דומה שהעלינו עדות מספקת מן המקורות על מצבו הקשה יחסית של הקיבוץ היהודי בבבל בימיו של רב. הלה חשש לעתיד הגולה בבבל בגין קנאותה הדתית של הכהונה המזדאית, שפעלה בחסותם של השלטונות החדשים ובעידודם הפעיל. מימיו של רב אנו שומעים על גזירות שגזרו על קיומן של מצוות מסוימות, משום שבקיומן פגעו בפולחנם של המזדיאסנים (ולא משום שהללו ביקשו להעביר את היהודים על דתם; על כך אנו שומעים רק מן הימים שלאחר מותו של רב)81.
דבריו הפסימיים מאוד של רב על מצבה של הגולה ודאגתו לעתידה מקורם בהסתכלותו בהווה ועל יסוד ניסיונו האישי בעבר. שכן צריך לזכור שרב הכיר מקרוב שלושה משטרים שהתייחסו ליהודים שבשליטתם באופן שונה. רב נולד וחי, עד לעלייתו לארץ, במלכות פרתיה, שיחסה אל הדתות השונות היה סובלני. לאחר עלייתו לארץ הכיר את יחסם הנוח של הקיסרים הסבירים אל היהודים. ובשובו לבבל, וביתר דיוק אחרי שנת 226, הכיר את הפרסים ה'חדשים'. ניסיון כזה מקנה, בדרך כלל, לאישיות רגישה, ובייחוד למנהיג רגיש של מיעוט דתי, לא רק יכולת הבחנה בין שלטון לרעהו, אלא אף מחדד את חושיו הפוליטיים לפעילות לשם הישרדות קבוצתו במצבים של לחץ פוליטי.
ואכן, באישיותו של רב נתמזגו ניסיונו האישי, מסירותו לעמו ואהבה לתורה82. רב הכיר מהר מאוד את מדיניות הפנים המוצהרת של השלטון החדש, את תוצאותיה הקשות לעתיד ואת דרכי התגובה ההכרחיות כדי להתגבר עליה. במוקד התגובה עמד לו גם הניסיון ההיסטורי של עמנו. ממנו למד שחיסון נגד השפעות חיצוניות שמסכנות את קיום האומה, או חלקים ממנה, יושג על ידי החדרה ידיעת התורה וקיום מצוותיה לפשוטי העם, ועל ידי חיזוק האמונה בעתיד האומה בקרב שכבות עממיות. ואכן, הצלחתו של רב בכל אלה מוכחת מן המקורות. הוא שכלל 'כלי-גולה' שעתידים היו לקיים לא רק את גלות בבל.
חלקי המאמר:
1. הרקע המדיני ופעילותו של רב בבבל: הקדמה
2. הרקע המדיני ופעילותו של רב בבבל: א. המצב הפוליטי בשנים 247-226
3. הרקע המדיני ופעילותו של רב בבבל: ב. המצב הביטחוני ופעילותו של רב
4. הרקע המדיני ופעילותו של רב בבבל: ג. גזירות שנגזרו על יהודי בבל במחצית הראשונה של המאה הג'
5. הרקע המדיני ופעילותו של רב בבבל: ד. פעילותו של רב נגד השפעת דת מזדא
6. הרקע המדיני ופעילותו של רב בבבל: ה. דרשותיו של רב בשבח התורה מוריה ותלמידיה
7. הרקע המדיני ופעילותו של רב בבבל: ו. סיכום (פריט זה)
מאמרים נוספים במאגר המידע של פשיטא
הערות שוליים:
81. ראה סנהדרין עד ע"ב, ורש"י בסוף ד"ה היכי, ובראשונים.
82. רב הוא אולי הראשון שדיבר על 'אהבת תורה'. ראה ברכות טז ע"ב. אולם לא בכל כתבי היד והספרים ישנו לשון זה. ראה דקדוקי סופרים, שם, בכתב יד מינכן, ובהערה ו.
