עמוד הבית > ישראל (חדש) > שלטון וממשל > יחסי חוץעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > ההיסטוריה של מדינת ישראל > מדיניות חוץ
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכיתישראל. משרד החינוך. האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים


תקציר
עם הקמת המדינה, הסוגיות החשובות במישור היחסים הבינלאומיים של ישראל היו הרצון לזכות בהכרה בין לאומית רחבה ולקשור קשרים דיפלומטיים עם מדינות העולם ולהתקבל כחברה מן המניין בארגון האומות המאוחדות.



הכרה במדינה
מחברים: חיה רגב; ד"ר אביגיל אורן


עם הקמת המדינה, הסוגיות החשובות במישור היחסים הבינלאומיים של ישראל היו הרצון לזכות בהכרה בין לאומית רחבה ולקשור קשרים דיפלומטיים עם מדינות העולם ולהתקבל כחברה מן המניין בארגון האומות המאוחדות.

© סילפין, אלון (2004).

הכרה במדינה ביטוי לריבונות (מאי 1948)

במגילת העצמאות (1948) הכריזה מדינת ישראל על עצמה כעל מדינה ריבונית.
הפעלת הריבונות המדינית באה לידי ביטוי לא רק בענייני פנים אלא גם בענייני חוץ. במסגרת זו כּוּוְנה הפעילות המדינית להשיג הכרה של מדינות אחרות במדינת ישראל.

לשם כך פעלו מדינאים ואנשי ציבור בנושאים הבאים:

  1. פעילות באו"ם במטרה להביא לקבלתה של ישראל כחברה במוסד זה.
  2. עיצוב מערכת יחסים עם המעצמות הגדולות – ארה"ב וברה"מ, החלפת שגרירים בין המדינות וניסיון לבחון דרכים לשיתוף פעולה.
  3. פעילות במישור הבין-לאומי, לשם הכרה בזכותה של מדינת ישראל לייצג את העם היהודי, בתביעה לפיצויים מגרמניה על הפגיעה ביהודים במלחמת העולם השנייה.

המעצמות מכירות בישראל (מאי 48)

עם הקמתה הייתה ישראל למדינה ריבונית. אחד הביטויים לריבונות היה ההכרה הבין-לאומית בקיומה של המדינה.
ארצות-הברית וברית-המועצות הכירו בה מיד עם הקמתה ב-1948. בינואר 1949 הכירה במדינת ישראל גם בריטניה. אז אף הודיעה ממשלת בריטניה על שחרור המעפילים שהיו עצורים במחנות בקפריסין.
היה זה ביטוי לזכות של מדינת ישראל כמדינה ריבונית לאפשר לכל יהודי לעלות לארץ.
במאי 1949 התקבלה ישראל לאו"ם לאחר חצי שנה של מאמצים דיפלומטיים.

ההכרה במדינת ישראל (15/5/48)

וכך מתאר מ' שרת את פעולותיו הראשונות כשר-החוץ בשם המדינה הצעירה (מאי 1948):

"לקול נפץ הפצצות המצריות שהומטרו על תל-אביב וטרטור המקלע שעל גג הבית, הכתיב שר-החוץ הישראלי מברקים לעמיתיו ברחבי תבל, לבשר להם דבר תקומת מדינת-ישראל העצמאית, לבקש את ידידות ממשלותיהם ואת הכרתן בה.

הנשיא טרומן לא המתין לפנייה רשמית זו. סוכנויות הטלגרף הקדימו את מברקי שר-החוץ. הידיעה על הכרזת עצמאות ישראל עברה כבזק את כדור הארץ כולו. מיד עם קבלתה בוושינגטון, עוד ביום ו' – ארצות-הברית מפגרת אחרי ישראל בשבע שעות – נמצא מי שרמז בטלפון לאליהו אילת, שהפך כהרף-עין מנציג הסוכנות היהודית לנציג מדינת ישראל, כי אם יפנה מיד אל "הבית הלבן" ויבקש הכרת אמריקה במדינתו, תינתן ההכרה מיד. אליהו אילת... עשה את הצעד בלי לבקש תחילה את אישור שולחיו. ואף אמנם ניתנה ההכרה – הראשונה בעולם – ונמסרה לפרסום בליל שבת, בחצות לפי שעון ישראל, עם סיום המנדט."

© מתוך: שרת, משה. (1958). בשער האומות. תל אביב: עם עובד.

הכרת ארה"ב בישראל (15/5/48)

כך מתאר אליהו אילת את תהליך הפנייה אל השלטון בארה"ב, כדי שיכיר במדינת ישראל:

"הפנייה [אל השלטון בארה"ב] צריכה להיות מאת הממשלה.
אבל במדינה דמוקרטית הממשלה צריכה להיבחר בידי העם, ועדיין אין בחירות. הסכמנו לכתוב: הממשלה הזמנית...
כיצד אחתום? כדי להיות שגריר, היה עלי להגיש כתב-האמנה, וכזה לא היה ברשותי. יש הגדרה של 'סוכן' וכך חתמתי. אבל, איך להגיש בקשת הכרה בשם מדינה אלמונית? החלטנו לכתוב: סוכן המדינה היהודית...
...נכנסה המזכירה והודיעה, ששמעה ברדיו שהוקמה מדינת ישראל...
כבר לא היה זמן להדפיס את המכתב שנית, מה עוד שיום שישי היה, והנשיא עמד לצאת לחופשת סוף-שבוע ארוכה. מחקתי בכתב יד את המלים JEWISH STATE ובמקומן כתבתי ISRAEL.

היה לנו מזל נוסף: הפרש השעות בין ארצות-הברית לישראל. המנדט הבריטי תם בחצות שבין 14 ל-15 במאי 1948. הנשיא לא יכול היה להכיר במדינה, אלא לאחר חצות הלילה, לפי שעון ישראל – וכך הכיר במדינה 11 דקות לאחר שהוקמה, וממש לפני שיצא לחופשתו."

© מתוך: דיין, דודו. (1991). עושים מדינה: 120 סיפורים וגילויים של לוחמי מחתרת, העפלה ומלחמה.
תל-אביב : משרד הביטחון - ההוצאה לאור.

יחסי ישראל צרפת (מאי 48)

צרפת הצביעה בעד הקמתה של מדינת ישראל, אולם היא לא הייתה בין 15 המדינות, שמיהרו לאחר הכרזתה להכיר במדינת ישראל, כמדינה עצמאית וריבונית.
ז'ורז' בידו, שר-החוץ, אמר שההכרה תיעשה בשעה המתאימה.
במקביל הוא ערך ביקור במספר בירות ערביות וערך עם סוריה ולבנון הסכמים מסחריים.

הבקשה הראשונה, שהגישה ישראל כדי להתקבל לאו"ם, נדחתה, מאחר שחסרו לה שני קולות להשגת הרוב הדרוש במועצת הביטחון. אחד הקולות החסרים היה של צרפת, שבחרה להימנע. אך, שלא באופן רשמִי, הייתה פעילות מסייעת רבה מצרפת. הגיעו משלוחי נשק, אנשי ההגנה התאמנו בצרפת, מתנדבים הגיעו מנמלי צרפת ואף הספינה "אלטלנה" יצאה מנמל צרפתי.

הכרת צרפת בישראל (ינואר 49)

"צרפת דרשה כתנאי בל-יעבור להכרה בישראל, כי ישראל תתחייב למלא אחר שלושה תנאים:

א. תשלום פיצויים מלאים על הנזקים שנגרמו בעת הקרבות למוסדות ולרכוש צרפתיים;
ב. מתן מעמד מיוחד וזכויות מיוחדות למוסדות דת ותרבות צרפתיים;
ג. הכרת מעמד מיוחד לצרפת כמגינת המקומות הקדושים של הנצרות בישראל.

ישראל, ששאפה בכל כוחה להשיג את הכרתה של צרפת, הייתה במצב של חוסר-ברירה – והצרפתים ידעו זאת היטב. ההסכמים,... נחתמו בפאריז...
וכך, בעוד שמצד אחד שיחקה צרפת בקלף הערבי, כשהיא נוקטת רשמית קו של "חכה וראה", הרי מצד שני, מאחרי הקלעים, הייתה פעילה ביותר והִמרה עד הסוף על הקלף הקתולי. כדי להכיר בישראל צריכה הייתה צרפת להצדיק עצמה הן בעיני הערבים והן בעיני הוואתיקן. עם סיום שיחות שובל-פישר נרגע המצפון הקתולי של המדינאים הצרפתיים; ואשר לערבים – הסכמתם לנהל מו"מ לשביתת-נשק עם ישראל ברודוס... סיפקה לצרפת הצדקה כלפי חוץ... ב-19 בינואר הכריזה צרפת על החלטתה העקרונית להכיר בישראל 'דה פאקטו'."

© מתוך: בר זוהר, מיכאל. (1964). גשר על הים התיכון. תל אביב: עם הספר.

הצבעה ראשונה באו"מ 1949

במאי 1949 התקבלה ישראל כחברה בארגון האומות המאוחדות, השגריר הראשון באו"מ היה אבא אבן.

פלאשינג מדאוס (יו. פ.)

בחיוך מלא גאון הרים אמש מר אבא אבן, נציג ישראל, את ידו בהצבעה הראשונה של ישראל כחברת או"מ. זו הייתה ההצבעה על ההצעה האוסטרלית-הודית בדבר דחיית הדיון בבעיית אינדונזיה למושב ספטמבר של עצרת או"מ. עיני כל הנציגים הוסבו אל א. אבן, שעה שהמונים ספרו את אומרי ה"הן" וה"לאו". ישראל נמנעה. ההצעה נתקבלה ברוב של 43 נגד 6 עם 3 נמנעים.

© מתוך: עיתון ידיעות אחרונות. 12.05.1949.

 



אל האסופה הקמת המדינה ושנותיה הראשונות3

ביבליוגרפיה:
כותר: הכרה במדינה
שם  התקליטור: הקמת המדינה ושנותיה הראשונות
מחברים: רגב, חיה ; אורן, אביגיל (ד"ר)
תאריך: 1995
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; ישראל. משרד החינוך. האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים; אוניברסיטת תל אביב. בית ספר לחינוך. המעבדה לטכנולוגית ידע
הערות: 1. ריכוז פרוייקט: חיה רגב, מנהלת אגף לימודי חברה, האגף לתכניות לימודים, משרד החינוך התרבות והספורט.
ד"ר אביגיל אורן, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב.
2. אפיון הסביבה הלימודית ופיתוח קובץ מידע: ד"ר אביגיל אורן, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב.
3. ייעוץ מדעי: ד"ר נתנאל לורך, הקמת המדינה ומלחמת העצמאות. ד"ר דן גלעדי, עלייה וכלכלה בשנות החמישים. ד"ר מרדכי בראון וד"ר זכי שלום, מדיניות חוץ ובטחון בשנות החמישים.
4. לאור העלאת החומרים לאינטרנט נוספו קטעי קישור שנכתבו ע"י אלון סילפין.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית