ברוך בן נריה הסופר : נתוח מספר פרקים ביוגרפיים בירמיהו

לענייננו חשובה עצם קביעת העובדה שהסיפורים הביוגרפיים בירמיהו נכתבו על ידי עד ראייה.

נעיין לשם כך באופן מפורט בשני סיפורים ביוגרפיים: בפרק כ"ו, המתאר כיצד ניצל ירמיהו ממשפט מוות; ובפרק ל"ו, שבמרכזו עומד סיפור העתקת מגילות דברי ירמיהו בידי ברוך בן נריה.

פרק כ"ו:

יש יסוד להניח שפרק כ"ו הוא התאור הביוגרפי הראשון שכתב ברוך בן נריה. יש כאן סיפור ביוגרפי דרמטי על ירמיהו המנבא בחצר בית ה': "כשלה יהיה הבית הזה". הנאום מעורר התרגשות. והכהנים והנביאים וכל העם רצו לשפוט אותו משפט מוות, אולם הוא ניצל בהתערבות השרים. פרק זה נדון במחקר מפורט על ידי רבנטלוב²⁷ שהגיע לכלל מסקנה שאין כאן סיפור של עד ראייה, אלא כתיבה של התבוננות דתית שנכתב על ידי סופר מאוחר בימי הגולה. רבנטלוב הגיע לדעה זו על ידי ניתוח-משוה מפורט של פרק כ"ו עם פרק ז'. הוא מניח שלפנינו כאן מאורע אחד שקבל שני לבושים בשני פרקים אלה.

בפרק ז', שלא נזכר בו תאריך, עומד הנביא בשער בית ה' ומטיף לעשיית משפט צדק בין איש לרעהו והמנעות מעבודת אלהים אחרים כתנאי לכניסה לשער המקדש. יש כאן, לדעת פון רבנטלוב, טופס קבוע של Einzugstora,²⁸ כפי שהיא מופיעה גם אצל נביאים אחרים. באותה תורה רצה ירמיהו לערער את האמונה בכח המציל של ההיכל.

רבנטלוב קבע שבפרק כ"ו מופיע מספר מתקופת גלות בבל שעושה שמוש לצורך זמנו במאורע שארע בימי ירמיהו. אותו מספר נותן כבר תאריך: "ראשית ממלכת יהויקים", ומעתיק את מקום הארוע מן השער לתוך חצר בית ה'. מספר זה, הכותב כבר ממרחק של זמן ונסיבות, שמר על גרעין היסטורי עובדתי שירמיהו נאסר בחצר בית המקדש, והוא נותן מנאום הנביא, בצבעים מתואמים לצרכי מתן לקח דתי לבני הגולה, רק את הנקודה הנדרשת לו: "ונתתי את הבית הזה כשלה". מספר זה איננו היסטוריון-ביוגרף אמתי אלא מטיף שיש לו ענין לתאר את הדברים בצורה מרשימה recht anschaulich zu erzählen.²⁹ רבנטלוב אסף מספר נימוקים שיש בהן, לדעתו, משום הוכחה שאין כאן סיפור של עד-ראייה. חשודה בעיניו העובדה שבפרק כ"ו נצטווה הנביא לדבר לעם את כל הדברים "אל תגרע דבר". הענן המרכזי בכל הפרק הוא המשפט שנערך לירמיהו, המתואר החל בפסוק ז. כמו כן חשודה בעיני רבנטלוב ההכללה של הקבוצה המאשימה: "הכהנים והנביאים וכל העם". לכהנים היתה אמנם סמכות במקדש, אבל איזו סמכות היתה לנביאים? תאור המשפט מבוסס, לדעת רבנטלוב על "טופס" מקובל של סצינה משפטית³⁰ בימי קדם, ואיננו מבוסס על תאור של עד ראייה. הוא שואל: משום מה מופיעים עדי הסנגוריה מזקני הארץ המספרים על נבואת מיכה המורשתי, לאחר גמר המשפט ולאחר זכויו של ירמיהו? למה לא נתן המספר לעדים להופיע בעיצומו של המשפט? מכל זה מסיק רבנטלוב שיש כאן רק ספרות של הטפה es handelt sich um ein Beispiel erbaulicher Literatur שנכתבה בתקופה מאוחרת יותר לצרכי בני הגולה.

הבאתי כמה פרטים מתוך מחקר מפורט זה בכדי להצביע עד כמה אנו עלולים להסתבך כשהבקורת מבוססת על אידיאולוגיה ועל קריטריונים ספרותיים בלבד.

נציין שאותו מספר מאוחר שחוקר זה מיטיב כל כך להכירו, אינו אלא "יצור דמיוני" של רבנטלוב עצמו. אין שום עדות היסטורית על עצם קיומו של מספר זה. אילו היה קיים מספר רב-כשרון כזה אי-שם בימי החורבן אפשר לצפות שהיה משאיר רושם כלשהו בזכרון האומה.

נעיר עוד שהסברה שפרק ז' ופרק כ"ו מדברים על אותו המאורע אין לה על מה להשען. הנביא הופיע פעמים רבות בחצר המקדש, וחזר שוב ושוב על נבואות התוכחות שלו. אולם בממלכת יהויקים גברו מתנגדי הנביא והחלו ימים של רדיפות. באותם הימים הצטרף אל הנביא ברוך בן נריה הסופר והלה ראה לנכון לתאר ממראה עיניו. הצטרפותו של סופר, הרגיל לכתוב מיסמכים נושאי תאריך, הוא שגרם לכך שהחל בפרק כ"ה מופיעים תאריכים בספר ירמיהו, ועל זה עוד להלן.

אין זה נכון שבפרק ז' מדובר על שער בית ה', ואילו בפרק כ"ו מדובר על חצר בית ה'. כשנעין בתאור בירמיהו ל"ו, י, יב, נוכח שברוך (המייצג את הנביא) עומד וקורא (בפני העם שהתכנס בחצר) בלשכת גמריהו בן שפן בחצר העליון פתח שער בית ה'. קיים מצב טופוגרפי דומה בשלשת הסיפורים בפרקים ז', כ"ו ול"ו. השרים נמצאים בבית המלך, בית השוכן נמוך יותר מחצר המקדש, ולכן הם עולים מבית המלך אל בית ה' ומשתתפים במשפט. (השווה כ"ו, י עם ל"ו, יא-יב).

גם הקושיה על מיקום ההזכרה של הופעת אנשים מזקני הארץ בתוך הספור היא סובייקטיבית. ייתכן שהופעה זו היתה באמת תופעת-לוואי לאחר המשפט. עובדה מעניינת היא הזכרת שמות אנשים רבים בסוף הסיפור שבפרק כ"ו, וביניהם אחיקם בן שפן. נחמיה רבן³¹ קבע בצדק שהזכרת שמות של אנשים פעילים אופיינית היא לתאור של מראה-עינים.

נראה לי שיש יסוד לקביעה זו שלא עלה בידי רבנטלוב לערער את ההתרשמות החזקה שבפרק כ"ו ניתן תיאור ביוגרפי אמיתי של עד ראייה.

הערות שוליים:
27. ראה Reventlow, Tempelrede
28. שם עמ' 341-351, רוונטלוב רואה בירמיהו וכן בישעיהו א', טז ואילך ובעמוס ה', יד ואילך מעין Tempeleinlassliturgie. ראה גם מחקרו של רבנטלוב Liturgie und prophetisches Ich bei Jermia 1963. חושבני שיש כאן מצדו הדגשת-יתר של מוטיבים ליטורגיים על חשבון חיים יום יומיים. השווה גם בקרתו של Bright, ביאורו לירמיהו עמ' LXV-LXVI
29. שם Tempelrede
30. רבנטלוב, שם 346-344 מסתמך בעיקר על מחקריהם של H.I. Boecker, Redeformen des Rechtslebens im AT, 1964; H. Schuls, Das Todesrecht im AT 1969.
31. נחמיה רבן, ירמיהו – הנביא והספר, ע' 11.