הגדר בפסוק המקראי מסמלת את החזרה והשייכות לארץ. הגדר מופיעה ביצירות שונות של ישראל רבינוביץ, למשל בפסלהברכה והקללה . מדוע דווקא ביצירה זו, שבכותרתה מופיעה המילה גדר, לא מתוארת גדר, ובמקומה נראה מבנה המזכיר סוכה? האם יש בכך כדי להדגיש מצב של ארעיות או סכנה האורבת לנחלה זו? ארעיות נרמזת גם בכך שהאבן, המייצגת את הארץ, אינה מהווה את בסיסו של הפסל. יותר מאשר המוטות - שהם ספק נוף (עצים) ספק מעשה ידי אדם (ברזל צבוע כחול) – מגדירים תחום או נחלה בתוך הארץ, הם מהווים את בסיסו של הפסל, ואוחזים את האבן במקומה. אולי יש בכך כדי לסמל אחיזה בפיסת הקרקע הזו.
גדעון עפרת מספר שהאבנים ביצירותיו של רבינוביץ נאספו באזורים בארץ המייצגים את המתח בין יהודים לפלשתינאים. אבנים אלו הן שרידים להיסטוריה של המקום, ל"שלושת אלפים שנה של אלימות", כפי שאומר רבינוביץ. עפרת טוען שהמתח והאלימות נרמזים גם בתיאורי סבכה הנראית כסבכת בית סוהר או רשת להגנה מפני אבנים, ועוד הוא טוען שהברזלים בהם משתמש רבינוביץ מזכירים סורגי בתים פלשתינאיים. (עפרת, "וכתתו אתיהם..."; עפרת, "טרנספורמציות") אולי בכך שהוא מזכיר ביצירה את שני העמים הטוענים שהארץ שייכת להם, רוצה רבינוביץ לומר משהו על ארעיות הבית.
עפרת רואה בפסליו של רבינוביץ איחוד בין תרבות עברית ופלשתינאית, מעין כריתת ברית של שלום בתוך היצירה האמנותית, איסוף שבריה של החברה (עפרת, "וכתתו אתיהם..."; עפרת, "טרנספורמציות"). ואולי לא כריתת ברית של שלום מוצגת בפסל, אלא הצגה של שורשי הסכסוך, של ההיסטוריה המורכבת של ארץ זו? הארעיות והפתיחות של המבנה, של הבית, יכולים לרמוז לסכנה שהוא יתמוטט; החזקת פיסת הארץ באמצעות המוטות יכולה לרמוז למאבק, לניסיון לאחוז בכוח במקום.

בבליוגרפיה:
• גדעון עפרת, "וכתתו אתיהם... ", בתוך: בין ערים ובין סלעים: ישראל רבינוביץ (מוזיאון הרצליה לאמנות, 1992)
• גדעון עפרת, "טרנספורמציות", בתוך: ישראל רבינוביץ: שביל לא מסומן (גלריה מועדון, נען - גלריה מעינות, ירושלים, 1994)