בבראשית ט"ז, י"א מלאך ה' מצווה על הגר לקרוא על הבן העתיד להיוולד לה את השם "ישמעאל", "כי שמע ה' אל עניך". אחרי כן, בסיפור גירוש הגר עם בנה (כ"א, ט'-כ"א), אין הלה מוזכר אף פעם אחת בשמו, אך בפסוק י"ז נאמר פעמיים כי "שמע אלהים את (אל) קול הנער"; על כן רגילים לשער, שבתחילה, אחרי פסוק י"ט, היה רמז על השם ישמעאל, שנקרא מסיבה זו על הבן מפני אמו; לפי השערה זו מחק R רמז זה כדי לא להבליט יתר על המידה את הניגוד לט"ז, י"א. אם כן, למעשה אין ההנמקה הכפולה בכתוב, אלא היא פרי השערה גרידא. ברור, שבשיטה זו אפשר ליצור קשיים לאין מספר; דבר אחד הוא, אם נודע להם ערך ממשי. עוד פחות מזה הוא ערך ההשערה במקרה דנן, באשר דרכה נגיע לאבסורד, שהנער, שעל פי הכתוב (פסוק ט'), היה כבר לפחות בגיל כזה שיוכל "לצחק", נשאר עד אז בלי שם. לעומת זאת, יש לפרש את הרמז של פסוק י"ז, שבוודאי הוא רמז, בדרך אחרת.
יש לציין, שהפועל "שמע" אינו מצוי רק לקראת הסיום של שני הסיפורים הנוגעים להגר (ט"ז, י"א [השווה את הפסוקים ט"ו-ט"ז], וכ"א, י"ז), אלא גם בתחילת שניהם (ט"ז, ב': וישמע אברם לקול שרי"; כ"א, י"ב: "כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה"). ברור אפוא כי, נוסף על הנמקת מקור השם בדבר המלאך שבט"ז, י"א, לפי הנוהג, המקובל במזרח הקדום גם מחוץ לישראל40, להזקיק את קריאת השם על היילודים הרכים למלת ברכה או נחמה, מפי האל או מפי בן אדם, בשעת הלידה או לקראתה, יש כאן גם דוגמאות לשימוש בפארונומאסיה, שהוא שכיח מאוד בספר בראשית, ושלפיו, כשמדברים באדם מסוים או במקום מסוים, נהנים משימוש במלים המזכירות אטימולוגיה אמיתית או מדומה של שמו, או שעל כל פנים הן בעלות תצלול דומה, עד להפיכתן לפעמים למעין "לייטמוטיב"41. לא תמיד הוקדשה למאפיין תדיר זה של סיפורי בראשית תשומת הלב הדרושה; למשל, גונקל, אף כי באורח כללי הרגיש בעיקרון זה בעדינות טעמו האמנותי42, לא הסיק ממנו את המסקנות שראוי היה להסיקן. במה שנוגע לישמעאל, לא ציין את הישנות צליל ה"שמיעה" בט"ז, ב' ובכ"א, י"ב, ואף הוא משער שבסיפור המקורי באה קריאת השם ישמעאל אחרי פסוק י"ט. אך אם בסיפורים הנוגעים ל"ישמעאל" חוזר ונשנה צליל ה"משיעה" כ"לייטמוטיב", כך יכול להיות גם בפסוק י"ז, בלי שצריך יהיה לחשוב, כי הכרחי שאותו פסוק ישמש פתיחה לקריאה השם. אדרבא, ההימנעות כאן מלהזכיר את השם נותנת משנה תוקף לרושם האמנותי של ה"לייטמוטיב": הקורא כבר חש (אם נניח, ששני הכתובים יכלו להתקיים יחד מתחילה; על כך ראה להלן), שבסיפרו הראשון על ישמעאל נרמז צליל ה"שמיעה" כבר למן הפסוקים הראשונים (ט"ז, ב'). ואחרי כן נישא ברמה וברטט בדברי המלאך (ט"ז, י"א), והדהד שוב בסוף (ט"ז, ט"ו-ט"ז) בהזכרת אברם הקורא על בנו את השם שציין המלאך; כשהקורא מגיע לסיפור על גירוש הגר ובנה, הוא מרגיש מיד את ה"לייטמוטיב" החוזר: "כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה", ובכך הוא רואה לנגד עיניו את דמותו של ישמעאל חיה יותר מכפי שהיה רואה אותה לו רק חזר שמו בפשטות דרך שגרה; ומשנה תוקף יהיה להשפעה שתשפיע על נפשו ההצלצלות המחודשת של המלה ברגע החרדה בשל הסכנה הקיצונית המאיימת על הנער הצמא (כ"א, י"ז): "וישמע אלהים את קול הנער, ויקרא מלאך אלהים...: מה לך הגר? אל תיראי, כי שמע אלהים אל קול הנער, באשר הוא שם". בדומה לכך, כם בפרק י"ז, כשבא הכתוב להזכיר את ישמעאל אגב אורחא, שוב חוזר ה"לייטמוטיב" (פסוק כ'): ו"ולישמעאל, שמעתיך".
לחלקים נוספים של המאמר:
תובים המקבילים : הבעיה
הכתובים המקבילים : מעשה בראשית
השמות הפרטיים והאטימולוגיה שלהם
השמות הפרטיים והאטימולוגיה שלהם : ישמעאל (חלק זה)
טיים והאטימולוגיה שלהם : יצחק
השמות הפרטיים והאטימולוגיה שלהם : באר שבע
השמות הפרטיים והאטימולוגיה שלהם : בית אל
הכתובים המקבילים : קביעת השם ישראל
הערות שוליים:
40. "Zur Namengebung der Aegypter" OLZ, Ranke,, 1926, עמ' 733-735; השווה לעיל עמ' 213-215.
41. Gunkel, עמ'-XLIX, ובפירוש, פה ושם; Konig, Stilistik, עמ' 295-296;, Bohl, Wortspiele, עמ' 200; MGWJ, Steif, ס"ט (1925), עמ' 446-448; ע"ד (1930), עמ' 194-197.
42. ראה את ההער הקודמת.
