העקורים חיו במחנות חיי יום-יום נעדרי היגיינה וחסרי תקווה. הם גרו בצפיפות, על-פי רוב באולמות גדולים, בלא פינה פרטית, בלא חדר משפחה; מזונם אחיד ודל; לבושם חסר צורה. בדרך כלל גילו יוזמה מעטה בלבד ורבים לא רצו לעבוד. לדבריהם, די להם שהכריחו אותם לעבוד לפנים - עתה הגיע תורם לנוח. הם נטו לרגוז ולא נתנו אמון בזרים וגם אל חבריהם ואל הוועדים והמוסדות שבקרבם התייחסו בחשד. רבים פרקו עול משמעת; היו שחיפשו פורקן מיני והיו ששלחו ידם בספסרות ובמסחר במטבע-חוץ. מקצת מן הפליטים עזבו את המחנות והסתננו לתוך היישובים הגרמניים העירוניים. השליחים מן הארץ, שהגיעו למחנות כדי להתוודע אל שארית הפליטה ולתהות על קנקנה, שבו ארצה ברובם בלב כבד ותיארו דמות של חברה אנושית שנפגעה בנפשה, ואפשר שנפגעה בלא תקנה.
לקריאה נוספת:
עקורים
אכזבת הניצולים במחנות העקורים מהופעתם המאוחרת של הארגונים היהודיים
מעדותו של אלעזר אדלר על יצר החיים במחנות העקורים
באתר יד ושם:
מחקרים נוספים בנושא שארית הפליטהשושנה ואברהם רומקובסקי – מחנות העקוריםמערך שיעור – כאב השחרור והחזרה לחיים 
