תנועות הנוער: אגודת נוער מחזיקי עברית

באחת השבתות הוזמנתי כתלמיד המכינה של בית המדרש לרבנים ל"דרוש" באגודת ילדים. זה עתה הגעתי למצוות והשומעים – צעירים ממני בשנה או בשנתיים. נושא ה"דרוש" היה ערכה של דת. בחירתי בנושא זה באה בעקבות ההתעוררות שהיתה אותו שבוע לחיזוק הערכים הדתיים בציבור, שהתבטאה בדרוש שדרש אחד המעולים שבאברכי "בית יוסף". ומעשי הגדולים היה סימן לנו הקטנים.

באותה שבת נודע לי על יסודה של חברה חדשה בין תלמידי בתי-ספר שונים בשם "מחזיקי עברית", שחרגה בטיבה מיתר "אגודות התהילים" שבין הילדים. מטרתה היתה הפצת השפה העברית והתחיבות לשוחח בה בפגישות החברים. מאז הסתפחתי לאגודה זו והשתתפתי בעבודותיה.

חברה זו, שפעלתי בה רבות, תשמש דוגמא לרבות אחרות מסוגה באשר למטרות השונות שהיו רווחות בין תלמידי בתי-הספר היסודיים והכיתות הגבוהות.

מרבית האגודות האלה היו מורכבות מחברים שלמדו בבתי-ספר שונים למן "תלמוד תורה" ועד בתי-הספר של "כל ישראל חברים" וכן מבתי ספר פרטיים שונים. באגודות אלו היה מיזוג השפעות חינוכיות שונות. בפעולותינו המשותפות היינו משוחחים על המתהוה בבתי הספר השונים והיינו קובעים באמצעות ויכוחים, ביחידות או בציבור, את יחסנו ותגובותינו להשקפותיו של הציבור המאורגן בחברותיו ובמועדוניו. במקרה ונתעוררו חילוקי דעות יסודיים בינינו, הן באשר להתנהגות החברים והן באשר להשקפות שהיו חורגות ממטרות האגודה, היינו משתדלים להתפשר או לטהר את האוירה ע"י הרחקת החברים הבלתי רצויים.

ראשיתה של חברת "מחזיקי עברית", שאליה הצטרפתי, היה קומץ של ילדים שהתארגנו כדי להפיץ ביניהם את השפה העברית. הם גם פרסמו "עתון" בכתב יד בשם "איל פרוגריסו דילה ג'יקיס", לאמור: "קדמת הילדות", שהיה מועבר מיד ליד. כשרבו החברים קבעו את שם האגודה "מחזיקי עברית". דוגמה זו השפיעה על יתר חברות ה"תהילים" של ילדים אחרים להתארגן בחברות שמטרתן הפצת העברית. כך נוסדו חברות בשם "דוברי עברית", "אוהדי שפת ציון", "פרחי יהודה" ואחת האגודות הוסיפה למטרותיה גם ספורט ונקראה בשם "בר-כוכבא".

עברו מאז יותר מיובל שנים וכולי פליאה על המרץ, על היוזמה ועל החיקוי המוצלח למעשי המבוגרים שהראו אגודות אלו וביחוד אגודתנו, אגודת "מחזיקי עברית". היינו מתכנסים בבתים פרטיים שבעליהם הביטו בעין יפה על מעשי בנים ונכדים. לפרקים היה זה בביתו של המכובד ח' יעקב עוזיאל בזכות נכדו ברוך (ברבות השנים מורה, עורך-דין וחבר כנסת) ולפרקים בביתו של החכם מרביץ תורה בתינוקות ח' אברהם שלם, אביו של אחד החברים (שני בניו הם מיקירי ירושלים). פעם הצלחנו להשיג חדר לפעולותינו באחד מבתי הספר הפרטיים, תמורת התחייבות הבקיאים שבחברינו לתת שיעורים לתלמידי בית-הספר.

כשגדלו הכנסות האגודה, עם גידול מספר החברים, אף הצלחנו לשכור חדר בחצר בית הכנסת העתיק בעיר בשם "גרוש" (ע"ש גרושי ספרד). זה היה מחסנו של שמש בית הכנסת שבו שמר את כלי הניקוי, הכד והכיור לנטילת ידים לכהנים לפני עלותם על הדוכן לברך את העם, פח השמן להדלקת נר התמיד, וגרוטאות שונות. אחרי שפינינו את החדר מהגרוטאות, סיידנוהו במו ידינו והפכנוהו למועדון. רהיטיו היו: ארון לספרים שהושאלו ממועדון משכילי העיר "קדימה", ארון קטן למוצגים שונים של אוספי צמחים ודומים שנאספו בזמן טיולינו, וכן שולחן קטן שעל ידו ישב אחד החברים ומכר מיני מתיקה וההכנסות היו קודש לאגודה. הקירות קושטו בציורים של סופרי ישראל שצויירו ע"י החברים. זכור לי היטב החבר יהודה כהן ז"ל. צעיר חמד, מלא הומור וחכמת חיים, שהצטיין בציור. הוא עלה לארץ בכוחות עצמו כדי להתמחות באמנות זו ומת בדמי ימיו בנכר.

אגודת "מחזיקי עברית" הדפיסה לפרקים "עתון" משלה. עבודה מפרכת ומלאת הרפתקאות זו נעשתה בעיקר בבתים פרטיים של חברים אחדים. "הדפסת" העתון נעשתה באמצעות חומר מיוחד שהיה ידוע אז בשם פוליקופיסט. בתחילה היינו מרתיחים את החומר בתוך כלי ושופכים את הנוזל לתוך טס שטוח. אחר היינו מחכים זמן לא מעט עד שיקריש החומר. על גבי החומר הקרוש היינו מניחים את הניר שבו הטכסט הכתוב בדיו מיוחדת. הכתוב היה נספג בחומר הקריש ממנו הדפסנו את כל ההעתקים הדרושים. העבודה היתה קשה ומלכלכת את הידים ואת הבגדים, ולא מעט הוזהרנו על-ידי בעלות הבית להקפיד על שמירת הנקיון. לפעמים לא היינו מעריכים את הזמן הדרוש לקרישת החומר והיינו מקדימים בהטבעת הכתב ונמצא כי כל עבודתנו לשוא.

בצורה זו נדפסו עתוני ילדים בעברית, כמדומני הראשונים בתולדות העתונות בשאלוניקי, האחד בשם "נער עברי" והשני "התחיה". ההוצאות היו מרובות. כדי להשיג את הכספים הדרשוים יזמנו הפצת "מניות" בין החברים כדרך הגדולים. סכום המניה היה 5 גרשים (תורכים). לכל בעל מניה היתה הזכות "לקבל העתון בחינם עד שהאגודה תשלם לו (מחיר המניה)".

מה מאד התגאינו כשסבי הרב, שבביתו עסקנו בהדפסת העתון, רכש אחת המניות. מה מאד שמחנו שאברך מבית המדרש לרבנים "בית-יוסף" זיכנו במאמר על הסופר י.ל. פרץ.

לחגיגות "מחזיקי עברית" יצאו מוניטין בקרב הילדים ואף בקרב משכילי העיר. חג וחג ומסיבותיו, מהן שהתקיימו בחצרות בתי כנסיות, מהן בבתים פרטיים ומהן לפי הזמנה מיוחדת בבתי הספר.

מה גדול היה אושרנו כשהוזמנו ע"י המחנך הדגול ד"ר יצחק אפשטיין להציג לפני תלמידי "תלמוד תורה" ומוריו את החגיגה שסדרנו בחג החנוכה במועדון האגודה. בזכות הצלחתנו נהנינו מהדרכתו של המחנך הדגול וגם קבלנו רשות לנהל את פעולותינו באחד מחדרי בית הספר.

זכורני מקרה שהסב לנו חוויה עמוקה. נודע לנו מחוגי המועדון העברי-הציוני "קדימה" כי העם היהודי חוגג בשנת 1922 את יובלו של עתון "הצפירה" ומשכילי העיר שולחים ברכה למערכת. החלטנו לחקות את מעשה הגדולים ולשלוח גם אנו מכתב ברכה. החברים ה"ציירים" שבאגודה כתבו בכתב רש"י נאה את נוסח הברכה שחוברה ע"י הבקיאים בעברית וקישטוה סביב סביב בציורים נאים. עם מכתב ברכה זה הלכנו כל החברים ברחובות העיר אל הדואר המרכזי.

מדי פעם בפעם התענינו משכילי העיר בפעולות האגודה. לפעמים היינו פונים אליהם בבקשת עזרה וסיוע ואף היינו מקבלים מהם מכתבי עידוד. להזמנה שנשלחה לאחד ממשכילי העיר, הנודע במאמריו ובשיריו העבריים, אברהם יהודה אשכנזי, להשתתף בחגיגותינו, נתקבל המכתב דלהלן:

"הרשוני נא אחי, לאחל ולברך את פעולתכם עבודה פוריה, ופעולה תמידית ומוצלחת. שאיפתכם – שאיפתי ותקוותכם להגיע אל המטרה הדרושה, היא תקותי. ומקוה אנכי שיבוא יום וקולכם ישמע במחנה הצעירים העברים, ויבינו לדעת, ששפה אחת לעם אחד תפרח בארצות הגולה, ובעזרתה תעשו חיל לאושר עמנו ועתידותיו בארץ אבותיו. שפה אחת, ארץ אחת ועם אחד, יהיה לכולנו. התחזקו היו לבני-חיל ושם ישראל יתפאר בכם (י"ז ניסן תרע"ג)".

לפניתנו לאחד המורים הדגולים בתלמוד תורה, ברוך בן-יעקב, שיקבל עליו להיות נשיא כבוד לאגודתנו, קבלנו את המכתב דלהלן:

"השרות שהואלתם לתת לי, הפתיעתני והפעימתני מאד. האמינו נא לי שבחירתכם הפעם לא עלתה יפה: עטרת זו אינה הולמת אותי כלל. לא אני האיש הראוי לעמוד בראשכם. ואם למועצותי אתם צריכים הנני נענה לכם בכל עת, וכתר הנשיאות אני מניח לאחר הטוב ממני.

בכל אופן הנני מודה לכם על כוונתכם הרצויה ולשם זה הנני מבקשכם לרשום אותי בין חברי אגודתכם" (כ"ב מנחם-אב א'תתמ"ה).

משכילי העיר וביחוד המורים נוכחו בערכן של אגודות הילדים. הם התענינו בעבודותיהם ונענו להזמנתם להרצות בפניהם.

לחברת "מחזיקי עברית" היו קשרים גם עם חברים שעלו בינתים לארץ ישראל. מכתביהם היו נקראים באסיפות החברים, והשפעתם היתה עצומה. אין ספק שמכתבים אלה שימשו גורם חשוב בשאיפתנו לעלות לארץ.

ההתחרות בין חברות הילדים היתה גדולה. מדי פעם בפעם נוסדו חברות חדשות שהציבו לעצמן מטרות שונות כדי למשוך חברים כגון: ספורט, כדור רגל ואף אחת בשם "לבנון" לימוד מדעי הטבע (מייסדה נתן שלם התפרסם ברבות השנים בארץ ישראל כגיאולוג וכגיאוגרף). אגודת "מחזיקי עברית" השתדלה להרחיב את היקף פעולותיה בהתאם לרוח שהתהלכה בין הילדים ואף להטמיע בתוכה אגודות אחרות.

לפעמים הגיעו האגודות בינן לבין עצמן לידי קנאה ולחיכוכים. על פי יוזמת אחד המורים נמצאה הדרך ליצירת "פדרציה" של האגודות ולבחירת ועד מרכזי משותף. נערכו ביניהן פעולות משותפות כגון: הרצאות, תחרויות בכדור-רגל, טיולים ועוד.