אקלים - מאפיינים

ידוע כי רוב הנגב הוא מדבר. אך מהו מדבר?
"ארץ לא זרועה," אומר הנביא, "מקום שומם ומסתורי," כותבת המשוררת. "אזור דליל בבעלי חיים ובצמחים," חושב הביולוג, ובעיני הגיאומורפולוג זהו "אזור בעל צורות נוף מיוחדות". יהיה התיאור אשר יהיה, הכול מסכימים שהגורם הבסיסי המאפיין את המדבר הוא האקלים, וליתר דיוק - כמות המשקעים הזעומה והטמפרטורה הגבוהה. שכן גם כאשר יורד גשם בנגב, הוא מתאדה במהירות - והמדבר נותר יבש, ללא מים.

הנגב - אזור של אקלים צחיח ואקלים צחיח למחצה

הנגב נמצא בשולי המדבר העולמי המקיף את כל כדור הארץ בקווי הרוחב 30-15 מעלות. באזור שנמצא מדרום לבאר שבע שורר אקלים צחיח. האזור שנמצא מצפון לבאר שבע וממערב לה גובל בים התיכון, ואופיו המדברי בולט פחות. באזור זה שורר אקלים צחיח למחצה, המכונה גם אקלים ערבתי.

מאפייני האקלים הצחיח

משקעים
כמות המשקעים קטנה יחסית.
ככל שמתרחקים לכיוון דרום ומזרח הולכת כמות המשקעים ופוחתת, כיוון שמתקרבים לאזור ההשפעה של רצועת המדבריות העולמית ומתרחקים מהשפעת הים התיכון.

מאחר שכמות המשקעים מושפעת מהגובה הטופוגרפי - במקומות הגבוהים בנגב, כמו למשל אזור מצפה רמון שבהר הנגב, יורדים גשמים רבים יותר מאשר במקומות הנמוכים, כמו למשל בקע הערבה וים המלח.

הגשמים יורדים בעונת החורף במשך מספר ימים מצומצם מאוד. בדרך כלל אלה הם גשמים מקומיים שאינם מכסים אזורים נרחבים.

כמויות הגשמים משתנות ממקום ממקום ומשתנות גם בין שנים עוקבות. לפעמים כמות המשקעים בשנה מסוימת גדולה פי ארבעה מכמות הגשמים בשנה שלפניה.

טמפרטורות
הטמפרטורות הממוצעות בנגב גבוהות יחסית בקיץ (מאזור רמון דרומה).
קיים משרע טמפרטורות גבוה בין יום ללילה ובין קיץ לחורף, בעיקר עקב הריחוק מהים והיעדר השפעתו הממתנת .

במקומות הגבוהים, כמו אזור הר הנגב וערד, הטמפרטורות נמוכות יותר מאשר במקומות הנמוכים, כמו בקע הערבה וים המלח.

התאדות גבוהה
שיעור ההתאדות באזור האקלים הצחיח גבוה יחסית. בשל הטמפרטורה הגבוהה והלחות היחסית הנמוכה, עולה שיעור ההתאדות השנתית על כמות המשקעים השנתית.
משמעות הדבר היא שבאזור זה אין כמעט מים זמינים על פני השטח.

שמים בהירים
במרבית ימי השנה השמים בהירים וחסרי עננים.

מאפייני האקלים הצחיח למחצה

האקלים הצחיח למחצה, המכונה גם אקלים ערבתי, מאפיין בעצם אזור מעבר בין אזור האקלים הצחיח - השורר ברובו של הנגב - לבין אזור אקלימי גשום יותר, האזור הים תיכוני. משטר הגשמים באזור הצחיח למחצה אינו יציב: חלוקת המשקעים בעונת הגשמים אינה אחידה, ויש הבדל גדול בכמות המשקעים לאורך השנים. חוסר יציבות זה מסכן את הגידולים החקלאיים ומקשה על התכנון החקלאי.

האזור מכונה לעתים "בין המזרע לישימון": בשנים ברוכות וגשומות ניתן לגדל בו גידולי בעל ואפשר להגדירו כאזור מזרע, ובשנים שחונות הוא יבש - ומוגדר כאזור ישימון.

תופעות אקלימיות מיוחדות בנגב

שיטפונות
תופעת השיטפונות בנגב קשורה לאקלימו ולאופי סלעיו. כאשר כמות המשקעים גדולה מיכולת הספיגה של הקרקע, המים מתחילים לזרום על פני הקרקע ולהתנקז אל הנחלים. בשל מיעוט הקרקע בנגב ובשל היווצרות שכבה אטימה למים על פני הקרקע, כמות המים הנספגת בתוכה קטנה, ותופעת השיטפונות בעקבות גשם חוזרת על עצמה פעמים רבות במשך החורף.

עוצמת השיטפונות תלויה גם בגודל אגן הניקוז: ככל שאגן הניקוז מכסה שטחים גדולים יותר - מים רבים יותר ניגרים במורדות ההרים והגבעות ומתנקזים אל ערוצי נחלים. מסיבה זו, באירועי גשם משמעותיים באזור נחל הבשור ובאזורי הנחלים הגדולים חיון ופארן מגיעה עוצמת השיטפונות לממדים עצומים, לפעמים קשים.

סופות אבק וחול
סופות אבק וחול הן תופעה אופיינית לאזור הנגב. הן נוצרות כאשר ישנה נשיבה של רוח חזקה קרוב לפני השטח. החול והאבק שהרוח מעיפה מגיעים לגובה של 3,000 מ' ולפעמים אפילו לגובה של 5,000 מ'.

הרוחות החזקות נוצרות כאשר לאזור מתקרב שקע - לפעמים מצד מערב, מכיוון הים התיכון, ולפעמים מאזור ים סוף. רוב סופות האבק מתרחשות בין חודש דצמבר לחודש אפריל, אך ישנן סופות גם באוקטובר ובנובמבר. סופה יכולה להימשך ממספר שעות ועד - לפעמים - למעלה מיומיים תמימים.

עומס חום
עומס חום הוא מדד הנקבע בעזרת נוסחה מיוחדת המביאה בחשבון את טמפרטורת האוויר ואת שיעור הלחות שבו. מדד זה נועד לבטא את משמעות הנתונים האלו לגבי האדם. החוקר עזרא זוהר קבע קנה מידה להבנת מדד עומס החום בתנאי האקלים בארץ:

כאשר מדד עומס החום נמוך מ- 22 יחידות - עומס החום הוא קל.
כאשר המדד הוא בין 22 יחידות ל- 28 יחידות - עומס החום בינוני.
כאשר המדד עולה על 28 מעלות - עומס החום כבד. במצב של עומס חום כבד, עשויים עבודה גופנית או מאמץ גופני אחר לערער את המנגנונים האחראים לשמירת חום הגוף. לכן חשוב להביא לידיעת התושבים, העובדים והמטיילים באזור את הנתונים על מדד עומס החום.

אם נתבונן בנתונים על עומס החום בארץ, נבחין בתופעות הבאות:

א. עומס חום כבד בקיץ מצוי רק לאורך בקע הערבה, בין אילת לסדום.
ב. באזור הר הנגב שורר בקיץ עומס חום נמוך ונוח לאדם יותר מאשר עומס החום במרכז מישור החוף. הדבר נובע בעיקר מהיובש הרב באזורים אלה, כלומר, מהלחות הנמוכה יחסית השוררת בהם.
עומס החום הקל באזור הוא אחד הגורמים שמושכים תיירים למקום.