עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שואה > האוכלוסיות המקומיות > משתפי פעולה ורוצחים
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה



תקציר
הצבא הגרמני במסעו לעבר רוסיה נתקבל על ידי האוקראינים בגליציה המזרחית בשמחה רבה וזכה לשיתוף פעולה מלא בפוגרומים ורציחות המוניות. בערים, בעיירות ובכפרים של גליציה לעתים קרובות רצח ההמון האוקראיני, ללא עזרת הגרמנים. בדרך כלל עשו זאת באחוות רוצחים יחדיו, הגרמנים והאוקראינים. גלי פוגרומים אלה השתוללו במשך כל הקיץ והסתיו של שנת 1941.



עיתונות המחתרת בגטו ורשה אודות רצח היהודים בגליציה המזרחית


פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

הזאב הנאצי פושט את עור הכבשה

הצבא הגרמני במסעו לעבר רוסיה נתקבל על ידי האוקראינים בגליציה המזרחית בלחם ומלח, בפרחים ובדמעות גיל. "סוף סוף נשתחררנו" קראו הלאומנים בהתלהבותם כי רבה, החל מהארכיבישוף היווני-קתולי [אוניאטי]1 וכלה בבנדרה2 ה"פירר" האוקראיני שלא הספיק להבשיל.

"...הגענו לתור הזהב, וכי למה לא נתהולל מעט..." שאג ההמון הלאומני. בלשון איכרים פשוטה "להתהולל" משמע לשדוד, לרצוח, לשחוט; בשורה ראשונה את היהודים ובהזדמנות זו גם את הפולנים. "תביעות" דומות של "העמים המשוחררים" היו תמיד קרובות ללבה של ההנהגה הצבאית הנאצית ולא היה צורך לחזור עליהן שנית. יש בידי הרייך השלישי לא רק להעניק לאוקראינים, לסלובקים ולקרואטים "חופש מעשה" בכגון דא, אלא גם להציע, ליזום, לכוון ולהוציא את המעשים הללו אל הפועל...

ואמנם "התהוללו" פראי האדם ההאידמאקים בערים, בעיירות ובכפרים של גליציה המזרחית, שדדו, שחטו ורצחו, כתף אל כתף עם הקלגסים הגרמנים. לעתים קרובות רצח ההמון האוקראיני, ללא עזרת "המשחררים" הגרמנים ויש שהגרמנים לא נזקקו במלאכתם לעזרת האוקראינים, שכן עשו אותה במיומנות רבה, בדרך כלל עשו זאת באחוות רוצחים יחדיו, הגרמנים והאוקראינים.

זה היה ה"בוקר טוב" של צבא "נושאי התרבות" של גבלס, המשחרר. מעשי השחיטה הבהמיים בגליציה בחודשי הקיץ של שנת 1941, במעשי הסדיזם השטני ואש התופת שהבעירו, העמידו בצל את מעשי הדמים והראות האפלים של ימי ההאידמאקים של חמיילניצקי ופטלורה3. לכל יישוב יהודי, קטן כגדול יומן זוועות משלו, יון מצולה כתוב בנחלי דם, מאויר בתלי-תלים של חללים.

פוגרום איום השתולל בטרנופול4 (Tarnopol). הקלגסים הגרמנים המיוחמים, יחד עם שודדים אוקראינים שיכורים, רצחו תוך שלושה ימים ושלושה לילות 4,000 גברים יהודים, לרוב גילאי 60-16. נשים שנתנו קולן בבכי או שהתחננו על חיי בעליהן נורו בו במקום. כך נרצחו 100 נשים. דרך אגב, הרוצחים הנאצים פועלים לפי תכנית, לעתים "באופן ספונטני, או מתוך פרץ רגשות", אך בדרך כלל בדם קר, במחשבה תחילה; בכל מקום ותמיד לפי לוח ובתאריכים שנקבעו מראש. יום השחיטה הראשון בטרנופול היה "יומם של גברים". יותר מאוחר בחודשי החורף של שנת 1941 גידול במספר ימי "נשים", "ילדים זקנים וחולים" וכיוצא באלה. אך למעשים אלה נחזור מאוחר יותר.

בזלוצ'ב (Złoczów) נורו על ידי החיילים הגרמנים והאוקראינים למעלה מ-2,000 יהודים. את הגברים רצחו לעיני הנשים, ההורים והילדים. כעבור ימים אחדים נאלצו בני המשפחה לחפור באצבעותיהם את קברי בעליהם, אבותיהם ואחיהם המעונים לקול צחוקם של תלייניהם.5

מתוך 4,000 יהודי זבורוב (Zborów) נורו 1,000 יהודים בקרב הגרמנים או שנרצחו בגרזני האוקראינים. ביום השלישי לכניסת הגרמנים לבז'ז'אני6 (Breżany) הרגו החיילים והאוקראינים קבוצות-קבוצות בנות 600 נפש. לפני שנרצחו היה עליהם לחפור במו ידיהם את קבריהם.

בצורה מקפיאת דם ממש התבצע רצח יהודי סטניסלבוב. בתואנת רישום כביכול, הובאה כמעט כל אוכלוסיית העיר לבית העלמין היהודי, אנשי הגסטפו נתנו לנאספים שלוש דקות זמן לעבור את הגדר. בתום שלוש הדקות, ירו לעברם במקלעים ותת-מקלעים. 15,000 נפש, מרביתם נשים וילדים נורו, נרמסו ונחנקו כשניסו להציל את עצמם מידי מעניהם הנאצים. אחרי מעשה רצח מזעזע זה, הכניסו את הנותרים לגטו ושם הם גוועו בהמוניהם ברעב ובמגפות. אקציות גדולות נערכו7 בקולומיאה8(Kołomyja), הורודנקה (Horodenka), סטרי9 (Stryj), סמבור10 (Sambor), וינניקי11 (Winniki), דרוהוביץ'12 (Drohobycz), בולחוב13 (Bolechów), זבארז'14 (Zbaraż), פשמישלאני15 (Przemyślany), פומוז'אני16 (Pomorzany), סטרטין17 (Stratyn), קוטי18 (Kuty), שניאטין19 (Sniatyn), טרמבובלה20 (Trembowla), בוצ'אץ21 (Buczacz) וצ'ורטקוב22 (Czortków). גורל מיוחד היה ליהודי זאלשצ'יקי23 (Zaleszczyki), שם האוכלוסייה היהודית נרצחה בחלקה, ובחלקה נשלחה לכיוון בלתי-ידוע, ימים ולילות של זוועה עברו ועדיין עוברים על לבוב. מזה חודשים מגרשים יהודים באלפים וברבבות ורוצחים אותם "בדרך לפולסיה". האקציה המקיפה גברים, נשים, זקנים, עוללים ויונקים היא שיטתית ומתבצעת בדיוק של שעון, שרק הגרמנים מסוגלים לו ועולים בכך על כל עם אחר.

גלי פוגרומים אלה השתוללו במשך כל הקיץ והסתיו של שנת 1941, בירח הדבש של המסע הגרמני בגליציה המזרחית. מימוש ססמת "שחטו את היהודים" שיכרה את ההמון האוקראיני, במיוחד את האיכרים שבהם. [...]

בגטו טרנופול, יושבים שרידי היהודים, והם מוּצאים לאחרונה להורג לעתים קרובות, נשים, ילדים, קשישים ואנשי מקצועות חופשיים. לא מזמן רצחו את כל יושבי בית האבות, בית היתומים ואת המאושפזים בבית החולים היהודי. על נכסי דניידי אין מה לדבר. אלה נחטפו ונשדדו מזמן על ידי אנשי הגסטפו ו"היונאקים".

בבז'ז'אני פועל מושל דמים נאצי, שהתפרסם בהרס בלוקים שלמים של בתים, רק משום שבעליהם... יהודים. עבד נאצי חולה זה הראה גדולות ונצורות. הוא "צמצם" את אוכלוסיית היהודים של בבז'ז'אני מ-18,000 נפש ל-1,500. שרידים אלה גורשו לגטו הרעב ולמוות. באוקטובר 1941, ביום הכיפורים, כינסו בכיכר 900 איש מבני שכבות שונות, גירש אותם אל מחוץ לעיר ושם נרצחו.

בדצמבר גירשו אנשי עוצבת ההשמדה 1,200 נשים, זקנים וטף מפודהייצה24 (Podhajce), אל מחוץ לעיר, הפשיטו אותם וירו בהם במקלעים. נותרו בתוכם פצועים קשה, ואלה נקברו יחד עם חללי הרצח. ורק שניים ניצלו מהטבח. עתה הגיע תורם של המבוגרים מגיל 60 ומעלה, המצפים חסרי תקווה למותם. מסוקל (Sokal) גירשו לכיוון בלתי-נודע 2,000 איש – הכיוון זוהה אחר כך – יערות בקרבת המקום.25 דברים כאלה נעשים בפשמישל26 (Przemysł), ברודי27 (Brody) וראווה רוסקה.

חוטפים את האנשים בחוצות ומהבתים והם נעלמים מבלי להשאיר עקבות. כך "נעלמו" מהעיירה טרטקוב28 (Tartaków) כל הגברים היהודים, בני 60-14. כל הקהל מורכב כעת מנשים. על אודות מקרים דומים מדווחים גם מעיירות אחרות של נפת סוקל. פוגרום דמים נערך במחצית מרס ברוהטין29 (Rohatyn), יחידת ס"ס הקיפה את שכונת היהודים, הוליכה את כל אוכלוסיית היהודים לאתר ליד מקום עשיית הלבנים ושם נרצחו כולם, ללא הבדל גיל ומין. קברו אותם בקברים, שכל אחד נצטווה לחפור לעצמו. מתוך 2,600 היהודים במקום נותרו פחות מ-500...

אתר "חיסול" מסוג מיוחד מהווים מחנות העבודה כביכול, למעשה אלה מחנות הרצח והמוות האיטי. שני מחנות כאלה נודעו במיוחד: קמיונקה-סטרומילובה וזבורוב.30 "הכפויים" מתנפחים מרעב. יש ומשתגעים מכך, יוצאים מדעתם ממש. בעד עבודה "בלתי מדויקת" צפוי עונש של 100 מלקות, על גוף עירום. העונש בעבור חום שעלה כדי 37.5 מעלות, כדור בראש. החולים מתגלגלים על האדמה, ללא עזרה רפואית, ללא מזון וחייבים לצאת לעבודה מדי יום, שהרי ביום השלישי למחלה צפוי הכדור בראש לחולה. דרכי התעללות מצד מפקדי הס"ס ואנשי המשמר האוקראינים הם מעל להשגת אנוש. המשטר באותם המחנות משתווה בסדיזם שלו לזה של אושוויץ ודכאו. ייפלא אפוא, כי 80 אחוזים מכלואי מחנות הכפייה מוצאים את מותם בטיפוס, ברעב, במשוט ובכדור. והגיוס למחנות על ידי מחטפים נמשך ונמשך...

(*Za Naszą i Waszą Wolność, מאי 1942)
*עיתון של תנועת הבונד ושל הצוקונפט (תנועת הנוער של הבונד)

הערות שוליים:

  1. הכוונה למטרופוליט של גליציה המזרחית, אנדריי שפטצקי (Andrei Sheptytsky) (1864-1944). כוהן דת אוקראיני-לאומני בתקופה שלפני המלחמה, ותומך בשיתוף הפעולה בין האוקראינים לגרמנים. למרות כל זאת הוא סייע רבות ליהודים בשנות הכיבוש הנאצי. שפטצקי פרסם "איגרת רועים" בגנות הרצח, כתב להימלר נגד השמדת היהודים, ואף הסתיר יהודים במנזר בו חי, דוגמת הרב דוד כהנא. ראו: יונס, יהודים בלבוב, עמ' 282-288; Shimon Redlich, “Metropolitan Andrei Sheptyts’ki, Ukranians and Jews During and After the Holocaust,” Holocaust and Genocide Studies 5-1 (1990), pp. 39-51; דוד כהנא, יומן גיטו לבוב, יד ושם, ירושלים תשל"ח, עמ' 135-166.
  2. סטפן בנדרה (Stefan Bandera) (1909-1959). מנהיג לאומני אוקראיני. חבר התנועה הלאומית האוקראינית (OUN) משנות העשרים. תומכיו הכריזו על הקמת מדינה אוקראינית עצמאית בלבוב ב-30 ביוני 1941, השלטונות הגרמנים התנגדו לכך ובנדרה נאסר על ידם ב-15 בספטמבר 1941 ונכלא בזקסנהאוזן. ב-25 בספטמבר 1944 הוא שוחרר ולאחר המלחמה התיישב במינכן, שם נרצח ב-1959 בידי סוכן סובייטי.
  3. זינובי בוהדן חמיילניצקי (1595[?] – 1657) – מנהיג התקוממות האיכרים והקוזקים באוקראינה נגד הפולנים ב-1648. במוצאו היה מהאצולה הזעירה ומלחמתו נגד הפולנים היתה כרוכה ברצח המוני של האוכלוסייה היהודית. קהילות שלמות באזורים נרחבים של אוקראינה חרבו וחוסלו. המקורות היהודים של התקופה אומדים ב-100,000 את מספר היהודים שנרצחו וב-300 את מספר הקהילות שחרבו.
    סמיון פטלורה (1879-1926) – מדינאי אוקראיני, ממקימי וראשי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוקראינית. לאחר נסיגת הגרמנים מאוקראינה ב-1918 היה חבר במועצה בת חמישה החברים ששלטה באוקראינה בתקופת העצמאות הקצרה. בפברואר 1919 עמד בראש הצבא האוקראיני ונלחם בצבא האדום. לאחר תבוסתו לרוסים ביצעו חייליו פוגרומים בכ-60 קהילות יהודיות באוקראינה בהם נרצחו יהודים רבים. ב-1924 נרצח בפריס על ידי צעיר יהודי שביקש לנקום את נקמת הוריו שנרצחו על ידי חיילי פטלורה.
  4. טרנופול נכבשה על ידי הגרמנים ב-2 ביולי 1941. ב-4 ביולי החל בעיר פוגרום קשה שנמשך כשבוע ימים. יהודים הוצאו מבתיהם ונורו בחצרות וברחובות, קבוצות של גברים נלקחו לבית הכנסת ברחוב סטארושקולנה שהפך לאתר רצח, וכך נעשה גם בבית הכלא העירוני. בפוגרום נרצחו כ-5,000 איש, רובם גברים. מעשי רצח אלה כאלה התרחשו באותם השבועות כמעט בכל ערי גליציה המזרחית שנכבשו. הם אורגנו על ידי יחידות האיינזצקומנדו בסיוע הלאומנים האוקראינים אנשי או יוּ"אֶן (OUN). ראו: פנקס הקהילות – פולין, גאליצה המזרחית, עמ' 245; Pohl, Nationalsozialistische Judennerfolgung in Ostgalizien, pp. 58-59.
  5. עיר במחוז טרנופול, חיו בה בראשית שנות השלושים כ-5,700 יהודים. נכבשה על ידי הגרמנים ב-2 ביולי 1941. ב-4 ביולי פרץ בעיר פוגרום. במשך כשלושה ימים נרצחו באכזריות בין 3,000 ל-4,000 יהודים.
  6. שתי עיירות במחוז טרנופול. בזבורוב חיו ב-1931 כ-2,000 יהודים. ב-4 ביולי 1941, יום כיבוש העיירה, ריכזו הגרמנים והאוקראינים כ-1,000 גברים יהודים במגרש והוציאו אותם להורג שם ב-2 בורות גדולים. בבז'זאני, חיו ב-1931 כ-3,600 יהודים. רצח המוני ראשון התרחש בעיירה רק בתחילת אוקטובר 1941, בגל השני של ההשמדה בגליציה המזרחית.
  7. המקומות המפורטים כאן הם יישובים בגליציה המזרחית, במחוזות טרנופול, לבוב וסטניסלבוב.
  8. עיר בה חיו כ-14,500 יהודים בראשית שנות השלושים. הסובייטים עזבו את קולומיאה ב-30 ביוני 1941 ובמשך יומיים היא היתה נתונה בידי גורמים אוקראינים מקומיים. מעשי אלימות נגד יהודים התרחשו עד שכעבור יומיים נכנסו לקולומיאה יחידות של הצבא ההונגרי והסדר חזר במעט על כנו. העיר עברה לניהול גרמני בתחילת אוגוסט 1941, עת הפכה גליציה המזרחית לדיסטריקט החמישי של הגנרל-גוברנמן.
  9. בסטרי חיו כ-11,000 יהודים בראשית שנות השלושים. העיר נכבשה על ידי הגרמנים ב-2 ביולי 1941. האקציה הגדולה הראשונה התרחשה בסטרי בספטמבר 1941, עת נאספו כ-1,000 יהודים שנרצחו ביער סמוך. גל רציחות זה, שהתחיל במחוז סטניסלבוב באוגוסט 1941 לאחר שהועבר האזור מידי ההונגרים לגרמנים. הנס קריגר, שעמד מאחורי מסע הרצח של ספטמבר-אוקטובר במחוז סטינסלבוב, כיוון בהוראותיו לחיסול ה"אינטליגנציה היהודית והפולנית" כאחד, בניגוד לפוגרומים של יולי 1941 בגליציה המזרחית, שכוונו רק נגד "האינטליגנציה היהודית". ראו: Pohl, Nationalsozialistische Judenverfolgung in Ostgalizien, pp. 110-111.
  10. בדצמבר חיו ב-1931 כ-6,200 יהודים. הגרמנים כבשו את העיר ב-30 ביוני 1941. ב-1 ביולי 1941 נערך בעיר פוגרום ובו רצחו הגרמנים והאוקראינים כ-150 יהודים.
  11. עיירה במחוז לבוב שבה חיו בראשית שנות העשרים כ-250 יהודים. הגרמנים ניכנסו לווינניקי ב-29 ביוני 1941. כמה שבועות לאחר מכן נאספו כמעט כל הגברים היהודים במקום והוצעדו לפיאסקי (Piaski) הסמוכה ללבוב. שם הם נרצחו יחד עם קבוצה נוספת של יהודים מלבוב.
  12. עיר במחוז לבוב, בה חיו ב-1931 כ-13,000 יהודים. לאחר כניסת הגרמנים ב-30 ביוני 1941 לעיר התרחש בעיר מסע רצח אלים נגד היהודים כ-400 איש נרצחו במשך כשלושה ימים. רוב הנרצחים נורו בבית הקברות היהודי.
  13. עיירה במחוז סטניסלבוב בה חיו בראשית שנות השלושים כ-3,000 יהודים. העיר נכבשה על ידי ההונגרים ב-6 ביולי 1941 והועברה לידי הגרמנים באוגוסט 1941. האקציה הראשונה נערכה במקום ב-29 באוקטובר 1941. היהודים רוכזו באחד האולמות בעיר ושם עברו סלקציה. הוצאו קבוצות של עובדים במקומות עבודה האחרים, כ-1,000 במספר, נלקחו ליער סמוך לעיירה ונרצחו שם. הרציחות מחודש אוקטובר 1941 בגליציה המזרחית היו סלקטיביות יותר; שיקולים של צורכי כוח אדם, הן על ידי הצבא והן על ידי תעשיות שהיו חלק מהמערך הכלכלי של הס"ס הובאו בחשבון. ראו: Pohl, Nationalsozialistische Judenverfolgung in Ostgalizien, pp. 165-167
  14. עיירה במחוז טרנופול, בה חיו ב-1931 כ-2,800 יהודים. בתחילת ספטמבר בוצע בעיר רצח של 76 גברים ואז גם החלו להישלח עובדים למחנות עבודה בסביבה.

  15. בעיירה שבמחוז טרנופול חיו ב-1931 כ-2,300 יהודים. היא נכבשה על ידי הגרמנים ב-1 ביולי 1941 וכעבור זמן קצר פרץ במקום פוגרום שביצעו האוקראינים נגד היהודים. כמה עשרות יהודים נרצחו בעיירה ובכפר סמוך.

  16. עיירה במחוז טרנפולב שבה התגוררו בראשית שנות השלושים כ-1,000 יהודים.

  17. כפר במחוז סטניסלבוב ובו כ-150 יהודים בראשית שנות העשרים.

  18. עיירה במחוז סטניסלבוב שבה חיו בראשית שנות השלושים כ-3,000 יהודים. נכבשה ב-1 ביולי 1941 על ידי יחידות צבא הונגרי ורומני. בספטמבר 1941 היא הועברה לידי הגרמנים.

  19. בשניאטין, במחוז סטניסלבוב, חיו בראשית שנות העשרים כ-3,200 יהודים. בספטמבר 1941 היא עברה לידי הגרמנים לאחר כחודשיים שהיתה בשלטון צבאי הונגרי. אז החלו סלקציות של יהודים לצורכי משלוח למחנות עבודה. במקביל, החלו בשניאטין הוצאות להורג של האוכלוסייה היהודית. בין אוקטובר לדצמבר 1941 נרצחו ביערות סמוכים לעיירה כ-500 יהודים.

  20. במקום חיו בראשית שנות העשרים כ-1,500 יהודים. בתחילת יולי 1941 בוצע במקום רצח ראשון של כמה עשרות יהודים ובסתיו 1941 החלו יהודים להישלח למקומות עבודה.

  21. בבוצ'ץ', במחוז טרנופול, חיו ב-1931 כ-4,400 יהודים. ב-28 ביולי 1941 רוכזו הגברים היהודים במגרש במרכז העיר. כ-350 איש נלקחו לגבעה שמחוץ לעיר ונרצחו.

  22. בצ'ורטקוב חיו באמצע שנות השלושים כ-5,800 יהודים. העיר נכבשה על ידי הגרמנים ב-6 ביולי 1941. כארבעה ימים לאחר מכן נחטפו כ-300 יהודים ברחובות על ידי האוקראינים ונרצחו. ב-15 באוקטובר נערך במקום רצח המוני נוסף. כ-200 אנשי אינטליגנציה יהודים נרצחו ביער בסמוך לעיירה.

  23. עיירה במחוז טרנופול, בה חיו בראשית שנות השלושים כ-2,400 יהודים. היא נכבשה בידי הגרמנים ב-8 ביולי 1941. ב-14 בנובמבר 1941 נקראו להתייצב לרישום כל הגברים היהודים מגיל 15 עד 50. מתוך כ-1,000 המתייצבים, נשלחו כ-200 למחנה עבודה. שאר 800 היהודים נלקחו לקסרקטין צבאי סמוך ושם נרצחו.

  24. עיירה במחוז טרנופול, בה חיו ב-1931 כ-3,000 יהודים. המידע המופיע כאן אינו מדויק. חיסול יהודי פודהייצה התרחש באוקטובר 1942.

  25. בסוקל חיו בראשית שנות השלושים כ-5,200 יהודים. גם בעיר זו, שנכבשה בידי הגרמנים כבר ב-23 ביוני 1941 לא התבצע רצח המוני ביהודים בחודשים הראשונים. האקציה הגדולה הראשונה וגירוש היהודים לבלז'ץ התרחשה בספטמבר 1942, עם תחילת השלב האחרון ב"פתרון הסופי" בגליציה המזרחית. שלב זה קשור לתכנון ולהתקדמות בביצוע "מבצע ריינהרד" שתכליתו חיסול יהודי הגנרל-גוברנמן. בגליציה המזרחית היה המבצע אמור להקיף כ-400,000 יהודים. ראו: Pohl, Nationalsozialistische Judenverfolgung in Ostgalizien, pp. 211ff..

  26. עיר במחוז לבוב, בת כ-17,000 יהודים בראשית שנות השלושים. הגרמנים נכנסו לעיר ב-28 ביוני 1941. אקציות חיסול גדולות לא התרחשו בפשמישל עד יולי 1942, מועד בו החלו יהודי הגטו להישלח לבלז'ץ.

  27. בברודי, עיר במחוז טרנופול, חיו בראשית שנות השלושים כ-8,200 יהודים. העיר נכבשה על ידי הגרמנים ב-1-ביולי 1941. אקציית החיסול בברודי החלה בספטמבר 1942, ויהודי העיר גורשו לבלז'ץ.

  28. בטרטקוב, עיירה במחוז לבוב, חיו בראשית שנות העשרים כ-1,100 יהודים. עד ינואר 1942 לא התבצעו בעיירה פעולות מיוחדות נגד היהודים. בראשית 1942 החלו להילקח גברים למקומות עבודה.

  29. עיר במחוז סטניסלבוב, בה חיו בראשית שנות השלושים כ-3,000 יהודים. העיר נכבשה בידי הגרמנים ב-2 ביולי 1942. ב-20 במרס התרחש במקום רצח המוני. יחידות גרמניות ואוקראיניות ריכזו את האוכלוסייה היהודית בכיכר השוק. במקום פרצה מהומה ויהודים ניסו להימלט. רבים נורו במקום והנותרים נלקחו לבורות שהוכנו מחוץ לעיר ונורו. כ-2,000 יהודים מצאו את מותם ברצח הזה. בתחילת 1942 החלו הגרמנים לרצוח ולשלוח להשמדה בבלז'ץ קבוצות גדולות של יהודים שהוגדרו כ"בלתי כשירים לעבודה" (nicht Arbeitsfähige). הרצח הגדול ברוהטין הוא תוצר של מדיניות זו. ראו: Pohl, Nationalsozialistische Judenverfolgung in Ostgalizien, pp. 188-190

  30. בקמיונקה-סטרימלובה הוקם מחנה לעבודות כפייה ליהודים בנובמבר 1941 ובזמברוב בראשית 1942.

לקריאה נוספת:
מזיכרונותיה של מאשה גרינבאום על אוכלוסיות מקומיות עוינות ליהודים
מזיכרונותיו של שלום אילתי על האוכלוסיות המקומיות
מעדותו של מאיר אשר אודות התנהגות האוכלוסייה המקומית בהולנד במהלך הכיבוש הנאצי

באתר יד ושם:
מקורות רשמיים נוספים בנושא אוכלוסיות מקומיות
מערך שיעור בנושא יהודים וסביבתם – יחידים, חברות ומדינות
מבחר חומרים בנושא אוכלוסיות מקומיות



אל האסופה אוכלוסיות מקומיות3

ביבליוגרפיה:
כותר: עיתונות המחתרת בגטו ורשה אודות רצח היהודים בגליציה המזרחית
שם  הספר: ‫ גטו ורשה - סיפור עיתונאי : מבחר מעיתונות המחתרת : 1940-1943
עורך הספר: בלטמן, דניאל
תאריך: 2002
בעלי זכויות : יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
הוצאה לאור: יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית