עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > יהודים בתפוצות > יהודים באירופה במאות 20-18עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שואה > חיים יהודיים באירופה בין שתי מלחמות העולם > יהודי סלוניקי בשנים 1939-1918
מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח


תקציר
רשמיו של הנוסע היהודי גרמני חזקל צבי קלצל מהשבת בסלוניקי. בספרו "בסלוניקי" הוא מקדיש לשבת מקום נרחב ומתאר כיצד שבת המסחר בעיר וגם הנמל מעבודה.



סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: השבת בסלוניקי
מחברת: יהודית דישון


לשבת בסלוניקי היה אופי מיוחד, שהמבקרים השונים בעיר עמדו עליו. אולם קלצל מדגיש כמה היבטים שקודמיו לא דיברו עליהם ובתיאורו נמצאים פרטים שאינם מצויים בתיאורים של מבקרים אחרים בתקופתו; קלצל אף מקדיש לשבת מקום נרחב בספרו. כקודמיו, קלצל מסביר את ייחודה של השבת בסלוניקי בכך שהאוכלוסייה היהודית בעיר היתה הדומיננטית, וכפי שאומר קלצל, "מבין כ-120,000 תושבים שמנתה העיר קודם המלחמה, היו שבעים עד שמונים אלף יהודים, כלומר הרבה למעלה ממחצית תושבי סלוניקי היו יהודים".31

לכן ניכרה בעיר ההשפעה היהודית על חיי היום-יום, ובייחוד על השבת. החנויות היו סגורות בשבת; פועלי הנמל, הסבלים והדייגים, שרובם היו יהודים, שבתו ולכן שבת גם הנמל.32 עיר השובתת כמעט כולה, ונמל שאינו פעיל בשבת מכוח השפעתם של היהודים היו דבר שונה ומופלא, שלא נראה כמותו במקום אחר בעולם באותה תקופה. השבת בסלוניקי הרשימה כל נוסע שביקר בעיר.33 נוסעים, בין שהיו בני ברית ובין שלא היו בני ברית, הזכירו את יום המנוחה היהודי בעיר סלוניקי, ותיארו את החנויות הסגורות בשבת ומעל לכל את שביתת הנמל ביום הקדוש ליהודים.

תיאורו של קלצל את יום שישי אחר הצהריים לפני כניסת השבת מיוחד במינו, ויש בו הרבה פרטים שאינם מופיעים בספרי קודמיו והם עדות יחידה למה שהתרחש בערב שבת בחברה היהודית:

העיר הגדולה עדיין אינה חשה בשבת הממשמשת ובאה. להפך. דומה כי בולמוס העבודה באותן השעות האחרונות שלפני המנוחה נכפל ונשלש. ללא הרף יורדות שרשראות המנופים לתוך תאי המטען בבטנן האפלה של אוניות המשא ושל אוניות הקיטור הגדולות. בלי הפסקה גוררים החמאליס החסונים חבילות מטען מעל קרשי מעבר מתנדנדים מן האוניות אל הרציף. בכל המקומות ובכל פינות הרחובות, ובמיוחד באולמות שנבנו למטרה זו מתנהל שוק.34 אולם שונה הוא השוק המזרחי משוק אירופי. אצלנו [באירופה] הנשים הן הדואגות לצורכי הבית, ואילו בסלוניקי הגברים הם אלה המשחררים את נשותיהם מעול זה, והם בעצמם עורכים את הקניות.

השוק החשוב ביותר, הוא שוק הדגים, נפתח רק בשעות אחר הצהריים של יום שישי, כאשר חוזרים הדייגים היהודים מן הים הפתוח אל הנמל.35 לדייגים אלה אין בדרך כלל אלא סירתם, ועימה הם מפליגים כל השבוע ונמצאים בים או בנמלים של החוף היווני, ולעתים אף בנמלים הנמצאים לאורך החופים באסיה הקטנה כדי למכור את שללם.36 אך ביום שישי חוזרים כולם לעיר מולדתם. גם אלה מן הדייגים שאין להם בית משלהם בעיר מבלים בסלוניקי את יום השבת. כבר בשעות לפני הצהריים מתחילות הספינות הראשונות לשוב לנמל ועוגנות ליד הרציף. ככל שמתקדם הזמן גדל מספר השבים, עד שלבסוף נחות להן בנמל סירה ליד סירה, צי מוזר קטן. בשעה זו ניתן לראות לעתים קרובות מחזה נחמד של תחרות בין סירות מיפרש. שתי סירות או יותר נפגשות לפני המפרץ וכל אחת מנסה להגיע ראשונה לרציף. כמו עופות מים גדולים ומוזרים נגררות הן מעל פני הים, ומפרשיהן המשולשים הגדולים מנופחים לגמרי על ידי הרוח. הספנים משלהבים זה את זה בקריאות כאילו בכך יש בידם כדי לזרז את הנסיעה. בקו ישר לגמרי אצות הסירות אל המזח. הרואה את המחזה הזה בפעם הראשונה חושב שעוד מעט קט תתנפצנה הסירות אל חומת הגרניט של הנמל. ואולם ברגע האחרון מוריד הספן את המיפרש. הספינה הקטנה מגיבה בצייתנות ללחיצת ההגה, ומבלי להתנגש היא עוגנת לאורך המזח. חרטומי כל הסירות פונים לכיוון העיר וירכתיהן לכיוון הים. על מרצפות הרציף הלוהטות מחום השמש נערמים הדגים בקשקשיהם הכסופים ומסביבם נדחקים הקונים, וכל אחד מתאמץ להשיג לו לכבוד השבת את הדג היפה ביותר.

בשעה זו, כשהמואזינים קוראים מן המינראלים למאמינים לתפילה מכיוון שהשמש מתחילה לשקוע, מתחילה העיר להכין את עצמה לשבת. בחזית בתי המלאכה והחנויות מגיפים ברעש את תריסי הברזל, וקובעים במקומם מוטות ברזל כבדים שמנעולים ענקיים נתלים עליהם. הרחובות מתמלאים לזמן קצר באלפי אנשים הממהרים צפופים ברחוב הראשי, ראש ליד ראש, ומתפזרים לרחובות הצדדיים, לסימטאות ולמבואות בכל איזורי העיר.37

בנמל מייללים הצופרים המודיעים על סיום העבודה. המנופים חדלים מלהסתובב, רעש השרשראות נדם ושיירות יורדים החמאליס מן האוניות, לעתים לקול גידופים וחרפות של הקברניטים, אשר בגלל השבת חייבים להישאר בנמל לעוד עשרים וארבע שעות.38

בהמשך דבריו מתאר קלצל את ההכנות לקראת השבת: כשעה לפני השקיעה שוממים הרחובות, וכל איש מתכונן בביתו לשבת. ואז מגיעה השעה שבה שייכת סלוניקי כולה לילדים היהודים.

הילדים המוכנים ראשונים יוצאים לרחוב – הבנים בחלוקים נקיים ופ'ז מגוהץ על ראשיהם, והבנות בשמלות נקיות, שעליהן סינרים נקיים ובשערן היפה שזורים סרטי משי גדולים. מנהג היה בסלוניקי לתת לילדים סוכריות לכבוד שבת, לפני שהולכים לבית הכנסת. הילדים המחכים לאבותיהם מתחילים בינתיים במסחר ער של דברי המתיקה שקיבלו.39

בין כך ובין כך מסיימים המבוגרים את הכנותיהם לשבת. הכול לבושים בגדי חג – המבוגרים בלבוש ספרדי מסורתי והצעירים יותר בבגדים אירופיים.

הכול הולכים לבתי הכנסת המרובים שבעיר, שכמה מהם אף עתיקים מאוד.40 בבתי הכנסת מתפללים תפילת ערבית. קלצל אף מציין את צורת הישיבה בבית הכנסת, השונה מן הישיבה בבתי הכנסת שבמערב אירופה: המושבים בבתי הכנסת אינם מול ארון הקודש אלא לאורך שני צידיו של הארון, וביניהם מעבר רחב שבמרכזו הבימה.

ליל השבת דמה מאוד לליל השבת הנוהג בארצות אחרות באירופה:

בשוב הגברים מהתפילה מתיישבים בכל הבתים לסעודת שבת. עתה העיר שקטה לגמרי – כאילו מתה. רק שוטרים מסיירים ברחובותיה בצעדים כבדים ואיטיים.

למטה, ב"קאיי" [רציף] מתנועעות להן סירות הדייגים על הגלים. השמש שקעה מזמן והחושך בחוץ הולך ומתעצם, ואילו הבתים מוארים בעששית שמן ורב בהם האור לכבוד השבת.41

יפה במיוחד ופיוטי הוא התיאור של קלצל את כניסת שבת המלכה לעיר, תיאור שבו מהדהד שירו של היינה "נסיכת השבת" (Prinzessin Sabbat), שקלצל הכירו כנראה:42

שעה זו היא שעה יפה לצאת בה לפיסת לשון היבשה הקטנה הפולשת לים. עכשיו חושך מוחלט מסביב. למסתכל לכיוון העיר נדמה שהוא נמצא באחת האגדות של סיפורי אלף לילה ולילה, בעיר קסמים. מאות ומאות אורות נוצצים ממדרוני ההר. בכל בית יהודי מוארים החלונות. אור יקרות, שאין לתאר יפה ממנו, מקדם בברכה כל פעם את פני שבת המלכה43 בהיכנסה לעיר היהודית הזו. לא רק האורות מקדמים פניה אלא גם הזמירות העולות ובוקעות לכבודה מאלפי גרונות ויוצאות מבעד לחלונות הפתוחים ומתנועעות על המים כמקהלה הרמונית אחת גדולה.44

כדי להדגיש את ייחודה של השבת בסלוניקי קלצל מספר על האירוע, שתואר לעיל, שאירע בעיר בשבת, כאשר סירבו הסבלים היהודים לעבוד ולהטעין את האוניות התורכיות בפחם.45

בעוד ליל שבת בסלוניקי היה דומה ללילות שבת באירופה הצפונית הרי יום השבת בסלוניקי היה שונה מיום השבת שקלצל הכיר. מנהגי היהודים בסלוניקי לא היו דומים למנהגים שהיו נהוגים במקומות אחרים באירופה. אמנם כמו בכל מקום גם בסלוניקי הלכו היהודים לבית הכנסת בשבת בבוקר, ובשובם נערכה סעודת שבת, אולם לאחר מכן נהגו יהודי סלוניקי בדרך שונה משאר היהודים, וקלצל מצא לנכון להסביר לקוראיו כי היהודי הסלוניקאי לא שמר בדרך כלל על קיום מצוות השבת לפי חוקי התלמוד:46

לליל שבת אופי יהודי מאוד ואווירת שבת שלטת בו. לעומת זאת לשבת אופי של יום ראשון באירופה. זהו יום המנוחה הכללי. אמנם באותם הימים לא היה בסלוניקי חוק יום מנוחה, וכל אחד שמר את היום המקודש לפי דתו הוא. לאמיתו של דבר לא הורגשו בסלוניקי יותר מדי היום הראשון של הנוצרים או היום השישי של המוסלמים. אך בשבת היו החנויות ובתי המסחר סגורים, הבזאר היה שומם, אולם בעיר שררה אווירה עליזה של רוגע לאחר שבוע של עבודה קשה. היהודי הסלוניקאי מקיים בדרך כלל אך במעט את מצוות השבת לפי חוקי התלמוד. הוא לא נמנע מנסיעה בשבת או מעישון.

בהמשך הדברים מתאר קלצל יום שבת טיפוסי בסלוניקי, תיאור שהוא ייחודי ומיוחד ושופך אור חדש על החיים היהודים המיוחדים בעיר:

כבר בשבת בבוקר מציבים בתי הקפה47 מאות כיסאות ושולחנות ברחוב, ואלה נתפסים עד מהרה עד לאחרון שבהם. שעות לפני הצהריים של שבת נועדו לטיולים ולביקורים, שנדחו במשך השבוע מפאת דוחק הזמן במשך השבוע.48

אם לא היה צריך לקיים ביקור חשוב היה נהוג ללכת בשבת בבוקר לאחת מתוך ה"קונפ'ירנס" [הרצאות]49 הרבות שהתקיימו בסלוניקי באופן סדיר. בסלוניקי שורה נכבדה של אגודות, ארגונים ומועדונים יהודיים למיניהם...50

בשבת בבוקר הלכו ל"קונפ'ירנס" ובשבת אחר הצהריים נהגו לצאת לטיול מחוץ לעיר. שני מקומות באו אז בחשבון: פלוקר (Floker) ובשג'ינאר (Bechtchinar)51 – האחד היה מקום של בידור ובילוי בעל אופי יותר אירופי ולאחר היה אופי יותר מזרחי. לפלוקר מובילה הדרך היפה ביותר דאז של העיר, "ויה אלאטיני". אלאטיני52 הוא שמה של אחת המשפחות האצילות העתיקות בסלוניקי, שמעמדם בעיר היה דומה לזה של ה"פוגר" באוגסבורג53... בשבת אחר הצהריים היתה תפוסתן של כל החשמליות שהוליכו לפלוקר מלאה וכמוהן גם מספר רב של מרכבות וכלי תחבורה אחרים שעשו דרכם לגן. במרפסת מוצלת, מול נופן המרהיב של המפרץ הרחב ושל ההרים היוונים, ישבו להם המבקרים.

ביקור בקולנוע היווה סיום מקובל של היום. לבתי הקולנוע שבדרום יתרון חשוב על פני אלה שבצפון אירופה. כמעט בכל ימות השנה מוצגים הסרטים בחוץ. בגינה יפה ומוצלת מוצבים שולחנות וספסלים וממולם המסך המסמל את העולם. תוך לגימת קפה תורכי ועישון סיגריות מרצדים על פני המסך לנגד עינינו החדשות האחרונות מכל העולם וסיפורי הבלשים היפים ביותר. כל הערב מצלצל בכניסה לגינה פעמון חשמלי, שצלצוליו מביאים את דיירי המקום לייאוש, ואולם פיצוי רב על סבלם נמצא להם בכך שיש להם כל ערב העונג לצפות דרך חלונותיהם בקולנוע חינם אין כסף.54

לחלקים נוספים של המאמר:

סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: העיר סלוניקי
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: השבת בסלוניקי (פריט זה)
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: בית הספר היהודי של חברת "עזרה"
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: החיים החברתיים בסלוניקי
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: אישים יהודיים בסלוניקי
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: סיכום

הערות שוליים:

  1. שם, עמ' 41-40.
  2. וראו גם בנבנישתי, שאלוניקי היהודית, עמ' 13-7.
  3. וראו עוד, למשל: בן גוריון, עמ' 417-415; בנבנישתי, שאלוניקי היהודית,
    עמ' 7-3; ינאית, עמ' 421-417.
  4. על השוק ועל השוק היהודי ראו גם מולכו, השכונות, עמ' 23. על שוק סוחרי הפירות, ראו ברודו, סיטונאי הירקות, עמ' 217-216.
  5. שוק הדגים נקרא "לה פישקאד'יריאה". השוק שכן באולם עצום ומקומר, שהשתרע לרוחב גוש הבתים של החוף והיו לו שני שערים, האחד להבאת דגים והאחר לכניסת קונים. באולם זה עמדו לכל אורכו בשורות מקבילות דוכני הדגים (טאבלאס), ועל יד כל דוכן עמד בעליו, שהכריז על מרכולתו בקולי קולות. הקונים הסתובבו בשוק, בחנו את הדגים ועמדו על המקח. ההמולה היתה רבה. את הדגים השחילו לקונה על סיבים ירוקים של צמחים – דגים מושחלים אלה נקראו "רוסטה". וראו ב' עוזיאל, הדייגים, עמ' 246.
  6. על הדייגים היהודים של סלוניקי ראו: שם, עמ' 248-244; בנבנישתי, יהודי שאלוניקי, עמ' 157-155; בנבנישתי, לקט, עמ' 11, 17-15, ושם ביבליוגרפיה נוספת. כן ראו: ב' עוזיאל, הדייגים, עמ' 51-40; ב' עוזיאל, הדייגים היהודים, עמ' 248-244; מולכו, הימאות, עמ' 54-52. על הדייגים ראו עוד הטל, יהדות יוון, מס' 219. ב"תל אביב" מתואר צי הדייגים היהודים, שמנה מאות ספינות ששטו בים התיכון במשך כל ימות השבוע, אך לשבת חזרו הדייגים לסלוניקי. הסירות היו צבעוניות ומראה מלבב היה לראותן עוגנות לאורך הטיילת, בין המגדל הלבן עתיק היומין ובין מלון "אולימפוס פאלאס" המודרני.
  7. על סגירת החנויות בשבת ראו למשל: י' עוזיאל, המגדל הלבן, עמ' 48-39; בנבנישתי, יהודי שאלוניקי, עמ' 92-90; עמנואל, עמ' 170-167.
  8. בסלוניקי, עמ' 58-55.
  9. שם, עמ' 59.
  10. בסלוניקי היו ידועים בתי כנסת עוד מהמאה הט"ו – ראו למשל: עמנואל, עמ' 202; מולכו, השכונות, עמ' 18. סטוורולקיס מציין כי כשלושים בתי כנסת היו בסלוניקי, ובשמותיהם היה הד לקהילה המקורית שהיהודים באו ממנה, כגון קשטיליה, ארגון, מיורקה ואפילו המגרב – ראו סטוורולקיס, עמ' 3. לעומת זאת מעניין לציין שהנוסע ג'קסון מציין בעמוד 133, כי לא ראה בסלוניקי (1910) מבנה גדול של בית כנסת ומנין שאליו נקלע במקרה נערך במבנה פתוח ולא מקורה. על בתי הכנסת ראו עוד: הטל, יהדות יוון, מס' 70; הטל, השלמות, מס' 560; מולכו, הקהילות, עמ' 183-174.
  11. בסלוניקי, עמ' 60.
  12. במכתב שכתב גוסטב ויבורג מסלוניקי אל אלברט ורמונד במרס 1900, כשתים-עשרה שנה לפני בואו של קלצל לעיר, הוא מתאר את השבת ומזכיר גם הוא את "נסיכת השבת" של היינה: "שבת שלום! פסקו קריאות הרוגז, נעלם הצלצול הגס של העבודה המבוהלת... זאת הרגשה משקיטה של קירבת משהו מכובד ואהוב, קדוש וחביב כאחת, אשר לעומתו, ובלי התאמצות, נעלמים מאליהם כל גסות וכל יובש, כל כעס וכל כעור. אולי 'הנסיכה שבת' אותה 'הנסיכה השקטה' של היינה?... כן, היא היא. הנה אני גם כן מרגיש את קירבתה; כמעט בעיני גוף אני רואה את שולי אדרתה הזרועה כוכבים, החופפים ברגע זה על הכל, על הרחובות העטופים חצי חשכה רכה, ועל הבתים המוארים בנרות צנועים, ועל האנשים האלה ההולכים בפסיעות שקטות..." (ההדגשה שלי – י"ד); הציטוט לקוח מי' עוזיאל, המגדל הלבן, עמ' 41-40.
  13. קלצל קרא לשבת כפי שקרא לה היינה, "נסיכת השבת". תרגמתי "שבת המלכה", כמקובל בשפה העברית.
  14. בסלוניקי, עמ' 61-60.
  15. ראו לעיל, אחרי ציון 27.
  16. בסלוניקי, עמ' 65-61.
  17. על בילוי בבתי הקפה בימי חול ראו בוניס, עמ' 182.
  18. גם יצחק בן-צבי, שביקר בסלוניקי, עמד על כך כי בשבת היו החנויות סגורות, וסגורים היו גם בתי המסחר והנמל, אך המסעדות ובתי הקפה היו פתוחים ושם שיחקו בקוביה ועישנו ולא ראו בכך חילול שבת – ראו בן-צבי, עמ' 10.
  19. בראשית המאה העשרים התפתח בקהילה היהודית בסלוניקי המעמד הבינוני והתפתחה התודעה התרבותית והמדינית, כפי שיעידו הופעתן של אגודות לצרכים שונים והפעילות האינטנסיבית של חבריהן. חברי האגודות השונות היו מתאספים, בעיקר בשבתות, בבתים פרטיים או בבתי מדרשות ובעזרות הנשים בבתי הכנסת. החברים היו דנים באספותיהם בענייני החברה אגב שתיית כוסית עראק ותקרובת כלשהי. אחרי קריאת מזמורי תהלים היו שומעים גם "דרוש" מפי אחד החכמים. בחברות הציוניות או במועדוני המשכילים היו מתקיימות הרצאות או שיחות שהיו מלוות בוויכוחים על נושאים לאומיים היסטוריים או ציבוריים, ובמיוחד על ענייני דיומא. פעילות ציבורית זו השפיעה גם על הנוער, שיסד גם הוא אגודות משלו. וראו בנבנישתי, זכרונות, עמ' 98-95.
  20. על האגודות והמועדונים בסלוניקי שנוסדו להגשמת מטרות אידיאליסטיות, תרבותיות וספורטיביות, ראו י' עוזיאל, מועדונים, עמ' 129-127. כל הפעילות הציבורית של הקהילה נעשתה ותוכננה בין כותלי המועדונים הללו. ברגעים של חירום היתה מתארגנת ועדה עליונה שהיתה מורכבת מכל המועדונים ונקראה "אינטר קלוב", פעלה בשם כל יהודי סלוניקי ולהחלטותיה נשמעה כל האוכלוסיה היהודית.
  21. אלה היו גנים שהתקין ראש העיריה גאלוב (Galub) פשה בסוף המאה הי"ט.
  22. משפחת אלאטיני היתה משפחת רופאים ורבנים מאיטליה, ששורשיה מגיעים למאה הט"ז; הענף הסלוניקאי של המשפחה היה נתון להשפעת הענף האיטלקי. למשפחה היו עסקים ובתי חרושת וגם בנק פרטי, שהיה אחד מחמישה-עשר הבנקים הפרטיים בסלוניקי. בני המשפחה היו שותפים ב"בנק סלוניקי", שנוסד בשנת 1886. מן הידועים מבני המשפחה בעיר היה הרופא משה אלאטיני, שהיה גם איש עסקים ועמד בראש המפעלים המסחריים הגדולים של המשפחה. משה אלאטיני התמסר להפצת השכלה בקרב יהודי סלוניקי ופתח בה בתי ספר מטעם חברת "כל ישראל חברים". פעולותיו בשדה החינוך והעזרה הסוציאלית שהושיט זכו להוקרה מצד היהודים ומצד השלטונות התורכיים ומעצמות אחרות. משה אלאטיני קיבל אותות הצטיינות מטעם ממשלות אוסטריה-הונגריה, איטליה ויוון; מטעם הסולטן קיבל את אות מג'ידיה. וראו: מרכוס, עמ' 73-69; בנבנישתי, יהודי שאלוניקי, עמ' 84. ממפעליו של קרלו אלאטיני, שתמך במפעלי תרבות ומעשי חסד בסלוניקי, הוא יסוד בית ספר לבנות "דנטה אליג'ירי". וראו עוד הטל, יהדות יוון, מס' 1036.
  23. משפחה אצילה בבווריה, שהמייסד שלה היה האורג הנס פוגר (1367 ;Fugger). באמצעות יוזמה מסחרית וניצול מכרות התעשרה המשפחה והיתה למשפחת אצולה ידועה בכל אירופה; באמצע המאה השש-עשרה החלה ירידתה והיא ריכזה את עסקיה בבווריה.
  24. בשאלוניקי, עמ' 65-61.

ביבליוגרפיה:
כותר: סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: השבת בסלוניקי
מחברת: דישון, יהודית
תאריך: אביב תשס"ו , גליון 107
שם כתב העת: פעמים : פרקי עיון במורשת ישראל במזרח
בעלי זכויות : מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח
הוצאה לאור: מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח
הערות: 1. פעמים הינו רבעון בין-תחומי לחקר קהילות ישראל במזרח, מיטב ההישגים המדעיים החדשים בכל התחומים של יהדות ספרד, אגן הים התיכון והמזרח בכתיבה בהירה ובליווי איורים רבים.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית