עמוד הבית > מדעי החברה > פסיכולוגיהעמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > גוף האדם
ספרית מעריב


תקציר
למה אנחנו ישנים בכלל? מה חשיבותה של השינה? המאמר עוסק בהיבטים השונים של השינה: הצורך בשינה, מחזור השינה, חלומות, הפרעות בשינה ועוד.



מהי שינה?
מחברים: ג'וליה פארקר; דרק פארקר


הצורך בשינה - הצורך שלנו להתנתק מן הפעילות הפורמאלית לפרק זמן של עד שמונה שעות בכל יממה - הוא צורך חזק מאוד באמת ובתמים. אילולא היה כזה, כבר היתה הברירה הטבעית משחררת את בעלי-החיים מן השינה - שכן, עד כמה שהשינה קלה, ברור שבמהלכה חשופות החיות במיוחד לתקיפות של אויביהן. אלא שהשינה לופתת בחוזקה כמעט כל דבר מתנועע. לכל אלה עד אחד יש תבנית משותפת של שינה.

שנתם הנורמאלית של כל בני-האדם מתנהלת על פי אותה תבנית עצמה. אין קשר בינה ובין האקלים או המקום - השעות האפלות הרבות של החורף הארקטי אינן מחוללות תבנית שינה שונה מזו הנוצרת בתקופות החשכה הקצרות יותר השוררות בכל מקום אחר, ובני-אדם שעשו שבועות רבים מתחת לפני האדמה, בלי שום מגע עם שאר בני המין האנושי, התנסו גם הם בתבנית שינה מוכרת, שונה רק במקצת מכל תבנית שינה אחרת.

כשאנו ישנים, הגוף והמוח אינם שוקעים בעצם בתרדמה מלאה. איברים מסוימים בגופנו אכן מתרפים - מי שניסה להרים אדם ישן יודע בדיוק עד כמה עמוקה ההרפייה. ואף על פי כן, מפעם לפעם אנו משנים את תנוחת הגוף תוך כדי שינה. שרירים מסוימים נשארים מכווצים ושרירי העיניים ושמורות העיניים מבטיחים שהעיניים יהיו עצומות. כך או אחרת, התנועה הכוללת של השרירים מוגבלת ל-30 שניות בקירוב בכל שעת שינה. במנוחת לילה נורמאלית אנו עשויים לנוע, בחטף, בין 20 פעמים ל-40 פעמים: התנועה הזאת מעירה אותנו למחצה, הגם שבתקופות הפעילות הללו כמעט ואיננו שבים להכרה מלאה.

בשעות השינה שלנו מתחולל שינוי גם בתגובתנו לגירויים חיצוניים. כשאנו ערים, איברי החושים השונים שלנו משגרים בלי הפסק הודעות אל המוח. זה מנתח את ההודעות ומחליט, בהסתמך על ניסיון העבר, מה הפעולה המנטאלית או הפיסית שיש לבצע. אנו נוגעים בדבר לח, רירי ולא נעים, המוח שלנו מתוודע לעובדה זו, ומורה לנו ככל הנראה לסלק את היד מן הטינופת. אבל אם תבוא יד של אדם ישן במגע עם עצם דוחה מן הסוג הזה, אין הכרח שהיד הזאת תירתע מיד. ברור שיש שיבוש או שינוי בנתיב המשמש את חוש המגע להעברת התחושה של העצם האמור אל המוח - הגם שתחושה זו עושה בעצם את דרכה אל המוח וידיעה מסוג זה או אחר אכן מגיעה אל החלום.

נראה שמחזור השינה מווסת באמצעות מה שקרוי המקצב הצירקאדיאני, מכלול התהליכים הטבעיים המתחוללים באופן סדיר בפרקי זמן בני 24 שעות בקירוב. המלה עצמה נגזרת ממטבע הלשון הלאטיני CIRCA DIES שפירושו יום אחד בקירוב. קיומו של המקצב הצירקאדיאני מתגלה בדרכים שונות ומשונות, אבל הברורה ביותר מביניהן היא אולי העובדה שטמפראטורת הגוף עולה ויורדת במרוצת כל יממה בטווח של מעלת צלזיוס אחת. כשהגוף מצוי בטמפרטורה הנמוכה ביותר, בדרך כלל בין השעות 1 ו-5 אחר-הצהריים, רובנו חשים שיכולת הפעולה והחשיבה שלנו נמצאת בשפל (וזה בדיוק המצב). השיבוש בפעילותו של שעון הטמפראטורה הזה כתוצאה מטיסה למרחק ניכר היא הגורמת לנו לחוש בהשפעות של הפיגור הסילוני (JET LAG). הגוף עשוי להזדקק לשלושה עד עשרה ימים כדי להסתגל למקצב אחר של פעילות ושינה; ותוך כדי כך מתחוללים שינויים לא רק בטמפראטורת הגוף אלא גם בדופק, בלחץ הדם, בספירת תאי הדם, בחילוף החומרים, בתפקוד הכליות ובשורה ארוכה של תופעות פיסיולוגיות לא-מודעות אחרות.

בתוך המקצב המשדל את גופנו לישון, פועלת קבוצה של מקצבים אחרים המווסתת את התנהגותו של הגוף בזמן השינה. נתונים שנאספו ממעבדות לחקר השינה בכל רחבי העולם מצטרפים יחדיו כדי לספק לנו תמונה מהימנה על מה שמתרחש במהלכה של שנת לילה ממוצעת. אלקטרואנצפאלוגראפים, (EEG או אא"ג), מכשירים הרושמים את הפעילות החשמלית של המוח (בניסוח אחר: גלי המוח), מלמדים אותנו על הרמות השונות של פעילות זו בשעות שהכרתנו רדומה. התבנית המתקבלת מן האלקטרואנצפאלוגראפים משותפת לכל בני-האדם ששנתם נורמאלית, ונחלקת לשלבים מחזוריים קבועים - מתבנית דומה ביותר למצב היקיצה (שלב 1) ועד תבנית הדומה לקהיון (שלב 4).

הגל המחזורי של השינה, משינה קלה לשינה כבדה ושוב לשינה קלה, חוזר ונשנה פעמים אחדות בכל לילה. כל שלב במחזור מתגלה בבירור באמצעות התנועות של העט על פני נייר האלקטרואנצפאלוגראף, וכל מחזור שלם מתמשך על פני 90 דקות בקירוב.

שלב 1 של השינה הוא שלב השינה הקלה ביותר, ורישומי האא"ג שלו דומים למדי לרישומי האא"ג של המוח בשעות הערנות. השלב הזה מתחולל כשאנו עוצמים את עינינו ומתחילים בשינה. במצב זה, שרירינו מתרפים, וקצב הלב שלנו מואט. במהלכה של שנת הלילה, אנו חוזרים כמה פעמים לרמת שלב 1, בהגיחנו מן השלבים העמוקים יותר של השינה לפרקי זמן מתארכים והולכים.

שלב 2 מציין את ראשיתה של השינה העמוקה יותר, המתחילה מיד לאחר שהתרדמה נופלת עלינו ובעת שאנו גולשים במהירות לשינה העמוקה האמיתית של שלב 4. ההליכה מתוך שינה והדיבור מתוך שינה נקשרים לעתים קרובות עם השלב הזה. ואז מוליכים רישומי האא"ג האופייניים לפעילות החשמלית של שלב 2, אל השלב הבא.

שלב 3 של השינה מאופיין בגרויים חשמליים חזקים היוצאים מן המוח: בשעות הערנות שלנו מופקים רק 60 מיקרו-וולט בקירוב, ואילו בשלב 3 של השינה כבר נרשמת עוצמה בת 300 מיקרו-וולט. בשלב זה נדרש מאמץ רב כדי להעירנו מן השינה. עתה אנו נושמים בקצב סדיר אך איטי, הדופק שלנו מואט, וטמפראטורת הגוף יורדת.

שלב 4 הוא השלב של השינה העמוקה ביותר, וסימנו הברור ביותר הופעת גלים גדולים ואיטיים בתרשים האא"ג. שלב זה במחזור השינה הראשון נמשך זמן רב למדי. בסיומו אנו חוזרים לשלב 1 - אשר במחזור השינה הזה ובבאים אחריו הוא מלווה בתנועות מהירות של העיניים, ולעתים קרובות מופיעים בו חלומות תוססים ומלאי חיים.

בלילה נורמאלי אנו עושים בתחילה חלק גדול מן הזמן בשלב 4 של השינה, הנראה לנו כחשוב ביותר - ככל שאנו מותשים יותר בגוף או בנפש, כן אנו זקוקים למנה גדולה יותר של השלב הזה. אדם ישן "מבלה" בדרך כלל בשלב 4 של השינה במשך 30 מתוך 90 הדקות של התקופה הראשונה. אחר כך, כשאנו נעים שוב לעבר שלב 2 של השינה, אנו נכנסים לתקופה פאראדוקסאלית - תקופה שבה אפשר להעיר אותנו בלחישת שם מוכר, אבל התפוצצות עזה יכולה שלא להפריע לנו כהוא זה. ועכשיו מתגלה ההיבט המופלא ביותר בתבנית השינה שלנו: אנו שבים ונכנסים לשלב 1 - אבל בהבדל מסוים: אם הכניסה לתרדמה במהלכו של שלב 1 הראשון היתה מלווה במראות מבולבלים ובלתי קשורים זה לזה, הרי הופעתו המחודשת של שלב 1 בסוף המחזור של 90 הדקות הראשונות, מציינת את הנקודה שבה אנו מתחילים לחלום.

הסימן האופייני לשנת שלב 1 מחודשת זו הוא תנועת עיניים מהירה (תע"מ או REM – RAPID EYE MOVEMENT), אשר בה נעות העיניים במהירות ובדריכות, שתיהן כאחת, ממש כאילו האדם הישן צופה במשהו מבעד לשמורות עיניו הרוטטות. מתנדבים שהשתתפו בניסויים מעבדתיים והוערו משנת תע"מ (אם בתקופה 1 ואם בתקופות שנת תע"מ מאוחרות יותר), יכלו בדרך כלל לתת תיאורים מפורטים של חלומות מרובי אירועים. תנועת עיניים מסוימת התגלתה גם בשלבים אחרים של השינה (שנת אל-תע"מ), ובני-אדם שהוערו במהלך השלבים הללו דיווחו על חלומות לא חזותיים ולא מסודרים, אבל הקשר בין שנת תע"מ ובין החלומות העשירים בפרטים חזותיים ובדרך כלל גם באירועים רבים, מקובל עתה כעובדה מדעית שאינה שנויה במחלוקת.

התקופה הראשונה של שנת תע"מ תימשך ככל הנראה רק זמן קצר והסיכויים שתזכור את חלומותיך מתקופה זו קטנים ביותר, אלא אם כן תתעורר מיד לאחר מכן ותהיה ער לפחות במשך עשר דקות. (אובדן היכולת להיזכר מושפע ככל הנראה מן השקיעה לרמות שינה עמוקות יותר.) אבל באותה תקופה עצמה יש פעילות רבה: טמפראטורת המוח עולה, הדופק ולחץ הדם נתונים בתנודות, אנו נושמים בצורה לא סדירה, והמוח צורך כמויות גדולות יותר של חמצן. הגוף רגוע בצורה מפתיעה - אין שום התהפכויות במיטה - אבל האותות הנרשמים במכשיר האא"ג דומים לעתים קרובות לאותות הקשורים בהתרכזות מעמיקה בהקיץ. עוברות כעשר דקות, והאדם הישן שב ושוקע פעם נוספת מטה בסולם השינה, אלא שזו הפעם אין הוא מגיע לשלב 4, או שהוא שוהה בשלב זה הרבה פחות זמן. כשהוא שב ומטפס לשלב 1, הוא מתנסה במחזור ארוך יותר של שנת תע"מ מלווה בחלומות, שאורכו יכול להגיע עד 20 דקות. עתה באה הירידה הבאה לרמות אל-תע"מ, וחוזר חלילה - במחזורים בני 90 דקות הנמשכים עד הבוקר. התקופה האחרונה של שנת תע"מ היא זו היוצרת ככל הנראה את החלומות המפורטים ביותר, המרשימים ביותר, ובוודאי גם אלה הקלים ביותר לזכירה.

על כל פנים, התקופות של שנת אל-תע"מ הולכות ומתקצרות ממחזור למחזור, והיפוכו של דבר בתקופות של שנת תע"מ. על פי האומדן המקובל, אנו שוהים בשלב 4 של השינה בערך כשעה אחת מתוך תקופת שינה בת 8 שעות, ובשלב 1 של השינה במשך שעתיים בסך הכול.

הצפייה במכאניקה של השינה עשויה להיראות כעניין קל ביותר, אבל החלוקה של זמן השינה שלנו לארבעה או חמישה שלבים בני 90 דקות כוללת ואריאציות רבות: בכל שלב יש דרגות שונות, וכן יש הבדלים בין בני-אדם שונים, ותנודות בתבנית השינה של אדם נתון מלילה אחד למשנהו ומשלב לשלב. תמונת האא"ג היא כלי יעיל, אבל תמונה זו אינה מאפשרת למדען להשוות "גל מוח" אחד עם גל אחר, דומה לו, ולחשוף הבדלים איכותיים בין שני גלים כאלה (חרף העובדה שהבדלים כאלה קיימים גם קיימים). ניתוח ממוחשב של תכניות שינה אופייניות לבני-אדם בריאים ולבני-אדם הנתונים להשפעת סמים, או כאלה הלוקים בהפרעות נפשיות, מתחיל להעמיד אותנו על עובדות מסוימות בתחום זה.

בדיקה מדוקדקת של רבבות בני-אדם במעבדות לחקר השינה בכל רחבי העולם חושפת מידע עשיר על תבניות שינה ועל השפעותיהן: על מה שאנו יכולים להציג, למשל, כשינה טובה או שינה טרופה. לורנס ק' מונרו בחן באוניוורסיטת שיקאגו ישנים "טובים" וישנים "עלובים" ומצא שאלה האחרונים נטו בדרך כלל להגזים בשעות אי-השינה שלהם ובמשך הזמן שנדרש להם כדי להירדם. אבל שתי קבוצות הישנים הללו נבדלו זו מזו במובהק הן בדופק והן בטמפראטורות הגוף. הישנים ה"עלובים" נטו לאי-שקט גופני רב יותר ועשו חלק גדול יותר משנתם בשלב 2, ולכן היה קל מאוד להעיר אותם. גם התקופות של שנת התע"מ שלהם היו קצרות בהרבה, ודומה שזכרו רק מעט מאוד מחלומותיהם. ייתכן שהגורמים הפסיכולוגיים חשובים מבחינתם יותר מן הגורמים הגופניים.

הניסיון מלמד כי בני-אדם הסובלים מנדודי-שינה והמספרים לרופאיהם שאינם ישנים מעולם, אינם אומרים בדרך כלל את האמת. במרכז הרפואי של דרום מדינת ניו יורק, השוכן בברוקלין, נמצא לפני שנים אחדות כי אנשים שטענו שלא עצמו עין במשך כל שעות הלילה נרדמו במעבדה כתינוקות רכים - אבל הוסיפו וטענו בבוקר שלא עצמו עין. אף על פי כן אין הם ראויים לגינוי: מחקר ברישומי האא"ג שלהם מגלה כי הם מצויים על סף ההתעוררות גם בשלב של השינה העמוקה ביותר, ואין ספק שכאשר יתעוררו לא יחושו אותה רעננות כמו זו שיחוש הישן הנורמאלי.

איכות השינה היא נושא הקוסם לחוקרים רבים, אבל נושא שהוליד עד כה רק מעט תיאוריות רציניות. ניסויים בחולי נפש החלו באוניוורסיטת ייל בארצות-הברית בראשית שנות השישים ונמשכו לאחר מכן באותה אוניוורסיטה עצמה וגם במקומות אחרים; בבית-החולים לחולי נפש סנט אליזאבת בוושינגטון, הוחל במחקר השינה של חולי סכיזופרניה, אבל ממצאים רבים אינם חד-משמעיים. כך, למשל, יש חולי סכיזופרניה שמחזורי שנת התע"מ שלהם תקינים לחלוטין ואילו אחרים מפגינים מקצבים של "גלי מוח" השונים תכלית שינוי מן הנורמה המקובלת. ברי שלפנינו שדה מחקר שהעבודה בו תימשך עוד שנים רבות.

הסהרוריות או ההליכה מתוך שינה - הרגל קומי במקצת, אך לעתים מסוכן, ואפילו טראגי - הולידה גם היא מחקרים לא מעטים. למרבה המזל מתברר שמדובר באירוע נדיר למדי. הסהרוריות לובשת צורות שונות, אבל קשורה בדרך כלל בפעילות גופנית כתוצאה מאירוע של חלום. גבירה בריטית התעוררה משנתה וגילתה כי המשרת הסהרורי שלה ערך על מיטתה סעודה חגיגית ל-14 בני-אדם; עקרת-בית אמריקנית התעטפה בחלוק רחצה, הכניסה את כלביה למכונית, ונהגה מרחק של 30 קילומטרים בטרם התעוררה ליד ההגה.

המחקרים מלמדים כי הסהרוריות אינה מתרחשת במהלכה של שנת תע"מ, כאשר תנועות הגוף מעטות בדרך כלל, אלא בתקופת האל-תע"מ, בשלב 2 של השינה. המדענים גם גילו תגובה ייחודית של מוח הסהרורי על מידע חושי המגיע אליו במהלכה של שינה עמוקה. על כל פנים, עד כה לא הוצעה שום דרך יעילה לריפוי הסהרוריות.

הגידול בתעשיית התרופות, ונכונותם הגדלה והולכת של הרופאים לרשום לחולים שלהם בארביטוראטים וגלולות שינה, כמעט בלי שום הגבלה, גורמים להתערבות רצינית בתבנית הנורמאלית של השינה, ואולי גורמים גם למידה זו או אחרת של נזק לצמיתות; ידיעותינו על ההשפעה האפשרית של בארביטוראטים מסוימים על המוח מועטות. לעומת זאת ברור לחלוטין כי אמפטאמינים, גלולות המרץ הנרשמות כדי לעורר את המערכת ולחסל את הצורך הדוחק בשינה, משפיעים על תבנית השינה בצורה ראדיקאלית, וכי השימוש בכמויות גדולות של אמפטאמינים יכול לעורר סיכונים גדולים עוד יותר.

נקל להבין את הפופולאריות של הבארביטוראטים, וקשה לשכנע את המשתמש בהם כי גלולה המחוללת דבר כה מרגיע וכה מועיל לכאורה, כמו "שינה חסרת חלומות", יכולה לגרום גם לנזקים. אף על פי כן אפשר לקבוע בוודאות כי לא זו בלבד שגלולות השינה עלולות לגרום להתמכרות ולתקלות הנובעות משימוש מופרז, הן אינן מחוללות מה שיכול להיקרא בשם שינה "נורמאלית"; שנת התע"מ של בני-אדם הישנים תחת השפעה של בארביטוראטים (או אלכוהול) מתקצרת במידה ניכרת, לפחות עד שהם מתרגלים לתכשיר, ומחסור בשינה כזאת - ולפיכך גם בחלומות - מוליד תוצאות פיסיולוגיות שליליות, ואולי גם תוצאות ביוכימיות שליליות. ניסויים מדעיים מלמדים שההתנהגות האנומאלית של מכורים לתרופות ולאלכוהול קשורה לא אחת בדיכוי של שנת התע"מ הנורמאלית. (ייתכן שהתהליך הזה מופעל על ידי אותם כימיקאלים של הגוף, שהתרופות או האלכוהול משבשים את פעילותם.) עד כה כבר הושקעו מאמצים לא מעטים בפיתוח תרופה שתעודד את שנת התע"מ ותאריך אותה, אבל התוצאות רחוקות מלהלהיב.

בדיקות של בני-אדם סניליים ושל בני-אדם הסובלים מפיגור שכלי מגלות כי שנת התע"מ שלהם קטנה בהרבה מן השיעור הנורמאלי. לעומת זאת מתגלה שנת תע"מ גדולה בהרבה מן השיעור הנורמאלי אצל פגים (עד 80 אחוזים מביניהם) בתקופה שבין היוולדם ובין המועד שבו היו "צריכים" להיוולד - מה שמסייע להם, כפי הנראה, "להשלים את החסר". מכאן מסתבר ששנת התע"מ עשויה למלא תפקיד חשוב בפונקציות היותר מפותחות של המוח, כמו למשל בחשיבה, בזכירה ובלמידה. מתנדבים שנתבקשו להרכיב משקפיים מעוותים, והיו צריכים לפיכך להסתגל כביכול לראייה מחודשת של העולם, נהנו משנת תע"מ גדולה בהרבה מן המקובל - ראיה נוספת לקשר שבין שינה מסוג זה ובין הפונקציות של הלמידה והזכירה.

מצד שני, שנת אל-תע"מ, שאינה מאופיינת בחלומות מרובי אירועים אלא נקשרת בדרך כלל בתנאים המפחיתים את עוצמת החלומות, עשויה להשתלב בצורך "לשקם" את הגוף כולו ולא רק את המוח לבדו. ניסויים שונים מלמדים כי מאמץ גופני מתמשך גורם לספורטאים לבלות זמן רב מן הרגיל בשלב 3 ובשלב 4 של השינה. רמות אלו של שינה עמוקה יותר נתגלו כמתואמות עם מנגנון הייצור של הורמון הגדילה - הורמון האחראי לא רק לגדילה האנושית אלא גם לסינתזה של חלבונים המשולבים בתחזוקה ובשיקום של האורגאניזם השלם. ואכן, אין ספק שבני-אדם המצויים בעיצומה של גדילה - ילדים ומתבגרים - מבלים זמן רב יותר בשנת אל-תע"מ מאשר בוגרים שכבר הגיעו למלוא גידולם. אין גם ספק שההשפעה השלילית של מחסור בשנת אל-תע"מ גדולה בהרבה מן ההשפעה השלילית של מחסור בשנת תע"מ. מכל זה עולה כי לשנת תע"מ ולשנת אל-תע"מ יש תפקידים ביולוגיים, גופניים ומנטאליים שונים בתכלית.

על כל פנים, עדיין נותר לנו ללמוד דברים רבים בטרם נדע מה היא בדיוק השינה; איך בדיוק היא משפיעה על גופנו, ומה התוצאות המובהקות של מחסור בשינה. עבודה רבת ערך מושקעת כיום בבדיקת השינויים הכימיים המתחוללים בגוף תוך כדי שינה, הגם שחלק מן הקשרים עודם לוטים בערפל. איננו יודעים, למשל, מה גורם לכך שחולים במחלת כבד מרגישים שהם ישנוניים במיוחד. כן איננו יודעים מה גורם לכך שהתעלסות מהנה תביא בעקבותיה, כמעט תמיד, שינה רגועה - ברור שהדבר אינו נובע מן המאמץ הגופני הכרוך בהתעלסות כזאת! ומה מעורר את הישנוניות הכבדה של ראשית ההריון? מה ההשפעה של הורמונים מיניים (ולכן גם של גלולות למניעת הריון) על תבניות השינה? האם יש (כמסתבר) קשר בין פוריות ובין האופי של הרגלי השינה? המחקרים בשאלות אלו ובשאלות אחרות נמשכים: יש שאלות שכבר נפתרו, אחרות זכו לתשובות משוערות, ויש גם כאלו שעודן מתעתעות במדענים.

דבר אחד ברור לגמרי: אם אנו מבקשים לנהל חיים בריאים, חובה עלינו לישון, ועדיף שנישן במשך תקופה קצובה מדי יממה ביממה. אדם ממוצע רואה את השאלות הלא-פתורות בקשר לאופי השינה כשאלות היפותטיות. אף על פי כן הן עשויות להתגלות כחשובות ביותר לבריאותנו ולרווחתנו; ואפשר להסכים בלי היסוס לדבריו של אלדוס האקסלי, "כי אם איננו חולים בהרבה ומשוגעים בהרבה ממה שהננו, הרי זה אך ורק בזכות המבורכת מכל סגולות-החסד של הטבע - השינה."

קראו עוד:

המסתורין של החלימה
מהי שינה? (פריט זה)
מהו חלום?

ביבליוגרפיה:
כותר: מהי שינה?
שם  הספר: חלומות : לזכור, לפרש, להפיק תועלת
מחברים: פארקר, ג'וליה ; פארקר, דרק
תאריך: 1988
בעלי זכויות : ספרית מעריב
הוצאה לאור: ספרית מעריב
הערות: 1. מאנגלית: עמוס כרמל.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית