ראשית המדינה בישראל וביהודה : הכרונולוגיה של ראשית המדינה בישראל וביהודה

לפני כעשור פרסמתי מחקר על ראשית המלוכה בישראל,¹ שבו עסקתי בשאלת אופייה החברתי-הפוליטי של הישות הישראלית בזמן הממלכה המאוחדת: צ'יפדום, מדינה בראשיתה או מדינה מפותחת. לאחר בחינת המאפיינים הארכיאולוגיים הנוגעים בדבר, ובעיקר השתנות דגמי היישוב בהר המרכזי של ארץ-ישראל במרוצת תקופת-הברזל, הגעתי למסקנה, כי הממלכה המאוחדת היתה מדינה מפותחת ממש. מאחורי הקלעים של עבודתי ניצבו שתי מוסכמות, האחת ארכיאולוגית והאחרת היסטורית-מקראית, שנקראו אז איתנות וכמעט בלתי-ניתנות לערעור: מן הבחינה הארכיאולוגית היתה אז הסכמה בקרב החוקרים, כי בצפון הארץ משקפות את המאה הי' לפסה"נ שכבה VA-IVB במגידו ושכבה X בחצור ומקבילותיהן, וכי בדרום משקפות אותה שכבה XI בערד ושכבה V בבאר-שבע. מבחינת הטקסט היתה הבנה רחבה, כי יש לקבל את עדות המקרא על הממלכה המאוחדת כנתון היסטורי מהימן.

ואולם, בשנים האחרונות הוטל ספק בשתי המוסכמות האלו:

עם תחילת עבודתי במגידו, יחד עם דוד אוסישקין וברוך הלפרן, הגעתי להכרה, כי המבנה הכרונולוגי של חלק ניכר מתקופת-הברזל (המאות הי"א-הט' לפסה"נ) ניצב על כרעי תרנגולת, וכי תארוך חלופי של השכבות שהוזכרו לעיל ואחרות, שעיקרו הורדת תאריכים של כמעט מאה שנה, סביר לא פחות משיטת התארוך הקיימת. יתירה מזו, בנושאים רבים התאריכים הנמוכים מתאימים יותר לעדות הארכיאולוגית הישירה ומשחררים אותה מכבלי הקריאה התמימה של הטקסט המקראי.²
צמיחת האסכולה המינימאליסטית בחקר ההיסטוריה המקראית,³ הקוראת תיגר על המהימנות ההיסטורית של פרקי-זמן ארוכים בתולדות ישראל הקדומה, שינתה את מפת המחקר. בגלל אסכולה זו וזרמים שכבר קדמו לה במחקר גם חוקרים קיצוניים פחות בוחנים היום את החומר ה"היסטורי, שבמקרא בראייה ספקנית יותר. ברור לכול, שאי-אפשר עוד לקבל כפשוטם את סיפורי הממלכה המאוחדת וראשית ימי ממלכות ישראל ויהודה.

התפתחויות אלו שומטות את הקרקע מתחת למסקנותי על אופייה החברתי-הפוליטי של הממלכה המאוחדת ומחייבות התבוננות מחודשת בשאלת צמיחתה של המדינה בישראל הקדומה. זאת ועוד, הן קוראות לבחינה חדשה של פאראדיגמה מרכזית במקרא, זו המפארת את הממלכה המאוחדת כימי-הזוהר של ישראל הקדומה, ורואה בפילוג הממלכה אסון זמני, החורג מן ההיסטוריה ההתפתחותית של ישראל, וגורסת, כי ממלכות ישראל ויהודה היו מדינות אחיות, שצמחו מגזע אחר.

הכרונולוגיה של ראשית המדינה בישראל וביהודה

לפני שאדון בשאלת ראשית המדינה בישראל וביהודה מן הראוי לחזור ולסכם בקצרה את עמדתי בנושא הכרונולוגיה, שכן קביעת עמדה בנושא זה הכרחית כדי לתארך את השכבות שבהן נמצאות התשובות על הבעיות שהעליתי לעיל. כך, למשל, מענה על שאלת התאריך של שכבה XI בערד או של שכבה VA-IV B במגידו – המאה הי' או הט' לפסה"נ – עשוי להכריע את הדיון.

כידוע, אין בידנו ולו עוגן כרונולוגי בטוח אחד (כלומר, ממצא הנושא תאריך מוחלט, המאפשר תארוך מדויק של המכלולים הנחשפים עמו) בין ימי השלטון המצרי בכנען במאה הי"ב לפסה"נ לבין שכבות החורבן של הכיבושים האשוריים של שלהי המאה הח' לפסה"נ. מבחינה כרונולוגית אלו יותר מ-400 שנים חשוכות, הכוללות את רוב תקופת-הברזל I, את ימי הממלכה המאוחדת ואת כל ימי ממלכת הצפון! השכבות המיוחסות לתקופה ארוכה וחשובה זו תוארכו על-סמך שיקולים יחסיים, נסיבתיים, תיאולוגיים, מקראיים (שאינם בהכרח היסטוריים) ורגשיים, ולא על-סמך עדויות ישירות העשויות להביא לכרונולוגיה מוחלטת. המצב היה יכול להיות שונה בתכלית אילו כתובות כגון מצבת מישע מדיבון, אסטילת שישק ממגידו והכתובת הארמית מתל דן היו נמצאות במכלולים ברורים ובטוחים, שכן אזי היתה העדות ההיסטורית הישירה צובעת את הממצאים שנמצאו עמה בתאריך מוחלט. אלא שכל הכתובות האל נתגלו על-פני השטח או בהקשר ארכיאולוגי מופרע, ולכן אין להן ערך כרונולוגי ישיר.

ואולם, אף-על-פי שאין בידנו עוגנים כרונולוגיים של ממש היה נדמה, שזיהוי השכבות מן המאות הי"א-הט' לפסה"נ אינו מעורר קשיים. מגידו של ימי שלמה, למשל, על ארמונות הגזית שלה, וכן השערים בעלי שישה תאים במגידו, בחצור ובגזר היו מזמן לנכסי-צאן-ברזל של הארכיאולוגיה המקראית.⁴ אלא שהמבנה הכרונולוגי המקובל, המושתת על ממצאים אלה, הוא מקרה קלאסי של טיעון מעגלי, שספק אם היה עומד במבחן ביקורתי של מדע כלשהו. מבנה זה מבוסס על שני יסודות. הראשון, הישיר, הוא תוצאות החפירות במגידו. השני, העקיף, הוא תארוך הקיראמיקה הפלשתית הדו-גונית.

אתחיל ביסוד הפלשתי. התארוך המקובל של השכבות מן המאות הי"א-הי' לפסה"נ מבוסס על הקביעה של אולברייט ואלט,⁵ שעל-פיה התיישבו הפלשתים במישור החוף הדרומי מיד לאחר ההתנגשות בין מצרים לגויי-הים בשנתו השמינית של רעמסס הג' (1175 לפסה"נ). החפירות באתרים פלשתיים גדולים, כגון אשדוד ותל קסילה, העלו, כי לקיראמיקה הפלשתית הדו-גונית היו חיים ארוכים למדי, ולכן ייחסו אותה החוקרים למאות הי"ב-הי"א לפסה"נ.⁶ בהתאם לכך יוחסו השכבות שבאו מיד לאחר מיפלסי הקיראמיקה הפלשתית הדו-גונית למאה הי' לפסה"נ.⁷

ואולם, הארכיאולוגיה של המאות הי'-הט' לפסה"נ נולדה במגידו. הצעד הראשון היה ייחוסה של שכבה IV לימי שלמה, בעיקר על-פי הקשר שיצרו חופרי המשלחת של אוניברסיטת שיקאגו בין הפסוק המקראי על פעולת הבנייה של שלמה במגידו ובין פסוק מקראי אחר על ערי רכב ופרשים בימי שלמה ומבני העמודים שנחשפו באתר, שהחופרים ראו בהם אורוות.⁸ חפירות-בדיקה שערך ידין במגידו בשנות השישים הביאו לתיקונים בסטראטיגראפיה של האתר: עיר שלמה זוהתה עתה בארמונות הגזית של שכבה VA-IVB, ובנייני העמודים "הוזזו" לשכבה IVA, שיוחסה לימי שושלת בית עמרי.⁹ התיקון שהציע ידין היה מבוסס על הקשר בין שערי ששת התאים שנחשפו במגידו, בחצור ובגזר לבין הפסוק במל"א ט: טו, המזכיר פעולות בנייה של שלמה בערים אלו.

ואולם, יסודות התיאוריה של ידין, שנראו איתנים בשנות השישים, התערערו בעשורים שבאו לאחר-מכן. ראשית, "שער שלמה" במגידו שייך, כפי הנראה, לשכבה IVA, כלומר, זמן רב למדי אחרי ימי שלמה אפילו על-פי הכרונולוגיה המקובלת.¹⁰ שנית, שערים דומים נתגלו במכלולים המאוחרים מן המאה הי', כגון לכיש ותל עירא בנגב, ואף במכלולים שמחוץ לגבולות המשוערים של ממלכת שלמה, כמו, למשל, אשדוד. שלישית, בלב חוקרי המקרא וההיסטוריונים הלכו וגברו הספקות באמינותם ההיסטורית של החומרים המקראיים המתארים את ימי הממלכה המאוחדת. חוקרים רבים טוענים עתה, כי סיפורי דויד ושלמה מתארים תמונה אידילית של ימי-זוהר, כי תיאור ימי שלמה עטוף מגמות תיאולוגיות ואידיאולוגיות, וכי היסודות הקדומים בתיאור הדבטרונומיסטי של ימי שלמה אינם רבים.¹¹

לאחרונה הצעתי להוריד את תאריכי השכבות של המאות הי"א-הט' לפסה"נ במאה שנה, בקירוב. הכרונולוגיה הנמוכה שהצעתי¹² מבוססת על שני יסודות, התומכים את שני הקצוות של הרצף הכרונולוגי. את היסוד הראשון ניתן לכנות, בעקבות מזר, "אפקט כדור השלג", הנובע מהורדת תאריכי הקיראמיקה הפלשתית (וראה להלן). היסוד השני הוא הבנה חדשה של הסטראטיגראפיה והכרונולוגיה באתרי-מפתח של תקופת-הברזל II, ובראש ובראשונה מגידו, יזרעאל ובית-שאן בצפון וערד, באר-שבע ולכיש בדרום.

באשר לעוגן העליון, ברצוני לחזור ולהזכיר,¹³ שקיראמיקת המונוכרום של פלשת, שכל החוקרים רואים בה היום עדות על ראשית התיישבותם של הפלשתים בדרום כנען,¹⁴ לא נמצאה באף אחד מן האתרים מימי השושלת הכ' באיזור ההוא. אתרים אלה הוסיפו להתקיים זמן רב בימי מלכותו של רעמסס הג',¹⁵ ומן-הסתם אפילו עד ימי רעמסס הו', כעדות פסלו שנמצא במגידו.¹⁶ אך גם ההיפך הוא נכון: קיראמיקה בסגנון מצרי, האופיינית לכל האתרים מימי השושלת הכ' בדרום, לא נמצאה בשכבות המונוכרום. למיטב הבנתי יש לדחות על הסף כל טיעון ששתי התרבויות התקיימו בעת ובעונה אחת תוך הפרדה תרבותית ואתנית בין תושבי אתרים השוכנים במרחק קילומטרים ספורים זה מזה.¹⁷ ואכן, בשני אתרים – אשדוד ותל מקנה – יש, כפי הנראה, רמזים, ששכבת המונוכרום נבנתה על-גבי שכבת השושלת הכ'. מכאן, שיש לדחות את קביעתם של אולברייט ואלט, שהפלשתים התיישבו בכנען בראשית ימי רעמסס הג'. העדות הארכיאולוגית הישירה – להבדיל מן העדות הטקסטואלית, הנסיבתית והמעורפלת – מראה, למעשה, כי שכבות המונוכרום הוקמו לאחר קריסת השלטון המצרי בדרום כנען, ולפיכך יש לייחסן לשליש האחרון של המאה הי"ב לפסה"נ. בהתאם לכך יש לייחס את שכבות הקיראמיקה הפלשתית הדו-גונית למאה הי"א ולראשית המאה הי', ומכאן, שהשכבות הראשונות ללא קיראמיקה פלשתית הן מאמצע המאה הי' לפסה"נ או משלהי המאה.

באשר לעוגן התחתון, שכבת-המפתח במגידו היא VIA: עיר מפותחת, שחרבה בשריפה עזה. המאפיין הבולט ביותר של המכלול הקיראמי של שכבה זו – על-פי חפירות המכון המזרחני בשיקאגו וחפירות אוניברסיטת תל-אביב כאחד – הוא העדר קיראמיקה פלשתית דו-גונית וקנקני שפת-צווארון (אלה גם אלה מופיעים בשכבה שלפני-כן: שכבה VIB).¹⁸ במלים אחרות, גם על-פי הכרונולוגיה המקובלת קשה לייחס את שכבה VIA למאה הי"א לפסה"נ. שכבה VIA היא האחרונה ברצף של מגידו עם מאפיינים "כנעניים", וזו, כמובן, הסיבה (תיאולוגית בעיקרה) לנסיונות הנואשים להקדים אותה לימי הממלכה המאוחדת. הקיראמיקה של שתי השכבות שלאחר-מכן במגידו – VB הדלה ו-V A-IV B המפוארת – שונה בתכלית. בראש ובראשונה נעלמו המאפיינים ה"כנעניים", ובמקומם הופיעו סממני תקופת-הברזל II.¹⁹ מעובדה זו עולה בהכרח, שהיה פער של ממש בין שכבה VIA לשכבה V B, דבר שאינו מאפשר להקדים את שכבה VA-IV B, "עיר שלמה" על-פי הכרונולוגיה המקובלת, אל המאה הט' לפסה"נ. תמיכה מעניינת למבנה כרונולוגי זה של שכבות מגידו באה לאחרונה מחפירות אוסישקין וודהד ביזרעאל. נתברר, כי המכלול מן המיתחם המיוחס לשושלת בית עמרי זהה למכלול של שכבה VA-IV B במגידו.²⁰ שני האתרים חרבו יחדיו באמצע המאה הט' לפסה"נ. שכבה VA-IVB במגידו "נלכדה" אפוא במחצית הראשונה של המאה הט' לפסה"נ.

בדרום הארץ אתר-המפתח הוא תל ערד, הנזכר, כפי הנראה, בכתובת שישק ונקרא שם "ערד רבה". חופרי ערד העלו את ההצעה לזהות את ערד שהרס שישק עם המצודה הראשונה שנבנתה במקום: מצודת שכבה XI. ²¹ ואולם, צמחוני ומזר הראו על-סמך עיונים קיראמיים בשכבות מאוחרות יותר ומתוארכות היטב ביהודה, כי שכבה XI מאוחרת מן המאה הי'.²² מכאן, שרק שכבה XII בערד מתאימה לימי מסע שישק. שכבה XI בערד ושכבה V בת זמנה בבאר-שבע – הביצורים הראשונים של תקופת-הברזל בבקעת באר-שבע – נבנו, כפי הנראה, במאה הט' לפסה"נ. אגב, בהר יהודה יש ביצור אחד, צנוע בהיקפו ובטיבו, ח'ירבת א-דוארה שמצפון-מזרח לירושלים, שזמנו, כפי הנראה, מעט מוקדם יותר.

ראוי להדגיש, כי הכרונולוגיה הנמוכה פותרת כמה בעיות קשות שמציבה השיטה המקובלת. ראשית, היא סוגרת פער בלתי-מוסבר של מאה שנה ויותר בין ראשיתה של האדריכלות המונומנטאלית במגידו לבין הופעתם של מאפיינים אחרים של מינהל מפותח, כמו, למשל, כתובות מונומנטאליות, אוסטרקאות מינהליים, חותמות וטביעות-חותם נושאי כתובות. שנית, היא סוגרת פער בן כמאה שנה בין הופעת ארמונות החילאני במגידו במאה הי' (לפי הדעה המקובלת) ובין הופעתם בצפון סוריה, ארץ המקור המשוערת, במאה הט' לפסה"נ. שלישית, היא סוגרת את הפער בן מאה השנה בין תארוכה של הקיראמיקה הפרוטו-גיאומטרית המאוחרת ביוון – המאה הי' לפסה"נ על-פי חוקרים העובדים שם – ובין הופעתה בלבאנט בשכבות שמקובל לייחסן למאה הי"א לפסה"נ.²³ רביעית, היא סוגרת את "החור השחור" ברצף הסטראטיגראפי בדרום הארץ במאה הט'. ברוב אתרי הדרום זיהו החופרים שכבות של המאה הי' ושל המאה הח', אך לא זיהו מכלולים מן המאה הט' לפסה"נ.

ניתן אפוא לסכם ולומר, כי על-פי שיטתי שכבות שיוחסו בעבר למאה הי"א לפסה"נ יש לייחסן עתה למאה הי'. בישראל מן הראוי להזכיר בהקשר זה את שכבה VIA במגידו, וביהודה רבתי – את שכבה VII בבאר-שבע ואת שכבה XII בערד. שכבות שיוחסו בעבר למאה הי' לפסה"נ ראוי לייחס אותן עתה למאה הט'. בישראל ראוי להזכיר את שכבה VA-UVB במגידו, וביהודה – את שכבה V בבאר-שבע ואת שכבה XI בערד. תארוכן של שכבות שיוחסו למאות הח'-הז' נותר, כמובן, בעינו.

עתה אפשר לעבור לנושאים העיקריים של רשימה זו: המדינה בישראל וביהודה וההבדלים בין שתי הישויות האלו מבחינת אופיין ותהליכי צמיחתן.

הערות שוליים:

אני מודה לידידי בנימין זאס וגדב נאמן על שקראו את כתב-היד של מאמר זה והעירו הערות מועילות רבות.

ראה: י' פינקלשטיין, "ראשית המלוכה בישראל – ההיבט הסביבתי והחברתי-כלכלי", קתדרה, 50 (תשמ"ט), עמ' 26-3.
ראה: I. Finkelstein, "The Archaeology of the United Monarchy – An Alternative View", Levant, XXVIII (1996), pp. 177-187
ראה, למשל: P. Davies, In Search of Ancient Israel, Sheffield 1992; N.P. Lemche, "Is It Still Possible to Write a History of Ancient Israel?" SJOT, VIII (1994), pp. 165-190
ראה, למשל: י' ידין, "מגידו של מלכי ישראל", קדמוניות, ג (תש"ל), עמ' 56-58.
ראה: W.F. Albright, The Excavation of Tell Beit Mirsim, I: The Pottery of the First Three Campaigns = AAsor, XII (1932), p. 38` A. Alt, "Agyptische Tempel in Palästina und die Landnahme der Philister", ZDPV, LXVII (1944), pp. 1-2
ראה: T. Dothan, The Philistines and Their Material Culture, Jerusalem 1985, pp. 290-291; A Mazar, "The Emergence of the Philistine Material Culture", IEJ, XXXV (1985), p. 103
ראה, למשל: W.F. Albright, The Excavation of Tell Beit Mirsim, III: The Iron Age = AASOR, XXI-XXII (1943), pp. 36-37
ראה: P.L.O. Guy, New Light from Armageddon, Chicago 1931, pp. 44-48
ראה: ידין (לעיל, הערה 4).
ראה: D. Ussishkin, "Was the 'Solomonic' City Gate at Megiddo Built by King Solomon?" BASOR, 239 (1980), pp. 1-18
ראה, למשל: G. Garbini, History and Ideology in Ancient Israel, New York 1988, p. 32; G. Auld, "Re-Reading Samuel (Historically) 'Etwas mehr Nichtwissen'", in: V. Fritz and P.R. Davies (eds.), The Origin of the Ancient Israelite States, Sheffield 1996, pp. 160-169; H.M. Niemann, "The Socio-Political Shadow Cast by the Biblical Solomon", in: L.K. Handy (ed.), The Age of Solomon – Scholarship at the Turn of the Millennium, Leiden 1997, pp. 252-299
ראה: פינקלשטיין (לעיל, הערה 2). וראה תגובתו של מזר: A. Mazar, "Iron Age Chronology- A reply to I. Finkelstein",Levant, XXIX (1997), pp. 155-165. כן ראה תשובתי: I. Finkelstein, "Bible Archaeology or the Archaeology of Palestine in the Iron Age – A Rejpomder", Levant, XXX (1998), pp. 167-174
וראה בפירוט: I. Finkelstein, "The Date of the Settlement of the Philistines in Canaan", Tel Aviv, XXII (1995), pp. 213-239
ראה, למשל: מזר (לעיל, הערה 6); L.E. Stager, "The Impact of the Sea Peoples in Canaan (1185-1050 BCE)", in: T.E. Levy (ed.), The Archaeology of Society in the Holy Land, London 1995, pp. 332-348
ראה: O. Goldwasser, "Hieratic Inscriptions from Tel Sera in Southern Canaan", Tel Aviv, XI (1984), pp. 77-93
ראה: א' זינגר, "מעמדה המדיני של מגידו VIIA", ארץ-ישראל, כ, ירושלים תשמ"ט, עמ' 57-51; D. Ussishkin, "The Destruction of Megiddo at the End of the Late Bronze Age and Its Historical Significance", Tel Aviv, XXII (1995), pp. 240-267
ראה, למשל: סטייגר (לעיל, הערה 14), עמ' 343-342.\
שכבה VIA במגידו מכילה קיראמיקה "פלשתית" מנוונת או מאוחרת. הגדרה זו כוללת את "כד אורפיאוס". קנקני שפת-הצווארון נתגלו בשכבה VI בשטח CC. ראה: D. Esse, "The Collared Pithos at Megiddo Ceramic Distribution and Ethnicity", JNES, LI (1992). pp. 81-103. הסטראטיגראפיה בשטח זה היתה סבוכה, והחופרים לא הצליחו להפריד בין שני שלבי-המשנה של שכבה VI. ייתכן, כי הקנקנים הם משלב VIB או משלב מוקדם של שכבה VI, שנתגלה בינתיים רק בשטח זה. ארחיב בעניין זה במקום אחר.
ראה, למשל: A. Kempinski, Megiddo – A City-State and Royal Centre in North Israel, Munich 1989, pp. 80-90
ראה: O. Zimhoni, "Clues from the Enclosure-Fills Pre Omride Settlement at Tel Jezreel", Tel Aviv, XXIV (1997), pp. 83-109
ראה: Z. Herzog et al, "The Israelite Fortress at Arad", BAZOR, 254 (1984), p. 8
ראה: O. Zimhoni, "The Iron Age Pottery of Tel Eton and Its Relation to the Lachish, Tell Beit Mirsim and Arad Assemblages", Tel Aviv, XII (1985), pp. 63-90; A. Mazar, "Chronology of the Pottery Assemblages from Arad", BASOR, 263 (1986), pp. 89-91
ראה: J.C. Waldbaum, "Early Greek Contacts with the Southern Levant, ca. 1000-600 B.C. – The Eastern Perspective", BASOR, 293 (1994), pp. 53-66; א' שרון וא' גלבוע, "דור בתקופת הברזל I – נמל ועיר מסחר תחת תמורות תרבותיות וכלכליות", בתוך: א' רגב (עורך), חידושים בחקר מישור החוף – דברי הכנס השבעה-עשר של המחלקה ללימודי ארץ-ישראל, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשנ"ז, עמ' 33-12.