'עלילות גלגמש' הוא האפוס הענק הראשון בתולדות הציוויליזציה, היצירה הגדולה והחשובה ביותר שהעניקה התרבות המסופוטמית לספרות העולם. האפוס כתוב בלשון פיוטית, העושה שימוש בכל תחבולות השירה, למעט החרוז, ומבחינת עומקו וסגולותיו הספרותיות, אפשר להשוותו ל'איליאדה' ול'אודיסיאה' של הומרוס. הנוסח השלם והמאוחר ביותר של העלילה, החרוט על שנים-עשר לוחות, שהכילו במקורם קרוב ל-3,000 טורי שיר, נתגלה בספרייתו של אשורבניפל, מלך אשור, בנינוה: נוסח זה נתחבר, כפי הנראה, בסוף האלף השני לפני הספירה, בשלהי 'התקופה הכשית' על ידי משורר בשם סין-לקה-אוניני. הנוסח העתיק, המקורי, של העלילה נתחבר בתקופה הבבלית העתיקה (בין 1800-1700 לפני הספירה), על-ידי משורר גאון, אנונימי. משורר זה שאב את המקורות והחומרים ליצירתו מתוך אפוסים ומיתוסים קטנים יותר בהיקפם, כתובים בלשון השומרית, ומספרים עלילות מחייו של הגיבור. מקורות אלה נתחברו, ככל הנראה, בסוף האלף השלישי לפני הספירה; בימיו של המלך שולגי מאור. מלכי השושלת השלישית של אור, ובראשם המלך שולגי, החיו וטיפחו את התרבות השומרית וראו במלכי השושלת הראשונה של ארך, ובמיוחד בגלגמש, את אבותיהם הרוחניים והתרבותיים. בהשראתם של מלכים אלה נתחברו מיתוסים ואפוסים קלסיים, אשר גיבוריהם הם מלכים קדמונים אלה.
גלגמש, גיבור העלילה, מופיע ב'רשימת המלכים השומרית' כמלך החמישי בשושלת הראשונה של ארך, השושלת השומרית החשובה הראשונה שמלכה בדרום בבל בשחר ההיסטוריה, זמן קצר אחרי המצאת כתב-היתדות (בין 2700-2500 לפני הספירה). מוצאו וייחוסו של גלגמש לוטים בערפל. לפי המסורת ההימנונית-אפית, שטופחה על-ידי מלכי השושלת השלישית של אור, היה גלגמש בנו של לוגלבנדה, המלך השלישי של השושלת, אשר המיתולוגיה השומרית העלתה אותו לדרגת אלוהות כבן-זוגה של האלה נינסון. אולם מ'רשימת המלכים השומרית' משתמע, כי גלגמש היה איש נכרי, שתפש את השלטון בעיר ארך בכוח הזרוע; שכן מחבר הרשימה מעיר, כי אביו של גלגמש היה "רוח-רפאים"; יהא מוצאו של גלגמש אשר יהא, הוא הצטייר בדמיונם של הדורות המאוחרים כמלך השומרי הראשון, שהצליח לפרוק מעליו את עולה של ממלכת כיש הצפונית ולייסד את הממלכה השומרית הראשונה החשובה בדרום מסופוטמיה. גלגמש נהפך לאגדה עוד בחייו, ולאחר מותו פיארו את עלילותיו באפוסים ובמיתוסים רבים.
באפוס שלפנינו מצטייר גלגמש בדמות הרואית וכדמות טרגית גם יחד. מבעד להרפתקאותיו ולעלילותיו אנו מתוודעים אל הבעיות הקיומיות המעסיקות את האדם באשר הוא, מימי הציוויליזציה המסופוטמית ועד ימינו אלה. האפוס מתמודד עם שתי שאלות מרכזיות: המאבק של האדם במוות וההתגוששות בין עולם הציוויליזציה לעולם-הפרא.
