עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > דתות והגות דתית > יהדות > היהדות לאחר החורבןעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > תורה שבעל פה > יחיד וחברה > מבנה החברה ומוסדותיה
יד יצחק בן-צביכתר הוצאה לאור


תקציר
על עמדתם של החכמים כלפי הנוכרים והשומרונים ויחסם לעבודה זרה ולאלילות בארץ ישראל, בתקופה שלאחר חורבן בית שני.



החברה היהודית : עמדת חכמים כלפי שומרונים ונוכרים


היחס לשומרונים

המגמות שהניעו את החכמים לקבוע את עמדתם כלפי שכבות שונות בחברה היהודית, פעלו גם באשר לקביעת עמדתם כלפי הנוכרים והאלילות בארץ-ישראל. יחסם של חכמים לנוצרים ולנצרות יידון באחד הפרקים הבאים. קבוצה, שמבחינת עמדתם של חכמים כלפיה, התנודדה בין עם ישראל לבין אומות העולם, היו השומרונים-הכותים. בתקופת יבנה היו היחסים בין היהודים לשומרונים מתוקנים למדי, כפי שמעיד המעשה הבא:

מעשה שנכנסו רבותינו לעיירות של כותים שעל יד הדרך; הביאו לפניהם ירק. קפץ רבי עקיבא ועישרן ודאי. אמר לו רבן גמליאל: היאך מלאך ליבך לעבור על דברי חביריך או מי נתן לך רשות לעשר? אמר לו: וכי הלכה קבעתי בישראל, אמר לו ירק שלי עישרתי. אמר לו: תדע שקבעתה הלכה בישראל שעישרתה ירק שלך. וכשבא רבן גמליאל ביניהם עשה תבואה וקטנית שלהן דמאי ושאר כל פירותיהם וודאי. וכשחזר רבן שמעון בן גמליאל ביניהן ראה שנתקלקלו ועשו כל פירותיהן ודאי (תוספתא דמאי ה, כד).

ממעשה זה עולה קרבה מסוימת בין השומרונים לבין ראשי החכמים ובא בו לידי ביטוי יחסו האוהד של רבן גמליאל כלפיהם. במשנת גיטין (א ה) מסופר מעשה שהיה, שקיבל רבן גמליאל עדים כותים שהעידו לגבי גט אשה. לעומתו, ניכרת אצל רבי עקיבה הסתייגות מסוימת מהכותים, שעה שהחליט להפריש מעשרות מהירק שקיבל מהם, כדרך שמעשרים מירקות, אשר ברור כי לא הופרשו מהם מעשרות. מקור זה משקף גם את שינוי היחס כלפי הכותים בתקופת אושה, שכן רבן שמעון בן גמליאל שינה את הלכות מעשרות לגבי פירותיהם הואיל ו"ראה שנתקלקלו".

"קלקולם" של הכותים

חוקרים רבים התחבטו בשאלה מה היה "קלקולם" של הכותים. יש שייחסו זאת לעמדה שנקטו השומרונים כלפי מרד בן כוסבה. כמה מקורות בספרות התלמודית מאשימים את הכותים הן בסכסכנות בין היהודים לבין השלטונות הרומיים, שגרמה למרד בן כוסבה, הן באחריות לנפילתה של בית תר. בדיקה מדוקדקת של מקורות אלו מוכיחה שהם מאוחרים, רב בהם הנופך האגדי ואין בהם אותנטיות היסטורית. סביר להניח, כי מקורות אלו, יותר משיש בהם עדות על המאורעות ההיסטוריים הקשורים במרד בן כוסבה, משתקפים בהם היחסים הרעועים ששררו בין יהודים לבין שומרונים בזמן שבו נערכו. השינוי לרעה ביחסם של חכמים כלפי השומרונים נבע ככל הנראה מיציאתם של השומרונים ממרכזם הראשון בהרי שומרון והתפשטותם לעבר דרום הארץ ומישור החוף בימים שלאחר מרד בן כוסבה. ייתכן, שהסיבה להתפשטותם של השומרונים קשורה בתוצאות המרד, שבעקבותיו נשארה יהודה ריקה כמעט מיהודים וכך יכלו השומרונים למלא את החלל הריק. כך, דרך משל, העיד רבי אבהו, ש"שלש עשרה עיירות נשתקעו בכותיים בימי השמד" (ירושלמי, יבמות ח ג, ט ע"ד). דוגמה לתוצאותיה של התפשטות זו של השומרונים אפשר לראות במקור הבא:

מעשה ברבי שמעון בן אלעזר שהלך לעיר אחת בדרום ונכנס לבית הכנסת ושאל לסופר, אמר לו: בחייך, יש כאן יין למכור? אמר לו: רבי, העיר הזאת של כותים ואין עושין את היין בטהרה כשם שהיו אבותי עושין אותו (דברים רבה ב, לג; והשווה ירושלמי, עבודה זרה ה ד, מד ע"ד).

רבי שמעון בן אלעזר היה בן דורו של רבי יהודה הנשיא, והמעשה שבמקור זה משקף בעליל את הימצאותם של הכותים ב"עיר אחת בדרום", שקודם לכן היתה יהודית. על הקשר בין התפשטותם של השומרונים לבין קלקולם יעיד המקור הבא:

תני: רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שהכותים נוהגין בה הם מדקדקין בה יתיר מישראל. אמר רבי שמעון: זו שתאמר, בראשונה, שהיו משוקעין בכפריהם, אבל עכשיו, שאין להן לא מצוה ולא שירי מצוה, חשודין הן ומקולקלין הן (ירושלמי, פסחים א א. כז ע"ב).

סביר להניח, כי התפשטותם של השומרונים הרחק מעבר לאזור מגוריהם הקבוע אכן הביאה לידי הידרדרות בשמירת המצוות בקרבם. אולם תיתכנה גם סיבות אחרות להחמרה, שחלה בעמדת חכמים כלפי השומרונים עם התפשטותם לעבר אזורי מגוריהם של היהודים. שכן עתה נוצרו נקודות מגע בין יהודים לשומרונים. והחשש שמא ישפיעו השומרונים על היהודים היה גדול מבשעה שהתרכזו בארץ שומרון; זאת ועוד אחרת: ביישובים ובאזורים המעורבים התפתחה תחרות כלכלית בין יהודים לבין שומרונים, אשר ההחמרות בהלכה לגבי יבולם של השומרונים היה בכוחן להחליש אותה.

היחס לנוכרים ולעבודה זרה

לעומת ההחרפה שחלה בתקופת המשנה והתלמוד ביחסים בין היהודים לבין הנוצרים ולבין השומרונים, ניכר מיתון בעמדת חכמים כלפי הנוכרים. ירידת החשש הממשי מעבודה זרה הגבירה את אפשרויות המגע עם נוכרים. וכך אירע לרבן גמליאל שעה שביקר בעכו:

שאל פרוקלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי; אמר לו: כתוב בתורתכם "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם" (דברים יג יח), מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי? אמר לו: אין משיבין במרחץ. וכשיצא אמר לו: אני לא באתי בגבולה, היא באת בגבולי. אין אומרים: נעשה מרחץ לאפרודיטי נוי, אלא אומרים: נעשית אפרודיטי נוי למרחץ. דבר אחר, אם נותנת לך ממון הרבה אי אתה נכנס לעבודה זרה שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה; וזו עומדת על פי חביב וכל העם משתינין לפניה. לא נאמר אלא "אלהיהם" (דברים יב ג). את שנוהג בו משום אלוה אסור, ואת שאינו נוהג בו משום אלוה מותר (משנה, עבודה זרה ג ד).

טיעוניו של רבן גמליאל לא היה בהם כדי להמעיט מרושמו של המאורע. ראש הסנהדרין היה רוחץ במרחץ אשר ניצבה בו דמותה של אפרודיטי, אלת האהבה. סובלנותו של רבן גמליאל קשורה היתה גם בהכרח לקיים מגעים עם השלטונות הרומיים, ואלו הביאו לידי התחשבות מיוחדת של ההלכה, כגון ההיתר ללמד יוונית בביתו ולנהוג בכל מיני גינונים חיצוניים, שהיו סימני היכר לנוכרים. הרקע להיתרים אלו היה, כאמור, ירידת כוח המשיכה של עבודה זרה באותה עת בכל האימפריה הרומית, ובעקבות זאת התמעטות החשש מעשיית מעשים שהיו קשורים בקשר עקיף לעבודה זרה.

התקרבות בין יהודים לנוכרים

תנועת העיור בתקופת הסורים, אשר רבי יהודה הנשיא השתלב בה, ואף עודדה בתקנותיו, הביאה לידי התקרבות נוספת בין יהודים לנוכרים. ערים כקיסריה, בית שאן ואשקלון, אשר עד ימי רבי יהודה הנשיא היה היישוב הנוכרי העיקרי בהן, היו מעתה ערים מעורבות. כך באה התקרבות מסוימת בין יהודים לנוכרים, אף על פי שבכל הנוגע לבעיות הלכתיות של ממש, המשיך, כמובן, החיץ להתקיים. צורך ההתקרבות שנבע מעצם החיים ביישוב אחד בא לידי ביטוי בהלכה הבאה:

עיר שיש בה ישראל וגוים, הפרנסין גובין מן ישראל ומן הגוים מפני דרכי שלום. מפרנסין עניי גוים מפני דרכי שלום. מספידין מיתי גוים ומנחמין אבילי גוים וקוברין מיתי גוים מפני דרכי שלום (תוספתא, גיטין ה ד-ה).

קראו עוד:

החברה היהודית : עלייתו של מעמד החכמים
החברה היהודית : בתי המדרשות ועולמם החברתי של חכמים
החברה היהודית : תלמוד או מעשה
החברה היהודית : החסידים
החברה היהודית : חברים ועמי הארץ
החברה היהודית : עמדת חכמים כלפי שומרונים ונוכרים (פריט זה)
החברה היהודית : עולים מתפוצות הגולה

ביבליוגרפיה:
כותר: החברה היהודית : עמדת חכמים כלפי שומרונים ונוכרים
שם  הספר: ההיסטוריה של ארץ-ישראל
עורך הספר: הר, משה דוד  (פרופ')
תאריך: 1985-1981
הוצאה לאור: יד יצחק בן-צבי; כתר הוצאה לאור
הערות: 1. כרך א: מבואות, התקופות הקדומות (מהתקופות הפריהיסטוריות עד סוף האלף השני לפני הספירה). עורך הכרך - ישראל אפעל. 1982.
2. כרך ב: ישראל ויהודה בתקופת המקרא (המאה השתים עשר-332 לפני הספירה). עורך הכרך - ישראל אפעל. 1984.
3. כרך ג: התקופה ההלניסטית ומדינת החשמונאים (37-322 לפני הספירה). עורך הכרך - מנחם שטרן. 1981.
4. כרך ד: התקופה הרומית ביזנטית, שלטון רומי מהכיבוש ועד מלחמת בן כוסבה (63 לפני הספירה-135 לספירה). עורך הכרך - מנחם שטרן. 1984.
5. כרך ה: התקופה הרומית ביזנטית: תקופת המשנה והתלמוד והשלטון הביזנטי. (640-70). 1985.
6. כרך ו: שלטון המוסלמים והצלבנים (1291-634). עורך הכרך - יהושע פראוור. 1981.
7. כרך ז: שלטון הממלוכים והעות'מאנים (1804-1260). עורך הכרך - אמנון כהן. 1981.
8. כרך ח: שלהי התקופה העות'ומנית (1917-1799). עורכי הכרך - יהושע בן אריה, ישראל ברטל. 1983.
9. כרך ט: המאנדאט והבית הלאומי (1947-1917). עורכי הכרך - יהושע פורת, יעקב שביט. 1981.
10. כרך י': מלחמת העצמאות (1949-1947). עורך הכרך - יהושע בן אריה. 1983.
הערות לפריט זה:

1. הפריט לקוח מתוך הכרך החמישי בסדרה.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית