, לא העז לצאת בהתנגדותו לחכמות החיצוניות בפראג, שם שימש ראש ישיבה ואב"ד, אלא רק לאחר שיצא משם לפוזן. השווה צמח-דוד ה שיז.
    7. G. Klemperer, The Rabbis of Prague, Historia Judaica XII (1950), p. 38.
    8. עי' שו"ת רמ"א, סי' טו-טז. גם ר' יוזלמן מרוסהיים עסק בהחזרת השלום בקהילת פראג, עי' REJ, 16 (1888), עמ' 93, סי' 25.
    9. עי' להלן, הערה 15; והשווה O. Schürer, Prag, München-Brünn, 1935, pp. 126-127. על מתיחות דומה בין משכילים נוצרים בפראג באותן השנים. על נטייתם של יהודי פראג לעיסוק בחכמה עי' גם י' קופמן, ר' יו"ט ליפמן מילהויזן, ניו-יורק תרפ"ז, עמ' 10, ועל אותה תופעה בקרב יהודי קראקא עי' ש' אסף, מקורות לתולדות החנוך בישראל, כרך ד, תל-אביב תש"ח, עמ' לח סי' לה.
    10. עי', Bondy-Dworsky, Zur Geschichte der Juden in Böhmen etc., pp. 578-9, 850, 857-8; G. Wolf, Gemeindestreitigkeiten in Prag, ZGJD I, p. 312 ff..
    11. העניין נזכר פעמיים באריכות בצמח-דוד: ח"א ג תרצ"ז וח"ב באותה שנה, ושם מוכתר הקטע בכותר-שוליים "כמה קשה מחלוקות". דברי תוכחה כנגד המחלוקת ותופעותיה השליליות בקהילת פראג מצויים, כידוע, לרוב בדרשותיהם של מהר"ל ור' אפרים מלונשיץ.
    12. עי' הקטע המתחיל במלים "ואולם מביט אני מראשית".
    13. עי' הקטע המתחיל במלים "ועתה בזמן הזה נמצאו שתי כתות המדברים עתק ודברו סרה על חכמה זו ולומדיה" (ט ע"ב).
    14. עי' מאמרי הנ"ל במקום הנ"ל.
    15. עי' שלום, שם, עמ' 84, המביא את דעתו של ר' יוסף אשכנזי, המתנגד בקנאות למגמות החוג ה"משכילי", שהמדפיסים אשמים בהפצת הפילוסופיה. ועי' S. H. Lieben, Der hebräische Buchdruck in Prag בקובץ Die Juden in Prag, B_nai B_rith, Prag 1927, הערה 17, על מעמדם החברתי המרומם של המדפיסים בפראג.
    16. עי' הודעת המדפיס בראש הספר: "ויהי בהיות בבית הרב...". תורת-העולה היה הספר הראשון, שהדפיס ר' מרדכי, יחד עם בניו, בהקימם בית-דפוס משלהם, עי' א' יערי, דגלי המדפיסים העבריים, ירושלים תש"ד, עמ' 137. בניו של ר' מרדכי הדפיסו בשנת 1595 את ספר הסיבוב של ר' פתחיה מרגנשבורג. בין ספרים אחרים ששיקפו את מגמותיהם של בני ה"חוג" יש להזכיר את ספר הלימוד לדקדוק "אם הילד", שיצא בשנת 1596 ספוזן בהסכמת ר' מרדכי יפה ובהשפעת המהר"ל, ואת ספר ברית אברהם לר' אברהם סופר, סופרו של המהר"ל, על איתמטיקה, שיצא לאור בשנת 1609 בפראג, עי' M. Steinschneider, Mathematik bei den Juden, MGWJ 1905, p. 195. העובדה, שר' מרדכי הדפיס בשנת שמ"א את ספר ארחות-צדיקים עם הביקורת החריפה על הפלפול בשער התורה, מוסיפה להכרת הלך-רוחם של בני ה"חוג". אגב, הראש המזוקן הניתן בשערם של כמה מדפוסי ר' מרדכי ובניו, כגון תורת העולה ודרשה לפסח לר' יצחק חיות, ש"נ (?), הוא כנראה ציור-דיוקנו של המדפיס עצמו, אך עי' קרית ספר, כרך לז (תשכ"ב), עמ' 519-518.
    17. עי' צ"ד ח"א ה שיט, והשווה מצבתו בגל-עד, חלק עברי, עמ' 10. על כל הפרשה הזאת עי' S. Stenherz, Sage und Geschichte, J.G.G.J.Č IX (1938), p. 178 ff..
    18. עי' ב' פרידברג, תולדות הדפוס העברי בערים שבאירופה התיכונה, עמ' 14, ועי' רשומות ד (תרפ"ו), עמ' 352.
    19. צ"ד ח"א ה שמו, נו"נ דף ט ע"ב. השוואת דברי רד"ג אל דברי ר' אליעזר אשכנזי (מעשי ה', ונציה שמ"ג, עו ע"א), מראה שרד"ג ריכך במקצת את הדברים בדרך ההארמוניסטית האופיינית לו, ושעליה נעמוד להלן. הוא פירש את הדברים כדרישה שהידיעה תבוא כתוספת לאמונה, בעוד במקור נדרשה ידיעה במקום אמונה. קטע אחר ממעשי ה' מובא בנו"נ כה ע"א, סי' סה.
    20. צ"ד ח"א ה שמד, ועי' ר' יצחק חיות, פחד יצחק, לובלין של"ג, ג ע"ב, והקדמת המדפיס לאותו ספר ("הרב המופלג... אשר לו יד ושם בחכמות האלהיות והחיצוניות). כל ספריו של ר"י חיות רוויים דברי חכמה וקבלה, והשערתו של B. Z. Bokser, From the World of Cabbalah, New York 1954, p. 42, שאחת הסיבות למינויו לרב בפראג במקום המהר"ל היתה נטייתו של מהר"ל לקבלה – מוטעית. עי' גם קלמפרר, שם, עמ' 42.
    21. צ"ד ח"א ה שנב. הוא כתב גם פירוש על ס' צורת הארץ לר' אברהם בר' חייא, בשם "לבוש יפה", שנדפס יחד עם לבוש אדר היקר, לובלין שנ"ה.
    22. צ"ד ח"ב 1494. קרוב להניח שרופא זה הוא ה- Judenarzt Samuel, הנזכר בבונדי-דבורסקי עמ' 874, בניגוד להשערתו של בריל Jahrbücher VII, עמ' 34.
    23. כאן יש לציין, כי עד שנת 1781 לא הורשו יהודים ללמוד באוניברסיטת פראג, עי' G. Alter, Two Renaissance Astronomers, Rozpravy Cesk. AK. Ved 68 (1958), p. 8, 11.24. עי' מאמרי הנ"ל, עמ' 16.
    25. השווה J. E. L. Dreyer, Tycho Brahe, Edinvurgh 1890, p. 280 ff.. קפלר נזכר בנו"ן במקומות הבאים: יג ע"ב סי' יד, טו ע"ב סי כה, לה ע"ב סי' צט, לז ע"ב סי' קח, לח ע"ב סי' קיג, נא ע"א סי' קסד, נח ע"ב סי כ, נט ע"א סי' רג, סה ע"א סי' ריח, סט ע"ב סי' רמא. מילר: מב ע"א סי' קל, סט ע"ב סי' רמ. מילר זה אינו האסטרונום הנודע בכינוי Regimontanus, כפי שיש מניחים בטעות (לאחרונה השתרבבה טעות זו גם ל- Encyclopaedia Judaica, ירושלים 1871, כרך 7, עמ' 310), שכן הלה מת בשנת 1476.
    26. כט ע"א סי' פ. דברי התפעלות דומים מהשיגי הכארטוגראפיה שם אראסמוס מרוטרדאם לפיו של אחד האישים שבכתביו: "כל העולם כולו נכנס לתוך פינתי הדחוקה, כאילו מתוך מעשה כישוף. הנה מפת-העולם הזאת – היא מציגה לפני את כל כדור העולם, ובמחשבותי הנני מתהלך עליו ביתר נוחות ובטיחות מאדם הנוסע אל האיים שנתגלו זה לא כבר". תרגמתי על-פי Michael Seidlmayer, Wege und Wandlungen des Humanismus, Göttingen 1965, p. 107.
    27. נו"נ י ע"א, ועי' הערה 19.
    28. השווה E. F. Rice jr., The Renaissance Idea of Wisdom, Cambridge Mass., 1958, p. 213: _this coexistence, in time and individuals, of tradition and innovation, reflects the ideological confusion of a period of transition”. עי' גם N. W. Gilbert, Renaissance Concepts of Method, New York 1960, p. 37, המוצא נטייה דומה של הארמוניזציה בין דעות מנוגדות אצל מלאנכתון. גם J. Šedibová, Non-Jewish Sources in the Chronicle by David Gans... , Judaica Bohemiae VIII (1972), 1. p. 15, העמידה על הסתירה שבדברי רד"ג, האופיינית לכתבי המדע של התקופה, בין שיטות מדעיות חדישות לבין דרכי מחשבה מסורתיות שעדיין נשמרות.
    29. עי' C. Roth, History of the Jews in Venice, 1930, עמ' 165, 177.
    30. עי' ש"א הורודצקי, לקורות הרבנות, עמ' 145 ואילך; בית ישראל בפולין, כרך א, עמ' 32; ח"נ דמביצר, כלילת יופי, ג ע"ב ואילך, כג ע"א; ח"ה בן-ששון, הגות והנהגה, עמ' 13-12, 256-254; דוד קויפמן, REJ, כרך 21, עמ' 143 ואילך.
    31. עי' באר הגולה, תל-אביב תשט"ו, עמ' 125 ואילך, 134 ואילך; נצח ישראל, תל-אביב תשט"ו, עמ' 21; ניתיבות עולם, תל-אביב תשט"ז, עמ' 17-16.
    32. ח"ב 476, והשווה גם שם ד תמט.
    33. ח"ב 1581.
    34. עי' Fynes Moryson, Shakespeare's Europe, London 1903, עמ' 209, 275. בשנת 1595 היו בשכונה 150 בתים, עי' בונדי-גבורסקי, עמ' 732. על החלטת הסינוד עי' שם, עמ' 794.
    35. עי' T. Jakobovits, Die jüdischen Zünfte in Prag, JGGJČ VIII (1936), p. 57 ff..
    36. עי' בונדי-דבורסקי, עמ' 432, 479, 508, 550; A. Stein, Die Geschichte der Juden in Böhmen, Brünn 1904, עמ' 58; והשווה דבריו של רד"ג על ביקורו של הקיסר בשכונה היהודית, צ"ד ח"ב 1571.
    37. עי' צ"ד ח"ב 1589.
    38. עי' בונדי-דבורסקי עמ' 824; צ"ד ח"א ה שנב.
    39. עי' צ"ד ח"א ה שא, ה שיט
    40. עי' צ"ד ח"ב 1571, 1583, 1586, ח"א ה שנב ד"ה אדוננו; ועי' נצח ישראל, עמ' 39, על "אנשים שהיו קרובים אל המלכות והיו נצולים על ידיהם, בזה נראה כי לא מאס בהם הש"י"; והשווה שו"ת רמ"א סי' צה: "במדינות אלו אשר אין שנאתן גברה עלינו כמו במדינות אשכנז". על בטחון חיי היהודים בפראג בשלהי המאה הט"ז, למרות מצבם השפל והמושפל, עי' עדותו של מוריסון במקום הנ"ל. גם יצחק מטרוקי, חיזוק אמונה, חלק א, פרק מו, כתב כי במזרח אירופה "אנחנו היהודים מתגוררים בארצותם, ומיסרים ומענישים המרעים והמזיקים [ליהודים] ומחזיקים ידי היהודים בכתבי קיומיהן... כי מלכי אלו הארצות ושריהם... הם אוהבי חסד ומשפט". עי' גם מהר"ל, דרוש על התורה, פייטרקוב תרס"ו, כז ע"ב.
    41. עי' מאמרי הנ"ל. בדין מציין J. Kohn, Soziologische Einfühlungsskizze in die Geschichtsschreibung des Judentums in der ČSR, JGGJČ II (1930) את תחושת ההווה והמציאות של רד"ג, וחבל שהמאמר סובל מיתר הכללה וחוסר דיוק. בתיאורנו זה יש משום הסתייגות מדברי י' כץ (מסורת ומשבר, עמ' 57-49; בין יהודים לגויים, עמ' 156-131), הרואה ב"הסתגרות בתוך הגיטו" וב"התנכרות כלפי חוץ" את היסודות היחידים להתייחסות יהודי אשכנז בתקופה הזאת אל סביבתם. לא ייתכן להסביר את דמותם של רד"ג ואנשי חוגו על יסודות אלה. ועי' ביקורתו של ח"ה בן-ששון, מושגים ומציאות בהיסטוריה היהודית בימי הביניים, תרביץ כט (תש"ך), עמ' 307-305.

    ביבליוגרפיה:
    כותר: קווים לדמותו של ר' דוד גנז, בעל "צמח דוד": א. ר' דוד גנז וחוג שוחרי החכמה והמדע בק"ק פראג
    מחבר: ברויאר, מרדכי
    תאריך: תשל"ג , גליון יא
    שם כתב העת: בר-אילן : ספר השנה למדעי היהדות והרוח של אוניברסיטה בר-אילן
    בעלי זכויות : הוצאת אוניברסיטת בר אילן
    הוצאה לאור: הוצאת אוניברסיטת בר אילן
    הערות:  
    הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית