דת שמקורה באִסלאם וראשיתה לפני כ-1,000 שנים. בדת העלווית קיימים יסודות אליליים, כמו פולחן השמש והירח, וכן ניכרות בה השפעה של הזרם המוסלמי השיעי, וגם השפעה נוצרית. העלווים מאמינים שבכל תקופה היסטורית הופיעו שלוש דמויות מרכזיות, ובהתגלות המשולשת האחרונה חברו שלוש דמויות שהן מרכזיות באמונתם: עלי – המשמעות העמוקה; מוחמד – הצעיף המסתיר את סודות הדת; סלמאן אל-פארסי – השער המוליך אל הדת הנכונה.
כמו הדרוזים, גם העלווים מקפידים לשמור על דתם בסוד. רק חכמי הדת עוסקים בלימוד הדת ובתפילה, ואילו שאר העלווים מקיימים רק מצוות מוסריות, כמו האיסור לרצוח והאיסור לגנוב. העלווים רואים עצמם כחלק מן הזרם השיעי, אולם חכמי הדת השיעים, כמו הסונים, נידו אותם ורואים בהם כופרים.
בתקופות רבות העלווים נרדפו הן על-ידי מוסלמים והן על-ידי נוצרים, אבל מפעם לפעם הייתה ידם על העליונה. כאשר נכבשה סוריה על-ידי האימפריה העות'מאנית, נרצחו כ-90,000 עלווים והם הפכו למנודים. לאחר מלחמת העולם הראשונה, בתקופת המנדט הצרפתי בסוריה, צרפת פרשה את חסותה על העלווים.
לאחר מלחמת העולם השנייה סופחו לסוריה השטחים שבהם חיו העלווים, למרות התנגדותם. מפלגת הבעת' בסוריה קלטה לשורותיה עלווים רבים, וקצינים עלווים רבים השתלבו בצמרת הצבא. בהפיכה צבאית שבוצעה בסוריה בשנת 1966, תפסו קצינים ממוצא עלווי את השלטון במדינה. בשנת 1970 התמנה חאפז אל-אסד, אף הוא קצין ממוצא עלווי, לנשיא סוריה והוא החל לבצע סדרה של פעולות שהביאו לשיפור במעמדם של העלווים. הסונים, שהם הרוב בסוריה, ניסו להתנגד לשלטון העלווי, אולם אסד דיכא באכזריות כל ניסיון התקוממות.
אוכלוסייה
רוב העלווים חיים בסוריה, בעיקר בהרים שלאורך חוף הים התיכון. לטקייה וטרטוס הן הערים המרכזיות באזור הזה. כיום העלווים חיים בכל עריה המרכזיות של סוריה. מעריכים את מספרם של העלווים ב-1.5 עד 1.8 מיליון איש. חלקם באוכלוסייה הסורית הוא כ-12 אחוזים.
בלבנון חיים כמאה אלף עלווים, וגם בחבל האטאי (אלכסנדרטה) שבדרום תורכיה חיים עלווים. עלווים מעטים חיים בכפר רג'ר שעל הגבול בין ישראל ללבנון.
