כן המרקדים מתל קסילה

כן פולחני, נמצא במקדש של שכבה 10 כשהוא שבור בחלקו התחתון.

הכן בנוי מגליל חלול, מעין רגל גבוהה שעליה הניחו קערה. בקערה הניחו את הקטורת או את הנסך, ואת האש הבעירו בתחתית הכן. בחלק התחתון של הכן מצויים פתחים בצורת חלונות, שדרכם יצא העשן החוצה. בשורה השנייה של החלונות נראית שורה של דמויות מרקדות אוחזות ידיים, המרמזות על טקסי הפולחן. כַּן זה מקביל לכּני המנגנים אשר נמצאו באשדוד, והם חלק מקבוצה גדולה של כּני פולחן גליליים, הפתוחים בשני קצותיהם.

הכן נבנה כגליל על גבי אובניים, וכאשר היה "יבש כעור" - שתי שורות של "חלונות" נפערו בו. בשורה העליונה נחתכו החלונות בצורה של דמויות אדם העומדות בפרופיל ואוחזות ידיים. כך בעצם הפכו הדמויות לחלק אינטגרלי מהכן. (מוטיב זה של דמויות צועדות ידוע באיקונוגרפיה של המזרח הקדום, והוא הפך נפוץ מאוד באזורנו במאות 13-14 לפסה"נ)

בתל קסילה, שהיה אתר החפירות הראשון של מדינת ישראל, נמצאו במהלך השנים שרידיה של עיר נמל שוקקת חיים, מתחם של מקדשים וכלים רבים, בהם כלי פולחן מיוחדים ונדירים. כבר בסוף שנות ה-40 של המאה העשרים, כאשר היה התל מוקד משיכה למטיילים, נמצאו - לגמרי במקרה - בין שברי החרסים שהיו מפוזרים בשטח, שני אוסטרקונים ועליהם כתובות. תגלית זאת הובילה את הארכאולוג פרופ' בנימין מזר לבצע חפירות בתל, ואלה חשפו 12 שכבות של התיישבות. הראשונות שבהן זוהו כהתיישבות פלישתית מהמאה ה-12 לפסה"נ. היישוב המשיך לשגשג בתקופת המלוכה, והתקיים גם בתקופה הפרסית, בימי בית שני, בתקופה הביזנטית ובתקופה הערבית.

בשנות ה-70 חודשו החפירות בתל על ידי פרופ' עמיחי מזר, וזה חשף את אחד הממצאים החשובים ביותר שבגללו זכה תל קסילה לפרסום נרחב – מתחם המקדשים הפלישתיים!

בחלק הנישא של התל נמצא מרכז הפולחן הפלישתי ובו נתגלו שלושה מקדשים, שנבנו זה על גבי זה במשך כ-150 שנה, מייסוד העיר ועד לחורבנה בדלקה. נראה כי הגידול במספר תושבי העיר הביא להרחבתו של המקדש. המיוחד במקדש הוא בנייתו מלבני בוץ אשר יובשו בשמש.

המקדש הקדום (שכבה 12) היה מבנה קטן בעל אולם אחד ובמרכזו קודש הקודשים - במה מוגבהת שמדרגות מוליכות אליה. ייתכן כי מאחורי הבמה היה תא לאחסון חפצי פולחן. לאורך הקירות ניצבו ספסלים, וממזרח השתרעה חצר רחבה.

המקדש השני (שכבה 11) תאם את תוכניתו של הראשון, אולם הוא הורחב והוקם על חורבותיו של המקדש הקדום. בתוך המקדש התגלו כלי מנחה רבים, צלמיות חרס דמויות בעלי חיים, מאות חרוזי פאינס (חרוזי חרס מזוגגים) ואף קונכיית ים ששימשה כשופר (קישור ). בחצרו של המקדש התגלה בור גניזה עמוק ובו ממצאים מרתקים: כלי חרס דמוי אישה, ששימשה לפולחן, וספל מעוצב בדמות אריה המעוטר בסגנון פלישתי.

בצמוד למקדש זה הוקם מקדש זעיר, שייתכן כי שימש לפולחן אל משני, או שימש את שליט העיר כמקדש פרטי. כאן נמצאו שלושה כני חרס בצורת גליל ועליהם קערות בעלות ראש ציפור, האופייניים גם הם לתרבות הפלישתית.

המקדש המאוחר (שכבה 10) עבר שינויים רבים, כנראה בשל צורכי התושבים. הוא הורחב מזרחה, ונוסף לו חדר כניסה ובו פתח כניסה רחב מצפון. בגלל גודלו של המבנה הוכנסו בו שני עמודי ארזים, ועליהם נשענה התקרה. מעניין השימוש בעצי הארזים, שכן שנים רבות/אחדות/ציון מס' שנים... אחר כך הביא שלמה המלך גם הוא ארזים לבניית המקדש, דרך "ים יפו" (דברי הימים ב, פרק ב, 15). מקדש זה נהרס בשרפה גדולה, ובתוך שכבת האפר שכיסתה את הרצפה נמצאו חפצים רבים: כלי נסך מעוטרים, קערות פולחן, ושני כנים פולחניים ועליהם דמויות אדם רוקדות.

בחצר, שהמשיכה להתקיים, נמצא מזבח עולה ועליו הוקרבו הקורבנות, ועל כך מעידים שפע עצמות בעלי החיים שנותרו במקום: כבשים, עיזים, פרות, היפופוטמים (שבאו מהביצות של הירקון) וגמלים.

הממצא בתל, הכולל את כלי החרס והארכיטקטורה של המקדשים, מעיד על מקורות התרבות של יושבי המקום, שיש להם זיקה לתרבות המיקנית של יוון והאיים האגאיים וכן לקפריסין. עם זאת ניתן לראות כי לתושבים לא הייתה מסורת מגובשת באשר לבניית המקדשים, וכי אלה נבנו בהתאם לצורכיהם ולמסורות המקומיות.