ישנן מחלות, שאם חלינו בהן פעם אחת, אנו יכולים להיות בטוחים שלא נחלה בהן שוב לעולם.
כזאת היא למשל, מחלת החזרת. כאשר הנגיף שגורם למחלה הזאת חודר לגוף בפעם השנייה, לאחר שכבר חלינו בחזרת, הוא מושמד מהר כל-כך, עד שהוא אינו מספיק לגרום למחלה להתפתח.
איך הגוף מחסל את הפולש מהר כל-כך?
כאשר גורמי מחלה חודרים לגופנו בפעם הראשונה, מספר קטן של תאי-דם לבנים, המצויים בדם, מתקיפים אותם.
עם הזמן התאים התוקפים מתרבים, וההתקפה נגד הפולש מתחזקת. אנו חולים ולאחר מכן, כתוצאה מניצחון התאים הלבנים על הפולשים, אנו מחלימים.
מתאי-הדם הלבנים, שתקפו את הפולשים, נוצרים תאים מיוחדים שנקראים "תאי זיכרון". תאים אלה נשארים בגוף שנים רבות, הם "זוכרים" את גורמי המחלה שחוסלו, ו"מוכנים" לפלישה הבאה.
מה קורה כאשר הפולשים חוזרים וחודרים שוב לגופנו?
הם נתקלים בתאי זיכרון רבים. חלק מהם פותחים מיד במתקפה חריפה ומחסלים את הפולשים במהירות. תאי זיכרון אחרים מייצרים נוגדנים, וגם הם הפועלים נגד הפולש.
וכך, מי שחלה פעם אחת במחלת ילדים (כגון: חצבת, אדמת או חזרת), מתחסן מפני גורם המחלה שלה. הוא יכול לבקר חברים שחולים במחלה הזאת, ואין חשש שיידבק.
מחלות ילדות אינן תוקפות רק ילדים. גם מבוגרים עלולים להיות חולים בהן אך כיון שחולים במחלת ילדות רק בפעם הראשונה שנתקלים בגורם המחלה, ופגישה זו מתרחשת בדרך כלל בילדות, הרי שחולים בהן בדרך כלל בגיל הילדות. בשנים האחרונות החלו לתת זריקת חיסון כנגד מחלות הילדות ולכן יש סיכוי שילדים יגדלו מבלי לחלות בחזרת, חצבת או אדמת.
