עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שואה > העולם והשואה > ארצות העולם החופשיעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > מלחמות עולם > מלחמת העולם השנייה
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורהספרית פועלים



תקציר
באביב 1944 כבר היו פעולות רצח ההמונים באושוויץ ידועות לממשלות בעלות-הברית. באותה עת היתה לחילות האוויר של בעלות-הברית שליטה בשמי אירופה והם יכלו לפגוע באושוויץ ובמסילות הברזל המובילות למחנה. ואולם, לא נעשה שום מאמץ להפציץ את תאי הגזים או את מסילות הברזל ששימשו למשלוחים, למרות הבקשות הרבות לעשות זאת.



אושויץ, הפצצת-


פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

באביב 1944 כבר היו פעולות רצח ההמונים באושוויץ ידועות לממשלות בעלות-הברית (ראה אושוויץ, הפרוטוקולים של-). באותה עת היתה לחילות האוויר של בעלות-הברית שליטה בשמי אירופה והם היו בלי כל ספק בטווח שבו יכלו לפגוע באושוויץ וכן במסילות הברזל המובילות אליה. ואולם, לא נעשה שום מאמץ להפציץ את תאי הגזים או את מסילות הברזל ששימשו למשלוחים, למרות הבקשות הרבות לעשות זאת.

ראש-ממשלת בריטניה, וינסטן צ'רצ'יל ושר החוץ, אנתוני אידן תמכו בהצעה של הסוכנות היהודית לארץ-ישראל להפצצת אושוויץ ומסילות הברזל המובילות אליה, אך פקידים במשרד האוויריה ובמשרד החוץ הצליחו להשהות את הוצאת התוכנית לפועל עד שחיסלוה לחלוטין, מבלי שטרחו לבדוק את מעשיותה. בתשובה הרשמית לסוכנות היהודית נאמר, בחוסר כנות, כי 'קשיים טכניים' הם שלא אפשרו את מימוש התוכנית.

גם לממשלת ארצות-הברית הופנו בקשות, בעיקר ממקורות יהודיים, לנתץ את מתקני הרצח באושוויץ ואת מסילות הברזל המובילות אליהם. באביב 1944, כאשר החל שילוחם של מאות אלפי יהודי הונגריה להשמדה, גדל מספר הבקשות. בסוף יוני 1944 דחה משרד המלחמה של ארצות-הברית את הבקשה, בנימוק ש'אפשר למלאה רק בהסטת חיפוי אווירי החיוני להצלחת כוחותינו העסוקים במבצעים מכריעים'.

למעשה לא התבססה החלטתו השלילית של משרד המלחמה על ניתוח כלשהו בנוגע למבצעי חיל האוויר. המשרד כלל לא בדק האם ההפצצות הללו הן בנות ביצוע, ולא התייעץ במפקדי חיל האוויר המוצבים באיטליה, שהיו בעמדות הטובות ביותר לפגוע באושוויץ.

מהלך הדברים למעשה היה כך: ביוני 1944, משהועמדה לראשונה השאלה בפניהם, החלו פקידי משרד המלחמה לבדוק את תיקיהם אם בוושינגטון. הם גילו כי כמה חודשים לפני כן החליט משרד המלחמה בחשאי על מדיניות על אי-התערבות בפעולות הצלה. המדיניות נקבעה בתגובה על הקמת הועד לענייני פליטים בידי הנשיא פרנקלין דלנו רוזולט בינואר 1944. הצו של הנשיא בקשר להקמת הוועד ציין בפירוש שמשרד החוץ של ארצות-הברית, האוצר ומשרד המלחמה, יהיו כול אחד אחראים במיוחד לסייע לוועד לענייני פליטים במאמצי ההצלה שלו. פקידי משרד המלחמה, שחששו כי פירושו של דבר עלול להיות שכוחות צבאיים יופנו לפעולות ההצלה, החליטו חד צדדית לנהוג מדיניות של אי-התערבות בענייני ההצלה. ההחלטה נתקבלה למרות שאנשי משרד המלחמה ידעו היטב כי היא מפרה את צו הנשיא. המדיניות ההיא נשמרה בסוד.

כאשר הוגשה למשרד המלחמה הבקשה הראשונה להפצצה, באמצעות הוועד לענייני פליטים, בדקו פקידי המשרד את מסמכיהם, וגילו את דבר מדיניות האי-התערבות שלו. על סמך זה החליטו לפעול נגד ההצעה, מבלי שטרחו לבדוק את מעשיותה. מובן שלא יכלו למסור לוועד לענייני פליטים את הסיבה האמיתית לדחיית הבקשה להפצצה, והשתמשו בטיעון הטוב ביותר שהיה להם, דהיינו, כי הדבר יסיט כוח צבאי מפעולות מלחמה חיוניות.

וכך נסתם הגולל על ההצעה. כל הבקשות שנשלחו אחרי-כן להפציץ את תאי הגזים ואת מסילות הברזל נדחו מחמת אותן הסיבות לדחיית הבקשה הראשונה. באמצע נובמבר 1944 נדחתה הבקשה האחרונה להפציץ את אושוויץ.

כיום ידוע כי חיל האוויר האמריקני היה מסוגל להפציץ את תאי הגזים באושוויץ ואת מסילות הברזל המובילות אליה. את המשימה יכלו למלא המטוסים שבסיסם היה באיטליה. אפשר היה לעשות זאת אגב מבצעי מלחמה חיוניים.

מכיוון שמערך אושוויץ כלל איזור תעשייה גדול ששכן בסמוך למחנה, היתה אושוויץ עצמה למטרה צבאית. היעד העיקרי שם היה בית-זיקוק לשמן סינתטי. לגרמנים היו עוד שבעה בתי-זיקוק אחרים לשמן סינתטי באיזור, כולם ממוקמים על מרבצי הפחם הנרחבים שבשלזיה העילית וכולם בטווח של 70 ק"מ מאושוויץ. מיולי עד נובמבר 1944 הפציצו יותר מ-2,800 מפציצים כבדים אמריקניים את שמונת מתקני הזיקוק. בדרכם למטרות טסו כול המטוסים לאורך מסילות ברזל חיוניות לשילוחים לאושוויץ או מעליהן. פעמיים, ב-20 באוגוסט וב-13 בספטמבר, הפציצו להקים גדולים של מפציצים אמריקניים את איזור התעשייה של אושוויץ עצמה, במרחק של פחות משמונה ק"מ ממיתקני תאי הגזים הגדולים.

למרות זאת טען משרד המלחמה ב-14 באוגוסט 1944 במכתב לליאון קובוביצקי (אריה קובובי), איש הקונגרס היהודי העולמי, כי הפגזת מתקני ההשמדה באושוויץ ומסילות הברזל המובילות את המשלוחים אליה אינה אפשרית, וכי פעולות כאלו 'אפשר להוציאן אל הפועל רק בהסטת חיפוי אווירי רב ממדים החיוני להצלחת כוחותינו העוסקים במבצעים מכריעים במקומות אחרים'. נוסח המכתב חזר מלה במלה על נוסח הדחייה מיוני. היא נגדה את העובדות ולא הייתה אלא תירוץ לחוסר הפעולה.

לקריאה נוספת:
אושויץ
ארצות-הברית
איזנהאואר, דויט דיויד (1890-1965)

באתר יד ושם:
ערכי לקסיקון נוספים בנושא העולם והשואה
תערוכה לציון שישים שנה למשפטי נירנברג (תערוכה מקוונת)
טוראי טולקאצ'ב בשערי הגיהנום (תערוכה מקוונת)



אל האסופה העולם והשואה3

ביבליוגרפיה:
כותר: אושויץ, הפצצת-
שם  הספר: האנציקלופדיה של השואה
עורך הספר: גוטמן, ישראל
תאריך: 1990
הוצאה לאור: יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה; ספרית פועלים
הערות: 1. כרך א: א-ב
2. כרך ב: ג-ז
3. כרך ג: ח-מ
4. כרך ד: נ-צ
5. כרך ה: ק-ת
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית