עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שואה > האוכלוסיות המקומיות > מציליםעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שואה > הצלה > חסידי אומות עולם
כנרת, זמורה ביתן, דביר - מוציאים לאור


תקציר
חסידת אומות העולם, אירנה סנדלר, הצילה בתקופת השואה את חייהם של 2,500 ילדים יהודיים בפולין, תוך סיכון חייה וחיי משפחתה. בעזרת ארגון ז'גוטה ובעזרת קשריות העבירה אירנה את הילדים מגטו ורשה למקומות מסתור בפולין. במאמר מספרת אירנה על הצטרפותה לארגון ועל הדרך שבה התנהל מבחינה תקציבית.



היא נתנה להם חיים: אירנה סנדלר, ה"אמא" של ילדי גטו ורשה: לשם מה הוקמה ז'גוטה
מחברת: אנה מישקובסקה


אחרי האקציה הגדולה נותרו ברובע היהודי רק פועלים שהועסקו במפעלים שעבדו בשביל הגרמנים. יחד איתם נותרו בני משפחה בודדים ואנשים ללא אישור עבודה שנאלצו להסתתר. באורח רשמי מדובר בכארבעים אלף נפש, אולם ההיסטוריונים מעריכים כי קרוב לשלושים אלף יהודים נוספים שהו אז בגטו באופן בלתי חוקי. האקציה האחרונה היתה בבחינת זעזוע קשה לחברה הפולנית שסבלה מהטרור הנאצי ואשר חשה חסרת אונים לנוכח הטרגדיה שהתרחשה לנגד עיניה.

"אחרי האקציה הגדולה החמירו הגרמנים את אמצעי הפיקוח והבקרה," מספרת אירנה. "הוטל פיקוח שוטף וקפדני על עבודתו של אגף הסעד בעירייה והגרמנים בדקו בשטח אם הסיוע הגיע למקומות שעליהם הוצהר רשמית. חשיפת מלוא פעילותנו והיקפה בידי הגרמנים עלולה היתה להסתיים באסון – לא רק לעובדי האגף, כי אם, בראש ובראשונה, לאלפי המטופלים היהודים. הצרכים גדלו והלכו ואילו האמצעים הלכו והצטמקו.

"אחת מחברותי, סטפה ויכלינסקה, ידעה על מצבנו הקשה. היא ידעה שאני עוזרת ליהודים בסתר, והיא זאת שסיפרה לי על ז'גוטה (RPZ – Żegota) ארגון חדש שקם ביוזמתה של הסופרת הנודעת זופיה קוסאק-שצ'וצקה בדצמבר 1942. הידידה מסרה לי כתובת במרכז העיר, שבה הייתי אמורה להתייצב (רחוב ז'ורביה 24, דירה מספר 4 בקומה שלישית) ולשאול על אדם ששמו טרויאן. כאשר באתי למקום פתח לי את הדלת – כפי שנודע לי לאחר מכן – מארק ארצ'ינסקי,32 והוא הוביל אותי לחדרון בקצה הדירה בת חמשת החדרים. שם ניצבתי מול טרויאן, ששמו האמיתי היה יוליאן גרובלני. סיפרתי לו בפרטי פרטים על פעילותנו בתחום הגשת עזרה ליהודים ופירטתי את הקשיים הפיננסיים העצומים שנערמים לפנינו בשל הפיקוח המוגבר של הגרמנים. האיש הקשיב לדברי בקשב רב וענה: 'נעשה יחד עבודה מעולה. לכן יש רשת של חברות נאמנות ואילו לנו יש הכסף הדרוש: 'לאחר מכן מסר לידי את ניהול מחלקת הסיוע לילדים יהודים. כך נעשיתי פעילה בוועד הציבורי לעזרת האוכלוסייה היהודית על שם קונראד ז'גוטה."

הסופרת זופיה קוסאק-שצ'וצקה, שעמדותיה כלפי יהודים לא היו אוהדות, כתבה כבר באוגוסת 1942: "העולם מביט בפשעים הנוראים ביותר בהיסטוריה האנושית עד כה, ושותק. טבח של מיליוני בני אדם חפים מפשע וחסרי ישע מתבצע לנוכח שתיקה כללית, זועקת לשמים. שותקים התליינים, שאינם מתפארים במעשיהם. שותקות אנגליה ואמריקה ואינן משמיעות קול. שותקת יהדות העולם רבת ההשפעה שתמיד היתה כה רגישה לכל עוול שנעשה ליהודים.33 במילים שאינן משתמעות לשתי פנים קראה זופיה קוסאק-שצ'וצקה במנשר מחאה: "מי ששותק לנוכח הרצח, משתף פעולה עם הרוצחים; מי שאינו מגנה את מעשי הרצח, מסכים עמם."

"מילים כואבות אלו נאמרו באיחור," אומרת אירנה סנדלר, "שהרי לא ניתן היה עוד לעזור לאלה שקיפחו את חייהם. מודעים לסכנה המרחפת מעל ראשיהם של אלה שעדיין נותרו בחיים נאלצנו לפעול במהירות וללא דיחוי, אולם המחסור באמצעים היה מכשול. יחד עם זאת התעודדנו לנוכח ההירתמות המהירה לפעולה מצד אנשים טובים. הבנו שלמטרה זו – הושטת עזרה ליהודים – יש להקים ארגון מחתרתי מיוחד שיתעלה מעל הבדלים וחילוקי דעות פוליטיים. כך הוקם ארגון שקיבל כסף למימון פעולותיו ישירות מממשלת פולין שבמחתרת והיה כפוף לשלוחה מקומית של הממשלה הגולה בלונדון.לשם זרמו גם תרומות של מוסדות יהודיים בארצות הברית."

*

ב- 27 בספטמבר הוקם הוועד הזמני לעזרה ליהודים בראשות זופיה קוסאק-שצ'וצקה וונדה קרהלסקה-פיליפוביץ'.34 ב- 4 בדצמבר 1942 הפך המוסד הארעי לוועד היהודים בחסותו של קונראד ז'גוטה, דמות פיקטיבית. ז'גוטה – הוועד לסיוע ליהודים הוקם ביוזמתן של זופיה קוסאק-שצ'וצקה וונדה קרהלסקה-פיליפוביץ', והיתה מזרועות הממשלה הגולה והמחתרת. עם מנהיגיה נמנו פולנים ופולנים-יהודים, נציגי מפלגות שונות שאף הן פעלו במחתרת (בונד, החזית לתחיית פולין, המפלגה הסוציאליסטית הפולנית, המפלגה הדמוקרטית וארגון האיגודים המקצועיים הפולניים). משימתו העיקרית והראשונית היתה להבטיח מקום מחבוא ליהודים שמצאו את עצמם מחוץ לגטו. ואולם במהרה התברר כי האמצעים הכספיים של הארגון לא עמדו ביחס לצרכים האמיתיים. בראש סניף ז'גוטה בלבוב עמדה ולדיסלה לריסה חומצובה ובקרקוב – סטניסלב ויצנטי דוברובולסקי. חברים בוועד לעזרת היהודים היו, בין השאר: פרדיננד ארצ'ינסקי, ולדיסלב ברט ושבסקי, אדולף ברמן, ויטולד ביינקובסקי, לאון פיינר, פיוטר גייבסקי, שמעון גוטסמן, יוליאן גרובלני, אמיליה היז'ובה, רומן יבלונובסקי, ינינה ראבה-וונסוביץ', לודביק רוסטקובסקי, זופיה רודניצקה, תדיאוש סרנצקי וסטפן סנדלק.

בהודעת רדיו מוצפנת שנשלחה ללונדון ב- 31 באוקטובר 1942 לידי סגן ראש הממשלה בגולה סטניסלב מיקולאיצ'יק, הובעה בקשה "לקבל סיוע חודשי בגובה של חצי מיליון זלוטי".

"הסכום הזה היה מכסה, בערך, את הצרכים השוטפים," מעירה אירנה. "עד ה- 4 בדצמבר העבירה נציגת הממשלה שפעלה בפולין סך של שבעים אלף זלוטי בלבד, וגם זאת בשני תשלומים. עד סוף המלחמה לא היה לנו הכסף הנחוץ. לעומת זאת נעשתה עבודה ארגונית מעולה. את הכספים הדרושים השיג הוועד בדרכים שונות ומשונות ולכל חבר ועד היה תפקיד מוגדר בתחום זה."

כאשר התמנתה אירנה למנהלת מדור הילדים עמד התקציב על שמונים אלף זלוטי לחודש. שנה לאחר מכן (1943) גדל ליותר ממאה אלף וידוע שלקראת פרוץ המרד הפולני בוורשה הסתכם במאתיים וחמישים אלף זלוטי לחודש.

"תמיד נדהמתי מניהול מדוקדק של הנהלת החשבונות, דבר לא פשוט בתנאי המלחמה ההיא." מוסיפה אירנה. "לכל התורמים שתרמו בקביעות חמש מאות זלוטי בחודש (ובמקרים יוצאי דופן אפילו אלף זלוטי) הונפקו קבלות מסודרות שנרשמו בקפדנות גם במחברות מיוחדות. ניהל אותן, בין השאר, מתנדב בוועד, עורך דין ידוע בתקופה שקדמה למלחמה – מאוריצי הרלינג-גרודז'ינסקי.35

"את הכספים שנועדו לילדים קיבלתי ישירות מגרודז'ינסקי. אספתי את התיעוד הדרוש, כי הדבר היה לטובתי. עברו דרכי סכומים גדולים מאוד והיה לי חשוב להוכיח שהכספים הגיעו ליעדם. לצערי נעלם התיעוד הכספי שהוחזק במקום הסתר, באחד הבתים שבשכונת במובו. חבל, כי היו שם קבלות בחתימת הילדים המתבגרים עצמם או בידי המטפלים בפעוטות."36

היום, אחרי שישים שנה כמעט, קשה מאוד לקבוע מה היה מספרם המדויק של פעילי המחלקה לעזרת הילדים.

"אירנה סנדלר ייחסה חשיבות רבה מאוד לעבודתה בוועד העזרה ליהודים," כתבה טרסה פרקר. "הודות למסירותה, הקרבתה ויוזמתה התפתחה מחלקת הילדים בוועד לממדים ראויים להערכה. לא יותר משתיים עד ארבע מתוך קבוצה גדולה של העוזרות שלה ידעו על קיומו ועל תפקידו של הוועד. כל האחרות, גם כאלו שקיימו איתה קשר הדוק בחלוקת הכספים וכן בטיפול ישיר בניצולים הקטנים, לא הוכנסו בסוד המתרחש". "אלו היו התנאים והדרישות לגבי העבודה של כל אחת מאיתנו היתה תנאי בסיסי לפעילות. היו לכך השלכות קשות אחרי שנעצרתי על ידי הגסטאפו. לקח זמן רב עד שהידידות שלי מצאו קשר לאדם היחיד שיכול היה להזיז דברים לטובתי... כשאני מהרהרת בתפקיד של ז'גוטה ממרחק של שנים רבות, אני מגיעה למסקנה שלקיומו של הוועד היתה חשיבות עצומה גם ליהודים וגם לפולנים. הקמתו של הוועד יצרה הזדמנות להישרדותם של אותם יהודים אשר נותרו בחיים אחרי האקציה הגדולה."

בזיכרונותיה כתבה אירנה סנדלר: "מובן מאליו, שקבלות ומסמכים אחרים לא נדרשו להשגת מימון לפעולות הוועד. הם נדרשו למען המשמעת הפנימית ולבקרה מסוימת של נשיאות הוועד. אנשים שמשכו כספים מהמקור הזה היו חותמים על קבלתם. החתימות היו בשמות המחתרתיים בלבד, שהיו ידועים לאנשי הקשר.

"הקשר הקבוע עם האנשים שהיו מביאים להם כספים הפיח בנרדפים תחושה של ביטחון. הם ידעו כי יש מי שזוכר אותם ומשתדל לעזור להם תוך סיכון עצמי מתמיד. העזרה הכספית מז'גוטה לא היתה גדולה, אך הם קיבלו אותה בקביעות. הסכומים נראו זעומים בעיקר לאור הצרכים, גם בגלל המחירים העולים בהתמדה וגם בשל ההוצאות הכרוכות בהכרח להימצא כל הזמן במקום מחבוא זה או אחר. זכור לי שבתקופה מסוימת קילוגרם שומן חזיר עלה אלף וארבע מאות זלוטי. אך מתוך קשרים שקיימתי עם המסתתרים שמעתי לעתים קרובות שעזרתנו סיפקה להם קודם כל ניצוץ של תקווה במצבם החמור. הם כותבים על כך בספרי הזיכרונות שלהם וגם במכתבים שהם שולחים לי בקביעות.

"לפעילות של ז'גוטה היתה גם משמעות רבה בתוך החברה הפולנית. בעיתוני המחתרת ארגון ז'גוטה היה מפרסם קריאות אין ספור לשלוחת ממשלת פולין הגולה ובהן דרישות להיאבק בסחטנות ולנגח בפומבי אנשים שסחטו כופר מהמסתתרים. על פעילותם הלא אנושית הזאת צפויים היו לעונש מוות מידי פעילי המחתרות.

"ז'גוטה יזם גם הדפסה והפצה של כרזות שבהן קרא לציבור הפולני להגיש עזרה ליהודים. אני יכולה לומר במלוא הוודאות שלשם הצלת יהודי אחד, ילד או מבוגר, דרושה היתה מעורבות פעילה של לפחות עשרה פולנים."

לחלקים נוספים של המאמר:
היא נתנה להם חיים: אירנה סנדלר, ה"אמא" של ילדי גטו ורשה: לשם מה הוקמה ז'גוטה (פריט זה)
היא נתנה להם חיים: אירנה סנדלר, ה"אמא" של ילדי גטו ורשה: כך הצילה האחות יולנטה את ילדי גטו ורשה
היא נתנה להם חיים: אירנה סנדלר, ה"אמא" של ילדי גטו ורשה: המעצר

הערות שוליים:

  1. פרדיננד ארצ'ינסקי (1979-1900), עובד בהנהלת הרכבות בקרקוב ופעיל ספורט, עיתונאי, משנת 1939 חבר במפלגה הדמוקרטית. ב- 1942 עבר לוורשה והיה לגזבר ז'גוטה. אחרי המלחמה המשיך להשתמש בשמו מתקופת הכיבוש – מארק.
  2. מתוך המנשר מאה שכתבה זופיה קוסאק-שצ'וצקה, אך היא אינה חתומה עליו אלא החזית לתחיית פולין.
  3. ונדה קרהלסקה-פיליפוביץ' (1968-1886), פעילת ציבור ופובליציסטית.
  4. אחרי מלחמת העולם השנייה היה מאוריצי הרלינג-גרודז'ינסקי לשופט בבית המשפט העליון. לפעילותו בז'גוטה נתן פומבי רק בשנת 1976. ידוע שעזר אישית לכחמש מאות יהודים. הוא היה אחיו של הסופר הגולה המפורסם, גוסטב הרלינג-גרודז'ינסקי.
  5. טרסה פרקר, בהסתמכה על זיכרונותיה של הלנה גרובלני שהודיעה לה כי ארכיון ז'גוטה הוסתר בביתו של ולדיסלב ליזוראי בשכונת במובו, כתבה: "השכונה שבפרברי העיר נחשבה על ידי פעילי הוועד למקום בטוח יחסית. חבל שאבדו כל מסמכי התא הפעיל והמסועף ביותר – התא של המפלגה הסוציאליסטית הפולנית. זו אבדה גדולה גם להיסטוריה של התא וגם להיסטוריה של הפעולות שנעשו במסגרת העזרה ליהודים." (מתוך הוועד המחתרתי לעזרת יהודים בוורשה, 1945-1942, עמ' 140.)
ביבליוגרפיה:
כותר: היא נתנה להם חיים: אירנה סנדלר, ה"אמא" של ילדי גטו ורשה: לשם מה הוקמה ז'גוטה
שם  הספר: היא נתנה להם חיים: אירנה סנדלר, ה"אמא" של ילדי גטו ורשה
מחברת: מישקובסקה, אנה
תאריך: 2009
בעלי זכויות : כנרת, זמורה ביתן, דביר - מוציאים לאור
הוצאה לאור: כנרת, זמורה ביתן, דביר - מוציאים לאור
הערות: 1. מפולנית: רומן פריסטר
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית