עמוד הבית > מדעים > פיסיקה ומבנה החומר [כימיה] > חומרים: תכונות ותהליכים
גליליאו : כתב עת למדע ומחשבה


תקציר
מרבים להשתמש באפיון "אורגני" בהקשרים מדעיים ורפואיים, אך בהקשרים שונים משמעותו שונה בתכלית. המאמר מתייחס ומסביר שלושה הקשרים: ההקשר הכימי, ההקשר התזונתי-אקולוגי וההקשר הרפואי.



אורגני, אך באיזה הקשר?
מחבר: צבי עצמון


מרבים להשתמש באפיון "אורגני" בשיח היומיומי ובהקשרים מדעיים ורפואיים. מתברר כי בהקשרים שונים משמעותו שונה בתכלית

"אבחנו אצלו פגם אורגני, והועלתה השערה שהוא נגרם עקב חשיפה לחומר אורגני מסוים; מאז כל בני המשפחה מקפידים לאכול רק מזון אורגני" - זו אינה אלא ידיעה בדיונית, אך היא מנוסחת כמשפט תקין לגמרי מבחינה דקדוקית, ואפילו סבירה מבחינת תוכנה החדשותי. אלא שהמלה "אורגני" מופיעה כאן בשלושה מובנים שונים לחלוטין. אכן, התואר "אורגני" הוא חלק אורגני מהשיח שלנו, בהקשרים שונים, ולשלושה הקשרים נייחד הפעם מדור זה: ההקשר הכימי, ההקשר התזונתי-אקולוגי וההקשר הרפואי.

על חיים וחומרים

סיפורו של "כוח החיים" והכימיה האורגנית סופר כבר בקיצור נמרץ מעל דפי גליליאו (גיליון 53, עמ' 32). דורות של כימאים נוכחו לדעת כי חומרים שמקורם בטבע הדומם - כמו מים, מלח, מינרלים שבסלעים - הם חומרים שניתן לחמם לטמפרטורות גבוהות מבלי לגרום בהם שינוי "מהותי", כלומר - שינוי כימי, בעוד שחימום לטמפרטורות גבוהות של חומרים שמקורם ביצורים חיים, כגון שומנים, חלבונים וסוכרים, גורם לשינוי כימי, לפירוקם. יתר על כן, ניסיונם של הכימאים הצביע על שינוי חד-כיווני, בלתי הפיך: את תוצרי הפירוק שנתקבלו עקב חימום של שומנים, למשל, לא הצליחו לשוב ולהפוך לשומנים. ועוד, אותם חומרים ייחודיים ליצורים החיים (כגון שומנים, סוכרים וחלבונים) הם חומרים שיכולים לבעור ולהישרף, בעוד שמים, מלח ורוב המינרלים אינם בוערים. ולבסוף: דורות של כימאים לא הצליחו לייצר במעבדה חומרים כגון סוכרים, שומנים וחלבונים. כך התגבשה תפישה לפיה יש בעולם שני סוגים של חומרים: חומרים שמקורם רק בעולם החי, וחומרים שמקורם בעולם הדומם או החי (מים, למשל, ניתן לייצר במעבדה על ידי שריפת מימן, ומים נוצרים גם ביצורים חיים, בתהליך הנשימה התאית).

זה היה הרקע לכך שבשנת 1807 הציע הכימאי המפורסם בדורו, השוודי ינס יקוב ברצליוס (Joens Jacob Berzelius), שחומרים האופייניים ליצורים חיים (כלומר - לאורגניזמים) יכונו "חומרים אורגניים", בעוד שחומרים שמקורם בעולם הדומם, כגון מים ומלח, ייקראו חומרים אי-אורגניים (אנאורגניים). רבים החזיקו אז בדעה שביצורים חיים מתרחשים תהליכים שאינם כפופים לחוקים החלים על עולם הדומם, כלומר שעל יצורים חיים חלים חוקי טבע נפרדים. היה בכך מעין הד מטאפורי עמום (אם כי בכיוון שונה במובהק) לתפישה שלפני גליליאו וניוטון, לפיה החוקים השולטים בגרמי השמים שונים בתכלית מחוקי הפיזיקה שבעולמנו הארצי. התפישה בדבר נבדלותם של היצורים החיים, נפרדותם משאר העצמים בעולם מבחינת חוקי הטבע החלים עליהם, מכונה התפישה הוויטליסטית, או: ויטליזם (vita - מלשון חיים). מן התפישה הוויטליסטית נגזר שתאים חיים הם בעלי "כוח" מיוחד, "כוח ויטלי", שנדרש לשם בניית חומרים אורגניים מחומרים אי-אורגניים "פשוטים".

האם טמון בהכרח כשל לוגי בתורה הוויטליסטית, לאמור: אם רק ליצורים חיים "כוח ויטלי" מיוחד, הדרוש לשם ייצור חומרים אורגניים, כיצד נוצרו יצורים חיים מלכתחילה? מהיכן היו חומרים אורגניים לבנייתם של האורגניזמים הראשונים? זוהי תהייה, או פרדוקס, המקבילים במידת-מה לבעיית הגנרציה ספונטנה, לאמור - התהייה אם אפשרית יצירת חיים ספונטנית מחומר שאינו חי, כמו טריטונים מהבוץ שלאחר הגשם (על-פי אמונות עממיות מסוימות), עכברים מתערובת של בגדים ספוגי זעה וגרגרי חיטה (אכן, כך האמינו!), רימות זבובים בבשר הנרקב (האיטלקי פרנצ'סקו רדי הוא שהוכיח כי הרימות שמופיעות בבשר מקורן בביצים שהוטלו על ידי זבובים), או חיידקים מתוך בליל של חומרי מזון שהורתח, תהליך שהאיטלקי לאזארו ספלאנצני הדגים כי אינו מתקיים, ובלבד שנעשה עיקור לתאים של בליל החומרים, ולואי פסטר הוכיח זאת באורח נחרץ. אבל אם אין גנרציה ספונטנה, ויצורים חיים נוצרים רק מיצורים חיים קודמים, כיצד נוצרו החיים מלכתחילה? שאלה זו ממשיכה לנסר בחלל המדע, כשאחד הפתרונות הוא בבחינת "דחיקת הקץ" (ולמען הדיוק - דחיקת הראשית) - פנספרמיה, לאמור שהחיים בכדור-הארץ מקורם ביצורים חיים שהופיעו מן החלל, כשהם רכובים, למשל, על גבי שברי אסטרואידים.

אך נשוב לשאלת מקורם של החומרים האורגניים שבנו את האורגניזמים הראשונים: אפשרות אחת היא שארע נס חד-פעמי, בנוסח סיפורי הבריאה של ספר בראשית. אפשרות אחרת היא כי בתנאים המיוחדים ששררו בימי הבראשית של כדור-הארץ "הכוח הוויטלי" פעל לא רק באורגניזמים חיים.

לא פלא שכימאים התייחסו לחומר אורגני כאל משהו שלא ניתן כלל לצפות לסינתזה שלו במעבדה, שהרי במבחנה ניתן לערבב ולחמם חומרים שונים אך לא ניתן להוסיף לה "כוח ויטלי". אכן, האמינו בהפרדה מוחלטת בין העולמות, העולם האורגני מחד גיסא והעולם האי-אורגני מאידך גיסא.

יצא לחפש ציאניד - ומצא שתנן

במסגרת לימודי הרפואה שלו בגרמניה עסק פרידריך ווהלר (Wohler, 1880-1882) בבידוד אוריאה (שתנן), כחומר הפרשה המופיע בשתן. חקר החומרים ובידוד גבישי האוריאה כבש את ליבו, הוא נטש את הרפואה ושם פעמיו לשוודיה ללמוד אצל ברצליוס. אכן, הגורל - גם המדעי - מתעתע לעתים. בתום לימודיו בשוודיה נתמנה פרופסור לכימיה בגטינגן, ומחקרו עסק בציאנטים וציאנידים.

יום אחד, בשנת 1828, חימם במעבדתו אמוניום ציאנט, וקיווה שהחימום יגרום לציאנט לפלוט ציאניד. הוא נחל אכזבה - הציאנט המחומם כלל לא פלט ציאניד. ואולם - תמיד צריך לפקוח עיניים! - הוא שם לב כי גבישי הציאנט השתנו במהלך החימום, והפכו לגבישים שהיו זכורים לו היטב: הגבישים נראו כגבישי אוריאה (שתנן). בבדיקה זהירה של תכונותיהם אכן נוכח כי היו אלה גבישי אוריאה. ואולם - ואני תוהה כלום לא סמר עורו מרוב התרגשות - בעוד אמוניום ציאנט נחשב חומר אי-אורגני, האוריאה היא חומר שמקורו באורגניזמים, ביצורים חיים: האוריאה היא חומר אורגני! נרגש מיהר לבשר במכתב למורו הדגול ברצליוס: עלי להודיעך כי עלה בידי להכין אוריאה ללא שימוש בכליה כלשהי (אגב, את השתנן בגוף מייצר בעיקר הכבד; מכליות הוא מופרש מן הדם אל השתן). בהמשך התנצל בפני המורה על שתגליתו ממוטטת את הטענה בדבר נפרדותה של כימיית החיים מכימיית העולם הדומם, והביע צער על כי, במילותיו של תומס האקסלי (Thomas H. Huxley), שוב התרחשה הטרגדיה הגדולה של המדע: רצח של היפותזה נאה בידי עובדה מכוערת... מכל החומרים שבעולם נפל דווקא בחלקו של השתנן להוביל את המהפכה.


חימום שחולל מהפכה: בחימום גבישי אמוניום ציאנט קיבל ווהלר שתנן (אוריאה),
תהליך שנחשב בלתי אפשרי משום שהוא "חוצה את העולמות" -
עולם החומרים האי-אורגניים ועולם החומרים האורגניים.

מהפכה בתפישה - ובחיי היומיום

אכן, נפל דבר. אך היתה זו מהפכה בקול ענות חלושה. בסך הכול לא היתה זו בנייה, סינתזה, של חומר אורגני ממספר מרכיבים אי-אורגניים, אלא חומר אחד (אמוניום ציאנט), שנחשב אי-אורגני, הפך לחומר אחר, אורגני. ואולם גם אם לא היתה זו סינתזה כימית במלוא מובן המלה, מחסום פסיכולוגי נפרץ בקרב הכימאים. עתה יכלו כימאים לקוות לייצר חומרים אורגניים מחומרים אי-אורגניים במבחנות המעבדה. כך, למשל, הצליח אדולף קולבה (Kolbe), תלמידו של ווהלר, לייצר חומר אורגני מובהק - חומצת חומץ (חומצה אצטית, CH3COOH) מן היסודות הכימיים המרכיבים אותה - פחמן, מימן וחמצן. עתה קיבל הכוח הוויטלי מכה אנושה.

להוט במיוחד לרסק עד דק את הגבול שבין עולם החומרים האי-אורגניים לעולם האורגני היה הכימאי הצרפתי פייר ברתלו (Berthelot, 1907-1827). בשנות החמישים של המאה ה-19 סינתז ברתלו שורה של חומרים אורגניים, כגון מתנול, אתנול (כהל היין), מתאן, בנזן ועוד. בהמשך סינתז שומנים שכלל אינם נוצרים על-ידי יצורים חיים, שומנים שאינם נמצאים בטבע. המושג "חומר אורגני" שטבע ברצליוס השלים מהפך: מחומר שנוצר רק ביצורים חיים, בסיועו של "כוח ויטלי" מסתורי, עבור לחומר שניתן להכינו במעבדה כימית מבלי לטפטף ולו טיפה של "כוח ויטלי", ועד לחומר שכלל אינו קיים בטבע אלא נוצר בכוחה של מבחנה כימית. האפיון "אורגני" נותק כך, למעשה, ממקורו המילולי - אורגניזם חי. מאוחר יותר - ובזאת אנחנו נוכחים יום יום, ולמעשה כמעט כל רגע בעולמנו המודרני - למדו כימאים-אורגניים לייצר חומרים שתכונותיהם שונות במובהק מן התכונות של החומרים האורגניים הנוצרים בטבע, כמו למשל מיני הפלסטיק למיניהם.

בספר שפירסם בשנת 1861 הכימאי הגרמני פרידריך קקולה פון סטרדוניץ (Kekule von Stradonitz, 1886-1829), המוכר בשמו קקולה, הציע להגדיר את הכימיה האורגנית ככימיה של תרכובות היסוד פחמן (C, Carbon).

במסגרת יריד בינלאומי גדול שנערך בראשית המאה ה-20 הוצגה - בין מכונות ומכשירים שהיו בבחינת שיא הקידמה של אותה תקופה - מבחנה קטנה ובה מעט גבישים לבנים חסרי ייחוד למראה. היו אלה גבישי האוריאה שנוצרו כמעט שמונים שנה קודם לכן במבחנה של פרידריך ווהלר, גבישים שחוללו מהפכה בכימיה ובתפישתנו את היצורים החיים, וחוללו שינוי חומרי עצום בעולמנו, שינוי שכיום הוא ניכר אף הרבה יותר - החומרים האורגניים המלאכותיים, שאותם אנו לובשים, ומהם בונים רהיטים וכלים ומכשירים וצינורות ומתקינים בידוד לקירות וצובעים אותם, ושטיחים ודיסקים וצעצועים.

למען האמת, לא כל תרכובות הפחמן נחשבות חומרים אורגניים, מעט מתרכובות הפחמן נחשבות כחומרים אי-אורגניים, כמו פחמן דו-חמצני (CO2) והקרבונטים (פחמות) הנגזרים ממנו, כגון גיר (סידן פחמתי, CaCO3). מה, אם כן, ההבחנה בין תרכובות פחמן "אורגניות" לבין תרכובות פחמן שאינן אורגניות? אפשר לנסות לנסח כללי אפיון להבחנה כזו, אך לכללים אלה יש תמיד יוצאים מן הכלל, ולו מעטים. למשל - הכלל לפיו תרכובת אורגנית כוללת שרשרת של אטומי פחמן (בגלוקוז, למשל, שרשרת של 6 אטומי פחמן). ואולם לכך יש יוצאים מן הכלל, כגון המתאן ("גז הביצות", CH4) הכולל במולקולה שלו אטום פחמן אחד בלבד, וכן... האוריאה עצמה, CO2)NH2). מכאן שדרך בטוחה להגדיר חומר אורגני היא זו: בקבוצת החומרים האורגניים נכללות כל תרכובות הפחמן מלבד - וכאן ניתן לפרט רשימה קצרה למדי, הכוללת, בין השאר, פחמן דו-חמצני, פחמות (קרבונטים), ביקרבונטים ואת הציאנטים, בהם החל המסע במעבדה של ווהלר.

מזון "אורגני" על המדף - ועל המדוכה*

מזון אורגני" הוא באופנה, לפחות בשכבות מסוימות בעולם המערבי. למעשה, כל מזון הוא "אורגני" - לאמור מיוצר על ידי יצורים חיים, צמחים ובעלי חיים (ובמידה קטנה יותר גם על ידי קבוצות אורגניזמים אחרות, כגון פטריות). ואולם מזה כחמישים שנה האפיון "אורגני" בהקשר של מזון פירושו מזון שנוצר תוך הימנעות מרבית משימוש בדשנים "מלאכותיים" ובקוטלי מזיקים, מתוך דאגה לשימור טיב הקרקע באמצעות "מחזור זרעים" (מחזור של גידולים, שמונע דלדול משאבי הקרקע מבחינת צורכיהם של הגידולים), שימוש בדשן "אורגני" (לאמור - כזה שמקורו ביצורים חיים, כולל הפרשות בעלי-חיים ושאריות של חלקי צמחים), צמצום עד למינימום של השימוש בתרופות (אנטיביוטיות, למשל) ובחומרים אחרים (כגון הורמונים) במשק החי, ומתוך שימת לב לרווחתם של בעלי החיים מייצרי המזון.

נעיר כי דשנים "כימיים", אף אם הם באים כאבקות לבנות ארוזות בשקים, מקורם לעתים טבעי - כמו למשל אשלג, המשמש כדשן אשלגני. ואולם דשן אשלגני "כימי", גם אם מקורו "טבעי" (כמו - מי ים המלח) שימוש בו יוצר ריכוז גבוה בקרקע ושטיפה מהירה שלו; זאת בניגוד לאשלגן שניתן כמרכיב של "דשן אורגני".

אחת ההגדרות המקובלות לחקלאות אורגנית היא: מערכות אורגניות לייצור מזון, שנועדו לייצור אופטימלי של כמויות מזון שאיכותו התזונתית גבוהה, וזאת באמצעות שיטות המאפשרות להימנע משימוש באמצעים כימיים, ולמזער את הפגיעה בסביבה ובחיי הבר.

אך אם נניח (לרגע) את חיי הבר ואת רווחתם של בעלי החיים שמספקים לנו מזון, עולה השאלה: האומנם "מזון אורגני" הוא טוב יותר עבור צרכן המזון ממזון "לא אורגני", שנוצר בחקלאות האינטנסיבית, ה"מתועשת", העושה שימוש רב בדשנים "כימיים", בחומרי הדברה, ובמשק החי - בתרופות ובהורמונים?

במאמר סקירה שפרסם לפני כשלוש שנים ויליאמס (C. M. Williams) מאוניברסיטת רדינג, אנגליה, בכתב העת של החברה לחקר התזונה (Proc. Nutr. Soc. 61,2002) הוא טוען כי לא פורסמו מספיק מחקרים שיכולים להוכיח - או לשלול - חד משמעית את הטענה לפיה מזון "אורגני" הוא בריא יותר לצרכן המזון ביחס למזון שנוצר בחקלאות "רגילה". ויליאמס טוען כי במחקרים - שמספרם, כאמור, מועט מדי לדבריו - בהם הושוו ערכים תזונתיים של תוצרי חקלאות "אורגנית" לעומת תנובת החקלאות ה"קונוונציונלית" נמצאו רק הבדלים קטנים למדי, אף שבאופן קבוע מוצאים ריכוזים גבוהים יותר של חנקות (ניטרטים, שנמצא קשר בין ריכוז גבוה שלהן לסוגי סרטן מסוימים) וריכוזים נמוכים יותר של ויטמין C (אסקורבט) בגידולים "רגילים" לעומת "אורגניים", ובמיוחד כך בירקות עלים. טענתו העיקרית של ויליאמס היא כי התפישה בדבר חשיבותו הבריאותית של מזון "אורגני" זקוקה עדיין לאישוש במחקרים מדוקדקים.

במאמר סקירה שפרסמו ב-2003 החוקרים היוונים Magkos, Arvaniti & Zampelas מאוניברסיטת הרוקופיו באתונה, מציינים גם הם את דלות המחקרים המהימנים הנוגעים להשוואת איכותם של מזונות שנוצרו בחקלאות "קונוונציונלית" לעומת חקלאות אורגנית. גם הם מצביעים על תכולה גבוהה יותר של ויטמין C בירקות עלים, וכן בתפוחי אדמה "אורגניים". הם גם מצביעים על תכולה נמוכה יותר של חלבונים בירקות ובדגניים "אורגניים" ביחס לגידולים רגילים, אך מציינים כי איכות החלבונים משובחת יותר בגידולים האורגניים. עוד הם מציינים כי בריאותם ופריונם של בעלי חיים שמזונם "אורגני" טובים במעט מאלה של בעלי חיים שהואבסו בשיטות המקובלות.

ארשה לעצמי להזכיר כאן כי מעבר לשיקולים של פגיעה ארוכת טווח באיכות הסביבה בה אנו חיים ולאחריותנו המוסרית לרווחתם של בעלי החיים המזינים אותנו, השימוש המאסיבי בחומרים אנטיביוטיים במשק החי פוגע ביעילות התרופות האנטיביוטיות - השימוש הנרחב בחומרים אנטיביוטיים (לא לצורך ריפוי מחלות, אלא לשם הגדלת יעילות השימוש במזון) מעודד הופעתם של זני חיידקים עמידים לסוגי אנטיביוטיקה שונים, והדבר מסכן את בריאות האדם. כמו כן, השיטה של "שיפור איכות המזון" הניתן לפרות - העלאת תכולת החלבון שבו בדרך של הוספת שאריות פסולת שמקורן בתעשיית הבשר - היא שגרמה, כנראה, להתפשטות מחלת "הפרה המשוגעת".

שד לא אורגני?

מחלה "אורגנית" מוגדרת כמחלה שניתן לייחס את תסמיניה לאיזו חריגות אנטומית (מבנית) או פיזיולוגית (תפקודית, במובן של תפקוד הגוף). הגדרה זו נראית "תמימה" למדי, ואולם נדמה שניתן להצביע על בעיה עקרונית הצפונה בה. אם אכן יש מחלה אורגנית, הנובעת מאיזו חריגות, תקלה מבנית או פיזיולוגית, משתמע שתיתכן מחלה שאינה נובעת מחריגות במבנה גופני כלשהו או בתפקודו. וזו טענה כלל וכלל לא "תמימה", אלא מעוררת קושי גדול.

כמעט מתבקש שהאפיון "מחלה אורגנית" (או ליקוי אורגני, או פגם אורגני) ישמש בעיקר כשמדובר באורגן (organ, לאמור - איבר) המכונה מוח. זאת משום הקשר ההדוק של המוח להתנהגות, שבאדם היא מורכבת ביותר, רבת פנים (התנהגות בחברה, עירנות, דיבור, קריאה וכתיבה, חישוב, ציור, הפעלת מכשירים, תפקוד בעבודה, ועוד ועוד), מחד גיסא, וכרגיל לא מקושרת לאיזה גורם גופני קל לזיהוי, בבדיקה של מרכיבי דם למשל, מאידך גיסא. לשינויים קלים במוח, שהם חמקמקים מבחינת שיטות הזיהוי - הגם שאלו השתכללו באורח מדהים בעשורים האחרונים - יכולה להיות השפעה ניכרת על ההתנהגות. נובע מכך שהאפיון "ליקוי אורגני" כשמדובר בליקוי התנהגותי-תפקודי מעיד יותר על שלב התפתחותן של שיטות האבחון מאשר על אופיה האמיתי של המחלה. האלטרנטיבה היא הטענה שקיימות מחלות שאין להן בסיס אורגני, גופני.

במאות הקודמות אכן התייחסו לפגמים התנהגותיים קשים, ואפילו לסתם התנהגות חריגה-אקסצנטרית, כאל "מחלות רוח", "שיגעון", "טירוף", חדירה של שד, השתלטות של דיבוק, של איזו ישות לא-גופנית, לא אורגנית. זו הבעיה, כמדומני, בשימוש ה"תמים" באפיון "מחלה אורגנית". יש מחלות שהמקור הגופני שלהן בולט מאוד, ויש שהוא חמקמק יותר; יש מחלות שנגרמות עקב תקלה גופנית הפיכה, ויש כאלו שנגרמות עקב תקלה שאינה ניתנת לתיקון, ויש מחלות ניווניות, שחומרת הליקוי מחריפה והולכת. אבל - וזו הטענה - למען הדיוק, לכל המחלות ולכל הליקויים יש איזה בסיס "אורגני", כלומר גופני, ולו זעיר, חמקמק, הפיך וחולף.

אכן, אחת המחלות המוגדרות "אורגניות" היא "תסמונת מוח אורגנית" (OBS, Organic Brain Syndrome), שהיא למעשה שם קיבוצי לשורה של תסמונות מוח אורגניות. ביניהן: שיטיון (דמנציה), שיכחון (amnestic syndrome), הזיות "אורגניות" (organic delusions) ועוד. סיבות "אורגניות" רבות עלולות לגרום ל"תסמונות מוח אורגניות", ביניהן המחלה הזיהומית-גנטית קרויצפלדט-יקוב (CJD), המחלה הניוונית-גנטית הנטינגטון, המחלות הניווניות אלצהיימר ופרקינסון, חבלות במוח, אירוע מוחי (פגיעה בהספקת דם לחלק מן המוח), חוסר הספקת חמצן, זיהומי מוח מיקרוביים, אלכוהוליזם, גידול במוח, וכן - בעיות לב.

אולי על רקע אותה תחושה שהמונח מערים קשיים, יש המכנים כיום את "תסמונות המוח האורגניות" בשם: הפרעות נוירו-התנהגותיות.

פתחנו בכעין ידיעה בדיונית שבה האפיון "אורגני" שימש בשלושה מובנים שונים. והנה הדגמה לכך שאפשרות כזו אינה רחוקה מן המציאות. במאמר סקירה שפרסם M. Olkinuora בנושא תסמונות מוח אורגניות מצאנו את המשפט הבא, המתורגם כאן מלה במלה: "תסמונות מוח אורגניות הנגרמות עקב כימיקלים תעשייתיים הן לא ספציפיות; בעקבות חשיפה ממושכת לתמיסות אורגניות, התופעות האופייניות הן עייפות, אי-יציבות רגשית ובלבול" - אכן, האפיון "אורגניות" מופיע כאן באותו משפט עצמו בשני מובנים שונים לחלוטין. שניהם, אגב, שליליים, בניגוד לאפיון "אורגני" כמו למשל בצירוף "גבינות אורגניות".

אין קשר רב בין השימושים השונים באפיון "אורגני", ולעתים יש אף מידה של ניגוד. כך למשל כיום חומרים אורגניים הם, למען הדיוק, במידה רבה תוצרי תעשייה מלאכותיים, בניגוד ל"מזון אורגני" שמצביע על שיטות "טבעיות" ומסורתיות יותר של ייצור מזון בחקלאות. בהקשר הרפואי האפיון "אורגני" המתייחס לליקוי מעלה את השאלה: כלום יש ליקוי או מחלה שאין להן בסיס גופני-אורגני?

*פרק זה (וכל המדור "למען הדיוק") נכתב במקביל ובאופן בלתי תלוי במדור "תזונה" המפורט הרבה יותר מאת פרופ' ישראל ניר (המערכת)

ביבליוגרפיה:
כותר: אורגני, אך באיזה הקשר?
מחבר: עצמון, צבי
תאריך: מרץ 2005 , גליון 79
שם כתב העת: גליליאו : כתב עת למדע ומחשבה
הוצאה לאור: SBC לבית מוטו תקשורת ולאתר IFEEL
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית