'לשכן שמו שם' - 'לשום שמו שם'

ברובד ריכוז הפולחן בס' דברים מופיעים שני ביטויים נרדפים; השכיח מבין השניים, 'לשכן שמו שם', מופיע שש פעמים (יב: יא; יד: כג; טז: ב, ו, יא; כו: ב), ואילו משנהו, 'לשום שמו שם', מופיע פעמיים (יב; כא; יד: כד). כתוב נוסף, דב' יב: ה, מצרף את שני הביטויים 'לשום שמו שם' ו'לשכן שמו שם': 'לשום שמו שם לשכנו'.¹

בספרות הדויטרונומיסטית, שנוצרה ברוחו של ס' דברים, מצוי יותר דווקא השכיח פחות מבין הביטויים; בס' מלכים א' מופיע הצירוף 'לשום שמו(י) שם' בכתובים ט: ג; יא: לו; יד: כא; וראה אף מל"ב כא: ד, ז; דה"ב ו: כ; יב: יג (כתוב המעתיק את מל"א יד: כא); וראה לג: ז (מקבילתו של מל"ב כא:ז). לצד הביטוי 'לשום שמו שם' יודעים ספרי מלכים ודברי הימים אף ביטוי נוסף: 'להיות (יהיה) שמי שם' – מל"א ה: טז, כט; מל"ב כג: כז; דה"ב ו: ה, ו; ז: טז; לג: ד; בספרים אלה אין כל זכר לצירוף 'לשכן שמו שם'.²

לכאורה ניתן היה לטעון, שההיסטוריוגראפים הדויטרונומיסטיים מעדיפים אחד משני הביטויים הנרדפים שהיו לפניהם בס' דברים – אם גם את השכיח פחות משניהם – ולפיכך אין הביטוי 'לשכן שמו שם' רווח בספרות הדויטרונומיסטית שמחוץ לס' דברים, אלא שלדעתנו היו פני הדברים שונים. כאשר נבחן עתה את הקטעים שמופיע בהם הצירוף הנדיר 'לשום שמו שם' בס' דברים (ונניח לעת-עתה את הכתוב כפול הגירסאות יב: ה) נראה, כי רב המשותף ביניהם.

הקטע דב' יב: כ-כח מקביל לפסוקים הקודמים לו בפרק: כב מקביל לטוא, כב – לטוב, כג-כדי – לטז וכו מקביל ליז; הרעיון שמבקש להטעים הקטע כ-כח הוא, שאותם דינים המתירים שחיטת חולין הם תוצאה של הרחבת הארץ וריחוק המקום הנבחר, בית-המקדש, מן השערים: 'כי ירחיב ה' אלהיך את גבלך כאשר דבר לך... כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם...' (כ-כא).

והנה, בדין המעשר, דב' יד: כב ואילך, מובא בכתובים כד-כו דין משני, הבא לענות על קשי הדרך הארוכה, רעיון הזהה לרעיון המוטעם בפסוקים כ-כח של פרק יב: 'וכי ירבה ממך הדרך כ-לא תוכל שאתו (= את המעשר, והשווה לחובת נשיאת הקדשים למרות המרחק – יב:כו) כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם [משפט זהה עם יב: כא^אα] כי יברכך ה' אלהיך ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו...'

הרובד המאוחר בדבר ריחוק הדרך והדינים הנובעים ממנו מופיע פעם נוספת בס' דברים במקום שם אין ספק ביחס למשניותו, מה שעשוי לתמוך בהשערתנו על-דבר משניותם של שני הקטעים שנידונו לעיל: חוק ערי המקלט בדב' יט עסק מלכתחילה בשלוש ערים בלבד. פסוקים ח-ט, המפפריעים את הרצף ומוסיפים שלוש ערים אחרות, הם תוספת משנית, היודעת כבר את במ' לה: ט-טו ויהו' כ, כתוספת שבדב' ד: מא-מג, המספרת על הבדלת שלוש ערי מקלט בעבר-הירדן מזרחה ביד משה.³ גם בקטע זה ביטויים המאפיינים רעיון-רובד מאוחד זה: 'ואם ירחיב ה' אלהיך את גבלך כאשר נשבע לאבותיך' (השווה יב: כ: 'כי ירחיב ה' אלהיך את גבלך כאשר דבר לך'). מלים נוספות מרובד זה 'כי ירבה הדרך' (השווה יד: כד: 'וכי ירבה ממך הדרך') שרבב המוסיף בפסוק ו, ושם מפריעות הן את הרצף: 'פן ירדף גאל הדם אחרי הרצח כי יחס לבבו והשיגו והכהו נפש'.⁴ הקורא המכיר במשניותם של הפסוקים ה-ט בפרק יט ומודה בהשתייכותם לרובד המאוחר העוסק בארץ הרחבה, אינו יכול להטיל עוד ספק במשניותם של שני הכתובים שבהם מופיע הביטוי 'לשום שמו שם' בס' דברים והשתייכותם לרובד מאוחר בחוקת ריכוז הפולחן.

לאור מסקנה זו יש, לדעתי, לטעון, שצורתו המקורית של הכתוב כפול הביטויים היתה: 'כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם לשכן שמו שם, תדרשו ובאתם שמה'.⁵ מעתיק מאוחר, אשר הכיר את שני הביטויים האלטרנאטיביים, טעה, ורשם 'לשום שמו שם' (טעות קלה במיוחד, לאור זהות שתי האותיות הראשונות במלים 'לשכן' – 'לשום'), ואילו מי שהכיר את הגירסה המקורית 'לשכן' נתנה בסיומו של הביטוי. סדר הופעתן של המלים, 'לשום' ואחר-כך 'לשכן', מבהיר ומאשר את ההנחה, כי לפנינו טעות ותיקונה.

הביטוי הבלעדי לרובד המקורי של חוקת ריכוז הפולחן היה 'לשכן שמו שם', קדמותו ומקוריותו של ביטוי זה מתאשרת דווקא גם מנקודת ראות תיאולוגית. ס' דברים בא לבטל את התפיסה המקובלת, שאלוהים שוכן במקדש. לדידו של בעל ס' דברים האל הוא טראנסצנדנטי, ובמקדש נוכח רק שמו.⁶ במלחמתו בתפיסה המושרשת היטב בעם יודע בעל הספר, שאין לעקור תפיסה מושרשת במחי-יד, ולפיכך משמר הוא את השורש 'שכן', המאפיין את ההשקפה המקובלת על שכינת ה' במקדש, בבואו להחדיר את תפיסתו-הוא.

בשלב מאוחר יותר יכול הדויטרונומיסט, אשר את פרי עמלו מוצאים אנו בס' מלכים, לעקור גם את מעט הגשמיות שבפועל 'שכן', ולתת תחתיו את הביטוי המופשט 'לשום שמו שם', או את רעהו 'להיות שמו שם'. בהשפעתה של האסכולה הדויטרונומיסטית מוצא הביטוי 'לשום שמו שם', תוצר אותה אסכולה, את דרכו לשני קטעים המאוחרים מן העריכה הדויטרונומיסטית של ס' מלכים בחוקת ריכוז הפולחן של ס' דברים.

לסיכום: מן הראוי להדגיש, שלא בחר הדויטרונומיסט באחד משני הביטויים המופיעים בס' דברים, אלא שהוא שינה ביודעין את הביטוי הבלעדי לדברים 'לשכן שמו שם' ל'לשום שמו שם'. הביטוי החדש הוחדר לס' דברים על-ידי סופר דויטרונומיסטי מאוחר, המוסיף אותם קטעים יב: כ-כח, יד: כד-כו (ויט: ח-ט), השייכים לרובד מיוחד ומאוחר בחוקת ריכוז הפולחן. פעם נוספת חדר הביטוי כטעות מעתיק לכתוב שלישי כשלצד שגיאת הסופר מצוי אף תיקונה (יב: ה).

הערות שוליים:

בעלי המסורה ניסו לקיים את הגירסה הקשה 'לשום שמו שם לשכנו' על-ידי שימת האתנח אחרי המלה 'שם', כשאת המלה 'לשכנו' הבינו כאילו היא שם-עצם 'שכן', שאין כדוגמתו בנמצא. המלה 'תדרשו' חוזרת, ללא ספק, אל 'המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם לשום / לשכן שמו שם', ולא אל 'לשכנו'. נראה, שבתרגום-השבעים משתקף ביתר בירור, כי לפנינו כפל-גירסה; המלים 'לשום שמו שם לשכנו' מיתרגמות: επκλήθναι έπονομασαι τό ονομα αύτοΰ έκεϊ = 'לשום שמו שם לשכן'. מעניין לציין, שבתרגום-השבעים לדברים תרגם את כל הביטויים 'לשכן שמו שם' ו'לשום שמו שם' בדרך אחת ויחידה כאילו היה כתוב 'לשכן שמו שם': επικληθήναι έπονομασαι τό ονομα αύτοΰ έκεϊ(פועל המופיע גם במקומות אחרים כתרגום לשכ"ן העברי), ורק בפסוקנו, המערב שני נוסחים שונים, נאלץ לתת תרגום מיוחד לפועל שו"ם - έπονομαι (כך מתרגם היווני 'לשום שמו שם' גם בדה"ב יב: יג, אך לא בדה"ב ו: כ, שם תורגם 'לשום' על דרך תרגום'השבעים לדב' יב: כא; יד: כד). על תופעה זו של מתן שתי גירסאות בכתוב זו לצד זו, ראה: S. Talmon, 'Double Readings in the Massoretic Text' Textus, I (1960), pp. 144-185
הביטוי 'לשכן שמו שם' מופיע עוד רק בנחמ' א: ט. לענייננו חשוב טיעונה של ש' יפת, שאין ס' עזרא-נחמיה ודברי הימים מיד מחבר אחד: כך מסתברת בחירת נחמיה בפועל השכיח בס' דברים לעומת זה השכיח בס' מלכים – דברי הימים. ראה: S. Japhet, 'The Supposed Common Authorship of Chronicles and Ezra-Nehemia Investigated Anew', VT, XVIII (1968), pp. 3309-371. כמו-כן מוצאים אנו הד לביטוי 'לשכן שמו שם' ביר' ז: יב: 'כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו אשר שכנתי שמי שם בראשונה..., כאן בהשוותו את הגורל הצפוי לירושלים לגורלה של שילה משליך הנביא את תפיסת ריכוז הפולחן אחורנית לתקופת השופטים.
על היות ד: מא-מג תוספת מאוחרת, ראה: S.R. Driver, Deuteronomy (ICC), Edinburgh 1902, p. 78; G. von-Rad, Deuteronomy (Old Testament Library), London 1966, pp. 51-52
עורך דוירונומיסטי שילב הערה ברוח רובד מאוחר זה גם בשמ' לד: 'כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבלך ולא יחמד איש ארצך בעלתך לראות את פני ה' אלהיך שלש פעמים בשנה' (פסוק כד). אינטרפולאטור הבין את פסוק כג על דרך ההבנה הדויטרונומיסטית כאילו נתחייבו הכול בעלייה למקדש אחד בעיר הבחירה. ראה: M. Noth, Exodus (Old Testament Library), London 1962, p. 264
'ובאתם שמה' תחת 'ובאת שמה' על-פי הנוסח השומרוני.
על המעבר מתפיסת שכינת האל במקדש לשכינת שמו בס' דברים, ראה: G. von-Rad 'Deuteronomy's "Name" Theology and the Priestly Document's "Kabod" Theology', Studies in Deuteronomy, 1953, pp. 37-44